אהבת הכל

כמה הומה הוא הלב לאהוב את הכל, את כל הבריות, את כל המעשים, את כל היצור, את כל המון מעשי יוצר כל, את שרשי המעשים, את החיים, את העז, הכח, ההוד המתנשא, החכמה הבינה הדעת, התפארת הנצח וההוד, היסוד והמלכות. מה יקרו רעיך אל, ומה חמדה לבי לאהבת כל הנשמות, וליפי הטובות והגמורות שבהן, מה נעמו ומתקו הנפשות העדינות, של נדיבי הלב, של הוגי הדעה, של קדושי החפץ, של תופשי התורה, אדירי האמונה, גבורי הרוח, חושבי ההגיון והשירה, מקדישי הקדש, משפרי החיים והעולם, מה עצמו ראשיהם, מה נחמדו חסידי עולם, מוחות ממלאים אצילות ותפארת קדושה. מה אהבתים כלם יחד, מה עצמה ידידותי לכל חד וחד מהם, מה מאשר אני בטובתם בכבודם בשלותם, בענג ונחת שהם מוצאים בחייהם. מה לי יותר נשגב, מלהיות משתתף עוזר עובד ופועל להרבות את אור החיים. להרחיב את המשכיות, שיראה ההוד וההדר, הזיו האלהי של נעם האהבה, של אהבת עולמים, המשתרגת בענפיה הרבים, מתנשאת ממעל כל היש, ומתמשכת על כל היצור, מבלטת את הפרצופים הנאהבים. מגדלת את הידיעה. מחדדת את ההרגשה, מבררת את החיים, מבררת את העידון, ומלהיבה את הגבורה, ממלאת את כל רחבי הנשמה בעז עליון, בעז אלהים, בעזוז האמת והאורה.