השכר כמצוה

 אם בחקותי כו' איתא בת"כ המקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה וכ"כ לו עמי שומע לי כו' ודריש אם לשון בקשה. והענין דהמפ' הקשו על שנכתב שכר בעוה"ז ולא עיקר השכר דעוה"ב. אכן נראה דבאמת כל מה שנאמר בתורה הוא לימוד לבנ"י שע"ש זה נקראת תורה. ושכר הזה שנכתב בתורה הוא ג"כ מצוה שכן רצונו ית"ש להיות עמי שומע לי כו' ומצור דבש אשביעך. וכן פי' המשנה ששכר מצוה מצוה. שמה לי שרצונו ית' בעשיות המצוה או במה שרצונו ית' להשביענו מטובו. הלא אדרבא זה תכלית רצונו ית'. ובמה שמסגלין מעש"ט עד שהקב"ה נותן את ברכתו זה השכר עצמו מצוה. וכן פי' שכר עבירה עבירה כי מלבד גוף העבירה שהוא נגד רצונו ית' גם העונש שמהפכין הרשעים מדת רחמנותו למדה"ד זה עצמו עבירה עוד ביותר כמ"ש. וזה ענין אמרם ז"ל הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס. כי השכר עצמו צריכין לקבל לשמו ית' ולהתענג ביותר מזה שנעשה רצונו שהוא להטיב לכל שזה רצונו ית' בזה הצדיק משמח ביותר מגוף הטובה שמרגיש בהנאתו. ואיתא בזוה"ק פ' לך לך כו' ואעשך לג"ג ואברכך כו' וילך אברם כאשר דבר כו' דאבטח לי' בכולי הבטחות כו'. ותמוה דח"ו עביד ע"מ לקבל פרס. אך אדרבא זה הפי' שהלך כאשר דיבר אליו והי' שוה אצלו לקיים דבר ה' בהליכתו ובקיבול שכרו הכל לעשות רצונו ית'. והיא עבודה עבד נאמן. וז"ש שלא ע"מ לקבל פרס שלא להיות נוגע אפי' פרס משהו בהנאתו רק לעשות רצונו ית"ש. ולכן נכתב זה השכר בתורה שהקב"ה מצונו לעשות זאת שנזכה לקבל אלה הברכות: