סימן קמז
לשון ארמית אם היא בכלל לשה"ק
מוצש"ק לסדר ויבא יעקב שלם התשנ"ד בנ"י מע"כ ש"ב הרה"ח ת"ח מופלא ומופלג קולע אל השערה כו' כש"ת ר' חיים אלימלך בלום שליט"א אבן יקרה בנ"י יצו"א
אחדשכ"ת באהבה נאמנה.
בדבר הש"ס בבלי שנכתב בלשון ארמי, ואני הוצאתי חיבור "בלשון המשנה" לבאר חומר האיסור לבני ובנות ישראל לדבר בלשונות עמים וק"ו שלא להעתיק התורה מלשון הקודש לכתב ולשון אחר וללמדה בלשוניהם, ויש שואלים מ"ש ארמית שהתירו לכתוב משום שבבבל דברו בלשון זה משאר לשונות בזמנינו, והתורה בשבעים לשון נאמרה כמ"ש באר היטב בשבעים לשון. והשבתי לך שלשון ארמית שבגמ' אינו לשון עכו"ם אלא הוא לשון משובש מלה"ק קרוב ללשון ארמי, או שהוא ג"כ מקודש מפני שנתנה מסיני והו"ל כלשון הקודש, וגם נקראת תרגום ולא ארמי. ורצית לדעת מקור לזה. והגם כי אין הז"ג מ"מ כיון ששמעתי גם מאחרים טענה זו. גם כי קצת תפילות כקדיש ויקום פורקן תקנו בלשון ארמי, ומצד שני גינו את לשון ארמי ולכן אמרתי להאריך קצת בזה ואולי גם יהי' לתועלת לאחרים.
דע כי לשון הארמית שהשתמשו בו חז"ל וגם אבותינו ורבותינו הבאים אחריהם וגם אנחנו בלשון הגמ' והזוה"ק אינו לשון עכו"ם שדברו הגוים בבבל ולמדו מהם בנ"י לדבר ולכתוב בלשון הגוים ח"ו, והרי מקרא מלא במגילה באגרות ששלח ואל היהודים ככתבם וכלשונם, והי' לשון זה שהוא כתב ולשון שלהם, אלא הוא לשון מיוחד מקודש פחות בדרגא מלשה"ק, ובשו"ת הרמ"א סי' קכ"ו עד ל"א נחלקו בזה שני גדולי הדור הגאון מוהר"י מינ"ץ עם הגאון מוהר"מ איסרליש (רבינו הרמ"א ז"ל) שדנו לישב מה שהקשו לדעת הרמב"ם שכתב גט שהי' מקצתו בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול א"כ גיטין שלנו שמקצתן בלשון הקודש ומקצתן בלשון ארמי היאך מצינו ידינו ורגלינו להכשיר גיטין כאלו, והשיב מהר"י מינ"ץ כי הארמית לא יחשב לשון אחר כי הוא לשון הקודש משובש ושגם הארמי משתמש בהרבה מקומות בלשון הקודש והוא במאמר הכוזר"י מאמר ב' ס"ח.
והרמ"א ז"ל השיב לו דתרגום אונקלס הוא שניתן מסיני והוא הלשון שניתן בו ג"כ התורה ובסי' קכ"ח כתב וז"ל ועוד איך נחשוב על הלשון שניתן בסיני שהוא לשון קודש משובש ואם הכוזר"י דחה מתנגדו בקש משום זה לא נאמר שהתורה שלנו לא תהא כשיח שלו, ולכן העלה רבינו הרמ"א ז"ל שלשון ארמית הוא לשון הקודש כיון שניתן מסיני נמצא לדעת מהר"י מינ"ץ לשון ארמית הוא לשה"ק משובשת ולדעת הרמ"א ארמית הוא לשון הקודש שניתן בתרגום תורה מסיני אבל לתרוייהו לשון התרגום הוא לשון של קדושה ומקום המחלוקת עיין בשו"ת הרמ"א הנ"ל משא ומתן מהגאון מוה"ר שמואל יהודא מינ"ץ להרמ"א ומהרמ"א אליו ע"ש באריכות גדולה דברים נפלאים כגחלי אש.
ובסי' ק"ל הביא הרמ"א ז"ל בסופו אמרו בב"ר א"ר שמואל בר נחמני אל תהי לשון ארמית קלה בעיניך שמצינו בתורה ונביאים וכתובים שהקב"ה חלק לו כבוד, בתורה יגר שהדותא, בנביאים כדנא תמרון להון, בכתובים וידברו הכשדים למלך ארמית עכ"ל הבראשית רבה, והביאו המדקדק הגדול ר' אלי' מדקדק בראש ספרו המתורגמן וכתב וזה לפי שהוא קרוב ללשון קדש מכל שאר לשונות, וכ"כ החכם ר"א בן עזרא לשון ארמית הוא לשון הקדש שנשתבש עכ"ל. הרי שכתב כדברי מעלתך. וכן יש לדקדק מדברי הב"ר שאם ניתן מסיני כמו שהוא דתעי היל"ל שהקב"ה חלק לו כבוד ונתנו בסיני, ושוב דייק הרמ"א ממדרש כשיטתו ע"ש, עכ"פ נראה דעת הא"ע ור' אלי' מדקדק והמהר"י מינ"ץ ועוד דארמית הוא לשה"ק משובש ודעת הרמ"א שהוא לשון הקודש ממש שניתן מסיני. וקראו הרמ"א נמי לשה"ק.
ובמה שכתבנו נלפענ"ד לישב פרש"י בראשית (ל"ב כ"א) כי אמר אכפרה פניו ופרש"י ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עון וחטא ואצל פנים כלן לשון קנוח והעברה הן ולשון ארמי הוא והרבה בגמ' וכפר ידיה בעי לכפורי ידיה בההוא גברא וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש כפורי זהב על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק ע"כ. והרמב"ן ז"ל תמה עליו וז"ל ולשון קנוח בכפור איננו לשון קדש רק לשון ארמית וכן כפורי זהב שם המזרקים בבבל כי לעולם לא תבא כפרה בחטא אבל יאמר לכפר על נפשותיכם ונסלח לו לכפר עליו על נפשו ויאמר אכפרה בעד חטאתכם וכולן מלשון ונתנו איש כופר נפשו שהוא פדיון ובאמת כי הרי גם רש"י כתב שהוא לשון ארמית וצ"ע מאי קא מתמה עליו הרמב"ן ז"ל שהוא לשון ארמית ומיהו הא גופא הוא תמיה עצומה דמאי שייטא לרש"י לפרש לשון ארמי בתורה, ומצינו עוד כעין זה בפרש"י בכמה מקומות על התורה.
ועיין רש"י מגילה י"ח ע"ב ד"ה סמא זרניך בלשון הקודש ובלע"ז וכו' ותמהו דהיכן מצינו זרנך בלשון הקודש, ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י ללשון ארמי נמי לשון הקודש קרי ליה, וכן מצינו בעל הערוך כמה מילין הקבועות במשנה ובברייתא קראן לשה"ק עיין ערך אספין כתב דג שבמקומות אספניא ובלשה"ק שיבוטא, ובעל הג"ה שם ציין דמנ"ל שהוא בלה"ק שיבוטא, ועיין רמ"א א"ח סי' תל"ד ס"ב ברמ"א לענין כל חמירא אם אמרו בלשון הקודש כולל חמץ ושאור וכתב בח"י שם סקי"א בשם גיסו דהרמ"א קורא לשון הש"ס בשם לשון הקודש והביא כן משם חידושי אגודה א"כ כל חמירא שהוא לשון הש"ס הוא לשון הקודש דנתן בסיני לענין קריאת הפרשיות ע"ש.
איברא דמצאתי גם להרמב"ן ז"ל פ' וישב (בראשית ל"ט כ') ויתנהו אל בית הסהר ובעלי הלשון יפרשו סהר כיפה עגולה מלשון אגן הסהר ולפי דעתי שהוא הבור בית בנוי וכו' והוא מלשון סיהרא בארמית כאשר אמר צהר תעשה לתבה מלשון צהרים, ובסמוך עוד שם (מ' כ"א) כי טוב פתר והגאון רב סעדי' פי' סלי לחם לבן כלחם המלך מלשון ולא עתה פניו יחורו מן הארמית שתאמר ללבן חיור והוא הנכון וכו' ולשון רבותינו במשנה פתין גריצין וחיורי ואמר בירושלמי רבנן שמעין לה מן הדא והנה שלשה סלי חורי על ראשי ע"כ ע"ש. ובפ' יתרו אנשי חיל כתב הרמב"ן ז"ל וטעם אנשי חיל וכו' ויש מפרשים אנשי חיל אנשי כח וזריזות וכן אשת חיל וכו' וכן וברב חילו לא ימלט מלשון הארמי שיאמר ביש לאל ידי אית חילא בידי וכו' ע"ש, והנה שגם הרמב"ן ז"ל הסתייע מלשון תורה לארמי, וברמב"ן עוד פ' משפטים אלהים לא תקלל אמר אונקלוס על עדיין שלא יקלל אותו כאשר יחייבנו בדין. לא תקיל ל' קללה הוא בארמית מיקל הוא וכו' וכן הרבה בירושלמי ע"ש. וכן להיפוך והבן.
וכרגע חשבתי מדברי רז"ל על הכתוב (שמות כ"ה י"ח) ועשית שנים כרבים זהב וגו' (ובגמ' חגיגה י"ג ע"ב) מאי כרוב אמר רבי אבוהו כרביא שכן בבל קורין לינוקא רביא א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה דכתיב פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר היינו פני כרוב היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי פי' אחד הוא אלא שזה פנים גדול וזה קטן, ובא"ע עה"ת אמרו קדמונינו כי צורת כרובים כשני נערים ופירושו כריביא בלשון ארמי והכ"ף משרת ונכון דברו שהיו כצורת ילדים אם היא קבלה. והרמב"ן ז"ל עה"פ ואל הארן וכו' ועל דעת רבותינו הם צרות אדם מלשון ארמית שתאמר לעלם רביא, וכו' ע"ש, ועיין מסכת תמיד (פ"א מ"א) ובבית הניצוץ היו עליות והרובים שומרים שם, פי' רובים קרי להו לכהנים ילדים כדמתרגם ילד רביא שלא הגיעו עדיין לעבודה פחות מי"ג שנה הרי מפורש דהתורה משתמשת בלשון דומה לארמית ולדעת הפוסקים שהארמית זה הוא לשון הקודש משובשת אתי שפיר מאד והבן.
וקצת אמרתי בזה לפרש הא דאמרו (סנהדרין ל"ח) אדם הראשון בלשון ארמי סיפר שנאמר ולי מה יקרו רעיך א-ל, ולפום ריהטא לפלא שהרי העולם נברא בלשה"ק ואכתי לא הי' להם שאר לשונות בכלל עד דור הפלגה וכל העולם בלשון הקודש דבר וגם אדם הראשון קרא שמות בלשון הקודש (עיין בראשית ב' כ"ג) לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת, וברש"י לשון נופל על לשון מכאן שנברא העולם בלה"ק (ב"ר) ובפ' נח (י"א א') ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ופרש"י שפה אחת בלשון הקודש ובת"י ב"ע ובת' ירושלמי והוה כל ארעא לישן חד וממלל חד ועיטא חדא בלישן קודשא הוה ממללין דאיתבריא ביה עלמא מן שרויא. וא"כ אדם הראשון דבר בלה"ק ואכתי לא הי' לשון ארמי כלל רק לאחר דור הפלגה, אבל אם נימא דארמית הוא לשה"ק משובש אתי שפיר שאמר ולי מה יקרו רעיך א-ל ששיבש הלשון קודש במקצת, והיה זה מטעם שלא רצה להשתמש בלשון הקודש לדברי חול וכמו שמצינו בדורות אחרונים שתקנו כתב רש"י וכן הספרדים העלו לעצמן לאדינא שלא ישתמשו בלשון הקודש וגם לא לשון עמים.
וז"ל הרמב"ם בתש' פאר הדור (סי' ז') ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בה תורה ובה נכתבו הלוחות הברית הרי מגונה מאד להשתמש בה רק בכתבי קדש ומימי קדם היו ישראל נזהרין בזאת והיו כתביהן וחיבורי חכמותיהן וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול כתובים בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה כתב אשורית בדבר שנמצא בשארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי ועל כן שינו הספרדים כתיבתם ושמו אותותם אותיות אחרות עד שנעשה כתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול וכו' ע"ש, וא"כ אפשר דאדם הראשון נמי חש לזה ולכן שיבש לשה"ק לדברי חול והבן.
ובכוזרי (מאמר ב' סי' ס"ח) הביא שאברהם הי' מדבר ארמית באור כשדים שהי' לו ולזרעו אחריו העברית בלשון הקודש והארמית לשון חול. כלומר דכשדבר דבר שבקדושה דבר בלשון הקודש וכשדבר דבר של חול סיפר בלשון ארמית, וצ"ב למה דבר בלשון ארמית ולהנ"ל אתי שפיר דארמית הוה שבוש מלשון הקודש כדי שיוכל להשתמש לדברי חול, אבל אין זה לשון העמים שהרי מצינו שהאבות נזהרו שלא לדבר בלשון העמים וכמו שמצינו ביעקב שהקפיד אפילו על יגר שהדותא, וקרא לו גלעד, אלא בכיון שבשו לשון קודש לדבר דברי חול.
ונראה לפרש דהוא על דרך שאמרו בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב) דרשב"י אמר אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נש תרין פומין חד דהוי לעי באורייתא וחד דעבד ליה כל צורכיה, חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטורא דיליה אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה ע"ש. פי' רשב"י הי' ס"ל דבאותו פה שלומד תורה אפי' תפלה לא הי' לו להתפלל אלא שיהי' הפה רק לדברי תורה כולה אלא שראה תיקון בזה להשמר דאפי' אין לו רק פה אחד וחייב ללמוד בו תורה בכל שעה ואעפ"כ הוא מדבר בו לה"ר וק"ו אלו הי' לו פה לדבר דברי חול אעכ"ו, ונראה דמה"ט עכ"פ הגם שלא בראו לו פה אחר לדבר דברי חול מ"מ לא רצו שבאותו פה ובאותו לשון ידבר חול וקודש בערבוביא ולכן שבשו הלשון הקודש ללשון ארמי ודברו בו לשון חול ושוב השתמשו בו לתרגם לההמון בלשון שדברו בו שהי' ג"כ לשון הקודש משובש והבן. וא"כ יש לן מקור נאמן לרבינו הרמב"ם מדברי רשב"י הנ"ל.
ובזה נראה לפענ"ד לישב דלא תקשה שיעקב הקפיד וקרא לו גלעד ולא יגר שהדותא דלכאורה כיון דאברהם דבר בלשון ארמית אמאי קפיד יעקב אבינו לקראו גלעד וגם לבן שוב חזר וקראו גלעד ועיין רמב"ן וספורנו עה"ת שם ולפמ"ש אתי שפיר מאד דלדבר חול הי' משתמש בארמית גם יעקב אבינו וכשהי' בבית לבן והי' צריך לדבר דברי חולין מסתמא דבר ארמית הנ"ל כאברהם זקנו אבל עכשיו בא לבן וקרא להגל שהוא נעשה חלק מן התורה וקראו יגר שהדותא ובתורה לא רצה להכניס ארמית שזה רק לדברי חול ולא לתורה שהוא קדושה וקרא לו גלעד והבן. ועיין ספרי ה' מסיני בא ובמס' מגילה י"ט לא מאסתים. ועיין רמב"ן ריש פ' כי תשא.
וכעין זה כתב הריטב"א אהא דאמרו דכתב אשורית העלו מבבל ותמה וכי אפשר שהתורה נתנה בלשון וכתב אחר ולא אשורית ותי' דהתורה נתנה בלשה"ק וכתב אשורית ולית מאן דפליג הרי מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים אלא שהיו אז מחזיקים הי"ג ס"ת בקדושה גדולה ולא הרהובו לעיין בהם רק לפעמים לקריאת התורה ועשו להם ספרים אחרים בכתב ליבונאי ללמוד בהם עד שנשתכח לגמרי הלשון הקודש וכתב אשורית ובא עזרא והעלה מאשור שנשאר שם והנהיג שילמדו וידברו בלשון הקודש וכתבו ספרי קודש כולם בלשה"ק והארכתי בזה במקום אחר. ועיין שו"ת בית אפרים (א"ח סי' ע') ושו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קצ"ח). גם רבינו הגדול הרדב"ז ז"ל האריך הרבה לפרש דברי חז"ל בזה.
ולמדנו בדרך אגב מדברי הרמב"ם ז"ל דפשיטא ליה דכתבי קודש אין כותבין רק בכתב אשורית שבה נתנה תורה ובה נכתבו הלוחות הברית ומגונה מאד להשתמש בלשון זה רק בכתבי הקודש ומימי קדם היו בני ישראל נזהרין בזאת, ולא נמצא מעולם אות אחת בשארית ישראל בכתב אשורית, ופלא שאפי' במלכי ישראל שלא היו הגונים בבית שני מ"מ לא השתמשו בלשון הקודש לדבר חול, ופשוט דכ"ש הוא להיפוך דלא לכתוב כתבי קדש רק בכתב אשורית שהוא הכתב שנתן בה תורה ובה נכתבו הלוחות הברית ומגונה הוא לכתוב התורה בכתב אחר. ומה"ט לא מצינו בשארית ישראל כתוב בכתב עמים דברי תורה, ואפי' כמה דברים שכתבו לתרגם כפי' מ"מ הכתב הי' כתב קדש ולא כתב עמים.
נחזור לדידן עכ"פ מבואר בין לשיטת הרמ"א שארמית מסיני נתנה והוא לשון שהקב"ה נתן בו התורה ונקראת לשון הקודש ולכן כתבו חכמינו ז"ל הש"ס בלשון תורה שניתן מסיני ולא רצו בלשון הקודש ממש מפני שהוא תורה שבע"פ, ובין לדעת א"ע ודעימיה דאמרית שבגמ' הוא לשון הקודש משובש שפיר כתבו בו התורה וזה יש להבין קצת שהרי תורה שבע"פ לא ניתן לכתבו בכלל ולכן חששו ומ"מ לא רצו לכתוב בלשון הקודש ממש כמו תורה שבכתב ולכן עכ"פ לא כתבו רק בלשון הקודש משובשת שהוא ארמית ונמצא לענין כתיבה לא הוי כתיבה תמה ועדיין תורה שבע"פ הוא ומ"מ לא נשארה בלי כתיבה מחמת עת לעשות לה' אבל כיון שכן די לנו במה שהתירו לכתוב בלשון ארמית שהוא ג"כ לשה"ק להעתיק ולתרגם אבל להעתיק ללשון אחר מעולם לא התירו הם את זה ואדרבה בכל דור ודור עמדו אנשים שרצו להעתיק והכו על קדקדם כדמצינו אפי' בדורנו עם הש"ס שהדפיסו הנקרא סאנסינא שאסרום כל חכמי ישראל ולא מצינו העתקת הש"ס ללשון אחר עד היום שבעונ"ה מקילין לעצמן ואין מי שישיב עליהם. וכבר כתבו בתש' גאוני בתראי דמה שמצינו קצת מן הראשונים שכתבו פירושיהם בלשון ערבי מ"מ הכתב והאותיות הי' כתב אשורית ומעולם לא כתבו בכתב לשון עמים ח"ו והיינו לשון שלהם וגופים שלנו ועיין ט"א מס' מגילה והארכתי בזה במקום אחר.
ומעתה נראה עוד דהנה בגמ' שבת (ק"ד ע"א) אמרי ליה רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בן נו"ן לא איתמר כוותיהו אל"ף בי"ת אלף בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים מ"ט פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת שכן דרכו של גומל חסד לרוץ אחר דלים ומ"ט פשוטה כרעיה דדל"ת לגביה גימ"ל דליציה ליה נפשיה ומ"ט מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל דליתן ליה בצנעא כי היכי דלא ליכסף מיניה ה"ו זה שמו של הקב"ה ז"ח ט"י כ"ל ואם אתה עושה כן הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעוה"ב מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום נו"ן כפוף נו"ן פשוטה נאמן כפוף נאמן פשוט, סמ"ך עי"ן סמוך עניים ל"א סימנין עשה בתורה וקנה אותה, פ' כפופה פ' פשוטה, פה פתוח פה סתום, צד"י כפופה וצד"י פשוטה, צדיק כפוף צדיק פשוט, היינו נאמן כפוף נאמן פשוט, הוסיף לך הכתוב כפיפה על כפיפתו מכאן שנתנה התורה במנוד ראש קו"ף קדוש רי"ש רשע, מ"ט מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל ברשע ומ"ט מהדרה תגיה דקו"ף לגביה רי"ש אמר הקב"ה אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי, ומ"ט כרעיה דקו"ף תלוי' דאי הדר ביה ליעייל וליעול בהך מסייע לי' לר"ל וכו' שי"ן שקר תי"ו אמת וכו'. ושוב דרש בא"ת ב"ש, ועוד דרש אח"ס בט"ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף דכ"ץ דכים הם כנים הם צדיקים הם תלק אין לך חלק בהן אמר גיהנם לפניו רבש"ע מרי זניני מזרעו של שת א"ל ב"ם ג"ן ד"ת להיכן אוליכן לגן הדס ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקב"ה רשב"ע עיף אנכי ז"ץ ח"ק הללו זרעו של יצחק ט"ר י"ש כ"ת טר יש לי כיתות של עו"כ שאני נותן לך ע"ש באריכות.
ופרש"י אמר ליה אח"ס בט"ע גי"ף. אלפא ביתא היא אצל א"ת ב"ש וכולן סדורות בספר יצירה ע"ש. והנה כל הני דרשות אשר שבחו רבנן לריב"ל שדרשו הני דרדקי מא"ב שאפילו בימי יהושע בן נון לא איתמר ולא שמעו דרשות כוותייהו והוא בכלל כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש ומקום הניחו להם להתגדר והכל לא דרשו אלא מאל"ף בית שלמדו בדרך אבותינו וקבלתם אל"ף בית גימל כלשוננו וכדברינו וכולן סדורות בספר יצירה ואם היו משנים האלף בית בין בקריאה ובין בלימוד כגון - א' (קמוצה) ב' (קמוצה) ג' (קמוצה) ד' (קמוצה) ולא אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת, לא היו יכולין לדרוש כהאי דרשה וכ"ש איי בי סי די, וכ"ש הלשון כלו ובמקום ללמוד בלשון הקודש היו לומדים בכתב הגוים שלהם ובלשון הטמאה שלהם דלכן נקרא לשונינו לשון הקודש ולשונות עמים לשון טמא דזה לעומת זה עשה אלקים והבדילנו מן התועים כשאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ויוסף הצדיק אמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש ולא אמר אפי' בלשון עברי אלא בלשון הקודש.
וחכז"ל גזרו על לשונם של עמים כולם (עיין ירושלמי פ"ק דשבת) מי"ח דבר שגזרו על לשונם, ומפרש הקרבן עדה שלא ירגיל אדם עצמו ובניו לדבר בלשון עכו"ם. ובתדב"א סוף פכ"ג וכשהיו ישראל במצרים נתקבצו כולם וישבו יחד משום שהיו כולם באגודה אחת וכרתו ברית יחד שיעשו גמ"ח זה עם זה וישמרו בלבבם ברית אברהם יצחק ויעקב ולעבוד את אביהם שבשמים לבדו, ושלא יניחו לשון ברית יעקב אביהם, ושלא ילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"ז, ואפילו על אויר ארץ העמים גזרו טומאה. ובשלה"ק (מס' פסחים דרוש ג') ורוממנו מכל לשון ללשון הקודש, ואין לך כל אומה מע' אומות שלא נתערבו בלשונם איזה תיבות מלשון קודש [כי זה ממשיך החיות לכל האומה] אמנם ישראל זכו ללשון קודש כולו וזה ורוממנו מכל לשון ע"ש. ואם הי' לימוד התורה בלשונות עמים הרי כל הדרשות אלו הכל בטל ומבוטל ח"ו ויאבדו אלף ואלפי אלפים מהמבטלים אפילו קוצו של יו"ד ואפילו י' שלקח הקב"ה משרה קבלה לפניו על שלקחה עד שנתנה ליהושע בן נו"ן כמבואר זה בדברי חז"ל.
ובזהר הקדוש (פ' אחרי ע"ג ע"א) את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם וגו' ר' אבא אמר זכאה חולקא דישראל דקב"ה אתרעי בהו מכל עמין עכו"ם ובגין רחימותא דיליה עלייהו יהיב להון נימוסין דקשוט, וכו' ובגיני כך כל אינון דלא רשימין ברשימו קדישא בבשריהון לאו אינון דיליה וכו' ואסיר לאודעא להו מלי דאורייתא בגין דאורייתא כלא שמא דקב"ה וכל את דאורייתא מתקשרא בשמא קדישא וכל מאן דלא אתרשים ברשימא קדישא בבישריה אסור לאודעא ליה מלה דאורייתא וכ"ש לאשתדלא ביה. וכו' וכל מאן דלא אתגזר ויהיבן ליה אפי' אות זעירא דאורייתא כאילו חרב עלמא ומשקר בשמא דקב"ה דכלא בהאי תליא ודא בדא אתקשר דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ת"ח כתיב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל לפני בני ישראל שם אבל לשאר עמין לא שם בג"כ דבר אל בני ישראל וכן כלהו ינוחון אבהן דעלמא אינון הלל ושמאי דהכי אמרו לאונקלוס ולא אודעו ליה מלה דאורייתא עד דאתגזר. ות"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אל"ף בית דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש לממלא בפומיהון. ואפי' מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאלף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתוו רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכרוסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא, דפשיטותא דאלף קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אלף מכאן ולהלאה שארי לאתפשטא אלף בבית ע"ש באריכות כי לא רציתי להעתיק יותר. וידוע דכל התורה כולה הוא שמות של הקב"ה כמובא מרב האי גאון וברמב"ן בהקדמה עה"ת וברש"י פי' דשם ע"ב יצא מן הפסוק ויסעו כידוע.
והנה מבואר קדושת הא"ב והרזין והסודות הקשורים בו, וכיון שכל התורה הוא שמות של הקב"ה המעתיק התורה ללשון אחר חוץ ממה שא"א להעתיק כראוי ולתרגם וכ"ש שחייב אדם לומר בלשון רבו אלא הרי עוד כאלו מוחק כל השמות האלו ועכ"פ גורם למחיקת כל השמות ובזיון התורה. והאיסור הגדול להודיען לב"נ עד שלא מל, והמוסר להם דברי תורה אוי לו ואוי לנפשו והרי אפי' רק קוצא דאלף אחת אלף וארבע מאה וחמש רבבות עולמות תליין בקוצא של אלף וע"ב שמות קדושים וכסא הכבוד תלוי בה ועשרת הדברות ועוד יוצאין מקוצא תתאה שתחת האלף ומי זה אשר לא חש לנפשיה ומשנה ללשון עכו"ם ומחריב עולמות ומוחק כל השמות ועשרת הדברות התלוים באלו, ואם כן בקוצא של אלף כ"ש כל הא"ב עם אותיות מנצפ"ך.
ועיין ס"ח (סי' רל"ה) שלא ילמד אדם לגלח אותיות התורה ולכאורה אינו מובן וטעמא בעי ולהנ"ל אתי שפיר דאסור ללמד גוי אפילו אות אחת מאותיות התורה וכמ"ש בזוה"ק דהלל ושמאי לא למדו את אונקלס הגר אלף בית עד שקודם קבל עליו ומל עצמו, ועיין גם בע"ת עה"ת פ' משפטים עה"פ לפניהם ולא לפני עכו"ם ומביא מעשה באונקלס הגר בן אחותו של אדרינוס קיסר בקש להתגייר והיה מתיירא מדודו והלך ובקש מדודו עצה מה יעשה לעשות סחורה ולבסוף הלך לארץ ישראל ובקש מהחכמים ללמוד תורה וקדם שימול אמרו לו אין דברי תורה מתקיימין אלא בנמול הלך ומל ולמד תורה הרבה וכו' ובא אצל אדרינוס והכה אותו על לחייו ואמר לו למה עשית כן אמר לו שביקשתי ללמוד תורה א"ל היה לך ללמוד תורה ולא למול א"ל אין יכולת ללמוד תורה בלא מילה שנאמ' מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים ב"ל ידעום ב"ל אין יכולין ללמוד תורה שמתחלת בב' ומסיימת בל' לעיני כל ישראל.
וידוע כמה לחמו רבותינו על הדרך המשכילים שהתחילו ללמוד עם הילדים אל"ף בית על דרך המתקדמין רק לקרא תיבות שלמות בלי נקודות כגון אא בא גא דא הא וא ולא למדו אל"ף בי"ת גימ"ל וגם לנקודות בלשון שקבלנו מאבותינו שכלם סודות נפלאות בקבלה למשה מסיני, והיאך הרהיבו בנפשם לבוא אנשים ולשנות את כל התורה מנתינתה מסיני ולהעתיקה בחיק אשה זרה ונכרי' חוץ ממה שאין בידם ובידינו כעת לתרגם כראוי אפי' דבר אחד וכ"ש שגורמים לחורבן הנ"ל ולכל העולם אוי להם ואוי לנפשם והיראים עומדים ושמחים ועכ"פ שותקים ושתיקה מה זו עושה והלא גורם שתורת ה' ח"ו תבער באש ההשכלה תחת המסוה של הפרו תורתיך וכן מקיימין בעצמן במלא המובן בעונ"ה. ואיה הגר"ע איגר והכת דיליה שפסק ליהרג ואל יעבור ללמוד לשונות עכו"ם והח"ס ומחנה חיים והנצי"ב והאור שמח והבעל חפץ חיים שמסרו נפשם שלא ללמוד לשונות עכו"ם בחדרים כידוע אבל עכ"פ לא עלתה על דעתם לשנות התורה וכ"ש היום שאפילו להמשכיל מענדעלסאן שר"י לא עלתה על דעתו שיעלה לו כן.
ובשו"ת הרדב"ז בישנות (סי' מ"ד) כתב ומה שנראה דאפילו דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורי שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורות האותיות כמה סודות עמוקים אסור להשתמש בו בדברים של חול כ"ש הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים, ותשובה זו הובאה בב"י (יו"ד סי' רפ"ג) ועיין רמ"א שם וי"א שאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה, ועיין רבינו ירוחם ח"ב נ"ב ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בו תורה ובו נכתבו לוחות הברית כי הוא מגונה להשתמש בו רק כתבי קודש ומימי קדם ישראל נזהרים בזאת וכו' והר' יוסף [טוב עלם] מנע לכתוב הגט בכתב אשורית כס"ת ואמר להם איך נשתמש בזה מכתב אלקים ויבא לזלזל אבל נכתוב בכתיבה אחרת הנקרא בלשון ערבי מדבדב וכל אשר יעשה כזה הוא בכלל מכבדי התורה ע"ש.
תמצית הדברים דאותיות התורה הם מלאים שמות קשורים בקב"ה ואורייתא וישראל זה עם זה ואפי' רק אות אחת של אלף וארבע מאה וחמש רבבן עולמות תלויין בקוצא דאלף וע"ב שמות קדישין של הקב"ה וכו' הכל יוצאין מקוצא תתאה תחת האלף והמחליף אות אל"ף זה ח"ו באות של לשון אחר הרי מחריב את כל הנ"ל ח"ו ומבטל כל הקדושה וכל הסודות העמוקים והשמות התלויים באותיות התורה ובקדושתה ומוחק את כל השמות ח"ו בזה והמעתיקין חושבין שעושין טובות והן מהרסין ומחריבין את העולם כולו ח"ו, וכבר הבאתי בשם גאוני בתראי דאפי' אותן שעשו פי' בלשון אחר מ"מ מעולם לא כתבו בכתב שלהם אלא הכל בגופין שלנו וכמ"ש זה הט"א ושאר פוסקים והאוסרין בדור הקודם שאסרו להעתיק לאידיש דייטש נמי הי' בגופין של תורה בכתב אשורית בלה"ק אבל אפילו לא עלה על דעת בכתב עממין ח"ו אלא שהעתיקו ללשון אחר וע"ז הראישו עולמות שלא להעתיק אבל בכתב עממין לית מאן דכר שמיה שאסור לחלל התורה בכתב טמא ומסאב כמבואר בזוה"ק.
ובתשובה אחת הבאתי דעת הריא"ז (ש"ג פ"ק דע"ז סי' ב') דישראל המלמד תורה לנכרי עובר על לפני עור ועיין ט"א (חגיגה י"ג ע"א ד"ה אין מוסרין) ומג"א (א"ח סי' של"ד סקי"ז) ובאמת כי בתוס' (ב"ק ל"ח ע"א) משמע לכאו' דאפי' תורה שבכתב אסור ועיין שו"ת מהרי"א (א"ח סי' ד') ובהגהת בנו שם ובהסכמה מהגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן. ופלא על הבאר שבע (סי' י"ד) ושו"ת דבר שמואל (סי' ע"ה) ובשמים ראש (סי' שכ"ז) שתמהו למה השמיט הרמב"ם הא הלכתא דגוי שלמד תורה חייב מיתה ואשתמיטתיה מינייהו שהרמב"ם הביא הלכה זו בפ"י מהל' מלכים ה"ט עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה ובתש' הרמב"ם (ירושלים תרצ"ד סי' שס"ד) אם מאמר ר"י גוי שעוסק בתורה חייב מיתה היא הלכה, תשובה היא הלכה בלא ספק ע"ש ופלא ועיין ספרינו משנ"ה (ח"ה סי' עק"ב).
ונראה לפרש הא דמרגלא בפומי' דאביי (ברכות י"ז ע"א) לעולם יהא אדם ערום ביראה מענה רך משיב חמה ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפי' נכרי בשוק. ויש לדייק מאחר שאמר מרבה שלום עם כל אדם א"כ גם נכרי בכלל ולמה חוזר ואפילו עם נכרי בשוק, שנית יש לדייק דמאחר דמצוה להרבות שלום אפילו עם נכרי א"כ למה ציין עליו בשוק ולא קאמר סתם ואפי' עם נכרי, וכן ר' יוחנן בן זכאי דייקו שאמרו עליו שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפי' נכרי בשוק.
ונראה דלכאורה הרי כתיב ומשנאיך ה' אשנא והלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי וגם יש לאו דלא תחנם, עיין (ע"ז דף כ' וגיטין דף ס"ב ע"א מחלוקת רש"י ותוס') ואיך ירבה שלום אדרבה יתרחק מהם ואיזה יראה הוא לעשות שלום עם כל הגוים, אבל נראה דדוקא דייק אביי אם נכרי בשוק וזה יהא ערום ביראה ופרש"י להערים בכל מיני ערמה ליראת ה' שבאמת יש כאן ערמה שמראה לו שלום בשוק אבל בבית אין שלום לרשעים אמר ה' וכ"ש ליתן להם התורה ולהעתיקה ויראו את כל הערמה וכנ"ל וגורמים רעה לעצמן ולכל העולם המעתיקים כל התורה.
ודע דהראב"ד בש"מ (ברכות דף י"ג ע"א ד"ה לימא קסבר רבי) כתב דהלומד תורה בשאר לשון אינו יוצא בו והגית בו יומם ולילה, וז"ל הא דדייקינן מרבנן על התורה אם נאמרה בכל לשון אם לא, לא על הכתיבה שכתב משה נאמרה שהכל יודעים שלא נכתב בספר אלא בלשון הקדש ולא נכתבו שאר לשונות אלא על האבנים שבגלגל כדכתיב באר היטב אלא על התלמוד שלמדו הקב"ה למשה ומשה למד אותה לישראל לפי שהיו בהן גרים משאר לשונות אם היה מלמדה לכל אחד ואחד בלשונו וכן כל אחד ואחד יוצא ידי שינון בלשונו או שמא לכולם שונה בלשון הקודש ואין אדם יוצא ידי והגית בו אלא בלשון הקודש, וכיון דלחכמים לא בכל לשון נאמרה א"כ לא יצא ידי והגית בו יומם ולילה בלשון אחר חוץ מלשון הקודש וזה דבר חדש ע"ש.
ומדברי הראב"ד למדתי לכאורה דעכו"ם הלומד בז' מצות שלו נמי אינו לומד בלשון הקודש אלא בלשונו והיינו כל אחד כפי לשונו שקבל התורה ילמוד בה וכיון דהעכו"ם קבלו על האבנים בשבעים לשון הם ילמדו כפי לשונם ומה"ט מובן שאסור ללמדם אל"ף בי"ת כמבואר בזוה"ק שאם חייבים ללמוד בז' מצות שלהם למה לא נלמדם א' ב' שיוכלו ללמוד ז' מצות שלהם ולהנ"ל אתי שפיר מאד שהם אסורים ללמוד בלשונינו לשון הקודש אלא בלשונם שנתנה להם תורה והם בכלל גזל אפילו על הא"ב. וזו נקודה יקרה.
בר מן דין הלא איכא מצוה ללמוד לשון הקודש כדי ללמוד תורה בלשון הקודש וכמ"ש הרמב"ם (פיה"מ למס' אבות פ"ב מ"א) יש מצות קלות ומצות חמורות מצוה קלה ללמוד לשה"ק, וראיתי שתמהו מנ"ל להרמב"ם שיש מצוה ללמוד לשון הקודש ובאמת כי הוא פלא הרי הוא בספרי עקב עה"פ לדבר בם מכאן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר עמו לשון הקדש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם אם למדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם ואם לאו יקצרו ימיכם שכן דברי תורה נדרשים מכלל לאו אתה שומע הן ומכלל הן לאו ע"ש.
ובשל"ה (מס' פסחים דרוש ג') ורוממנו מכל לשון התרוממות שלנו מכל לשון לה"ק ואין לך כל לשון שאין מעורב בו איזה תיבות מלה"ק כמו ט"ט בכתפי שתים וכו' אמנם ישראל זכו ללה"ק כולו והענין כי האומות אף שהם מסטרא דמסאבא מ"מ יש להם בשרשם איזה אחיזה למעלה בקדושה אמנם ישראל הם בפנימיות וישראל כולם קדושים ע"כ להם לשון הקדש כולו ע"כ.
ולפענ"ד פשוט דגר הבא להתגייר ויאמר שמקבל כל התורה אבל לא ללמוד בלשון הקודש רק בלשון אחר שאין מקבלין אותו ואם גיירו אותו אין זה גירות שהרי קיי"ל (בכורות ל' ע"ב) עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו ר' יוסי בר' יהודה אומר אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים וכ"ש שלא ירצה ללמוד לשון הקודש שהוא מצוה אם לא ירצה ללמוד לשון הקודש אינו גר כלל. ומעתה יהיה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ישראל בעל תשובה לא יאמין בקדושת לשון הקודש ובמעלתה וילמוד רק בענגליש יקרא בעל תשובה וצדיק וגר אם לא יאמין במצות לימוד לשון הקודש ובקדושת לא יוכל להתגייר וזה ברור. ומיהו עיין ח"ס בתורת משה פ' ויגש עה"פ כי פי המדבר שאינו מתקיים באדם שאינו משמר עצמו בקדושה וטהרה והלואי שלא נהי' ח"ו מאותם שלה"ק בורח מהם ולכן מעתיקין הכל ללשונות הטמאים כי בעונ"ה הלשון הקודש בורח מהם.
ודע דבפ' השבוע ויבא יעקב שלם ופרש"י ויבא שלם מפדן ארם מלבן ומעשו שנזדווגו לו בדרך, כאדם האומר לחבירו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם ועיין רמב"ן, ולכאורה מעשו שיצא שלם מובן שהרי כתיב ויאבק איש עמו אבל מלבן לא מצינו כלל שעשה לו אלא אדרבה אמר אלקי אביכם אמש אמר אלי אל תדבר עם יעקב מטוב ועד רע, והנראה דהמפרשים דרשו של"ם שם לשון מלבוש שלא שינה את לשונו ולא שינה מלבושו ולא את שמו והנה לא מצינו בלשון אלא בפ' ויצא (ל"א מ"ז) ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד, ופי' הרמב"ן גלעד בלשון הקודש והספורנו נתן טעם מחלקותן שלא רצה יעקב לשנות את לשונו ושוב ויאמר לבן הגל הזה עד, כתב הספורנו נכנע [לבן] לקראו בלשונו של יעקב ואמר שיהיה עד על מה שיאמר עתה הנה הי' זה מחלוקת ביניהם שלבן רצה להכניס לשון ארמי בתורה ויעקב לא רצה לשנות שלא שינו את לשונם ונכנע לבן ואולו הי' הצליח מי יודע כמה הי' מחריב וזה שאמר שלם שלא שינו את לשונו ויצא מבין שיני אריות עשו בהאבקו עמו שרו ולבן בלשונו וזה אפי' על לשון ארמי הגם שג"כ ניתנה מסיני או לשה"ק משובש.
ובטענת המעתיקים כהיום כי עת לעשות לה' כדי להחזיר בעלי תשובה צריך להעתיק שלא תשתכח תורה ללשוניהם ג"כ ואני מצאתי לרבינו יהודה בר יקר רבו של הרמב"ן שכתב מפורש היפוך טענתם זה והוא בתמים דעים (סי' קפ"ד) שכתב רבינו יהודה בר יקר ז"ל דמה שמצינו בגמ' דאמר רב שאין מלאכי השרת מכירין לשון ארמי אינו נכון לפרש כמשמעו שאין מכירין אותו כלל שהרי מכירין שאר לשונות שרחוקין הן מלשה"ק כ"ש שמכירין לשון ארמי ולכך יש לומר הטעם שאין מלאכי השרת מכירין לשון הארמי כדי שלא יניחו המתפללים בלשון הקודש אם יתירוהו להתפלל בו וגם ירבו עמי הארץ בישראל שלא ישגיחו ללמוד מאחר שיוכלו להתפלל בלשונם ורוצה לומר שאין מלה"ש משגיחין בו באדם שהתפלל בלשון ארמי להביא תפלתו לפני המקום ע"ש הנה אדרבה ביאר לן רבינו יהודה שבדוקא מלאכים אין רצונם לקבל לשון ארמית שלא יעזבו לשון הקודש וירבו ע"ה וכ"ש הוא לענין העתקת הש"ס וכיוצא בו ללשון עמים שישכחו את לשון הקודש לגמרי ח"ו ועיקר המצוה ללמוד לש"ק ובלשון הקודש כי הוא קודש בפני עצמו והבן את זה.
תבנא לדידן: א) מצוה ללמוד לשון הקודש. ב) מצוה ללמוד התורה דוקא בלשון הקודש ולא בשאר לשונות. ג) אסור להעתיק התורה מלשון קודש ללשון אחר וכתב אחר לכ"ע. ד) מה שחכמי הש"ס כתבו הש"ס בלשון ארמי וכתב אשורית או מטעם שזה הלשון הוא לשה"ק משובש או מטעם שארמית ניתנה מסיני, ולא רצו לכתב בלשה"ק מפני שהוא תורה שבע"פ או מפני שרוב ההמון דברו בלשון החול שלא השתמשו בלה"ק רק לדבר שבקדושה. ה) אסור ללמוד תורה עם עכו"ם ואפילו אל"ף בית אסור ללמדם. ו) לדעת הראב"ד אין יוצאין בלימוד התורה רק בלשה"ק. ז) עכו"ם בז' מצות שלהם לא ילמדו רק בלשוניהם ולא בלה"ק. ח) המעתיקים שהעתיקו לפעמים פי' בלשון אחר אעפ"כ לא שינוי את הכתב אלא כתבו בכתב ובגופים שלנו ולא כתב עמים. ט) אין להעתיק תפילות או תורה ללשון אחר כדי שלא תשתכח תורה ולשון הקודש מישראל. י) צורות האותיות של התורה יש בהן סודות עמוקים ושמות ועולמות תלויים בהם והמשנה ח"ו מבטל ומוחק את השמות ומחריב עולמות כולם. יא) גר שלא יקבל עליו ללמוד לשה"ק אינו גר. יב) לדעת הזוהר אסור ללמוד עם עכו"ם אפי' אל"ף בי"ת קודם שימול אפי' רוצה להתגייר. יג) המלמד תורה עם העכו"ם עובר על לפנ"ע.
אלו דברי אדם מיעוט לעולם הרחבתי קצת הגם כי אני טרוד מאד ומ"מ לאהבתך וידידתך הארכתי קצת ועתה צלח ורכב על דבר אמת ש"ב הדושה"ט וכל אשר לך בלב ונפש,
מנשה הקטן
