תיאודור הרצל, בספרו "אלטנוילנד" (בשמו העברי: תל אביב) שנכתב בשנת 1902, מתאר קנייה עתידית של זוג כפפות בחיפה בשנת 1923:
ודוד פנה אל המוכרת, וישאל:
– כמה מחיר נעלי הכף [=כפפות] בעד שני האדונים?
– שישה שקלים.
וקינגסקורט הביט בתמהון:
– בשם השטן! מה זאת?
ודוד ענה בצחוק קל:
– זו היא פרשת הכסף שלנו. אנחנו חדשנו את מטבעותינו העתיקים. ערך השקל כערך הפראנק.
תֵּל־אָבִיב, תרגום נחום סוקולוב, תרס"ב, עמ' 119–120
חוזה המדינה לא כתב את ספרו בעברית אלא בגרמנית. הוא אף לא חזה שבמדינה שתקום ידברו עברית, אך הוא חזה נכונה שלמטבע הרשמי במדינת היהודים יקראו בשם שֶׁקֶל.
עם קום המדינה אימצה ישראל הצעירה את הלירה ששימשה בימי המנדט הבריטי, אך כבר ארבעים שנה, מאז שנת 1980, מצטלצלים בארנק הישראלי שקלים – מטבעות הנקראים בשם המטבע העתיק שבו השתמשו אבותינו כאן בארץ. כעבור חמש שנים, באלול תשמ"ה (1985), נכנס למחזור השקל החדש – שבא תמורת 1,000 שקלים ישנים.
המילה שֶׁקֶל מופיעה לראשונה בתנ"ך בקניית מערת המכפלה, אך השקל שם אינו מטבע אלא יחידת משקל. הפסוק מתאר: "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר" (בראשית כג, טז). אברהם לא ספר 400 מטבעות, אלא שָׁקַל מטילי כסף כך שיגיעו למשקל 400 שקל.
תיאור מדויק של קניית קרקע באמצעות שקלים נמסר בספר ירמיהו – וגם שם אין מדובר במטבעות, אלא ביחידות משקל: "וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְׁקֲלָה לּוֹ אֶת הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף… וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם" (לב, ט).
בתקופת בית המקדש השני כבר התקבל בעולם השימוש במטבעות בעלי ערך קבוע, שמקבלים את תוקפם מהחותמת השלטונית המוטבעת בהם. אגדה מפורסמת בתלמוד הבבלי מספרת על אביגיל, אשת נבל הכרמלי, שטוענת כלפי דוד המלך שאסור לו להרוג את נבל, כיוון שהוא אינו נחשב מורד במלכות. אתה לא נחשב מלך, אומרת אביגיל לדוד, שכן עדיין "לא יצא טבעך בעולם". "לא יצא טבעך" פירושו שעדיין לא התפרסם וזכה להכרה מטבע מטעמך. בגרסה קרובה של האגדה, בתלמוד הירושלמי, טענת אביגיל מוצגת בלשון שונה מעט: "עדיין מוניטה דמרן שאול קיים". מוניטה בלטינית פירושה מטבע (השוו למילה האנגלית money), וכוונת אביגיל היא שהמטבע שיצא מטעם שלטון שאול עדיין מהלך, וטרם נכנס למחזור המטבע של דוד (אגב, כאן מקור הביטוי "יצאו לו מוניטין" – כלומר: מי שמטבעותיו התפרסמו וזכו להכרה בציבור).
כיוון שהטבעת מטבעות הייתה סממן שלטוני מובהק – בתקופת המרד הגדול ברומאים ביטאו המורדים את עצמאותם באמצעות טביעת מטבעות חדשים, וכך באו לעולם השקלים הראשונים בהיסטוריה שיצאו מטעם שלטון יהודי עצמאי. בצד אחד של המטבע שהונפק בתקופת המרד נכתב (בכתב העברי העתיק) "שקל ישראל", סביב עיטור של צלוחית או בזיך; ובצד השני נחקק "ירושלים הקדושה", סביב ענף ובו שלושה רימונים.
הכיתוב בצד הימני (מהצד התחתון נגד כיוון השעון): ירושלים הקדושה; בצד השמאלי: שקל ישראל.
בחפירות ארכאולוגיות נמצאו מטבעות רבים כאלו מחמש שנות המרד. עדות מעניינת על מציאת מטבע כזה כבר לפני 750 שנה מופיעה בדברים שכתב הרמב"ן, ר' משה בן נחמן, שעזב את ספרד בערוב ימיו ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעכו, ושם – הוא מתאר – "מצאתי ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פיתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדים סביב כתב מפותח באר היטב. והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד, כי הוא כתב עברי אשר נשמר לכותים. וקראו מן הצד האחד 'שקל השקלים' ומן הצד השני 'ירושלים הקדושה'".
הרמב"ן ראה את אחד המטבעות שנטבעו בשנות המרד, וכיוון שהכתב עליהם הוא הכתב העברי העתיק ולא הכתב המרובע שלנו, נתנו לשומרונים (=כותים) לקוראו. הכתב השומרוני (המשמש את בני העדה עד היום) קרוב לכתב העברי העתיק, אך לא זהה, ואולי בשל כך פיענוח הכיתוב לא היה מדויק (הם קראו "שקל השקלים" במקום "שקל ישראל").
בכל אופן עוד לפני הרצל – בספרות העברית החדשה, שהחלה להיכתב לפני כ־200 שנה, שם המטבע העברי היה 'שקל'. כך למשל בספר "אהבת ציון" של אברהם מאפו, הנחשב לרומן העברי הראשון, התשלומים מתנהלים בשקלי כסף – וכך הוא לא רק בספר שעלילתו מתרחשת בימי בית המקדש בירושלים, אלא גם בספר כמו "מסתרי פאריז" – המתאר את קורותיהם של אנשי העולם התחתון בבירת צרפת. כך למשל אומר שם רודאלף השודד: "ופעמים רבות סיפרה לי [בת אחותי] כי אדונה עשיר הוא, ובחדר משכבו ספונים בטמון מאה אלפים שקלי כסף".
כשראשוני התנועה הציונית החליטו על גביית דמי חבר שנתיים, נקרא התשלום באופן טבעי בשם "השקל הציוני". עדיין לא היה מדובר במטבע רשמי של ממש, והתשלום גופו נעשה במטבעות זרים, אך כבר הונפקו שטרות בעברית המעידים על תשלום השקל, וכך התקרבנו עוד צעד אל חידוש המטבע העתיק.
עם קום המדינה, כאמור, שימשה עדיין הלירה (ואגב, גם מילה לועזית זו יסודה ביחידת המשקל העתיקה ליברה – מאזניים בלטינית), אך כעבור פחות מארבעים שנה כבר הפך השקל למטבע הרשמי של המדינה היהודית – והוא אפילו זכה להתחדשות בדמות שקל חדש, שלא לדבר על השנקל…
כתב: יעקב עציון
פורסם לראשונה במוסף דיוקן במקור ראשון, ט"ו באלול תש"ף (4 בספטמבר 2020).
