מדת דיו לבוא מן הדין להיות כנידון

פנקסי הראי"ה ג' פנקס לה' יד' - שורש מדת דיו.. דמדות התורה אינן במקרה כ"א בעצם.. אי אפשר שתהי' התולדה, שמקבלת כוחה רק מהאב, גדולה מהאב, כיון שהאב הוא סיבה למציאות הדבר.. [א"כ] אי אפשר כלל שיהי' הוא גבוה בערך ובמעלה מן המלמד, שהוא סיבתו העצמית במציאות, ולא רק במקרה ידיעתנו.

Derech Achim - Piaseczna Niggun - דרך אחים - ניגון פיאסצנה

Mishlei With The Light Of The GR"A - 1-6 #1: Siyata D'shmaya And Kedusha

 HERE!!!

ערכם של הרהורי תשובה

 ד. הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה הֵם הֵם מְגַלִּים אֶת עֹמֶק הָרָצוֹן, וְהַגְּבוּרָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה מִתְגַּלָּה עַל יָדָם בְּכָל מִלּוּי הוֹדָהּ, וּלְפִי גָּדְלָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה כָּךְ הִיא מִדַת הַחֵרוּת שֶׁלָּהּ.

יש להבחין בין שתי שכבות ברצון: ישנו עֹמֶק הָרָצוֹן, שבו עוסק הרב קוק בפסקה זו – הרצון שנובע מיסודו של האדם ומבטא את מהותו כצלם אלוהים; וישנו רצון חיצוני שנובע מהמסגרת בה אדם חי. קביעתו של קרל מרקס כי הסביבה מעצבת את התודעה (ראו לעיל ד, א, 24), חלה על הרצון החיצוני בלבד, ואילו עֹמֶק הָרָצוֹן המתגלה בהִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה מורה כי האדם אינו משועבד לתנאי החיים שבהם הוא מוצא את עצמו. גם מי שנולד בחברת פושעים יכול לגדול ולהיות לאיש המוסרי והישר ביותר בעולם. מבחינתו של ילד שגדל במשפחת פשע, להיות גנב מקצועי זו השאיפה העליונה של חייו, כי זה מה שהוא מכיר כטוב. אך עומק רצונו הוא הקִרבה לה', הטוב האמיתי. הרצון החיצוני מוכתב ומוגדר על פי כלים הנתונים לאדם במציאות חייו הנוכחית, אך עומקו של הרצון בא מהנשמה שאינה תלויה במקרי הגוף. הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה באים מאותו עומק, ואינם מתחשבים בנסיבות ובתנאים החיצוניים. מכיוון שהם באים מאותו על־מודע של האדם, הם הרהורים בלבד, עמומים וחסרי יישום ממשי. אך כאשר מלבים את הניצוץ המופשט והערטילאי של עומק הרצון, הוא יכול להפוך ללהבה אדירה שתחמם ותאיר את העולם, דרך אותו אדם שיגלה את עומק רצונו באופן נכון.

המקובלים מחלקים את אישיות האדם לדרגות שונות: דרגת הנפש היא הנמוכה והחיצונית יותר, הקשורה לביטוי הגופני שבאדם ולחושיו הפשוטים; דרגת הרוח היא מקום הערכים, השאיפות ותפיסות העולם של האדם; ואילו דרגת הנשמה היא המהות האידאלית, החזון של האישיות, מעל כל הסובב את האדם בחיי העולם הזה. לכן הרהורי תשובה המגלים את עומק הרצון, מבטאים דווקא את הַגְּבוּרָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה, את מה שמעל כל מסגרת מוחשית־נפשית או רעיונית־רוחנית. שני צדדים ישנם לגבורה של הנשמה: יש התגברות על המסגרות הקיימות, פריצת גבולות המציאות שבה חי האדם, וישנה גבורת הביקורת העצמית. קל מאוד להסתגל ללחצי החברה, להיות תוצר של השיפוט הסביבתי. אך הגיבור כובש את יצר ההסתגלות ועורך ביקורת עצמית, בוחן את עצמו בחינה אובייקטיבית, טהורה כמה שאפשר, ומתוך כך מגיע לגבורת פריצת גבולות המציאות אם היא נצרכת. הרהורי תשובה מגלים את אותה גבורה על צדדיה השונים.

בניין עשר הספירות שמוזכר בכתבי המקובלים נחלק לשלושה קווים: קו החסד מימין, קו הגבורה משמאל וקו האמת האמצעי. ספירת 'הוד' נמצאת בקו הגבורה. כאשר על ידי הרהורי תשובה מתעוררת גבורת הנשמה, האדם מתמלא בהוד, בהארה פנימית שמאפשרת ביקורת עצמית נכונה. בספירת 'הוד' מתנבאים הנביאים (עי' ספר שערי אורה, שער ג, ד), לכן אחד המאפיינים שצריכים להיות לנביא הוא מידת הגבורה (שבת צב, ב). נביא שבא להוכיח את העם על חטאיו צריך להתאזר בגבורה ובהארה שתדריך אותו כיצד לומר את הדברים כראוי, כפי שיש בספירת 'הוד'. לכן הַגְּבוּרָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה מִתְגַּלָּה על ידי הרהורי תשובה דווקא בְּכָל מִלּוּי הוֹדָהּ. הנבואה הפנימית, קולו של המצפון המאיר את מחשבותיו של האדם וגורם לו לשוב בתשובה. ממילא, ככל שאדם יותר מוסרי, קול זה יישמע ביתר תוקף, והרהורי תשובה יתחברו יותר במהירות למימוש המעשי.

מדת הגבורה אליה נזקק האדם כדי לבקר את עצמו וכך לתקן ולשפר, גורמת גם לצמצום, לבניית גדרים כדי לרחוק מן הרע. אך בהרהורי תשובה גם קו החסד מעורב, הליכתו של האדם לדרך חדשה אחרי ששבר את גבולות מציאותו הקודמת היא ביטוי של חסד – התפשטות ויציאה מעצמו. לכן כעת מוסיף הרב קוק לקו הגבורה גם את קו החסד: וּלְפִי גָּדְלָהּ[91] שֶׁל הַתְּשׁוּבָה, לפי מדת החסד המעורבת בתשובה, מרחק ההתפשטות של האדם החוצה מעצמו, נכונותו להיות במקומות רחוקים מהרגיל והמוכר לו – כָּךְ הִיא מִדַת הַחֵרוּת שֶׁלָּהּ.[92] והרהורי תשובה הופכים לתשובה ממש, גם במעשים, כי בפועל נוצרים כלים שמאפשרים לאדם להשתחרר מגבולותיו הפנימיים או החיצוניים. בתהליך התשובה, בכך שהאדם נהיה שופט ומבקר של עצמו, הוא משתחרר משעבודו לכל סוג של מסגרות ודעות קדומות שקדמו לתשובתו ונעשה בן־חורין, מנשלט הופך הוא לשליט.

בפסקה זו מתואר תהליך של השתלשלות המתחיל מספירת 'כתר' העליונה, אליה רומז הרב קוק במילים עֹמֶק הָרָצוֹן, דרך ספירת 'חכמה' שתחתיה, הנרמזת במילים הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה,[93] וממשיך לספירות 'גבורה' ו'הוד' המביאות לידי ביטוי את מִדַת הַחֵרוּת – 'בינה', עד ההוצאה לפועל של ספירת 'בינה' בספירת 'מלכות', המופיעה את התשובה בפועל בעולם המוחשי. זהו טיבה של תורה שבעל פה, המיוצגת בספירת 'מלכות': מי שעוסק בתורה נקרא בן־חורין (אבות ו, ב) כי תמיד הוא יכול למצוא עוד ועוד משמעויות לתורה, לעולם לא יהיה סוף פסוק. לכן תורה שבעל פה לא נכתבת, כדי שתשתנה עם השתנות המצבים, ובכך היא מגלה במציאות את החירות, את ספירת 'בינה', בהתאמה לספירת 'חסד' שהייתה בתהליך – לגָדְלָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה.

[91] ספר שערי צדק, השער השביעי: "…המדה הזאת (חסד) נקראת גדולה משום אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל חָסֶד…"

[92] אמנם חירות היא כינוי לספירת 'בינה' הנמצאת בקו הגבורה והדין, אלא ש'בינה' אינה כשאר הספירות שבקו הדין, אלא מכיוון שהיא שורש הדין, היא מעליו, וכלשון הזֹהר: "דינין מתערין מינה" (ויקרא י, ב).

[93] הרהורים הם מעל ספירת 'חכמה' – הם ספירת 'כתר' של 'חכמה'; וספירת 'מלכות' של 'כתר', היא־היא ספירת 'כתר' של 'חכמה'.

שמיעת קול השם

 ג. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שׁוֹמֵעַ הָאָדָם קוֹל ד' הַקּוֹרֵא אֵלָיו מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה וּמִתּוֹךְ כָּל רִגְשֵׁי הַלֵּב, מִתּוֹךְ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, וְחֵשֶׁק הַטּוֹב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּקִרְבּוֹ, וְהַבָּשָׂר בְּעַצְמוֹ, הַגּוֹרֵם אֶת הַחֵטְא, הוֹלֵךְ וּמִתְעַדֵּן, עַד שֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה חוֹדֵר בּוֹ.

המציאות נדמית לאדם כעצמאית וסגורה, יש חוקי טבע וכללים נוקשים לקיום בעולם – חיים ומוות, לידה וחידלון וחוזר חלילה, מערכת קיום שפועלת כמו מכונה. אדם תופס את עצמו כמו פרט אחד בתוך המערכת הגדולה, ששום דבר מחוץ לגבולותיה אינו נשמע בתוכה, אלא רק שאון פעולתה המתמדת. אמנם, כשיש נבואה וניסים גלויים, קול ה' נשמע בעולם בבירור ובאופן גלוי, בוקע את הקירות האטומים של המציאות וגובר על שאונה. בפסקה זו מבאר הרב קוק שגם בלא ניסים ונבואה יש אפשרות לשמוע את קול ה', עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, המגלים שכל שאון המציאות הוא הד לקול ה', המשך שלו. בתשובה אדם כבר אינו תופס את עצמו כמו בורג קטן בתוך המערכת הגדולה, אלא כאילו עומד מחוץ לה ומתבונן בה – תוהה מה מגמתה והאם הוא משתלב במגמה זו או מפריע. זהו שינוי עמדה מהותי.

עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שׁוֹמֵעַ הָאָדָם קוֹל ד' הַקּוֹרֵא אֵלָיו. אחרי שחטא אדם הראשון ואכל מעץ הדעת, הוא שמע את קול ה' קורא אליו – "אַיֶכָּה" (בראשית ג, ט). לא נאמרה תוכחה מפורטת, לא הוסבר כיצד לשוב בתשובה מעוון זה, רק מילה בודדת בקעה את דממת החטא. אך אותה מילה פתחה את תהליך התשובה של אדם הראשון, הנמשך עד היום. גם הרהור כללי של תשובה, כמעט ללא כל תוכן קונקרטי, הוא הרהור מכונן. משום כך אומרים חז"ל שאם אדם קידש אשה על מנת שהוא צדיק, אפילו כשידוע לכל שהוא רשע גמור – נחשבת האשה כמקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו (קידושין מט, ב). הרהור בלבד, ללא כל עשייה ממשית, הופך את האדם מרשע גמור לצדיק, משום שהוא התחלתו של תהליך שבסופו יגיע האדם לתשובה שלמה. לפני שהוא מהרהר בתשובה, הרשע מרגיש שהוא שלם עם מעשיו הרעים, מזוהה עם חטאיו באופן טוטאלי; ואילו ההרהור יוצר שניוּת בנפשו, הוא מגלה את צלם אלוהים שבו הקורא לו לשוב ולתקן את המעוות. לכן אין להקל בחשיבותו של אותו הרהור, שהוא קול ה'.

ישנו הבדל עצום בין אדם שחטא והוא אטום מכל נקיפות מצפון, לאדם שחש בהן. לכן אומרים חז"ל שהגיהנום נברא עבור עזי פנים (אבות ה, כ) – אדם שמתבייש במעשיו הרעים, אש הבושה לוחכת את נפשו כבר בעולם הזה ומטהרת אותו במידת מה מעוונותיו, ולכן כבר אינו צריך אמצעים חיצוניים כדי להיטהר לגמרי. לא כן עז פנים, שכיוון שאינו בוש בחטאיו אין מה שיטהר אותו, לא בעולם הזה וגם לא בעולם האמת, למראה הפוטנציאל הגדול שלא מימש, ולכן נצרכים ייסורי הגיהנום החיצוניים לו שלא מאפשרים לו להמשיך באדישותו. אשרי האיש שזוכה לשמוע את קוֹל ד' הַקּוֹרֵא אֵלָיו עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה, שמזככים אותו מבפנים ופותחים בו את תהליך התשובה.

קול ה' שבהרהורי תשובה יכול להישמע מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה, כפי שהתבאר בפרק הראשון של הספר, שאחד מסוגי התשובה הוא תשובה אמונית – תשובה שבאה מתוך המסורת. התורה מונחת לפני כל ישראל, וכל הרוצה לבוא וללמוד יכול לגשת אליה ולשמוע בה את קול ה' (עי' קידושין סו, א). ואף מי שאינו מתאמץ ליטול את התורה ולשמוע בה את קול ה', יכול לשומעו גם בתשובה טבעית־נפשית, כפי שהתבאר בפרק הראשון: מִתּוֹךְ כָּל רִגְשֵׁי הַלֵּב, רגשי החמלה והשאיפה לצדק לא נותנים לאדם להמשיך בשגרת חייו המוכתמת בחטא. נקיפות מצפון לא מאפשרות לו להסתגל למציאות שאינה מוסרית. קול ה' המעורר לתשובה נשמע גם מִתּוֹךְ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, כדברי חז"ל: "אמר רבי יוחנן, אלמלא לא ניתנה תורה, היינו למדים צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה" (עירובין ק, ב). כאשר מתבונן החוטא בהרמוניה של הטבע וביופיו, בסדרי העולם הקבועים, הוא מרגיש כמה שלא ראוי לפרוע את הסדר ולפגום בהרמוניה, ורוצה לשוב ולהתאים לאיזון העדין של הטבע. מכל דבר ניתן להתעורר לשוב בתשובה: ממראות מרהיבים, מטרגדיות נוראות וממצבים של שִפלות מוסרית ופיזית; מעצבות עמוקה הניבטת מעיני כלב עזוב, כמו גם מהחן המיוחד הנסוך על פני חתן וכלה בחופתם.

וְחֵשֶׁק הַטּוֹב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּקִרְבּוֹ. חשק הטוב הוא מעבר לחשק הקיום. חשק הקיום הפשוט, הוא לחיות בעולם ברווחה, מבלי להתנגש עם המציאות. כמו אדם ששט בנהר ונזהר שלא להתנגש בגדותיו, בסלעים או בעצים, ורוצה ליהנות מהדרך ולהיות מתואם עם הזרם. לעומת זאת, חשק הטוב הוא רצון להיטיב את המציאות, המתגבר על ידי שמיעת קול ה'. כך האדם נעשה שיפוטי יותר – הוא בוחן ומבקר את עצמו ואת העולם, האמנם מתקדמת המציאות אל מגמתה, האם יש דבר מסוים שמעכב בעדה, וכיצד הוא יכול לסייע להתקדמותה, לנתב את הזרימה יותר לכיוון הנכון. על ידי שמיעת קול ה' האדם מקבל על עצמו אחריות ומגבש את אישיותו, במקום להיבלע בהוויה חסרת הצורה. התורה מדגישה את אחריותו האישית של כל אדם, מפני שלכל אחד יש תבונה ויכולת בחירה, כוחות נפש וגוף שהוא יכול וצריך לשלוט בהם.

בתחילה רק בְּקִרְבּוֹ מתעורר החשק לטוב, כדברי הנביא: "בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ" (הושע יא, ט); בקרבו, ביסודו של האדם, מונח הקשר לאלוהים כל העת, אפילו בשעה שבגופו הוא חוטא. אמנם הגוף כולו הוא בריאה אלוהית, וראוי היה שבכל גופו יחשוק בטוב, אולם הגוף מוגבל ויש לו נטיות לרע, שעלולות לסתור את הקדושה שבקרבו. אולם לאחר שחשק הטוב ממשיך להתגבר, הוא לא נותר גנוז בקרבו, אלא משפיע על כל גופו – וְהַבָּשָׂר בְּעַצְמוֹ, הַגּוֹרֵם אֶת הַחֵטְא, הוֹלֵךְ וּמִתְעַדֵּן, מתקרב שוב לגן־עדן. בפני אדם הראשון היו מונחות שתי ברירות – קול ה', הצו האלוהי שאסר עליו לאכול מעץ הדעת, ומנגד – תאוות העיניים ונטיית הגוף, הבשר. בחטאו העדיף את הבשר על השמיעה בקול ה', הכפיף את הצו האלוהי לצו הבשרי של המציאות וגורש מגן־עדן. על ידי הרהורי תשובה החומריות מתעדנת, אדם מגלה את העדינות שמבעד לבשר הגס. בגן־עדן האדם חטא על אף שקול ה' לא היה מכוסה בחומריות העבה, ובהרהורי תשובה הוא שב ומאיר את החומריות בנוכחות האלוהית, עַד שֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה חוֹדֵר בּוֹ והאדם כולו מואר בתשובה. לא רק רצונו נוטה אל הטוב, אלא אף הבשר הנוטה אל האיסור מתהפך ונוטה אל הטוב; "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי" ומתוך כך גם "כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי" (תהלים סג, ב). רבי יהודה הלוי מגדיר באופן זה את החסיד: "החסיד הוא מי שהוא מושל, נשמעים לו חושיו וכוחותיו הנפשיים והגופניים, ומנהיגם הנהגה המדינית" (כוזרי ג, ה). מתוך כך העולם כולו מתעלה וחוזר אל המעמד הקודם בו היה בגן עדן קודם החטא, כאשר הגוף לא חסם את הנוכחות האלוהית אלא שיקף אותה בגלוי, והוא הולך ומתעלה ללא גבול.

שני גורמים ישנם לשינויים שבתרבות האנושית: צורך ורצון. אם האנושות הייתה מונְחית רק מצורך, האדם היה עדיין חי במערות. צורך נובע מהפרת האיזון לרעת היצור שנצרך, ואם מצליחים למלא צורך זה מתאזנים בחזרה. הרצון לעומתו לעולם אינו נח, האדם הגיע לירח מתוך רצון ולא מתוך צורך. לא בכדי, מיד לאחר שהאנושות הגיעה לאחד מהישגיה הטכנולוגיים הקדומים והחשובים ביותר – שריפת בוץ ועשייתו ללבנים קשות שאינן נמסות בגשם, היא פנתה לבנות את מגדל בבל, אף שלא היה בכך צורך הכרחי ברור כמו בלבנים (בראשית יא, ג-ד). הסקרנות שלא נותנת מנוח לאדם, הרצון להגיע ליותר, מעבר לסיפוק הצרכים; יצר ההרפתקנות שמייחד את האדם שנברא בצלם אלוהים, ואינו עסוק רק בדאגה לקיומו הבסיסי כמו בעלי החיים – יש להכיר בכך שגם זהו קול ה', הקורא לאדם ולהוויה להתפתח ולהשתלם, לשוב בתשובה למציאות האידאלית הראויה להם.

Man Who Claims To Like Fishing Actually Just Likes Sitting Alone In Boat For 5 Hours

SWEETWATER, AL — Alabama man Benjamin Brin once again declared his deep love for fishing this morning as he set out on the lake with a giant cooler filled with beer.

"Gosh, I sure do love fishing," Brin reportedly said to his friend John McMurty, taking an appreciative swig of his beer as the two looked out over the lake and inhaled the fresh morning air. "Yes sir-ee-bob, nothing like being out here — just us, the fish, and this Yeti cooler filled to the brim with Coors Light. Best sport on earth."

According to sources, Brin has fished most weekends for the past ten years, and thus far has caught about three fish. "It's my passion. I just love the fight when you've got a bass on the line," said Brin, taking another sip. "And I really mean when you have got a bass on the line, because I've never had one. Caught a mean perch though last year. Aw man, did I forget the bait again?"

Brin's wife Evelyn reported that Brin's love for fishing came as a surprise as he doesn't like fish or the outdoors. "He's really gotten into it though," said Evelyn. "He bought a new rod last year and an even bigger cooler. He still hasn't figured out how to tie a hook on the line, but it's only been a decade, I'm sure he'll get there."

At publishing time, Brin had been seen heading to the golf course in order to "stay active and get a few steps in."

Beetza Emraso Asher Tzivah Mimei Kedem [Eichah 2/17] - Part Four

 HERE!!

Pirkei Avos 1-3 #2