לאחר שסיים הגרנ"ב את לימודיו בישיבת רבינו יצחק אלחנן הוא קיבל משרת רבנות אי שם בעיר רחוקה בארצות הברית. במקום בו שימש כרב, לא היה לו עם מי לדבר ברמה שלו. היחיד שיכל לדבר עמו ולהשיח את לבו בפניו היה שליח של הרבי שפעל בקירוב מקום אליו. הבדידות במקום רבנותו היתה קשה עליו, ובזמן מסויים הקושי שבשהייה שם גבר והוא הרגיש כי באו מים עד נפש והחליט לעזוב את המקום.
משסיפר זאת לחבירו השליח הגיב הלה כי צעד כזה לא עושים לבד ויש להתייעץ על כך עם אחד מגדולי הדור והציע לו להתייעץ עם הרבי בנידון.
הגר"נ שהיה מודע לסדרי היחידות אצל הרבי דחה את ההצעה משום שעד שיתפנה תור ליחידות אצל הרבי יעבור זמן רב. על טענתו זו ענה לו השליח שהוא יסדר עבורו תוך זמן קצר תור ליחידות ואכן כך היה. ביחידות שטח בפני הרבי את רצונו לעזוב את המקום ופירט את הנימוקים לכך.
הרבי הסביר לו מדוע שהייתו במקום נחוצה ומוכרחת ושלל את טיעוניו אחד לאחד. לבסוף אמר הגר"נ שאין לו שום געשמאק בשהייתו שם. מששמע זאת הרבי דפק בידו על השולחן ואמר לגר"נ "און איך האב יא א געשמאק אין זיצן דא אנשטאט זיצן מיט א גמרא און לערנין?".
