תמצא חן

ונח מצא חן בעיני ה' (ו, ח). דהכלל, כל דבר שהצדיק רואה, ממנו לוקח עבודת ה'. ואם רואה חס ושלום איזה אדם מתאוה לעבירה, לוקח הצדיק מזה התאוה עבדות ה', שאומר בלבו קל וחומר, מה זה שמתאוה לדבר עבירה שהוא כלה ונפסד בזמן מועט, מכל שכן שראוי לו להתלהב לעבודת השם יתברך, שעבודה זו יקוים לעולם^(לט).   והיות מקודם נאמר הקרא (לעיל פסוק ב) 'ויראו בני אלהים את בנות האדם' כו', שמראה הכתוב שאז היה חן רע בעולם, שהנשים היה להם חן בעיני האנשים, ומכח זו בחרו להם כל אשר רצו, הודיע הכתוב 'ונח מצא חן', פירוש מצא בעולם מדת חן שהיה לתאות רעות וכו', ואמר הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', שנח הגביה חן ההוא בעיני ה' לקדושה, שממנו לקח עבדות ה', שאמר מה שיש חן לתאות רעות, מכל שכן שיהיה אדם משתוקק שימצא חן בעיני ה', על ידי עבודתו ותורתו ויראתו. ודו"ק