אין גיליון וקולמוס שיוכלו לסכם למעלה מכ"ה שנות פעילות קדושה של הגאון רבי בצלאל זצ"ל. אבל הן מסוכמות על פני מאות משפחות בני תורה, אברכים מופלגים, תלמידי חכמים, שהוא גידל וטיפח מהמסד ועד הטפחות, להם היה הוא לאב, רב, מדריך ומנהיג.
ולמרות שהסיכום בלתי אפשרי, דברי מרנא הגר"ח מוואלוז'ין זי"ע לבנו, כפי שמובאים בהקדמתו לספר 'נפש החיים', יבארו היטב את המידה המרכזית, עליה מושתתת דמותו המזהירה, אישיותו הפלאית של האדם השלם רבי בצלאל זצ"ל: "וכה היה דברו אלי תמיד" כותב בנו, מרנא הג"ר איצל'ה זצוק"ל "שזה כל האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני, ככל אשר ימצא בכוחו לעשות..."
רבי בצלאל היה כל כולו 'נותן', הוא לעולם לא הסכים להיות 'מקבל', מאף אחד – לא מתלמידיו, לא מאנשי הצוות בישיבה, לא מידידיו, ואף לא מרבים רבים שהיו חייבים לו את חייהם, וזה מסביר הכל — זה מסביר את הצלחתו המיוחדת בשיחות עם הורים שהתנגדו קשות ונחרצות לדרכו החדשה של בנם, כי כשהוא שוחח איתם, הוא לא חשב כיצד יצליח בהתחכמות להוציא מהם את בנם, אלא הוא חשב כיצד אפשר לעזור להם בהתמודדות הלא פשוטה הזו, שבנם יקירם עוזב את המשנה החינוכית שהם הקנו לו ובוחר בדרך אחרת. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
זה מסביר מדוע שלח בחורים מצוינים – שהתקדמו מאוד והפכו לבני עליה ממש – מהישיבה שלו לאחת מהישיבות החרדיות, על אף שלפעמים זה הזיק מאוד לישיבתנו, והישיבה היתה זקוקה להם מאוד. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני. זה מסביר גם מדוע מעולם לא ביקש הוא טובה לעצמו. גם מתלמידיו הקרובים לא ביקש אפילו שיסיעו אותו לביתו – אחר יום מאומץ מאוד בישיבה, אבל הוא כן ביקש מהם עבור ר"מ אחר: "קחו אותו הביתה על הדרך..." כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
וזה גם מסביר את המראות שחזרו על עצמן בכל חתונה של בחור מהישיבה, איך היה מסתובב בין השולחנות ותָר אחר מקומות פנויים, כדי להושיב בהם את כל בני הישיבה לסעודה, וכשהערתי לו בזהירות שזה לא מכובד שראש הישיבה יתעסק בזוטות מעין אלו, והמלצתי שיכבד את החתן וישב בשולחן הכבוד, היה אומר לי "אתה לא מבין בכבוד..." כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
זה גם יסביר את העובדה שתלמידיו היו כבניו ממש. כשחיפש להם שידוכים, לא ויתר על אף ענין. כשהם חיפשו דירות, עבר איתם מבנין לבנין, וכשבניהם היו צריכים להירשם לתלמוד תורה, הוא נסע להיפגש עם המנהלים ודיבר איתם בלבביות מחד ובדרישה מאידך. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
וזה מסביר את הסיפורים הרבים על אנשים שהוא כלל לא הכיר, שביקשו ממנו להעביר שאלות או ברכות לאביו רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון זי"ע, והוא נכנס לעובי הקורה, יעץ, עזר ותמך כאילו היה הענין קרוב לליבו מקדמא דנא. כי גם את עובדת היותו בנו של מנהיג הדור הוא לא ניצל לעצמו, לענייניו ולישיבתו, רק לאחרים ולמצוקותיהם. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
זה מסביר את המשפט שהיה שגור על לשונו לצוות הישיבה: "אנחנו שרתים... פעם מחפשים להם חברותא ופעם מנקים להם את החדרים..." ונאה דרש ונאה קיים: בכל מסיבה ואירוע בישיבה סחב בעצמו כיסאות, ערך שולחנות והגיש צלחות, והיה אחרון שהתיישב בשולחן הכבוד, אחר שדאג שלכל הבחורים, האורחים וצוות הישיבה יהיה מקום מכובד וראוי. ובכל זאת, למרות ההתעסקות כביכול בזוטות, הוא תמיד נשאר אציל ונכבד, בפנים מאירות ובפאר של בני מלכים, כי הוא עשה זאת באמת ובתמים כדי לכבד את הזולת. הוא לא 'שיחק' 'ענווה' ולא ויתר על כבודו, ה'כבוד' לא היה עבורו מושג שצריך אפילו לבוז לו, הוא היה מנותק מזה מכל וכל. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
וזה מסביר מדוע היו בשמחת תורה בישיבה שמונה (!) חתני תורה ושמונה (!) חתני בראשית, והוא עצמו היה אחרון (!) ברשימת הכיבודים, כי אם אפשר לכבד את כל מי ששירת בקודש בישיבה אף מעט, אז למה לא? זו גם הסיבה שתמיד היה מפנה את מקומו בבית המדרש לרבנים אורחים וכל מי שהדרת פניו קצת ענתה בכבדות. כי לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
עוד נזכור את כושר הפסיקה שלו והכרעותיו הברורות בכל שאלה שבאה לפתחו, התשובה היתה ברורה וחד משמעית. והוא נטל על כתפו אחריות בתבונה ובגבורה, כי הן היו באמת נטולות נגיעה אישית מכל וכל, רק טובת השואל היתה לנגד עיניו, וליועץ כזה יש סייעתא דשמיא.
הליכות חייו, הנהגותיו, חכמתו, עצותיו, הצלחותיו, היו הפקר לכל, כל הרוצה יבוא ויטול. קל היה לקבל ממנו, כי הוא לא השאיר לעצמו כלום, הכל הוא נתן, מכספו, מחכמתו ומאישיותו... אנחנו צוות הישיבה, שותפיו לפעילות הקודש – אם אפשר בכלל להיות 'שותפים' של מי שעשה הכל בעצמו – למדנו ממנו הכל. השהות במחיצתו שינתה אותנו, העבודה לידו הפכה אותנו לאנשים אחרים, וכולנו תלמידיו. וככאלו, משתדלים להמשיך את מורשתו עפ"י משנתו, לזכרו ולעילוי נשמתו. ואין ספק, שגם שם, בעולם האמת, הוא עומד ומשרת את בני הישיבה, מתפלל להצלחתם ופועל רבות לשלומם. שהלא רבי בצלאל לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחריני.
