מייל

הגאון רבי יצחק מרדכי הכהן רובין שליט"א:

בזמן הקורונה היה איזשהו סמינר מאוד מאוד חשוב, שהיה שמה ויכוח בתוך הסמינר האם לשלוח לבנות הודעות דרך האימייל או לא לשלוח דרך האימייל. היו כאלו שאמרו: "מה, אימייל? אימייל זה טרף! מה זה? בשביל אימייל אתה צריך אינטרנט, אינטרנט זה טרף!"

והביאו את השאלה להגאון ר' משה הלל [הירש], והוא ביקש ממני שאני אטפל בשאלה הזאת. ואז אמרתי להם שאני לא עונה על השאלה הזאת בטלפון, זו שאלה שצריכה הרבה כובד ראש, והזמנתי אותם אליי לירושלים.

הם עלו לירושלים, והגיעו שמה הרבנים של הסמינר, וראשי השכבות, והמורות הוותיקות, והמנהלת. והיה שמה ויכוח ביניהם. חלק מהצוות אמרו שאימייל זה דבר שהוא טרף, ולא משתמשים איתו בשום פנים ואופן; חלק אמרו שכן, חלק אמרו שלא, וזה.

ואז שאלו אותי מה אני אומר. אמרתי להם: "אני רק... אני רוצה להבין, את הפגישה איתי תיאמו במייל, אז מה קורה פה בדיוק? אני לא מבין! על מי אתם עובדים?" (צחוק בקהל) "על מי אתם עובדים בדיוק?! את הפגישה איתי תיאמו במייל!" אמרו: "כן, אבל זה לא ראוי".

אמרתי להם: "תראו, היום בבוקר הייתה אצלנו אסיפה של בית דין, וישבו שמה הגאון הרב סילמן, הגאון רב שריאל, הגאון רב מנדל שפרן ואני הקטן. בסוף האסיפה רב מנדל שפרן ביקש את המיילים של כולם כי הוא רוצה לשלוח סיכום, וכולם נתנו את המיילים שלהם. איך זה יכול להיות?" אז הם הסתכלו עליי ככה.

אמרתי להם: אני אספר לכם עוד דבר. בבית ספר אצלנו, בבית יעקב, הגיעה מנהלת חדשה, והיא באה... שיש לה שאלה להתייעץ, היא באה עם בעלה להתייעץ. היא נוהגת בדרך כבוד – לא מנהלת שמגיעה לרב, מנהלות אחרות היו מגיעות לבד לשאול – היא באה עם בעלה. היא באה משכונת רמות, דרך ארץ, שבאים לשאול רב, אישה לא נכנסת לרב, היא מגיעה עם בעלה. בעלה אברך תלמיד חכם, ר"מ בישיבה.

ואז היא מספרת לי שיש מורה אחת שכל היום הקול קורא לה, אומרת לה: "מה את מכניסה לנו בקורונה מיילים? אנחנו לא רוצים מיילים בשום פנים ואופן, זה מחלחל" וכולי וכולי וכולי וצעקות.

היא אומרת: "אני לא יכולה, כל בוקר אני צריכה להודיע אם יש היום לימודים או לא, צריכה להודיע ל-50 מורות. תביאו שאר בשר, אחיות, אחיינית, גיסה – מישהו שמחזיק מייל".

"לא, בשום פנים ואופן!"

אז היא שאלה אותה: "מה את מציעה?" למורה הזאת, היא מורה פרומרית. אז היא אמרה שצריכים לשאול את ר' משה הלל. אז המנהלת אמרה לה: "טוב, זה המייל של ר' משה הלל, תפני את השאלה אליו". (צחוק בקהל)

אז רגע, איפה אנחנו נמצאים? הפשט הוא: יש מתחת לשולחן – לכולם יש מיילים! לכולם יש מיילים! אני לא אומר כולם, אבל כמעט כולם. לכולם יש מיילים!

אז אתה לא יכול לחיות בחיים שיש מיילים ואין מיילים, ואתה משחק ואתה אומר מיילים זה טרף ומיילים זה טרף ומיילים זה טרף, ואתה משתמש במייל! זה כולו שקר! אתם צריכים לדעת שלחיות חיי שקר זה הדבר שהכי מטשטש את כל הגבולות של האדם.

מספרים על המגיד מצ'כנוב, שפעם אחת על השולחן שלו היה גביע מוכסף, כמו שיש היום גביעים מוכספים, אז הוא ביקש להוריד את זה מהשולחן.

אז אמרו לו: למה?

הוא אמר שזה שקר! מה זה הגביע המוכסף הזה? אתה רוצה להראות שזה כסף, אבל זה לא כסף – אז זה שקר! אתה מביא פה גביע שאתה רוצה שכולם יראו שיש לך גביע מכסף, אבל קנית אותו בשלוש שקל. זה נקרא... אתה מחנך לשקר!

כעין זה, סיפר לי יהודי שהיה גר בתל אביב, והאבא שלו היה מתפלל בבית מדרש של הוסיאטין. האדמו"ר מהוסיאטין היה אחד הקדושים שהיו בדור הקודם, והיה לו בית מדרש קטן בתל אביב.

והוא סיפר לי, שהוא הלך לנחם את הנכד, את הבן שלו, כשהאדמו"ר מהוסיאטין נפטר, אז הוא סיפר שפעם האדמו"ר קרא לרפד שיבוא לרפד את הכיסאות ואת הספות בבית.

אתם יודעים, פעם היו מרפדים. היום אין... היום הכל בזול, אז קונים חדש, הולכים לאיקאה קונים חדש וזהו. אבל פעם היו מרפדים, היו מחזיקים 40 שנה דברים בבית ומרפדים.

היה מגיע הרפד ובודק, ומתחת הוא היה שם יוטה, ומלמעלה הוא היה שם את הבד. טוב, הוא רואה שהוא בודק ובודק, הוא אומר לו: "לא לקחת את המידות הנכונות".

אמר לו: "אני לא לקחתי את המידות הנכונות?! לקחתי!"

אומר לו: "למה לא מדדת גם את התחתית מתחת הכיסא ומתחת הספה?"

אז הוא אמר לו: "שמה אני שם בד יוטה".

אמר לו: "לא, לא, לא. אתה תקנה סחורה של אותו בד גם מלמטה".

הוא אמר לו: "רב'ה, זה יקר!"

הוא אמר לו: "בַּא אוּנְדְז, וָואס מֶ'זֶעט יָא, אוּן וָואס מֶ'זֶעט נִישְׁט – אִיז דָאס זֶעלְבֶּע זַאךְ!" תרגום לעברית, לשון הקודש: אצלנו, מה שרואים ומה שלא רואים זה אותו דבר!

האדמו"ר חינך את עצמו ואת הילדים שלו שאין דבר כזה שמה שנראה הוא יפה ומה שלא נראה הוא לא יפה. גם מלמטה אני עושה ומשקיע כסף על בד כדי שגם מלמטה יהיה אותו דבר! כי אדם מרגיל את עצמו לחיות בחצי אמת חצי שקר.

כל החיים האלו שפותחים פה ופותחים שם ושומעים שם, תדעו לכם שזה אבי אבות הטומאה האמיתי. כי שמה זה ההשכלה, זה ה'ביכלעך', זה הספרים שהיו בדור של החפץ חיים וכולי, שלקחו והעבירו אותם את כל החבר'ה, ואת כל הבחורי ישיבות הוציאו אותם מכל המקומות.

זה מה שקורה היום דרך כל האתרים ודרך כל ה'משפחה' וכל העיתונים האלו. המושג הזה של העיתון 'משפחה' – אני לא עכשיו בא בתור כועס, בתור דבר עיוני – לא יכול להיות שבעיתון אחד יביאו לך את ה... ריאיון עם הגאון הרב שטרנבוך, ומיד אחרי זה ריאיון עם אריה דרעי. זה לא יכול להיות! זה משהו שהוא נגד השכל! אתה לא יכול לקחת פער של מאה דורות או אלף דורות ולשים אותם אחד ליד השני.

אתה לא יכול לקחת עסקן ולהביא אותו ב-18 תמונות, שהוא בעצם לא מסמל לי שום דבר. לי סתם, לי יש טענה תמיד, אני אמרתי לאנשים ב'יתד נאמן': מה מעניין אותי כל יום שכותבים חמש דברים מה אמרו חברי כנסת מדגל התורה? מה מעניין אותי מה חברי הכנסת אמרו?!

"זה אמר", ועכשיו צריך לדעת, חס ושלום שלא יהיה פה בעיה של כבוד, צריכים להביא את כולם, כל מישהו שאמר משהו, וחוזרים על אותו אחד, רק כל אחד במילה אחרת. מה מעניין אותי מה חברי הכנסת?! ובעזרת השם יהיו שמונה, אז שמונה חברי כנסת יגידו...

הם בסך הכל שלוחא דרבנן! הרי בכלל מה שהם אומרים זה לא מעניין אף אחד, מעניין אותי מה שאמרו להם להגיד! "אמר החבר כנסת" – זה בסך הכל ידיעה אינפורמטיבית...

---

הרב אברהם קירשנבאום שליט"א

"כן. דיברו פה באריכות על מייל, אז אני רק רוצה להגיד ש... לא ניכנס לגופה של שאלה, אבל סתם, אם כבר זה...

אוסרים עלינו את הדברים האלה – מייל ראוי, לא ראוי – כי זה יכול להביא מכשולות. כן? יכול להביא... מה הבעיה במייל? מה הבעיה? כנראה שהדברים האלה יכולים להביא מדבר לדבר, להביא מכשולות, כנראה לא סתם אסרו עלינו דברים. בסדר, אז כן ראוי, לא ראוי, עכשיו המצב אחרת.

אבל אני רוצה לומר – שאצלי זה פלא, שאלתי את ר' משה הלל [הירש], טען שזה מאוחר, אני יודע...

שבנות... בנות בית יעקב ששולחות רזומה לשידוכים, ושולחות תמונה שלהן במייל – אני אומר: פשוט נמדדנו בעמידה, זה טרייף כמו חזיר!

יותר מכל העיתונות, 'משפחה' וכל הדברים האלה – זה טרייף כמו חזיר! זה הכל!

אם אסרו מייל – אסרו רק כדי שלא נגיע לטינופת כזאת! הבנתם?! זה הכל.

עכשיו, זה הכי טובים עושים את זה! והכי פרומער'ס עושים את זה!

מה תרצה? ר' משה הלל אומר לי: 'מאוחר מדי'. והוא אמר לי: 'אבל תמשיך למחות! תמשיך למחות!'

אז אני אמרתי: 'אני מוחה גם בשם ראש הישיבה [הגר"י אייכנשטיין]'. אז הוא אמר לי: 'בסדר, ודאי'.

אני אומר: זו פירצה נוראה!

אני לא... קשה לי, אני אומר, קשה לי... אני חושב שאם ימחו בזה – אני לא חושב שכל הציבור יפסיק, אבל ציבור של בני עלייה צריכים לדעת: זה פריצות מן המדרגה הראשונה!

זה טיפשות לאסור מייל... הרי בגלל דברים כאלה אוסרים את זה! איך יכול להיות שהגענו לזה ואף אחד לא שם לב?!

זה איום ונורא! שבלחיצת כפתור... בת בשידוכים, בת בית יעקב, הולכת להצטלם בסטודיו! זה לא שתפסו אותה... היום היא לא... זה לא שתפסו אותה בתמונה באיזו חתונה, היא הולכת להצטלם בסטודיו כדי להציג את עצמה, ובלחיצת כפתור זה עובר לכל העולם כולו?!

אני אומר פה, סליחה שאני אומר: זה טרייף כמו חזיר!

זה הכל.

מי שעושה את זה – שוב, מה נגיד על מי שעושה? רוב האנשים לא חושבים. המעשה הוא איום ונורא! הבן אדם שעושה את זה – הוא פשוט, לא יודע, כמו שכולם עושים, זה לא משנה, הוא יעשה כל דבר אם כולם עושים. זה הכל, זה מה שיש לי לומר."