האם מותר לומר את י"ג עיקרי האמונה: "אני מאמין... " (או חלקם) לפני ברכות התורה?
מצינו כי לפני אמירת פסוקים יש לומר את ברכות התורה, כפי שביאר המשנה ברורה על דברי השולחן ערוך (מו, ט). וה"ה בחצאי פסוקים (עיין בשו"ת אור לי לבעל השד"ח סי' יט). וכן מצינו ד"צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא. הגה, בין למדרש (טור)" (שולחן-ערוך מז, ב), ואין ללמוד עד שיברך (משנה ברורה מז, סק"ב) ע"כ. ולפי זה, היה מקום למימר כיוון דאין מיירי בפסוקים כלל, וכן אין מיירי במשנה או מדרש וכדו', רשאים לאומרו לפני ברכת התורה. אלא דיש לדון טובא בשאלתנו, מצד אמירת דברי תורה לפני ברכות התורה. ואציין כי מצד העיקרים עצמם, מצינו שהתירו פוסקים רבים להרהר בבית הכסא על מציאות ה', ובהם החכמת שלמה (יורה דעה יט), הנחל אשכול (הלכות תפילה יב אות כח), שו"ת ארץ צבי (נב), שו"ת לבושי מרדכי (יורה דעה קעא), שו"ת משנה שכיר (א, כג). וע"ע בזה בשו"ת ציץ אליעזר (יג, א) ובשו"ת להורות נתן (א, א). ואם הותר להרהר בהם, נראה דלא חשיב כדברי תורה, ויהא מותר אף קודם התפילה. וכתב לי הרה"ג נסים בן שמעון כי "נראה מסברא שזה לא נחשב לדברי תורה, זה רק אמירת דברי אמונה בהקב"ה ויחוד ה', אך קשה להגדיר זאת כד"ת". ומצינו שדנו הפוסקים, אם מותר לחשוב על אמונה בהקב"ה, יחוד ה', אהבת ה' בבית הכסא. והאריכו בזה רבים כי אין זה חשיב להרהור בדברי תורה, ושרי להרהר בזה בבית הכסא, כמבואר בחכמת שלמה, וכן נהג הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. ונזכיר דכבר איתא במשנה ברורה (מז, סק"ז): "ולכו"ע מותר לעשות איזה פעולת מצוה קודם ברכת התורה, אע"ג דבעת מעשה בודאי הוא מהרהר בדין הזה, אפ"ה מותר, דכל שאינו מתכוין ללימוד, אין צריך ברכה". אלא שהרמב"ם (פירוש המשניות לסנהדרין פרק חלק) מביא את הי"ג עיקרים, ולפי"ז עולה כי הקורא מתוך דברי הרמב"ם את י"ג העיקרים, הוי כלימוד תורה ובכה"ג יצטרך לברך לפני כן את ברכות התורה. וע"כ כתב לי הגר"נ בן שמעון: "ולפי"ז נמצא חידה. איך יתכן שניים שאומרים את אותם מילים, אחד מתחייב (בברכות התורה) והשני לא? הנה פתרון החידה: תלוי איך אומר את הדברים, אם סתם אומר בפיו, זה לא בא ממקום של לימוד ולא חשיב כה"ג ד"ת ול"צ לברך, משא"כ אם קורא מתוך הרמב"ם דלא גרע משאר הדברים שמופיעים ברמב"ם דבודאי חשיב ד"ת".
וידידי הגר"מ פטרפרוינד הוסיף דבפשטות נראה דכיוון שאומרם (את יג העיקרים) לחיזוק האמונה ולא בתור תלמוד תורה, א"כ שרי לאומרם לפני ברכות התורה. ואף שמי שילמד את ההלכות הללו ברמב"ם בודאי הוי בגדר דברי תורה הטעונים ברכה, מ"מ כאן שזה לחיזוק האמונה, לא מקרי תלמוד תורה. ומיהו אכתי יל"ע מצד מה שאומר בעיקר העשירי, "שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם", דלכאורה אמירת פסוק מחייבת ברכות התורה גם בכה"ג, ועיין. אגב, לפי שו"ת תשובות והנהגות (ד, יז) פשיטא דאף י"ג עיקרי אמונה חשיב גופי תורה, שהרי הוא הורה דאפילו לימוד אותיות של אב עם בנו, ג"כ צריך לברך לפני כן את ברכות התרה כיוון דחשיב כגופא תורה, ע"ש. וע"ע בספר שש זכירות (סי' טז) אם שרי לקרוא הזכירות קודם ברכת התורה. ואף שמדברינו עולה לכאורה דישנה סברא להקל באמירת י"ג העיקרים לפני התפילה, חזיתי דבספר אהל יעקב (פסקי הוראה ח"א סי' כד) הביא בשם הגר"א נבנצל דאין לאומרם קודם ברכות התורה. [אבני דרך]
