רעה צאן – לא לתקות תועלת ושכר בחר לו הבל להיות רועה צאן, כי להיותו לבדו עם אחותו שהיא אשתו ואין בכל הארץ רק אביו ואמו קין ואחותו, מה לו להרבות בעדרי צאן? וכן קין שבחר להיות עובד אדמה, מה לו ליגע בעמל עבודת האדמה בחרישה וכדומה? והיא יגיעה רבה ללא צורך לאנשים המעטים שהיו אז עמהם, לכן נראה כי רועה צאן הוא שם תאר לכל איש המופרש מדרכי ההמון ומתבודד ללון במקומות הרחוקים מבני אדם בל יטרידוהו המיון הבלי מעשי אנשי תבל, והשדה הוא לו מקום מנוחה והשקט כי שם ימצא את נפשו יותר מוכנת להתעורר ולהתרומם להסתכל ברוממות ה׳ בברואיו הנפלאים, ולסבה זו בחרו אבותינו אברהם יצחק יעקב שבטי יה משה ודוד, להיות רועי צאן, כי זה הוא עסק שאינו מטריד את המחשבה ואינו מכביד עול על הגוף. ובזה הנפש פנויה מכל טרדה, ותוכל לשוטט ברעיונות נשגבות להביט בנפלאות תמים דעים ית׳ המביאים את האדם אל השלמות האמתי, והבל אף שבשעתו כל המקומות היו ראויים להתבודדות נפשו, מ״מ יכנה הכתוב התבודדותו בשם רועה צאן כמו לדורות הבאים אחריו, ויש בענין רעיית צאן עוד תועלת נפשי, כי מעלית נפשיות שבכנסי׳ המתקדשים והמתטהרים לעבודת ה׳ ומתרחקים מכל דבר הפוגם את הנפש ימשילנה בכ״ק אל עדר הרחלים, כאמור בשיר הקדש, כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכולה אין בהם, כמ״ש רש״י שם, הרחלה הזאת כולה קדושה צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרני׳ לשופרות, שוקי׳ לחלילין, מעי׳ לכנורו׳, עורה לתוף (עיין במשנה סוף קנים, ובפדר״א פכ״א) הנה עדר הרחלים הוא לעיני הרועה מזכרת גדולה להתנהגות נפשו, ילמוד ממנו שלא יהיה אדם נופל למטה מן הבהמה, ויקדש גם הוא כל בנין גופו רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו לעבודת ה׳ להיותו כלי קדוש, והמשים את מחשבתו ורעיונו על דבר נקרא רועה, כענין ורעה אמונה (תהלים ל״ז) היוצא לנו שלא היה הבל רועה צאן להתעשר בם או לאכול בשרם לשתות חלבם ולהתכסות מעורם וצמרם, רק לענין הנרצה לפני ה׳ ולשון פרקי דר״א (פכ״א) הבל היה אוהב לרעות צאן, ובתיקונים (תס״ט קי״ז א׳) אמר מחשבתי׳ הוה בההוא אתר וכו׳ ועתיק יומין וכו׳ שער ראשי׳ כעמר נקי, וכבר אמרו קדמוננו על הבל שהיה מציץ בכבוד עליון, ועל שהיה מציץ יותר מדאי נתחייב מיתה, אמנם קין היה עובד אדמה, לא רצה להתעלות ולהתרומם אל מעלות נפשיות, אבל הוריד והשפיל את נפשו להתעסק בדברים ארציים חומריים (דינער דעס אירדישען), ובתרגום יב״ע, קין אמר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן ולית למיתן אגר טב לצדיקיא ולית למפרע מן רשיעיא, והבל אמר אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ואית למיתן אגר טב לצדיקיא ואית לאתפרעא מן רשיעיא, וראיתי לרי״א שכתב הבל היה גדל לב רודף אחר הכבוד המדומה והשררה לכן נעשה רועה צאן, מנהיג ורודה בבעלי חיים ולזה נקרא הבל, כי הכבודות והשררות הבל המה מעשה תעתועים ע״ש, ולא יתקנו דבריו להרשיע בם את הצדיק, ואם כדבריו למה אמר הכתוב וישע ה׳ אל הבל, הלא תועבת ה׳ כל גבה לב, והוא כאילו עע״ז, והעיקר המכוון בקרבן היא ההכנעה. ולמה נרצה לפני ה׳.
--
1. קושיית הפתיחה
באותה תקופה חיו בעולם רק אדם, חוה ושני בניהם עם נשותיהם.
אם כן, מדוע נזקק הבל לעדרי צאן כה מרובים, ומדוע טרח קין בעמל המפרך של עבודת האדמה והחרישה? ברור שהדבר לא נעשה לשם פרנסה גרידא או לצריכה עצמית.
הבל כ"רועה צאן" – התבודדות, התעלות והתבוננות
רעיית הצאן משמשת כאן כתואר ואמצעי לעבודת ה' רוחנית:
התבודדות ושקט נפשי: היציאה לשדה מרחיקה מטרדות החומר ומאפשרת לשכל לשוטט ברעיונות נשגבים ולהתבונן ברוממות הבורא. מטעם זה בחרו גם האבות, משה ודוד במקצוע זה, שכן עולו קל ואינו משעבד את המחשבה.
מופת רוחני מן הבהמה: עדר הרחלים כולו קודש (צמרו לתכלת, בשרו לקרבן, קרניו לשופר וכו'), והוא שימש להבל תזכורת תמידית לכך שעל האדם לקדש את כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לכבוד ה'.
משמעות לשונית ומיסטית: "רועה" מלשון מיקוד המחשבה והרעיון (כמו "ורעה אמונה"). הבל כיוון ברעייתו לסודות עליונים (כדברי התיקונים על "עתיק יומין" ו"שער ראשי כעמר נקי", וחז"ל שציינו שהיה "מציץ בכבוד עליון").
3. קין כ"עובד אדמה" – שקיעה בחומריות
קין בחר להשפיל את נפשו לעסקי העולם הזה, לעבוד את החומר הארצי ולשקוע בו.
בחירה זו תואמת את דברי תרגום יונתן, לפיהם קין כפר בשכר ועונש ובעולם הבא ("לית דין ולית דיין"), בניגוד להבל שהאמין בהם.
4. דחיית פירוש האברבנאל (רי"א)
עמדת האברבנאל: פירש שהבל היה "גדל לב", רודף שררה וכבוד, ולכן ביקש למשול בבעלי חיים ולהנהיגם.
דחיית המחבר: פירוש זה אינו מתקבל, שכן לא ייתכן "להרשיע את הצדיק". אם הבל היה בעל גאווה ורודף כבוד, ה' לא היה שועה אל מנחתו ("תועבת ה' כל גבה לב"), שכן עיקר הקרבן הוא ההכנעה שבלב.
