קניתי איש את ה׳ – ערש״י, והרמב״ן פירש הבן הזה יהיה לי קנין לה׳, כי כאשר נמות יהיה במקומנו לעבוד את בוראו וכן דברי אונקלוס שאמר קדם ה׳, וכמוהו ונראה אל הכהן לכהן ויגש דוד את העם אל העם, או יהי את ה׳ כמו ויתהלך חנוך את האלהים, את האלהים התהלך נח, וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה ע״כ לא נכתב טעם בשם השני, ע״כ. ובמדרש הנעלם איתא לאחר שחטאו וידעו עונם על מה שעברו התמררו על מה שחטאו והיא יותר מפני שהיא תחלה לעברה לעבור על שמו הגדול, כיון שנולד לה בן הרגישה בדבר ואמרה קניתי איש את השם, שהוא השם המיוחד, וע״כ לא אמרה שם המשותף. אמר ר״א חזרה חוה להתודות על אותו עון שעברה ואמרה לא יהיה זה כמונו לתת כבודו לאחר זולתו אבל זה את השם ממש ולא לאחר, וכן חנה אמרה ונתתיו לה׳ כל ימי חיי, ולא לשם אחר, ועל זה אמרה תורה כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה׳ קנא שמו אל קנא הוא, ע״כ. מסתר לשונם לסיים במקרא מדבר מלשון קנאה, שענינו התפעלות הנפש בהעברת הכבודו מן הראוי לבלתי ראוי, וגם התחיל בלשון לתת כבודו לאחר זולתו שהוא בעצמו המכוון בלשון קנאה, נ״ל שפירושו קניתי על כונת קנאה ואין זה תימה כ״כ, כי מצאנו (יחזקאל ח) סמל קנאה המקנה, שהי׳ משפטו המקניא (רשב״ם), ובא כדרך בעלי הה״א משרש קנאה ויהיה טעם קניתי איש את ה׳, אנכי בפשעי גרמתי לאישי להקניט את ה׳ (איך פעראנלאססטע מיינען מאנן גאטט צי ערצירנען), וענין הקנטה וכעס נכלל ג״כ בלשון קנאה, כמו הם קנאוני בלא אל. ולשום פשעה ועונה נגדה תמיד קראה הבן בשם קין על ההפך, שהוא יהי׳ איש שיקנא לכבוד ה׳, לחוס על כבידו ית׳ ולנקום נקמת ה׳ בעובדי פסל שימירו כבוד עליון לבלתי ראויים. ולזה לא אמרה קניתי בן כ״א איש, שמוסב על בעלה ואישה, כנ״ל כונתם אף שיש לפי״ז קצת זרות בלשון המקרא. ולפי״ז גם שם הבל על כונה זו לזכרון עונה תמיד שעשתה מעשה הבל ותעתועים. ולבל יראה כדבר זר לבאר קניתי מענין קנאה אמרתי להרחיב קצת, כי אחר ההתבוננות יראה ענין הקנאה קרוב לענין הקנין, כי קנין הוא שם לדבר הבא לרשות אדם ומיוחס אליו והוא בעליו (אייגענטהום), והקנאה היא שחושב בלבו שהמעלה והיתרון שיש לזולתו ראוי יותר להיות קנין שלו והוא יהי׳ בעל אותה המעלה והיתרון (ולפי שהרגשה זו פועלת על הרוב הכעס והחימה, לכן ישמשו הכתובים לשון קנאה גם על הכעס והחימה), ולפי״ז שרש קנה וקנא יורה על הבנין והסתירה דבר והפוכו כשרש סקל על זריקת האבנים (שטייניגען) ועל סילוק האבנים (ענטשטייניגען) וכדומה לזה הרבה שרשים בלשון, ככה שרש קנה יורה על הוית הקנין וישיותו, שהדבר ישנו ברשותו והוא בעליו (אנגעאייגנעט), ושרש קנא יורה על העדר הקנין שנשלל ממנו דבר שלפי דמיונו ראוי להיות קנינו (ענטאייגנעט). וכן לא נמנעו רבותינו בכמה מקומות לפרש קנה לענין קנאה, כמו מקנה אף על עולה (איוב ל״ו) תרגומו קנאתא ורוגזא עלוי יסק. וגם ע״ד הפשט פירש החכם רבי אברהם פייצול שם מקנה לשון חימה וכעס. ועל כונה זו הבינוהו (תענית ח׳) קנאה ואף באים על המגיס ומתרומם בדעתו ומתעלה בנפשו. (ורש״י בפי׳ לאיוב שם הבין דלרבותינו יהי׳ מקנה לשון קנין, לכן טען עליהם שהניקוד אינו מורה על הדיבוק, ע״ש. ובאמת הבינוהו לשון קנאה, ומלת אף היא בחסרון וי״ו השיתוף כמו שמש ירח עמד זבולה). ובבראשית רבה (פכ״ג) איתא, יושב אהל ומקנה, לשעבר הי׳ מקנין להקב״ה במטמוניות חזרו להיות מקנין אותו בפרהסי׳ אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה, הנה פי׳ ג״כ מקנה לשון קנאה, וכן במכילתא רפ״א יתרו, אחד משבע שמות דיתרו הי׳ קיני, לפי שקינא לשמים וקנה לו תורה, והראב״ע ראש הפשטנים פירש אל קנא השם בראך. הנה פירש קנא מן קונה שמים וארץ. והתחלפות בעלי הה״א עם בעלי האל״ף מצוי מאד, כמו לא יכלה ממך מקבור מתך (חיי שרה כ״ג) עיקר שרשו כלא באל״ף וקמץ ובא כבעלי הה״א, אשר כליתיני היום הזה (שמואל א כ״ה) והראוי כלאיתיני. וכן ואת בניהו כלו בבית (שמואל א ו׳) והראוי כלאו ובא ע״ד נל״ה. וכן מלו תוכך חמס (יחזקאל כ״ח) שרשו מלא ובא ע״ד בעלי הה״א. וכן לכלא הפשע (דניאל ט׳) שרשו כלה ובא באל״ף. וכן מכל אורח רע כלאתי רגלי (תהלים קי״ט) נכתב באל״ף ונקרא כבעלי הה״א: מעתה אל תתמה לפרש קניתי כמו קנאתי ענין הכעסה. ובתקונים (תקון ס״ט ד׳ ק״ה) קין אתקרי על שם דקני על אחוה בגין דחמא דקרבני׳ אתקבל לי׳ ברעוא. ביאורו ג״כ ענין קנאה.
הקטע עוסק בביאור הפסוק "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (בראשית ד', א') ובמשמעות שמותיהם של קין והבל, ומציג שרשרת פירושים המובילה לחידוש לשוני ורעיוני:
1. פירושי הראשונים (רמב"ן ואונקלוס)
רמב"ן ואונקלוס: "קניתי" מלשון קניין והקדש – הבן יהיה קניין לה' ויעבוד את בוראו במקומנו לאחר מותנו ("את ה'" כמו "קדם ה'", "עִם ה'").
שמות הבנים: קין מבטא "קניין", והבל נקרא כך כי קניין האדם כלה להבל (ולא פירשה זאת כדי לא להעיב על השמחה).
2. מדרש הנעלם
בעקבות חטא עץ הדעת, חווה חזרה בתשובה והתמררה על שהעבירה כבוד שמים ל"אל אחר".
בלידת קין הצהירה: הבן הזה יהיה אך ורק "אֶת ה'" (בשם המפורש) ולא יתן כבודו לאחר, כמעין כפרה ותיקון לחטא.
3. הצעת המחבר – "קניתי" מלשון קנאה והקנטה
המחבר מדייק מלשון המדרש (החותם בפסוק "כי ה' קנא שמו") ש"קניתי" מתפרש גם מלשון קנאה וכעס:
משמעות הווידוי: "קניתי איש את ה'" = בפשעי גרמתי לאישי (אדם הראשון) להקניט ולהכעיס את ה'.
שם הבן קין: נקרא כך כמשמעות הפוכה ולזיכרון עוונה – שיהיה איש שיקנא לכבוד ה' ויילחם בעובדי עבודה זרה (וכך גם "הבל" להזכיר מעשה התעתועים שעשתה).
4. ביסוס לשוני ופילוסופי
הקשר המושגי: קניין וקנאה הם שני צדדים של אותו עניין; קניין (קנ"ה) הוא מציאות הבעלות, וקנאה (קנ"א) היא תחושת החיסרון והכעס על מעלה שנשללה מאדם וראויה להיות קניינו. שורשים אלו הם "דבר והיפוכו" (כמו שרש סק"ל).
ראיות מחז"ל ופרשנים: שימוש בחילופי קנ"ה/קנ"א (כגון "מקנה אף" באיוב, דרשת "יושב אוהל ומקנה" – שמקניטין להקב"ה, שמו של יתרו "קיני" שקינא לשמים, פירוש הראב"ע ל"אל קנא" מלשון קונה שמים וארץ, ותיקוני זוהר שקין נקרא ע"ש שקינא באחיו).
חילופי ל"ה ול"א: חילוף האותיות ה'-א' נפוץ במקרא (כמו כלא/כלה, מלא/מלה), ולכן דקדוקית "קניתי" יכול להתפרש כ"קנאתי".
