א) הנה מצוות מעשר כספים היא ליתנו לעניים, וכמבואר ברמ"א יו"ד (סי' מט"ר ס"א) בשם מהרי"ל, ולא לשאר דברי מצוה. אולם הטו"ז והש"ך שם הביאו תשו' הר"ר מנחם דמותר להוציאו לכל מצוה שתבוא לידו, כגון להיות בעל ברית או להכניס חתן וכלה. וזה לכאורה סתירה להרמ"א. ועיין באר הגולה שם ובתשו' חת"ס (יו"ד סי' רל"א) מה שרצו ליישב, והובאו בפ"ת שם (סק"ב). ופלא גדול על הגאונים באה"ג וחת"ס שנתקשו בסתירה זו, ולא הרגישו כי גם הר"ר מנחם לא התיר להוציאו לבעל ברית או חתן אלא היכי שהממון אזיל לעניים, דהיינו שהבעל ברית הוא עני וכן החתן, והוא נותן מעות מעשר להעני כדי שימכור לו הסנדקאות או השושבינות. והדבר מבואר בהדיא בס' נחלת שבעה (סי' ח' אות ז' סק"ב) וכן בשו"ת נחלת שבעה (סי' ד') דלא התיר מהר"ם אלא כשהמעות לעניים אזיל עיין שם. וכן יוצא בהדיא מדברי השל"ה "בענין צדקה ומעשר" (שאחרי מסכת מגילה) עיין שם. ובמק"א הארכתי [עיין שו"ת להורות נתן ח"א סי' מ"ד] וכעת אכ"מ. ולפ"ז אין יוצאיןידי מצוות מעשר כספים אלא כשנותנו לעניים ולא לשאר צרכי מצוה.
ב) אלא דמבואר באחרונים דהיכי דבשעת הפרשה התכוין להוציא המעות לכל צרכי מצוה ולאו דוקא לעניים, אז א"צ ליתנו לעניים (עיין בזה בתשו' שבט סופר יו"ד סי' פ"ד, ערוגת הבושם יו"ד סי' ר"כ, פרי השדה ח"ג סי' קס"א, ולבושי מרדכי מהדו"ק יו"ד סי' קע"א). אלא שלענ"ד קרוב לומר דבכה"ג לא קיים מצות מעשר כספים שעיקרו לעניים.
ג) ובנ"ד לכאורה דומה להא דכתב בתשו' הר"ר מנחם הנ"ל דרשאי לקנות בהם ספרים ולהשאילן לאחרים עיין שם, דגם זה הוא בכלל צדקה לעניים. וא"כ אם נותנין חלק מהחוברות לבני תורה עניים או שדמי הטיפול בההוצאה מגיע לידי מי שהוא בגדר עני, יש מקום להתיר, וזה בתנאי שאם לאו מעות מעשר לא היה ביכולת התורם לתרום למען ההוצאה, וכמבואר בתשו' שם. ועכ"פ אם בשעת ההפרשה התכוין לעשות במעותיו כל צרכי מצוה, וגם מגיעה הנאה לעניים ע"י הוצאת החוברת וכנ"ל, יש להתיר.
חותם בברכת התורה
נ"ב - פרסום החוברות יש בו משום חיזוק לבני הנעורים ללימוד התורה ולחדש חידושים, ויש לחזק פלפול התלמידים ע"י ויכוח בבירור הענינים.
( להורות נתן ח"ד סימן פב)
