על הכל יש השגחה פרטית
מאידך, יש מהראשונים ומהאחרונים, ובעיקר מגדולי החסידות, שכתבו שהקב"ה משגיח בפרטות על כל הבריות כולן, ואף על דשא, קש וגללי בהמה [227].
מלאכת מחשבת (לרבי משה חפץ) פרשת נח אותיות ח־יא עמודים 38–39: "החרש ואאלפך במופת יריע אף יצריח כי עיני ה' פקוחות על דרכי כל נברא... א"כ בהכרח ישגיח על פרטיהם"}. כתר שם טוב (ליקוטים מהבעל שם טוב) הוספות סי' קעט: "הנה תנועת אחד הדשאים הצומח בעמקי יער או באחד ההרים הגבוהים או בעמקים היותר עמוקים אשר לא עבר שם איש, הנה לא זו בלבד דתנועת הדשא ההוא לימינו ולשמאלו לפנים ולאחור בכל משך ימי חייו הוא עפ"י השגחה פרטית אשר הוא יתברך גזר אומר אשר דשא פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זה יסוב ויכוף לימינו ושמאלו לפניו ולאחוריו במספר כזה וכזה, אלא עוד זאת דתנועת הדשא הפרטי הלזה יש לו יחס כללי לכללות כוונת הבריאה...".
כתר שם טוב (ליקוטים מהבעל שם טוב) הוספות סי' קפ: "כך אנו לומדים בתורתו של מורנו הבעש"ט נ"ע, דכל ברואי הדצח"ם כולם מושגחים מאיתו יתברך בכל פרטי פרטי' ענייניהם כל אחד לפי מעלתו... לפתע פתאום מתעורר רוח חזק המנענע עלי האילן ונתלשים כמה עלין ומפרק קש הגגות וקשי התבן המתגוללים ע"פ הארץ מגביהם ומטלטלם ממקום למקום... דכוונת הרוח חזק היה עילה וסיבה מאיתו יתברך לפעול תלישת עלי האילן ופריקת איזה קשי תבן מהגג ולטלטל העלים הנתלשים והקש המתגלגל לאותו המקום כפי גזירת ההשגחה העליונה יתברך בשביל כוונה אלוקית".
אמרי פינחס השלם (רבי פינחס מקוריץ, מתלמידי הבעל שם טוב), חלק א, שער אמת ואמונה, אות מג (עמוד שנו): "שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח על הארץ הוא בגזירת השי"ת שגזר להיות מונח שם. [הערה שם:] ואני שמעתי כמדומה בזו הלשון, שיש השגחה פרטית איך תהא מונחת עם הקצוות לכאן או לכאן".
שומר אמונים (לאדמו"ר רבי אהרן ראטה) ח"א מאמר השגחה פרטית פרק יז ד"ה הרי: "שהשגחת הבורא על כל הברואים גם כן בפרט, כמו למשל על הציפור, שהשגחתו גם כן בדרך פרט, שאין שום ציפור נמלט מבלעדי ה' יתברך".
שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) חלק כב שנה ד גיליון מט (הודפס בשנת תשס"ו) עמ' כט: "הרה"ק מוהר"נ מברסלב זי"ע שעגלה מלאה קש הנוסעת לדרכה וקש אחד נופל מתוכה לארץ, היה זה בהשגחה פרטית שקש זה דייקא יפול במקום זה ובזמן הזה. ומסופר שרבה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע דרש פעם בעניין זה ואמר שגם בהמה המטלת גללים יש השגחה פרטית להיכן יפלו. והיה שם תלמיד אחד שלא הבין את הדברים, ויהי ממחרת כשירד אותו תלמיד לטבול, מעדה רגלו והתחיל להתדרדר במורד ההר וכפסע בינו לבין המוות, ועד שנתעכבה רגלו ברעי שהיתה מונחת שם ובכך ניצלה נפשו, וכשחזר אח"כ לביהמ"ד פנה אליו רבו הקדוש בשאלה: 'נו, עכשיו אתה כבר מאמין?'".
שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") ח"ז סי' רפט ד"ה והשנית (וממשיך בסי' ר"צ): "כשהקב"ה בורא ברואיו כל הבע"ח ואפילו עשבים הכל אשר לכל, לכל אחד יש לו זמן כמה שיהיה גדל וכמה זמן יהיה על האילן הזה ומתי יבא מי שהוא וייקחנו משם וכיוצא בזה, עכ"פ על הכל יש חשבון מפורט ולא בא שום דבר במקרה כי גם האדם וגם הבהמה והחיות והצמחים ואילנות כולם הם מאדון אחד שבראם"}}, והוסיפו שהיא אחת מנקודות היסוד בתורת הבעל־שם־טוב [228], ושהיא יסוד התורה כולה [229]. אכן כך משמע בפשטות מדברי הירושלמי [230].
אמנם בספר לקט מהגיוני התורה (לרב משה צוריאל) על הירושלמי שם (עמוד 85) הביא דחיה לראיה זו: "כי הרמב"ם מודה שכאשר הדבר נוגע לטובת בן אדם או לרעתו, יש השגחה על אותם בעלי חיים שהטוב או הרע בא על ידיהם. וכאן היה רשב"י צריך לראות מעשה זה כדי שיצא מהמערה". אלא שבפשטות לשון הירושלמי לא משמע חילוק בזה. ויש שאף אסר לקרוא את הדעה החולקת על כך [231].
קונטרס שיירי מנחה שם (מהשמטות בסוף הספר): הנה הדברים האלו לא מליבי כתבתי. ע"כ לא יפלא בעיניך ידידי אם תמצא כדבריו ז"ל בעניין ההשגחות גם בספרים שקדמוהו. כי כן מקובלני מצדיקים וחסידים שמקובל מרבותינו וא"ז זי"ע שעליהם יש לדלג וכמ"ש בפנים והכל הוא מאיתו ית' לבדו בלי שום מקרה גם בפרט שבפרט עד אין חקר".
ויש שחילק שאין השגחה על נפילת העלה למשל, אך יש השגחה על כך שיהיה טרף לבעלי החיים [232]. דברי הרמב"ם ז"ל בזה נכונים, אמנם כי כן לדעתי שמהירות הקולמוס השיאו להביא המשל הזה מן העכביש שיטרוף הזבוב, כי לדעתי אין ספק שהוא משגיח לתת לעכביש טרף, והעדים הנאמנים על זה מה שנאמר (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר, וכן הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם (תהלים קד, כא), שרצה לומר שעם היות טורפים שאר בעלי חיים, שבהשגחתו יתברך וברצונו יטרופו... אם כן גם העכביש הטורף הזבוב ודאי יהיה בהשגחתו יתברך לתת לו מאכלו, אבל המשל השני שכתב הרמב"ם ז"ל שלא יאמין שזה העלה נפל בהשגחה בו נאות מאוד".
גם הרב שך דחה את הדעה שאין השגחה פרטית על בעלי חיים, וכתב על כך שכלל ישראל לא קיבל דעה זו [233]. נענה מרן ואמר: ודאי שאין זה כך, כלל ישראל לא קיבל דעה זו! בירושלמי כתוב לא כך (ירושלמי שביעית פ"ט, הובאו דבריו בתוס' עבודה זרה טז ע"ב ד"ה דימוס: 'אפילו ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מיתצדא, כל שכן בר איניש')".
אמנם הלומד את דברי הראשונים בסוגיות אלה רואה שבתקופתם דעה זו היתה מקובלת על רבים, ואם כן אין להוכיח מהמקובל מראשית החסידות יותר ממה שהיה מקובל במאות השנים שקדמו לכך.
ויש מי שהוסיף שכל דיבור ודיבור שיהודי שומע, גם מאדם פשוט וגם בענייני גשמיות, עליו לקחת ממנו מוסר ודרך בעבודת ה', שבוודאי מן השמיים הכניסו בפיו דברים הנוגעים לו בעבודת ה' [234].
יש מי שביאר שהשגחה פרטית היא הטעם להצלחתו וחשיבותו של גורל, ולכן האומר שרק מקרה הוא שנפל הגורל על פלוני, הריהו כופר בהשגחה [235].
227 תורת המנחה (לרבי יעקב ב"ר חננאל סקילי, מתלמידי הרשב"א) פרשת צו דרשה לז: "השגחת השם יתברך בכל, בכלל ובפרט ואפילו ברשעים ואפילו בשאר בעלי חיים"
228 תורת מנחם (לרבי מלובביץ') התוועדויות תשנ"א חלק ד עמוד 265 ד"ה אחת: "אחת מנקודות היסוד בתורת הבעל שם טוב (ומתבארת בהרחבה בחסידות חב"ד) היא העניין של השגחה פרטית – שכל דבר שמתרחש בעולם, לא רק בקשר למין המדבר (אדם), אלא גם בקשר לבעלי־חיים, ואפילו לצומח ולדומם – איננו מקרי חס־ושלום, אלא מכוון מאת בורא העולם ומנהיגו"
229 וצדיק באמונתו יחיה (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר"), משנה ראשונה, נתיב י: "להאמין בהשגחה פרטית בכל הנבראים... ומבואר דגם על עוף הבת קול מכריז אם ליפול בפח או להינצל והכל בהשגחה פרטית ולא במקרה... ועיין צידה לדרך במאמר הרביעי הכלל השביעי, שכתב דהניסים וההשגחה הפרטית הוא יסוד התורה כולה ושאין לו לאדם חלק בתורה עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם כלל ממנהגו של עולם בין לרבים בין ליחיד"
230 ירושלמי שביעית פ"ט ה"א: "לסוף תלת עשר שנין [של הסתתרותו במערה] אמר [רשב"י]: לינה נפיק [איני יוצא] חמי מה קלא עלמא? נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא. חמא חד צייד צייד ציפרין, פרס מצודתיה, שמע ברת קלא [בת קול] אמרה 'דימוס' [פני משה: חסד] ואישתיזבא ציפור. אמר: ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא, כל שכן בר נשא [ויכול לצאת מהמערה]"
231 שו"ת מנחת אלעזר (האדמו"ר ממונקאטש) ח"א סימן נ: "אך בסוף ספר שומר אמונים בעניין ההשגחות, יש לדלג עליו ואסור לקרות בו, ושרא לי' מארי' במכשול כזה שעשה כללים ופרטים בענייני ההשגחה פרטיות נגד אמונתינו אמונת אומן בהשגחה הפרטיות מאיתו ית"ש על כל פרט ופרט. ופרט שבפרט כל דהו, אבל שאר ספרו הוא נחמד ונעים להשכיל, וה' יאיר עיננו בתורתו ובמצוותיו
232 מעשי ה' (רבי אליעזר אשכנזי, מראשוני האחרונים), מעשי אבות פרק כא: "שכתב הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג' פרק י"ז, וזה לשונו: ... לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה' ורצונו, עכ"ל..
233 לולי תורתך עמוד יד: "פעם העלה רבי מאיר הייזלר שליט"א בפני מרן [הרב שך] זצ"ל את הדעה המובאת בכמה מרבותינו הראשונים, שעל בעלי חיים אין השגחה פרטית, אלא השגחה בכללות על קיום המין
234 שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י ויגש תשל"ג ד"ה אכן ידוע: "אכן ידוע מה שמבואר בספרים הקדושים תולדות יעקב יוסף ([אחרי] פרשת וזאת הברכה אות כה, ועיין בעש"ט על התורה פרשת בראשית אות קכא־קכב) ובשאר ספרים הקדושים, שישנה השגחה פרטית על כל דבר הנשמע באוזני האדם, וכל דיבור ודיבור שיהודי שומע בידוע שעליו לקחת מזה הדיבור מוסר ודרך בעבודת השי"ת... גם כשחבירו מדבר אליו בענייני גשמיות, על האדם המשיב לכווין בכל דיבוריו אמירה לגבוה לעבודת השי"ת. אולם ישנה מדרגה גדולה מזו, שגם כשחבירו שהוא איש פשוט מדבר אליו בענייניו, יתבונן הוא בדברים היוצאים מפי חבירו, שבוודאי מן השמיים הכניסו בפיו דברים הנוגעים לו בעבודת השי"ת. וזו היא מדרגה גדולה ביותר"
235 שו"ת אפרקסתא דעניא (ר' דוד שפרבר) ח"א סוף סי' קכו: "משום דכל עניין מתן תורה וקיום מצוותיה תלוי באמונת ההשגחה הפרטית, ושאין שום דבר במקרה ח"ו, וכל החולק על הגורל, ויאמר כי רק מקרה הוא מה שנפל על פלוני, הריהו כופר ח"ו בהשגחה ואין מקום לתורה, ובאמת מה' משפטו יצא"
