פרק ה – הַקְּרִיאָה לַסּוֹדִיּוּת

 תקציר

דור התחיה השומע את משק כנפי ההיסטוריה, אינו מתפשר על האמת, הוא חותר אל המוחלט. דור התחיה זקוק לעולם הסוד 1]. אך הוא עדיין נדרש להיאבק גם בחסידי הרציונליזם וגם במגבלות הביטוי.

כשמגיע האיש היחיד, וכן הדור, לאותו המצב שהופעתו הרוחנית כבר קרואה היא לפעולתה 2], אז אי אפשר לו להיות משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מוגבל, אם לא יהיה אותו התוכן בעצמו מוסר אותו אל תוכן רחב חפשי, שבו ירגיש את השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו ממקור החיים שלה 3]. ומתוך כך רזי עולם, רזי תורה, סוד ד׳, הולכים ונתבעים מן הדור.

דור שחש כי ההיסטוריה מתדפקת על דלתותיו, אינו מתפשר על האמת, הוא חותר אל המוחלט. הוא רואה בתשובות החלקיות, באמיתות היחסיות, מבוא אל האמת המוחלטת.

 והעקשנות (של הרציונליסטים) הגורמת לִמְצֹא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני, היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך.

דור התחיה זקוק לעולם הסוד. אך עדיין שורצים חסידי הרציונליזם שעוד לא חשים את התמורות הגדולות המסתמנות באופק. הם מתעקשים לבוז לקבלה.

 

ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד׳ הוא כל תוכן חייהם (הוא מתכוון גם לעצמו כמובן). גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב, ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו ישאוהו, לא יחדלו תֵת מִתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם. לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים, בידם.

אמיצי הלב נדרשים לגייס את כל כוחותיהם כדי להתמיד בהפצת עולם הסוד, ולא לומר נואש מול המאבק העצום.

 ואם אנו מדברים והאילמות תוקפת אותנו, אם אנו מבטאים והמושגים נטבעים בדומִיָּתֵנוּ, מפני שאין בנו כח להדריר את הדבור (לתת חופש לדיבור), לְחַפֵּשׁ את המילול (לתת חופש לדיבור), לא בשביל כך נבהל ונסוג אחור מחפצנו הקבוע. כבדות הפה לא תעצור כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב, אשר דבר ד׳ בו יגלה, אשר יאמר דבר לאזר כח לנכשלים, לבשר שלום ליריבי עם (המקובלים שנגדם רבים המשכילים). בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ד׳ וּרְפָאתִֽיו 5] (ישעיה נז, יט).

המכשול הגדול העומד בפני אמיצי הלב הוא הָאֵלֶם, כליאת הדיבור, אי-היכולת לבטא את העולם הגדול הנסתר. משימתם העצומה היא למצוא את הדרכים ״להדריר״ את הדיבור, לשחררו, לתת לו חופש.

---

1] בתיקוני הזוהר (תיקון ל דף עג ע״ב) דורשים את הפסוק בישעיה (מ, ו) העוסק בימות המשיח ואומר: ״קול אומר קרא״, שזו היא קריאה לשכינה לעורר את הבריות לתיקון העולם. והשכינה עונה: ״מה אקרא״? (שם). הכוונה היא לכך שאין מי שיתעורר לתיקון העולם, מאחר וכולם עוסקים בלימוד התורה רק על פי הפשט. ומפרש שם הזוהר שזאת היא הסיבה לכך שהמשיח מאחר לבוא, כי רוחו היא ״רוח חכמה״; וכשאין לומדים חכמת הקבלה, הוא מאחר לבוא.

 2] הרב קוק חש כי דורו הוא דור מיוחד שנקרא ע״י ה׳ או במונחים חילוניים ״על ידי ההיסטוריה״, כדי למלא משימה היסטורית. הוא קובע כי דור זה אינו יכול להסתפק בתשובות חלקיות, באמת עמומה. דרישת המוחלט (absolu - ראה נספח מונחים פילוסופיים) טבועה בדור זה, ולכן דור זה זקוק נואשות לחכמת הסוד. אכן הרב קוק הוא דמות של נביא. הוא צפה כי המאה הכ׳ תהיה המאה של דעיכת הרציונליזם ושל נהירה אחרי המיסטיקה.

3] דור שחש כי ההיסטוריה מתדפקת על דלתותיו, אינו מתפשר על האמת, הוא חותר אל המוחלט. הוא רואה בתשובות החלקיות, באמיתות היחסיות, מבוא אל האמת המוחלטת. למשל, הנגלה של התורה הוא בשבילו מבוא בלבד אל הנסתר. הוא לא ייעצר בנגלה כמו רוב הדורות שלא שמעו את פעמוני ההיסטוריה.

4] לענ״ד הרב קוק כאן מתייחס לרציונליזם הקיצוני שהשתלט על אירופה במאה הי״ט - רציונליזם שהוכה שוק על ירך בראשית המאה הכ׳. המשכילים אנשי חכמת ישראל במאה הי״ט, בָּזוּ לקבלה, ביניהם ההיסטוריון גרץ׳. הרב אליהו בן אמוזג שיצא להגנת ספר הזוהר בספרו ״טעם לשד״, היה קול קורא במדבר. והוא הדין לגבי רבנו חביב טולידאנו בן אליעזר בספרו ״תרומת הקודש״.

5] הפסוק בישעיה (נז, יט). הרב קוק ע״ה נחנק במוגבלות הדיבור - הוא שכושר ביטויו המריא לשיאים שאין כמותם. זה רק מוכיח עד כמה העולם הפנימי של הסוד שהיה בתוך נשמתו, עלה על גדותיו.

מהדורת הרבנים שלמה ואהרן טולידאנו, בהוצאת מכון טולידאנו (כל הזכויות שמורות למכון טולידאנו).