Since in recent posts we have been discussing The Lonely Man Of Faith - here is an oldie but goodie.
In "The Lonely Man of Faith, - Corona In The Garden Of Eden", Professor Elchy C. Ehrman [Professor of Literature at CUNY] reads the first two chapters of Book of Genesis as offering two images of Adam which are, in many ways, at odds with one another. The first Adam, or "majestic man," employs his creative faculties in order to master his environment as mandated by God; the second image of Adam is a distinctly different contractual man who surrenders himself to the will of God. He is quarantined and feels like he is going out of his mind. He is SOOOOOO lonely. No Kiddush club. No golf with the chevre. No Uman on Rosh Hashana. Ehrman describes how the man of faith must integrate both of these ideas as he seeks to follow God's will.
In the first chapter, Adam I is created together with Eve and they are given the mandate to subdue nature, master the cosmos, and transform the world "into a domain for their power and sovereignty." Adam I is majestic man who approaches the world and relationships—even with the divine—in functional, pragmatic terms. Adam I, created in the image of God, fulfills this apparently "secular" mandate by conquering the universe, imposing his knowledge, technology, and cultural institutions upon the world. The human capacity for relationship, as depicted in Genesis 1, is utilitarian, following both God's mandate and our own worldly need to develop the world for ourselves and our continuing existence.
Ehrman identifies the second image of Adam in chapter two of Genesis. Whereas Adam I was mandated to subdue the garden, Adam II is the contractual man," the keeper of the garden who tills and preserves it. This image is introduced by the words, "It is not good for man to be alone" - and through God's intervention and Adam's sacrifice (of a rib) he gains companionship and the relief of his existential loneliness - unlike Adam I, this covenantal community requires the participation of the Divine. In the second chapter of God's creation, it is not enough for man to simply be created in his image and given a fiefdom. Adam II is "the lonely man of faith," the "redemptive Adam," bringing a "redemptive interpretation to the meaning of existence". He is alone and tired of being alone. It is a constant struggle. Zoom is great but not enough. Shabbosim spent w/o the grandkids, Pesach seder where only Eve is there to ask the four questions. Really rough. His doctor prescribed anti-depressants.
Ehrman does not declare one image of Adam to be the right one, but rather identifies the struggle we must undergo as human beings in this existence, given by God, that is both spiritual and material, mystical and scientific, redemptive yet empowered.
After they find a vaccine, Adam II will REALLY appreciate getting together again with his family and friends.
במאמר "האיש הבודד של האמונה - קורונה בגן עדן", פרופסור אלחי סי. אהרמן [פרופסור לספרות ב-CUNY] קורא את שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית כמציעים שתי תמונות של אדם אשר, במובנים רבים, סותרות זו את זו. האדם הראשון, או "האדם המלכותי", משתמש ביכולותיו היצירתיות כדי לשלוט בסביבתו כפי שמצווה עליו אלוהים; התמונה השנייה של אדם היא אדם חוזי שונה בתכלית שנכנע לרצון האל. הוא בהסגר ומרגיש שהוא יוצא מדעתו. הוא כל כך בודד. אין קידוש קלאב. אין גולף עם החבר'ה. אין אומן בראש השנה. ארמן מתאר כיצד איש האמונה חייב לשלב את שני הרעיונות הללו כשהוא מבקש ללכת בדרכו של אלוהים.
בפרק הראשון, אדם הראשון נברא יחד עם חווה וניתנת להם המשימה לכבוש את הטבע, לשלוט בקוסמוס ולהפוך את העולם "לתחום עבור כוחם וריבונותם". אדם הראשון הוא אדם מלכותי שמתייחס לעולם וליחסים - אפילו עם האלוהי - במונחים פונקציונליים ומעשיים. אדם הראשון, שנברא בצלם אלוהים, ממלא את המנדט ה"חילוני" לכאורה הזה על ידי כיבוש היקום, הטלת הידע, הטכנולוגיה והמוסדות התרבותיים שלו על העולם. היכולת האנושית ליחסים, כפי שמצוירת בבראשית א', היא תועלתנית, בעקבות הן את צו האל והן את הצורך הארצי שלנו לפתח את העולם עבור עצמנו ועבור קיומנו המתמשך.
אהרמן מזהה את התמונה השנייה של אדם בפרק ב' של ספר בראשית. בעוד שאדם הראשון קיבל מנדט לכבוש את הגן, אדם השני הוא "האדם החוזי", שומר הגן שמעבד ומשמר אותו. תמונה זו מוצגת במילים, "לא טוב היות האדם לבדו" - ובאמצעות התערבות אלוהים והקרבתו של אדם (צלע) הוא זוכה לחברות ולהקלה מבדידותו הקיומית - בניגוד לאדם הראשון, קהילה קווננטית זו דורשת את השתתפות האלוהי. בפרק השני של בריאת האלוהים, לא מספיק שהאדם פשוט ייווצר בצלמו ויינתן לו פייף. אדם השני הוא "האיש הבודד של האמונה", "אדם הגאולה", המביא "פרשנות גאולה למשמעות הקיום". הוא לבד ונמאס לו להיות לבד. זה מאבק מתמיד. זום נהדר אבל לא מספיק. שבתות בילו בלי הנכדים, סדר פסח שבו רק חווה שם כדי לשאול את ארבע הקושיות. ממש קשה. הרופא שלו רשם תרופות נוגדות דיכאון.
אהרמן אינו מכריז על תמונה אחת של אדם כנכונה, אלא מזהה את המאבק שעלינו לעבור כבני אדם בקיום הזה, שניתן על ידי אלוהים, שהוא גם רוחני וגם חומרי, מיסטי ומדעי, גואל אך גם מועצם.
אחרי שימצאו חיסון, אדם השני באמת יעריך את המפגש המחודש עם משפחתו וחבריו.
