.... However, there does seem to be at least one way in which genetics may be used to help determine a person's Jewishness. This involves using what is called mitochondrial DNA (or mtDNA), which is passed exclusively from the mother through the female line.
In a fascinating study published in 2006, it was shown that 40% of all Ashkenazi Jews are descended from just four Jewish women who lived more than 1,000 years ago. The study concluded that if someone bears specific mitochondrial DNA markers, there is a 90-99% chance that he or she is descended from one of these Jewish women.
Of course, there are the other 60% of Ashkenazi Jews who do not come from these four women, as well as Sephardic Jews and converts.
Nevertheless, although still a matter of debate, there are some who hold that in a case where there is some evidence of Jewishness but no iron-clad proof, having this marker in conjunction with other supporting evidence can be used to conclude that the person is indeed Jewish. More here and here .
In a fascinating study published in 2006, it was shown that 40% of all Ashkenazi Jews are descended from just four Jewish women who lived more than 1,000 years ago. The study concluded that if someone bears specific mitochondrial DNA markers, there is a 90-99% chance that he or she is descended from one of these Jewish women.
Of course, there are the other 60% of Ashkenazi Jews who do not come from these four women, as well as Sephardic Jews and converts.
Nevertheless, although still a matter of debate, there are some who hold that in a case where there is some evidence of Jewishness but no iron-clad proof, having this marker in conjunction with other supporting evidence can be used to conclude that the person is indeed Jewish. More here and here .
אלא שההסתמכות על המסמכים השונים הולך ונעשה קשה מיום ליום. אם בעבר היה קל יותר להשיג מסמכים מקוריים. היום עם השנים נעשה קשה יותר, דור ההורים כבר אינו בחיים, העתקי מסמכים אינם קבילים בבתי הדין, מחשש לזיופים וכד’. וישנם לא מעט אנשים העומדים בפני שוקת שבורה: אין להם מסמכים לאימות גרסתם, ואנשי הרבנות למרות רצונם העז לפתור בעיות, קצרה ידם מלהושיע, עפ”י הלכה בירורי יהדות יש לעשות רק כאשר ישנה הוכחה – ראיה.
לנישה הזו יש היום חידוש מרענן: הוכחה גנטית. בספר בירורי יהדות לאור מחקרים גנטיים שכתבתי עם עמיתי הרב ישראל בארנבאום דיין בביה”ד במוסקבה, העלינו כמה אפשרויות כיצד לתרגם את הממצאים הגנטיים להוכחה קבילה בהלכה. וכבר היום התחילו להשתמש באמצעי זה בבתי דין וברבנויות השונות ברחבי העולם לצורכי בירורי יהדות.
הרעיון מבוסס על שימוש בדנ”א המיטוכונדרי, שהוא חלק הדנ”א שעובר רק בהורשה אימהית מסבתא לאמא, ומאמא לבת וכו’. כלומר, לכל אדם יש מיטוכונדריה בדנ”א שלו, אולם בשונה מהאישה, הגבר אינו מוריש את זה הלאה. לחלק זה בדנ”א ישנם כ16,500 אותיות. כמעט תמיד האם מורישה לבתה את הדנ”א באופן מדוייק לבתה. לעיתים נדירות מאד בשיכפול הדנ”א באופן טבעי יווצר שינוי מסויים באחת מהאותיות הנ”ל, כך שהבת תוריש את הדנ”א שקיבלה כולל השינוי שהיא יצרה. וכך כל הענף שיוולד לאותה בת, ישא דנ”א בדיוק כמו של הסבתא, למעט השינוי שיצרה הבת. וכך הלאה, בהמשך הדורות, עוד אישה יצרה שינוי נוסף, וצאצאיה ישאו דנ”א כמו של האם הקדומה, אבל עם שני שינויים אלו, וכך הלאה. באופן זה, נוצרו בעולם קבוצות קבוצות המבוססות על עץ, ענף, תת ענף, ועוד תת ענף, וכו’. כאשר לכל קבוצה כזו, נותנים שם: הפלוטיפ X.
כלומר, כאשר אנו רואים קבוצת אנשים הנושאים דנ”א מיטוכונדרי זהה, אנו יודעים בודאות שיש להם אם אחד משותפת. קשה לזהות בודאות מתי חיה אותה אם, זה בנוי רק מהערכות וגם לא תמיד ישנם הערכות כאלה. אבל דבר אחד ברור: יש להם אם קדומה אחת משותפת. פעמים שהקבוצות הן גדולות מאד, מה שלא מותיר מקום לספק, מדובר באם די קדומה שיצרה את השינוי.
מאחר שהעם היהודי שמר על יחודיותו חרף הקשיים והגלויות. ניתן לזהות הפלוטיפים ייחודיים הקיימים אצל יהודים. כמובן שתמיד עלינו לזכור שתתכן גיור שנעשה אי שם במעלה הדורות, באופן שנוצרו קבוצות שונות בתוך אותה קבוצת האם: יהודים וגויים. בנוסף, תמיד היו מומרים, מתבוללים, וכד’. שני הנקודות הללו לפעמים גורמים לנו לתת משנה זהירות כאשר אנו באים לקבוע מהו קבוצה יהודית. שמי שיימצא עם תבנית זהה לזו, נוכל לומר שגם הוא יהודי.
יחד עם זה, לפעמים הקבוצות הן כל בולטות, כך שקשה לטעות בה, וכמעט שלא שייך לומר בצאצאי גיור וכד’. לדוגמא: במחקר שנעשה בשנת 2006 ע”י ד”ר דורון בהר באוכלוסיה האשכנזית, נמצאו ארבע קבוצות בולטות מאד ושכיחות מאד באוכלוסיה זו, (ביחד הן מונות כ40% מהאוכלוסיה האשכנזית). ומאידך הם קיימים באוכלוסיה הגויית האירופאית באופן מאד מאד זניח. תופעה זו מצביעה על כך שניתן להניח שמקור הוא יהודי. וגם אותם בודדים שמצאו בקרב הלא יהודים הם צאצאי מתבוללים ומומרים וכד’.
לענ”ד בחלק מהמקרים ניתן לקבוע הלכתית שזו מהווה הוכחת יהדות. המבוסס על דין רוב – רוב הקבוצה הגנטית שלו היא יהודית.
אלא שצריכים לדעת שככל שהשימוש באמצעי זה בבירורי יהדות ילך ויגבר, צריכים לשים לב לכמה נקודות חשובות. משום שכאמור, כמעט בכל קבוצה גנטית קיימים יהודים ולא יהודים. הכמויות, המספרים, האחוזים, המיקום של היהודים והלא יהודים, הם אלו שעושים את ההבדל בין הוכחת יהדות לחוסר הוכחה. ולצורך כך יש לשים לב למספר נקודות חשובות:
חייבים להצליב מידע מול מאגרי מידע מקצועיים. ישנם מאגרי מידע המבוססים על מידע חלקי המגיע מהפונים. בנוסף, מאגרים אלו אינם מספקים מידע על מספרי היהודים והלא יהודים, כך שאי אפשר לבנות ראיה כלל מתוך מאגרים אלו.
גם כאשר מצליבים מידע מול מאגרי מידע מקצועיים, לפעמים ההבדל בין הוכחה לחוסר הוכחה טמונה בהצלבה של הסיפור האישי – פרטי התיק, מול המידע הנגטי. פעמים שאנו נתקלים בחוסר הוכחה גנטית, אולם כאשר מצליבים מידע עם הפרטים האחרים הקיימים בסיפור האישי, מתקבלת ראיה מהימנה.
צריכים לבחון היטב את המקטע בדנ”א המיטוכונדרי שאותו מרצפים, שיהיה תואם לגמרי למידע המגיע ממאגרי המידע. חוסר תיאום משבש את המידע ולא ניתן להשתמש בו לצורך בירורי יהדות.
מעבר לכך צריכים לשים לב לעובדה שלא כל היהודים מזוהים גנטית. כלומר, ישנם יהודים גמורים שברור שאין לפקפק ביהדותם אבל עדיין הם אינם מזוהים גנטית. היום נעשה מאמץ להגיע לכמה שיותר זיהוי, הן ע”י מחקרים מעמיקים נוספים, והן ע”י הצלבת מידע ממקטעי דנ”א שאינם במיטוכודריה, בכדי לנסות לפתור כמה שיותר בעיות בהוכחת יהדות ע”י הגנטיקה.
הרב זאב ליטקה
