One of the six questions we will be asked on our day of reckoning is if we anticipated the redemption and salvation of the Jewish people - ציפית לישועה. [Isn't it great that we got the questions to the test in advance!!😊😀]
Why is anticipating the redemption so central? It is like the paycheck at the end of the month - when it comes it will come. No use in thinking about it now....
We must always remember that we are not just individuals but rather part of the general community. That requires us to step out of our sometimes narrow concerns [finances, what's for lunch, annoying leak in the kitchen faucet, bumper to bumper on the GW etc. etc.]. Everything positive we do will somehow contribute to the greater good. Whether we see it now or later - the time will come when this will become evident.
The question is - How much did you feel part of the Klal which thereby compelled you to see your behavior as part of the larger picture? That attitude IS central to our identity. We must live with the future as part of our consciousness because the present shapes the future.
ציפית לישועה includes actively anticipating when that special day will come and also doing whatever we can to hasten that day.
האדם באשר הוא אדם פרטי, הוא מוגבל בהגבלה צרה, בכל ישותו ומציאותו, נגד אותו הערך שצריך הוא להשכיל בנפשו במה שהוא אבר מן הכלל הגדול של כלל האומה, שהיא ג"כ מסתעפת לכלל המציאות, ושכל פרט מפרטי הטוב והאור המה הולכים ומצטרפים אל החשבון הכללי, באין השקף אם הפעולות נראות לשעתן או יבאו לאחר זמן, אבל נדע נאמנה כי בא תבאנה. וכל חלק מן הטוב שבאוצר כל איש פרטי מצטרף הוא עם החיים הכלליים, ההולכים לכונן את ישועת ד' הכללית בבא עתה. ע"כ התביעה היותר שלמה היא על כל מהלך החיים של האדם, אם ניתן לו ערכו הכללי בתור צפיה לישועה. והצפיה כוללת שימת עין תדירית, גם באין שום הכרה גלויה חיצונית אל הישועה, כמו שהמצפה עומד על המשמר ימים על שנה, לפעמים גם באין לפניו דבר מחודש, ולא יעזוב עמדתו. ועוד כלול בזה שבכל עת מצא של איזו הערה שיראה שראוי לעשות איזה דבר לישועה יחיש פעולתו ולא יעזוב, כמו שהמצפה בראותו ע"פ צפייתו שבאה שעת מעשה, לבריחה או הגנה מאיזה אויב וכאלה, עליו החובה לעשות מה שדרוש לטובת המצב, כן יזרז לעת הנכון, בלא איחור רגע וזמן. על אלה שתי התכניות הנראות כמתנגדות זל"ז, ההתמדה בצפיה מחשבית והזירוז בעת הכושר, הוא הדבר הצריך להתרומם בעומק העיון של צפיה לישועה.
