One of the great Roshei Yeshiva ztz"l in America of the previous generation said this in a public address that was later published:
THERE IS A TENDENCY to equate golus with being outside of Eretz Yisroel. It is certainly true that many features of golus are less prevalent in Eretz Yisroel than outside of the Land - the special status of Sunday in America - competing with Shabbos for distinction, as compared with its "weekday" nature in Eretz Yisroel - surely marks American Jewry as inhabiting a golus of mind. The all-pervasiveness of television sets in Jewish homes in America, piping in their message of hedonism and materialism, is also undeniably an aspect of golus. Nonetheless, golus is not a geographic designation, but an existential one. Golus denotes a personal (or national) lack of belonging, a lack of menucha - not being at rest with the world or with oneself, whether in response to exterior conditions or to inner drives and turmoil. Rabbi Yechezkel Sarna, ztz"l, late Chevron Rosh Yeshiva, pithily summed this up in his explanation of the Curse of Kayin: "You shall be "נע" - a wanderer from place to place, and "נד" without composure, even when you remain in one place. Kayin was destined to a perpetual state of exile, whether he was wandering or dwelling in one place." It can thus be said that golus is not exclusive to Chutz La'Aretz; yet we in America suffer golus to the extreme - especially because of our constant, relentless pursuit of luxuries and comfort, which gave us no rest.
After asking for mechilah I will allow myself to respectfully ask - "There is a tendency to equate galus with being outside of Eretz Yisroel". As if we made it up. What about what we say every Yom Tov: ומפני חטאנו גלינו מארצנו!!
And TANACH is filled with the idea of galus being geographical and not having anything to do with TV sets and materialism! A few examples:
EVERY DAY three times a day we say in Shema:
"וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נתן לכם".
In Sefer Yehoshua:
"בעברכם את ברית ה' אלהיכם אשר צוה אתכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וחרה אף ה' בכם ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם"
Sefer Melachim:
"אם שוב תשבון אתם ובניכם מאחרי ולא תשמרו מצותי חקתי אשר נתתי לפניכם והלכתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם - והכרתי את ישראל מעל פני האדמה אשר נתתי להם ואת הבית אשר הקדשתי לשמי אשלח מעל פני והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים".
The Navi Amos identifies "galus" with exile from Eretz Yisroel very clearly and explicitly:
"לכן כה אמר ה' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו" (ז, יז).
Yirmiyahu:
"כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה אשר הגליתי מירושלים בבלה: בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו שם, ואל תמעטו. ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה' כי בשלומה יהיה לכם שלום".
In Yechezkel we learn that the only way to fix the חילול השם of galus is to come back to Eretz Yisroel:
"ויהי דבר ה' אלי לאמור: בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנידה הייתה דרכם לפני. ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה. ואפיץ אותם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים. ויבאו אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה. לכן אמר לבית ישראל כה אמר ה' אלהים לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם. וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו כי אני ה' נאם ה' אלהים בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם".
17"Son of man! The house of Israel, as long as they lived on their own land, they defiled it by their way and by their misdeeds, like the uncleanness of a woman in the period of her separation was their way before Me.
18Wherefore I poured My wrath upon them for the blood that they had shed in the land, because they had defiled it with their idols.
19And I scattered them among the nations, and they were dispersed through the countries. According to their way and their misdeeds did I judge them.
20And they entered the nations where they came, and they profaned My Holy Name, inasmuch as it was said of them, 'These are the people of the Lord, and they have come out of His land.'
21But I had pity on My Holy Name, which the house of Israel had profaned among the nations to which they had come.
22Therefore, say to the house of Israel; So says the Lord God: Not for your sake do I do this, O house of Israel, but for My Holy Name, which you have profaned among the nations to which they have come.
23And I will sanctify My great Name, which was profaned among the nations, which you have profaned in their midst; and the nations shall know that I am the Lord-is the declaration of the Lord God-when I will be sanctified through you before their eyes.
24For I will take you from among the nations and gather you from all the countries, and I will bring you to your land.
25And I will sprinkle clean water upon you, and you will be clean; from all your impurities and from all your abominations will I cleanse you.
26And I will give you a new heart, and a new spirit will I put within you, and I will take away the heart of stone out of your flesh, and I will give you a heart of flesh.
27And I will put My spirit within you and bring it about that you will walk in My statutes and you will keep My ordinances and do [them].
28Then will you dwell in the land that I gave your fathers, and you will be a people to Me, and I will be to you as a God.
The Maharal at the beginning of his classic Netzach Yisroel:
ועוד שיש לבאר ענין הגלות תחלה, כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה. וזה כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שנוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי, והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם, רק הם חוזרים למקומם הטבעי. כי אם היו נשארים במקומם הבלתי טבעי להם, היה הבלתי טבעי נעשה טבעי, ודבר זה אי אפשר שיהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי. משל זה, אם אתה מכריח את חלק האש שיהיה עומד בארץ, שמקומו הטבעי שלו הוא למעלה, ואתה מכריח אותו חוץ למקום הטבעי להיות עומד למטה. וכן הארץ, מקומה הטבעי למטה, ואם אתה מכריח את חלק ממנו לעמוד למעלה, אם היה נשאר עומד שלא במקום הטבעי, כבר היה הבלתי טבעי נעשה טבעי:
There is another reason to explain the concept of exile first. The exile itself is proof and clear imperative for redemption. This is because there is no doubt that exile is an alteration and departure from the normal order. The Blessed Holy One arranged each nation in the place which is appropriate for it, so he arranged the People of Israel into the place which is appropriate for it, namely the Land of Israel. Exile from their place is a complete alteration and departure [from that order]. Anything which departs from its natural place, which is outside its place, is unable to stay in the place which is not natural for it. Rather they need to return to their natural place. Because if they remain in a place which is unnatural for them, then the unnatural would become natural. And it is impossible for the unnatural to become natural. A metaphor: it is like trying to force fire to stay down, when it's natural state is to rise - or like trying to hold up solid matter, when its natural state is to fall to the earth. If you could achieve that, then you would be making the unnatural natural.
וכן ישראל בעצמם, אם היו עומדים בגלות לעולם, שאין זה מקומם הראוי להם, כי מקומם הראוי להם לפי סדר המציאות להיותם בארץ ישראל ברשות עצמם, ולא ברשות אחר. כמו כל דבר ודבר מן הנמצאים הטבעים יש להם לכל אחד מקום בפני עצמו, כמו שגזרו חז"ל (אבות פ"ד, מ"ג) 'אין לך דבר שאין לו מקום', וכל דבר הוא ברשות עצמו. ואם היו נשארים בגלותם לעולם, היה הדבר הזה - שהוא העמידה חוץ למקומם, שהוא בלתי טבעי - נעשה טבעי. שאין עומד בתמידות רק הדברים הטבעיים, כי הטבע שנתן השם יתברך לכל דבר ודבר מקיים אותו עד שהוא מקוים עומד תמיד. ואם הדבר הבלתי הטבעי קיים תמיד גם כן, אף כי אינו כסדר וכטבע המציאות, היה הטבע ההוא דבר מותר ובטל לגמרי ללא צורך, ודבר זה לא יתכן:
Similarly with the People of Israel themselves. If they were to stay in exile for ever, which is not the right place for them to be (since the right place for them, according to the order of existence, is the Land of Israel under their own sovereignty and not under the sovereignty of any other). Just like everything in natural existence, each one has its own place as our sages decreed (Pirkei Avot 4:3) "There is nothing which does not have its place". Each thing under its own sovereignty. If they would remain in exile forever, then this thing (unnaturally standing outside their place) would become natural. Only natural things can stand permanently, because the nature which the Blessed Holy One gave to each thing is what sustains it such that it is established to stand forever. If an unnatural state of affairs were to exist forever, even though it was not according to the order and nature of existence, then the nature of that thing would be loosened and nullified completely for no purpose, and such a thing could not happen.
וכמו כן הפיזור אינו דבר טבעי, וכמו שחוזר כל דבר ודבר אל מקומו, כך חוזרים החלקים המפוזרים והנפרדים להיותם כלל אחד. ודבר זה מבואר לכל אדם אשר הוא בן דעת, כי כל החלקים ענין אחד להם. ואם כן למה יהיה חלוק ביניהם, ולא יתאחדו, מאחר שהם דבר אחד. ולכך כל פיזור עומד להתכנס יחד. ולפיכך פיזור ישראל בין האומות הוא דבר יוצא מן הטבע, שמאחר שהם אומה אחת, ראוי שיהיו עומדים יחד להיות אחד, כמו שתמצא כל הדברים הטבעיים אינם מחולקים לשנים, רק הם מתקבצים ביחד, וכן כל "הנחלים הולכים אל הים" (קהלת א, ז) להיות מתקבצים, ואין דבר אחד מתחלק. ומאשר האומה הישראלית אומה אחת בלתי מחולקת ומופרדת יותר מכל האומות, ראוי שיהיו מקובצין יחד. ומזה נראה כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל. ואי אפשר לומר שדבר זה הוא בשביל חטא ועון, סוף סוף דבר זה הוא בלתי טבעי, דהיינו הפיזור לישראל, ויהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי אם היה זה לעולם:
Similarly, dispersal is not a natural state of affairs. Just as each thing returns to its place, so dispersed and separated parts have to return to [become] one entity. This is clear to anyone of intelligence, that all parts have one essence to them. If so, why would there be a division between them, and not unity, since they are one thing? Therefore all dispersal stands only to be coalesced together. Therefore the dispersal of the People of Israel among the nations is a thing which exists outside of nature, since (the People of Israel) is one nation, suitable to be standing together as one, as is found in the case of all natural things which are not divided into two. Rather that they should be joined together. Similarly "All the rivers flow into the sea" (Kohelet 1:7) to be gathered together. One thing is not divided. So since the Jewish nation is a nation united more than any other nation, not divided or separated , it is appropriate that they should be gathered together. From this we can see that dispersal is particularly unnatural for them. It is impossible to say that this state of affairs is only because of sin and iniquity, after all the dispersal of the People of Israel is so unnatural, because if this were to become permanent, then the unnatural would have to become natural.
I could quote from other sefarim and Tzadikim [like Rav Kook:-)] but my point I believe is well made.
GALUS IS GEOGRAPHICAL.
That being said - since we are clearly not in the period of geula, even in Eretz Yisroel we are in galus, albeit to a lesser degree.
BIG TOPIC!!!
