Tefillah #109: Vi-acharei Kichlos Ha-kol Hu Livado Yimloch Nora

וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:

And after all things shall cease to be the Awesome One will reign alone.

This is a strange line! What is the point of Hashem reigning alone after all things cease???????????

And IS THERE going to be a time when all things cease? Aren't we going to live w/ Hashem forever??

The translation is not correct. ככלות relates to the concept of כלות נפש - intense desire. As it says in Tehillim: 

כָּלָ֥ה שְׁאֵרִ֗י וּלְבָ֫בִ֥י צוּר־לְבָבִ֥י וְחֶלְקִ֗י אֱלֹהִ֥ים לְעוֹלָֽם׃

My flesh and my heart yearn; God is the rock of my heart and my portion forever.

 ואחרי ככלות הכל - after all of our yearnings come to fruition [and we reattach ourselves to Him], הוא לבדו ימלוך נורא - He alone the Awesome One will reign.

The world suffered a great descent when it separated from Hashem, but one day we will be reunited.

NOT NORMAL!!!!!!!!!!!!!!!

ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. המציאות המורגשת, העשויה, הנה ירדה ברצון גבוה ובחפץ עליון ממרום עוזה של היכולת הנשאה, בעלת האפשרות הבלתי מוגבלת, מרומי האין סוף, אל הגבול המצומצם והמורד המוגבל לכל מדרגותיו. אמנם בודאי לא לעדי עד יהיה מורד זה ועלבון זה שרוי, כי אם הכל נעשה לשם רוממות גדולה והתנשאות עליונה בחביון עוז עליון, במדה יותר מפוארה באין קץ ותכלית מאותה המדה של הצמצום הגבולי, והאפשרות של הבטוי וקריאת השם הממלכתי. והעליה הזאת, של שיבת ההויה לשיא גדלה, היא ככלות הכל, לא כליה של חורבן והעדר, כ"א ככלות כלה שארי ולבבי חלקי אלהים לעולם. השיבה הזאת, של כללות ההויה של הכל, אל מחוז חפצה העליון, השרוי ממעל להצמצום וההגבלה ההויתית, זאת היא עטרת המלוכה העליונה, בנוראותה המוחלטה, אשר אין מקום לשבר את האוזן ביקר מפלאותיה, והמלוכה העליונה האין־סופית היא נזר כל ההתגלות של המלכיות כולן. ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא. ונשגב ד' לבדו ביום ההוא.

לזכות רפואת ר' משה בן מלכה ור' חיים מאיר בן רחל בתוך שח"י

Summing Up 2020

Was this a good year or a bad year?

I have a simple answer. It depends: If you grew as a person then it was a good year. If you didn't grow then it was a bad year.

We don't have to "grade" the Ribbono Shel Olam and decide if we like the way He ran things this year. It is CLEAR that He is privy to information to which we are not. So we will leave His job up to Him, firm in our belief that He knows what He is doing.  

We have one singular job - to be the best possible people that we can be. 

So here is my suggestion: Think about January 1st, 2022. Where do you want to be spiritually? What middos do you want to have fixed? What do you want to have learned until then? Do you want your tefillah to be more meaningful? Do you want to improve any relationships?? 

Make a plan and GO FOR IT!!!

-----

GAM ZOOM LI-TOVAH!!

Tefillah #108 - Elokai, Nehshama Or Birkas HaTorah First?

לזכות רפואת חיים מאיר בן רחל

Do we say א-להי, נשמה before or after ברכת התורה? [Note! One must pause between the words א-להי and נשמה. Hence, the comma]. 

Some people have a custom to say it before and others after. 

Rav Simcha Bunim: You entrusted Hashem with your Neshma at night and He was kind enough to return it. It is basic decency to thank Him for His benevolence - דרך ארץ! And דרך ארץ, we were all taught as children, קדמה לתורה!!! So first א-להי, נשמה and THEN ברכת התורה.

Rabbi Yitzchak Meir of Gur [חידושי הרי"ם]: NO! How can we thank Hashem for the life and vitality of our souls before mentioning Torah? There is no life w/o Torah!!! So first - ברכת התורה!  

AWE-SOME!!!

Tefillah #107 - Think About What We Are Saying

We can say the same things three times a day for our ENTIRE LIVES and have NO IDEA what we are saying. 

I am trying in a very humble way to redress and remedy this injustice.

If all I do is get people to think more about what they are saying I will have been wildly successful.  

Tefillah #106 - The Burning Of The Limbs All Night

לזכות רפאת חיים מאיר בן רחל בתוך שח"י!!

היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר. 

The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it.

The sprinkling of the blood of the korban which is the primary mitzva and brings atonement, elevates the spiritual part of the individual and the nation. But we also have to elevate the physical part. That is accomplished by burning the limbs of the animal on the Mizbeach all night. Night is a time when one's physicality is often more dominant [e.g. at night is when couples are intimate, which could be viewed as a strong expression of the physical...]. The Holy Fire of the Mizbeach purifies this physicality by burning the limbs [which represents phyicality]. Come morning and light, this physicality will be elevated and we are ready to stand before Hashem!!

אע"פ שעיקר פעולת הקרבן ומטרתו העליונה והיסודית תלויה היא בזריקת הדם, יסוד הכפרה, "כי הדם הוא בנפש יכפר", שהוא יש בו יסוד נפשי לרומם את הצד הרוחני היסודי, שבאדם ושבאומה, בכללה, ובכל פרט ופרט מפרטיה, שזוהי כפרת הדם אבל למטה מהערך הנפשי, שהוא כבר יש לו איזה תכן של הפשטה, יש התכן החיוני, ערך החיות הטבעי, שהוא צריך להתעלות, המזגים והתכונות הגופניות צריכים להתעדן, ע"י כח הדבקות האלהית הזורמת על הכלל כולו מקדושת ההקרבה. והכתוב מודיענו, שזו היא העולה ממש, ככחה האצילי, בתכונת כפרת הדם שהוא הנפש, כן הוא כח הטבעי המזגי בתכונת ההעלאה של העולה על מוקדה על המזבח, שהיא עולה על המוקד הקדוש, מזדככת בכח אש הקדש, ומורה היא, וגם פועלת, לזכך את כל הטבעים והמזגים הגופניים של כל החיים, הקשורים במפעל קדושה זו. כל הלילה, בעת שהטבעים החמריים מתגברים בעולם, בעת שאור הנשמה, האצילי נדעך מעט, מפני הגסות הפרושה על האדם ועל החי, הלאות הרוחנית של הלילה, העולה קיימת על מוקדה לפעול את הזכוך הראוי, שלא ישקע כח החיים בעמק החמרנות, ויתעלה בכל תקפו ואורו כשיבא הבקר, ויהיה נכון לעמוד חי לפני ד' אל דעות בכל הדרו. היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר.

Today's Discourse

 

Smachot That Lead To Shiva's

THIS IS CRAZZZZYYYY!!! CAUSING ONE'S PARENTS AND GRANDPARENTS TO DIE!!!!

Like - did people not hear of the pandemic by now???????????

-----------------------------

With great pain, we recently heard of two more grandparents attending two different weddings of their grandchildren, contracting COVID-19, and being niftar. I do not know the total count, but we have heard of more than a few other cases like this over the past year. It has gotten to the point where wedding halls are advertising “cages” to protect the vulnerable.

If we have reached the point that grandparents have to be kept in cages, then perhaps it is time to carefully reevaluate how we celebrate Chasunahs and the Simchas that accompany them. I understand the incredible Simchah that a chasunah brings to the parents and family. It is years of hard work from the time the children are born to bring them to the point of a chasunah, for them to raise their children and pass on our Mesorah. Chasunahs have traditionally been celebrated together with friends and family.

However, it is extremely difficult to keep Chasunahs and their accompanying Simchas (Vorts, aufrufs, and Sheva Berachos’), safe during this period of history, when the SARS Co-V-2 virus (Corona) is still infecting members of our communities on a daily basis. Although the vast majority recover quickly, unfortunately some individuals have succumbed to this virus. Although the medical care is dramatically better than it was Purim and Pesach time, we are still having Levayas related to this infection.

Strategies that have been used to safeguard yeshivos, and to some extent in shuls, are not possible by Simchos. These include careful screening for potential exposures, especially when bachurim and avreichim spent some time outside of the yeshiva, and also careful screening for symptoms. There is also a unified sense of purpose to keep yeshiva going which makes it easier to rely on reporting of exposures and symptoms.

In weddings with many guests and two families, often with different outlooks on the whole COVID-19 (the infection caused by the virus) situation, it is impossible to screen in this way. In addition, the excitement is so great for a chasunah, that someone who has symptoms that could be related to COVID-19 might overlook them so as not to miss the chasunah. I know of situations where the Kallah, Chassan, or parents of either were heavily exposed just prior to the chasunah and rightfully should have been in quarantine, but just could not pass it up. In addition, often the symptoms are so subtle that someone may not even realize that he could potentially have Covid 19.

Furthermore, the close physical contact which is part of a chasunah, combined with the loud singing and heavy breathing, makes a chasunah a set up for multiple infections. One infected individual can easily come into close physical contact with so many on the dance floor or even just walking around. Aside from the chasunah, the vort often crowds many people into a small space. Sheva Berachos have families generally close together in an eating situation with masks off, where again many infections have occurred.

In yeshivas, if bochurum get infected, the danger is minuscule. At chasunahs, there are often many members of the older generation. The grandparents may be locked up in cages, but other family members of the same generation are generally not.

The cage itself is no guarantee of protection. It is open on the top generally. Sometimes, individuals will venture out for a short amount of time. It also should be known that masks are not fully protective. Based on studies of particles the same size of virus, it appears that masks will block the majority of these particles, but not all of them.

Another issue is the tremendous anxiety that the Simchas create for families. Often, one side looks disparagingly at those who are concerned about Covid 19. The other side might feel very bad about “shterring” the Simchah or may be very resentful about the attitude of the other side, but most importantly, extremely anxious about their safety for the weeks leading to the Simchah.

We are hoping the arrival of the vaccines will greatly alleviate the problem. So far, it appears that there is little risk in taking them, and significant benefit, even if not 100% protective. With the vaccines and whatever else Hakadosh Baruch Hu will do to stop the spread of the infection, we hope that soon life will get back to normal. In the meanwhile, we should strongly consider curtailing the Simchas drastically. We can discuss in further detail how to do this. Certainly, the number of people at the chasunahs has to be reduced. Risk should not be taken if there are individuals recently exposed. Dancing has to be modified. The Sheva Berachos have to be curtailed and modified to take into full consideration potential risk. Vorts should be smaller and again consideration has to be given to find ways to minimize risk.

Let us continue to Daven for all this to end. For now, we should carefully evaluate what our Hishtadlus requires. We do not want to see any more Simchah stained with sorrow.

Daniel Berman, M.D.

Tax Deductions

 I am getting so many requests for tzedaka the last few days it mamesh feels like before Rosh Hashana: "Give tzedaka so that you have a favorable judgment"!!! Like it is not REALLY Rosh Hashana now. 

Tefillah #105 - Korbanos By Day - Burning All Night

הרב הירש

זאת תורת העלה – השלמה זו לדיני הקרבנות – המופנית בייחוד אל הכהנים – פותחת בהלכות הנוגעות אל הלילה, שהוא הזמן שבו המקדש מופקד בידי הכהנים לבדם, וסגור לשאר האומה.

דיני הקרבנות מסתיימים (להלן ז, לז–לח) במילים ״זאת התורה לעלה למנחה וגו׳ אשר צוה ה׳ את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה׳ במדבר סיני״. משפט זה מדגיש את המקום שבו הקריבו ישראל את קרבנותיהם הראשונים. ההלכה מדגישה גם את הזמן שבו ישראל קיבלו את מצוות הקרבנות; היה זה ״יום צותו״ – הם קיבלו ציווי זה ב״יום״ ולא בלילה. בדומה לכך אנו מוצאים, שהתורה מבדילה בין נבואת משה שקיבל את התורה, לבין נבואת כל שאר נביאי ישראל: ״פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת״ (במדבר יב, ח). שכן ה׳ לא דיבר אל משה בדמדומי חלום, לא ״בחלום אדבר בו״ (שם יב, ו). דבר ה׳ שנמסר למשה הגיע אל דעתו הצלולה של אדם עֵר; ומשה אף הוא מסר את דבר ה׳ אל שכלם הבהיר של אנשים עֵרִים. וכן כאן – אומרת ההלכה – בדעה צלולה ובהכרה מלאה יקריב האדם את קרבנו לה׳; במחשבה ברורה ומתוך בחירה חופשית עליו להקדיש עצמו לקיום התורה. ״⁠ ⁠׳אשר צוה ה׳ את משה בהר סיני ביום צותו׳ – למדנו לכל הקרבנות שאין כשרים אלא ביום״ (תורת כהנים להלן ז, לח; עיין מגילה כ:–כא.). כל ״הקרבה״ – כל התקרבות אל ה׳ באמצעות קרבן – כשרה רק ביום (עיין רש״י מגילה שם).

לילה הוא הזמן שבו דברים ״מעורבבים״ (עיין פירוש, בראשית א, ה), כאשר גם האדם חוזר לשעבודם של הכוחות הגופניים. משום כך הלילה מקרב את האדם עובד האלילים אל אליליו; בלילה הוא חש בכוחם, כאשר הוא אחוז בהשפעתם יחד עם כל שאר היצורים. אולם במשך היום, הולך האדם בקומה זקופה (״יום״ קרוב ל״קום״ – עיין פירוש שם). הוא נעשה מוּדַע לעצמו, והוא נאבק להכניע את העולם. לפיכך לפי המחשבה האלילית, היום הוא הזמן של מאבק האדם עם האלים.

התפיסה היהודית היא ההפך הגמור מהתפיסה האלילית. לא בכניעת הלילה חש היהודי את כוח ה׳. אלא בבהירות המחשבה, בעשייה היוצרת הכובשת עולמות, בקומה הזקופה של עסקי היום – דווקא באלה הוא זוכה לקרבת ה׳. אור שכלו הבהיר, כוח רצונו החופשי, היצירה שבמעשיו – ובעצם כלל אישיותו החופשית הניצבת זקופה לאורך כל היום – כל אלה ניתנו לו בחסדי הבורא. שכן האל האחד העניק לאדם חלק מהזרם האין-סופי של חכמתו, חלק מרצונו החופשי הקדוש, חלק מהכוח היוצר שלו השולט בעולם. לכן רומם ה׳ את האדם מעל לכבלי העולם הפיזי, העמידו זקוף, ועשאו אדון על העולם – על מנת שיעבוד בו את ה׳. בעצם עשיית מלאכת היום, מקיים האדם את רצון ה׳.

בתפיסה האלילית, היום הוא מאבק בני התמותה עם כוח האלים. עבור היהודי, יום פירושו עבודת ה׳, ובמלאכתו הוא עושה נחת רוח לה׳. לפיכך, במקדש אין היום הולך אחר הלילה אלא הלילה הולך אחר היום. שכן אין בכוחו של הלילה המסמל דממת מוות לגרור אחריו את היום; אלא היום המסמל חיים של קִרבת ה׳ מרומם עמו את הלילה.

הטבע הפיזי אינו המתווך בין היהודי לבין אלקיו; שכן האיש הישראלי עומד מעל לטבע הפיזי, הוא עומד באופן ישיר לפני ה׳. במדבר – מקום שבו אין לאדם דבר וחצי דבר מלבד עצמו – שם התקרב ה׳ אל ישראל וכרת עמם את ברית תורתו. שם במדבר – שבו אין לאדם מה להגיש לה׳ אלא את עצמו, את אישיותו שלו – ציווה ה׳ על ישראל להקריב לפניו קרבנות. האישיות הבלתי כבולה – המשעבדת את מחשבותיה, רצונותיה ומעשיה אל ה׳ – היא המחויבת לתורה וממנה יש לדרוש קרבנות: ״זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, אשר צוה ה׳ את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה׳ במדבר סיני״ (להלן ז, לז–לח).

״ביום צותו״ – ״ההקרבה בעת הציווי״ – זהו קיצורו של הכלל המגביל את הקרבת כל הקרבנות לשעות היום. הרעיון הבא לידי ביטוי בכלל זה מופיע גם בהלכות אחרות של הקרבנות, והוא קשור קשר עמוק לניגוד הגמור שבין טומאה למקדש.

קיים ״יוצא מן הכלל״ לכלל זה, שנקבע כאן בתיבות ״היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה״. הווי אומר:

סמיכה, שחיטה, תנופה, הגשה, קמיצה, הקטרת קומץ (קמיצה כנגד שחיטה, והקטרת קומץ כנגד זריקה [עיין פירוש לעיל ב, ב]), מליקה, קבלה, זריקה והזיה, כולן כשרות רק ביום (בכמה מהן נרמז הדבר במיוחד בכתוב). והצד השווה שבכל הפעולות האלו הוא, שהן מחדשות את הקשר המקריב – או בין בחינות מסוימות של אישיותו – לבין ה׳ ותורתו. כולן הן ״הקרבות״ – במובן הרחב של מושג זה, לכן כולן כשרות רק ביום.

אולם פסוקנו אומר: ״היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה״. מכאן למדנו, שאיברים של עולה, וחלבים (כליות וחלב) של חטאת, אשם ושלמים – הנכללים כולם במושג ״עלה על מוקדה״ – מוקטרים על גבי המזבח ״כל הלילה עד הבוקר״; ושאם ״פקעו״, אם נשמטו מאש המזבח, מחזירים אותם לאש כל הלילה. שכן הכפרה הושלמה כבר על ידי ההקרבות, וכל שנותר הוא להוציא מהן את המסקנות הנכונות. לפיכך מעשים אלה (הקטרת חלבים ואיברים, והחזרת איברים שפקעו) כשרים גם בלילה.

שכן בחינת הלילה של החיים האנושיים אינה מרוחקת מה׳; ולא רק בחינת היום קשורה אל ה׳. ״לְךָ יוֹם אַף-לְךָ לָיְלָה״ (תהילים עד, טז) – שניהם שלו, הן היום והן הלילה. כשם שהוא ״יוֹצֵר אוֹר״, כך הוא ״בּוֹרֵא חֹשֶׁךְ״ (ישעיהו מה, ז).

התורה שוללת רק את הרעיון ההפוך: שבחינת הלילה לבדה פונה אל ה׳, ורק בה אפשר לבקש את ה׳. ״יום״, העת שבה האדם קם, ושבה הוא יוצר ועושה וחושב ומפעיל את רצונו בחירות ובעצמאות – היא העת הראשונה במעלה לעבודת ה׳. בבחינת ה״יום״, צריך האדם לבקש שוב את ה׳; באותה בחינה – כתנאי קודם לכול – יש לחזור ולבקש להתקרב אל ה׳.

אך כאשר אדם עצמאי, ההולך זקוף, מצא כבר שוב את ה׳; כאשר באמצעות שחיטה, קבלה וזריקה ביום, כבר מסר למקדש את כל אישיותו ואת כל אונו; הרי שאז קידוש בחינת היום של אישיותו כולל בתוך ברית ה׳ גם את בחינת הלילה – ״הלילה הולך אחר היום״ – והשמש לעולם אינה שוקעת לאדם הארצי הנשאר קרוב אל ה׳ באישון הלילה. שכן הנפש כבר ניהלה את מאבקה במשך ה״יום״, והצליחה להתעלות ולהתקרב אל ה׳. מכאן ואילך, יפרנסו החלבים והאיברים – ״המטרות והשאיפות״ ו״המעשים״ (עיין פירוש לעיל א, ח; ג, ט) – את אש ה׳ גם בלילה, ויעשו נחת רוח לפניו.

הדברים אמורים גם בהקטרות על האש, אשר אינן מייצגות את תוצאת קרבת ה׳ שכבר הושגה, אלא הן עצמן מייצגות התקרבות אל ה׳ – כגון הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים (מנחות כו:). כל אלה הם דברים שיש להקריבם ביום, אך ״מעלן ומקטירן עם בא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה״ (שם). הדבר נרמז במאמר הפתיחה הכולל: ״זאת תורת העלה״, ממנו למדנו שכל העולה על גבי המזבח יכול להישאר שם במשך כל הלילה.

הכללת הלילה בתחום ההשפעה של היום, אופיינית היא לכל המעשים הנעשים במקדש. הדבר מסביר את ההלכה הבאה, הנוהגת בכל מה שנמסר לאש ומוקטר בלילה כתוצאה מהיום שקדם: אם שהה מחוץ למזבח עד תחילת יום חדש של המקדש, הרי שנפסל לאש המזבח: ״כל שלן חוץ למזבח פסול בלינה״.

ושמא זו משמעות המ״ם זעירא בתיבת ״מוקדה״. מ״ם זו מבטאת את תפקידו הזעיר של המקום, מקום יקידת אש המזבח במשך הלילה. שכן הלילה תלוי ביום שלפניו; ומה שמתרחש על ״מוקדה״, רק משלים את מה שכבר התרחש ביסוד ובצדדים.

ישנה הלכה נוספת הכלולה בתיבות ״היא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה״ – והיא הכלל, שמשעלה קרבן על המזבח אין להורידו ממנו. והנה, תיבת ״היא״ מרמזת לעולה הרגילה שנידונה בפרקים הקודמים, נמצא שכלל זה נוהג בעולה רגילה שהוקרבה כמצוותה. אולם מאמר הפתיחה הכללי ״זאת תורת העלה״ מרחיב כלל זה לכל דבר שנכלל במושג ״עולה״. מכאן ההלכה: ״המזבח מקדש הראוי לו״, היינו ״כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד״. הווי אומר, שכל דבר שהיה מיועד פעם לאש המזבח (״ראוי לאישים״) – אף אם אחר כך נפסל להקרבה – אם עלה על המזבח אין להורידו. (תנאי אחד בלבד נאמר בהלכה זו: שיהא ״פסולו בקודש״; אך אם לא היה פסולו בקודש – כגון הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד וכו׳ – הדין הוא ש״אין הקודש מקבלן״, ואפילו עלו – ירדו [זבחים פג., פד.].) ואכן, תפקיד המקדש הוא לקדש את כל בחינות ההוויה האנושית; וכבר ביארנו עניין זה בפירושנו לשמות (כט, לז).

בשקיעת החמה נסתיימה עבודת המזבח, וכבר לא נתקבלו עליו קרבנות חדשים; אך האש המשיכה לבעור על המזבח ״כל הלילה״ כדי להשלים את עבודת קרבנות היום. קרבנות אלה פירנסו את אש ה׳ ״עד הבקר״, ואז ״ואש המזבח תוקד בו״, יש לחזור ולהדליק את אש המזבח לעבודת היום החדש.

כבר הזכרנו לעיל את מצוות הדלקת אש המזבח וקיומה, וביארנו את פרטי הלכותיה ומשמעותן (עיין פירוש לעיל א, ז). היו שם שלוש מערכות: א. המערכה הגדולה – הקרויה כאן ״מוקדה״ – הייתה האש העיקרית של המזבח. על אש זו נתקבלו הקרבנות כחומר בעירה ל״אש דת״ – אש התורה, להיות ל״ריח ניחוח לה׳⁠ ⁠״. ב. אש המזבח, היינו מערכה שנייה של קטורת, הייתה ערוכה בקרן דרומית-מערבית. מאש זו לקחו גחלים לוחשות לקטורת של המזבח הפנימי (עיין פירוש פסוק ו). ג. המערכה של קיום האש, אשר הביעה את הרעיון שאש המזבח צריכה לבעור באופן תמידי, ואין לאפשר לה לעולם לכבות: ״והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה״ (להלן פסוק ה; עיין יומא מה.).

Chaim Meir Ben Rochel

 PLEASE DAVEN!!!

Tefillah #104: What Is The "Torah" Of The Olah??

לרפואת מאיר בן רחל ומשה בן מלכה בתוך שח"י 

זאת תורת העולה. 

This is the law of the Olah. 

The Olah is brought from money donated by the nation and brings tremendous spiritual elevation to the entire nation. The "Toras HaOlah" is perceiving and comprehending this in our souls in a very real and concrete way. 

הלא היא עולת התמיד, העולה עולה ראשונה (פסחים נ"ח), שמבאר בפרשה את הרשם הרוחני, הקדוש והנמרץ, שהיא פועלת, בכל פרטיה וסדרי עבודתה הרשומים כאן. והתכן הרוחני, המצטיר בלב האומה ונפשה מהשפעתה של העולה הזאת, התמידית, והמשותפת לכללות האומה כולה, מתוך שהיא באה משקלי הצבור, תכן זה הוא תורה שלמה, שאורות קדש ממקור חייה של האומה, מכל תפארת זיו נשמתה, מופיעים ממנו על הכלל ועל הפרט. הנה זאת, הענין המושג ונצב בציור חי ומלא בתוך נשמתנו, היא תורת העולה.

Tefillah #103: Moshe's Command Is Felt For The Generations

לזכות רפואת חיים מאיר בן רחל

וידבר ד' אל משה לאמר, צו את אהרן ואת בניו לאמר. 

Hashem spoke to Moshe saying, command Aharon and his son saying. 

The first לאמר means that when Moshe repeats the words of Hashem, they will have an impact almost as if Hashem Himself was speaking to them. So too, the second לאמר means that the command will have the power of Moshe's words for all the generations, as חז"ל say: אין צו אלא זירוז מיד ולדורות - Tzav is motivating them for now and for the generations. Rav Shimon adds that this is especially necessary since the Olah costs money and people are reluctant to part with their money. Having the impact and influence of Moshe for the generations will be a huuuuge aid in overcoming any laziness. 

כשם שה"לאמר" הראשון הוא מיוסד להגיד, שכח ההשפעה המקורית של הדבור אל משה הופיע ג"כ בהאמירה שלו, למסור דבריו למי שנצטוה להגיד לו את דבר ד', כמו־כן ביסוד הצואה של אהרן ובניו, שיש בה משום זירוז מיד ולדורות, יעמד כח החיים של דבר ד' הראשון כאשר יצא מפי רועה נאמן לראשית קדושת הכהונה, בישראל, לאהרן ובניו. כמו שהיה מיד, כן יהיה לדורות, באותו רשם הקדש, בעוצם חיותו ועומק קליטתו באמונת אומן נשגבה. והרשם הזה פועל להגן נגד כל התרשלות, האפשרית לבא במקום שיש חסרון כיס, ופועל להקיש את רשם הדורות אל הרשם של מיד. "אין צו אלא זירוז מיד ולדורות. אמר ר"ש ביותר שיש חסרון כיס" - ספרא).

Stunning Climax!

  Nedarim 59a: Terumah Hekdesh Neder She-eila - Part 4

Tefillah #102 - Korbanos

You read this shtikel and all you want to do is to say Korbanos.

הננו כבר עומדים אחרי ההכנות הנפשיות התהומיות, שעברו עלינו, בהשפעתן של ברכות השחר, של העקדה, ראשית חיי הקדש ורשם הנצחי של מסירות הנפש המיוחדה לקדושתם של ישראל, הבוערת תמיד באש קדש בלב האומה, בכללותה וביחידיה; אחרי הרצאת הדברים של קריאת שמע הקטנה, בהקדמתה וחתימתה, שפתחו לפנינו רזי עולם והאירו את אפקי הנשמה שלנו, בדבר חבורם והתאחדותם של העולמים, הרוחני והחמרי, הנסתר והנגלה, ופלאי קדושת רבון כל העולמים, יושב תהלות ישראל. 

הננו, אחרי כל אלה, נגשים לההקדמה היותר חודרת, המקרבת אותנו כבר יותר קרוב אל גופה של הופעתה של התפלה הטפוסית, תפלת ישראל, במהותה הפנימית והמיוחדת, "תפלות כנגד תמידין תקנום", "ונשלמה פרים שפתינו". בהיות המקדש על מכונו, וישראל יושב בנוהו, ושכינת אל עליון, צור ישראל, חסנו מעוזו ומגינו, מופיעה עליו בעז ותפארת, בניו למודי ד', ובחיריו הם נביאי אמת צדק, אשר רוח ד' מדבר בם ומלתו על לשונם, שפעת רוח הקדש ולבת אש אהבת אלהים עליון, אלהי ישראל, מאירה את לב האומה ומחממת באור אשיה את כל רוחה בקרבה, אז, הקדש והמקדש, וכל עבודתו הקדושה והנהדרה, "כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם", הם מבליטים בשטפי גלים של חיים, אדירים ואמיצים, את הוד חייה הפנימיים של האומה, את דבקות נפשה באלהיה, ואת אהבתה הנערצה, וקשר קדשה לעבודתו, בכל חום החיים ובכל רגשי הלב הנפש הרוח, וכל מפעלי החושים החצוניים והפנימיים כולם. העולות והזבחים, המנחות והנסכים, הקטורת והשירה הקדושה, שנעשים במכון הקדש, כדבר ד' הברור, כתורה וכמצוה, אשר לעולם זאת על ישראל, מחיים הם את האומה, מכפרים כל חטא ופשע, ומקרבים אל רוח הקדושה, אל החביון האיתן והבטוח בצל שדי, אל אלהי אמת, את כל האומה כולה, אותה ואת כל יחידיה, וכל הנלוה אליה עמה, ורוח ברכה ונדבה הולך ופועם, הולך ושוטף בהדר גאון, ממכון בית חיינו, ממקום מקדשנו ותפארתנו, עולה ופורח בגאות עולמים, לחבק את כל עולמי עד, לאהבה את כל היקום, כל היצורים וכל הנבראים, הנזונים כולם משפעת הברכה של אל נורא תהלות, אשר לפניו נעבוד ביראה ופחד, בכל פאר גבורהו בכל הוד תפארת. 

כל זה היה לנו כוס ישועות, מלא חיים ועצמה, בעת אשר שלם היה צביוננו, בעוד אשר לא נשברנו כשבר נבלי יוצרים, כל עוד לא נתפרדה התיומת, והאומה לא זזה מעמדתה ומבית חייה, חיים של אמת היו חיינו, וחיים של אמת באלהים אמת זרמו מאתנו על כל היקום, והיו למחיה לכל עמי הארץ. אבל אחרי החרבן הגדול אשר נחרבנו, אחרי אשר נשרף בית מאויינו ונוטל כבוד מבית חיינו, אחרי אשר נפזרו עצמינו לפי שאול, וקול החיים הפנימיים, החזקים והאמיצים באמץ אלהי הגבורה והנצח, נדם, והושפל, אי אפשר לנו גם לציר את גדלם ואת עזם, את פארם ואת טהרתם, של תפקידי החיים האדירים, הטהורים והקדושים, הנאזרים בגבורת קדש, של עבודת הקדש והמקדש. ובכל זאת, כל הגיון רוחנו וכל עמדת הנשמה שלנו, הם מיוסדים וקימים ע"י האור הזורם מני אז, מימי עולם ומשנים קדמוניות, וחיי התפלה שלנו, המשיבה לתחיה את נשמתנו, הנדכאה בדכאון גלי הגלות והשפלות, הם כולם יונקים מלשד החיים, שנשארו לנו לפלטה עדי עד, עד אשר יבא היום וישראל ירומם אף ינשא, וישוב אל אהלו כבתחלה בהדרת כבודו ותפארתו. 

והננו עומדים מלאי גאון ומלאי שברון, מלאי חדוה, ומלאי מרירות, מלאי יגון ומלאי נחמה ותקוה, לקראת החזון הגדול, הנפתח לפנינו בתור אוצרה החי והרענן, שממנו אנו לוקחים חיי עבודה, חיי תפלה, וחיי עליצות לב ונפש באלהי ישענו, מגדולתו של עברנו הגדול, שהוא מקור העתיד הנהדר, המלא אוצרות חיי קדש קדשים, להאומה ולבניה, להאנושיות כולה ולכל היצור, אשר ישוב לכבודו והדרו בעת אשר ישמח ישראל בעושיו, בני ציון יגילו במלכם, וימלך ד' לעולם, אלהיך ציון לדור ודור, הללויה. 

כח החיים הכבירים של האומה עושה אותה לחטיבה אחת, שההרגשה הרוחנית עוברת מהחלק הפנימי היותר רוחני שלה אל יתר חלקי האומה. עבודת הכהונה, והלויה בבית המקדש, בכל רום הקדש שלה, הולכת היא ופועלת, ברוח של השתתפות חיה מלאה, על כל הכלל כולו. והדבקות האלהית, הטהרה והקדושה, חדוש החיים ועליצות הזהר העליון, עם כל תענוגיו ושאיפותיו ורעם גבורתו, ותכונת ההתעלות והארת הדעת שבו, הולכים ומפכים בכל נפש, בכל רוח ונשמה, מפרטיה של האומה, ע"י עבודת הקדש, של כהניה, בחיריה, שלוחיה, באי כחה, שלוחי דידן ושלוחי דרחמנא גם יחד, וישראל עושה חיל בגאון ד' אלהיו. העבודה צריכה טהרה. עלית הנשמה צריכה קדושת הגוף וטהרתו המוקדמת. הפעולות של האדם, מצד חמרו, הידים, והנטיות החמריות בטבען במהלכן, הרגלים, צריכות הן לפני העבודה להתקדש ע"י הטהר, המוכן ועומד בסדריו האלהיים, באפן המכשיר את העובדים לעבודתם בקדש, להתעלות על ידה, ולהעלות עמהם את כללותה של האומה כולה, הקשורה עמהם בקשר חיים אחד.

Vayechi - Worry And Trigger Warnings

From an email:

SHALOM SWEETEST FRIENDS!!!!


Three different people asked me this week what happened to the emails. Unfortunately, they were down w/ Covid but are feeling better BARUCH HASHEM!!! They took a little "Moderna" [Rabbi Lamm preferred the term "Centrist"] and everything will be OK!!!! They still can't taste food but which emails can??


This week was a great week as my parents were able to attend the wedding [only hours before they were told with 9 million other people in Israel to STAY HOME!!!] of their granddaughter Mindy, daughter of my brother the great rabbi and Tzadik Rav Dovid. May they attend many many more smachot in good health!!!


GREAT NEWS!!!! I will be appearing this New Year's at Grossingers!!! After years of "sitting and learning" I will make the adjustment to "standing and telling jokes".


EXCIITINGGG!!! Yes, Big Al the stand up comic. Robin Williams - watch out!!! Oh, he died? Baruch Dayan Emes!!!! Jackie Mason [who, like me, is a former Rabbi] watch out. I might not have your funny accent but I can definitely steal your jokes!!


[Trigger alert: Ethnic humor was acceptable in the 80's - when I was young and handsome - but is no longer. So if you are sensitive to these things - skip the jokes].

It is easy to tell the difference between Jews and Gentiles. After the show, all the gentiles are saying 'Have a drink? Want a drink? Let's have a drink!' While all the Jews are saying 'Have you eaten yet? Want a piece of cake? Let's have some cake!'


It's no longer a question of staying healthy. It's a question of finding a sickness you like.


I've got a friend who is half-Jewish and half-Italian. If he can't buy it wholesale, he steals it!

I've got another friend who is half-Hispanic and half-Jewish. He's a janitor, but he owns the building!

I've got another friend who is half-German and half-Polish. He hates Jews but can't remember why!

When most people return from Europe, they tell tales of all the sites they saw, the shopping, the entertainment, etc. Jews, on the other hand, return and say "I had this slice of cake in Austria, let me tell you, I don't know how they make it! It was great!"

I have enough money to last me the rest of my life .... unless I buy something.


They call it football, but the object of the game is to bash the other guy so hard that he's eventually carried off the field on a stretcher. I can't watch football anymore. My psychiatrist said it's better that way. I used to watch a game, see the players in a huddle - and think they were talking about me.

Heard on the radio this morning about a guy who walked into a bank and presented a teller with a note that read "I have a gun. Give me all your money. Bang." The teller gave him the money and he walked out of the bank. He was caught only a short while later. Why? He had written the note on the back of his parole card.

Anyway, all seriousness aside. The pasuk says:

וַיְבָ֨רֲכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃

So he blessed them that day, saying, “By you shall Israel invoke blessings, saying: Hashem make you like Ephraim and Menashe.” Thus he put Ephraim before Menashe.

Explained Rav Simcha Bunim of Parshischa [a little Jewish town minutes away from Teaneck]: A person should serve Hashem with complete clarity of purpose and mission. On the other hand, he/she must remain humble about his/her accomplishments. ביום means day which denotes clarity. ההוא - that, implies something hidden. The bracha is to have clarity, ביום, and at the same time to realize how far one is from Hashem and from fulfilling his or her purpose - ההוא.

Another explanation: Don't worry!!! ויברכם - the bracha is, ביום ההוא - you live TODAY and not tomorrow. We spend so much of our time worrying about a future we have little to no control over. The bracha is to be in THIS moment and THIS day.

Awe-some!!!

Today I had a thought [very rare for me]: NOW is the future. That "future" I spent so much time worrying about is NOW. Now is the future compared to my ENTIRE LIFE until now. And I am here!! Everything is OK!!! Not perfect [in my eyes], not w/o challenges - but certainly manageable. So what good did all that worrying do me??

NONE!!!

So maybe I can get into my thick skull that I should and must absolutely cease and desist from all worrying?? And maybe - you [with perfectly sized skulls] will join me??

ויברכם - ביום ההוא!!!!

SEE YOU AT GROSSINGERS!!!!


HAVE A GREAT SHABBOS AND A כתיבה וחתימה טובה and תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה!! May this calendar year bring super-super-super-duper bracha to us all!!!


With much love,
Me


A recent shiur from my critically acclaimed "Talmudic Methodology" series.

Humility And Schmulke Bernstein

Rabbi Eisenman 

Rav Dovid Feinstein Zt"L, who passed away a few weeks ago, was undoubtedly the most self-effacing Rosh Yeshiva in the country.
Although he was recognized after his father's death in 1986 as the Posek Acharon (the final arbiter) of halacha, he was a humble man who avoided the limelight as much as others seek it out.
After Rav Moshe Zt"L passed away, if I had any difficult halachic question which needed a definitive answer, 145 East Broadway was the address of where I would obtain my answer.
After I married, I would often spend Friday mornings at the yeshiva and attend Rav Dovid's Parsha Shiur.
In the early 80s, the shiur was still taking place in the very cramped room known as the library.
It would eventually move to the Beis Medrash to accommodate more people.
After Mincha, anyone could approach Rav Dovid (I never recall there being a long line) and ask him any question you wanted. He always answered in his sweet, soft-spoken humble manner.
However, I am getting ahead of myself and must back up ten years and tell you how I first met Rav Dovid.
In the 1970s, the go-to place to purchase anything Jewish was the Lower East Side of Manhattan.
You could eat lunch at Schmulka Bernstein, which was an eating experience never duplicated.
It must have been the first (and for many years) the only Kosher Chinese restaurant in New York.
The Asian waiters wore a sort of Chinese Yarmulka with tassels running down the little hat's side.
You could order Chinese food such as "moo goo gai pan" or "lo mein Bernstein," which was often the "special" of the day.
One aspect of the restaurant in particular, which thankfully has never been replicated, was the unique way they seated their patrons.
Imagine if you and your wife entered and were looking forward to a quiet dinner. You informed the maitre d' that you needed a table for two. More often than not, the maitre d' would seat you at a table that could accommodate four people, yet two of the four seats were already occupied by other patrons!
You were eating your "moo goo gai pan" next to a fellow eating pastrami on rye.
Before long you were involved in a heated discussion with your heretofore unknown table mates, and you and your wife never had that quiet conversation.
However, that was fine as that was part of the fun of eating at Schmulka Bernstein.
It was an experience not soon forgotten.
One fine day after eating my plate full of Lo Mein Bernstein while sitting next to a man and his date (which did not seem to be going too well), I decided to daven Mincha at MTJ.
I was bothered by an important question and hoped that perhaps Rav Moshe Zt" L would be at the yeshiva.
Alas, by this time, Rav Moshe was davening in his home, and access to him was limited.
I figured if I could not ask Rav Moshe, I would ask his son Rav Dovid who, as of then, I had never met.
I arrived at the yeshiva, and Mincha had already finished.
I decided to call home and inform my mother I would be home later than I planned.
There were two phone booths outside the Beis Medrash.
One was unoccupied, and in the other one, a man with a bent down hat and a regular suit was speaking to someone with the door to the booth ajar.
I put my hand in my pocket, and all I had was a quarter. I figured if the man next to me had the door open, he would not mind an interruption.
"Do you have change for a quarter?"
While continuing his conversation, he fished through his pockets and gave me three nickels and a dime.
I dropped the dime in the phone and proceeded to call home.
I then went into the Beis Medrash to find Rav Dovid.
I asked one fellow, "Do you know where Rav Dovid is?"
He said, "After Mincha, someone yelled out, "Rav Dovid, you have a phone call." Maybe he's still on the phone."
As I went to the hallway, I saw that the man with the bent down hat was now tinkering with the candy machine which sold, among other treats, Goobers, and Raisinets.
I figured he must work at the yeshiva as he had the unique key to open the candy machine.
"Excuse me, but do you work here?"
He replied, "Yes, I work here; how can I help?"
I asked, "Do you have any idea where the Rosh Yeshiva Rav Dovid is?"
Without missing a beat and without the slightest hint of hubris, he answered, "The Rosh Yeshiva is at home now and is not here. However, my name is Dovid. I am not the Rosh Yeshiva, however; perhaps I could help you?"
I looked closely at his face, and suddenly, it became clear.
That face, that smile, the humility, I was standing in front of Rav Dovid Feinstein himself!
As I attempted to mumble an apology, he said, "You did nothing wrong. You asked me if I worked here, and indeed, I do work here. What's there to apologize for?"
I stood there stunned as I realized I was witnessing the grandeur of humility.

PLAYER OF THE YEAR

“In 1962 I was named Minor League Player of the Year. It was my second season in the bigs.”

-- Bob Uecker

Dealing

“Happiness is not the absence of problems, it's the ability to deal with them.”

Kissing - Part 4

Rema [OC 98]: One may not kiss his young children in shul. 

What is the din if you are with your son in shul on News Year's eve exactly at midnight? Is the mitzva of kissing at this time דוחה the איסור??

😂😃

Kissing - The Trilogy

 Here. 

Incredible how much lomdus and complexity there is in this seemingly simple issue.

Kissing - The Sequel

 Regarding the recent "kissing" post: I saw in the sefer Mesores Moshe:

כשבא בן דודי ר' מענדי גרינפעלד לנוא יארק לבקר את רבינו נכנס אחר שחרית לישיבת עם ילדיו ובאו לפני רבינו ונתן רבינו להם נשיקות. אח"כ אמר לי רבינו דמאחר שלילדים קטנים אם לא תנשקם ירגישו רע נחשב זה כמין צורך ליתן להם נשיקות וממילא מותר לת"ח כך לעשות בבית מדרשו. 

Mussar Haskel: KISS YOUR CHILDREN!!!!

I received the following from a Talmid Chochom from the sefer of Rav Y.L. Nachmanson:

בפסקי תשובות (סי' צח הע' 73) הביא מספר ברכת חנוך (בסופו, תשובה ג) בשם הגר"מ פיינשטיין, לדייק ממה שסידר השו"ע [ואדה"ז] הלכה זו בהלכות תפילה, ולא בהלכות קדושת בית הכנסת (סי' קנא), כי האיסור הוא דוקא בשעת התפילה, וכפי המבואר שסיבת האיסור הוא כדי שיקבע בלבו אהבתו לה' ולא עוד אהבה זרה. אך נישוק חברים שלא בשעת התפילה ליכא איסור כלל. והוא דבר חדש שלא הוזכר בדברי שאר פוסקים.

ובספר ממגד גבעות עולם (שורקין, ח"א עמ' צב) העיד שכן נהג הרב פיינשטיין למעשה, וז"ל: "הגר"מ זצ"ל היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה [ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולא בהלכות בית הכנסת], אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד".

ולהעיר גם ממ"ש הגר"א בביאורו כאן (אות ז) על דברי הרמ"א, וז"ל: " "עיין זוהר חלק א קלב ע"ב ותא חזי דהא אוקמוה לא יצלי כו' בגין כו' לא [י]שוי", והמשך דברי הזהר הם: "כמה דכתיב (דברים י, כ) את ה' אלוקיך תירא", משמע שהגר"א הבין שדברי הזוהר בקשר לאיסור הנישוק נאמרו בשעת התפילה דוקא ('לא יצלי וכו"), ולא מצד דיני בית הכנסת. (גם אני אודך, תשובות מהגרח"ש סג"ל עמ' מ)].

קצת סמך לזה יש עוד מלשון כף החיים (סי' צח ס"ק יג), שכתב על דברי הרמ"א שלא ינשק בניו הקטנים שהוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב"ה, ולכן ראוי לאדם שכאשר ירצה להתפלל וכו'", ומשמע שכל ענין קביעת אהבה בליבו שייך דוקא בשעת התפילה.

אכן, צ"ע בסברת היתר זה, דסתמות לשון הראשונים (האגודה בשם הכלבו וספר חסידים) והאחרונים (בנימין זאב, רמ"א, לבוש, אדה"ז ועוד) שכתבו שבבית הכנסת אסור לנשק, משמע שאין זה שייך לדיני התפילה דוקא אלא לכללות קדושת בית הכנסת, ומה שכתב הגר"מ פיינשטיין להוכיח ממה שהובאה הלכה זו בשו"ע הל' תפילה, הנה הראשונים לא הביאו זאת בהל' תפילה בדווקא, וכלל לא רחוק לומר בסברה שהשו"ע הביא בהלכות תפילה גם מהלכות בית הכנסת הנוגעים לתפילה. וכבר כתב הגאון בית מאיר (או"ח סי' תמג אות ב ד"ה ואולם, ובתשובתו לבעל חכמת אדם בבינת אדם שער הקבוע סי' ז) וז"ל: "ודע שכבר כתבתי בספרי כמה פעמים שנוח לי ללמוד מסתימת דברי הפוסקים הראשונים יותר מפירושם של האחרונים", וזה כלל גדול בתורה. והכא באמת הוא סתימת הראשונים והאחרונים. וכלשון הפוסקים המפורסם 'מדשתקו כו' שמע מינה דלא סבירא להו', ובהיות הדבר הנדון כאן אינו בגדר 'מציאות רחוקה' שאז אין לדון משתיקת הפוסקים, אלא הדבר הוא מצוי בכל עיר ועיר, הרי ודאי קיים הכלל האמור (ראה ספר כללי הפוסקים וההוראה עמ' פג ואילך).

There is a lot more to say. Please stay tuned. ועוד חזון למועד בל"נ בעז"ה. 

Half A Pasuk

The poskim are bothered with the custom to start kiddush w/ ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי. The Gemara says that we may not cut a pasuk in half - and those words are only half the pasuk.

Rav Soloveitchik used to say the first half of the pasuk [וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד] quietly.

Problem solved.

Kissing

Rav Moshe Feinstein would kiss his children in shul. Even though the Halacha is that it is forbidden, R' Moshe held that it applies only during tefilla [and it is brought in Shulchan Aruch in Hilchos Tefilla and NOT in Hilchos Beis Haknesses]. 

[Meged Givos Olam]

Make Your Day

 The best way to "make your day" is to make someone else's day. 

TERRIFIC BS"D!!!

  Nedarim 59a: Terumah, Hekdesh, Neder, She-eilah - Part 2

Nedarim 59a: Terumah Hekdesh Neder She-eila - Part 3

Coffee, Star Wars And Avodas Hashem

 Avodas Hashem is like a cup of coffee. When you make the coffee it is piping hot. You take the first gulp and DEEEELLLLICCCIOUUSSSSSS!!! The coffee sits there and you go about your business - the newspaper, going through emails, learning your mishna yomis [li-havdil!!], then you take the second gulp. Good but not as good. The coffee cooled off a bit. Then a little bit later the third gulp. Even cooler. Not so geshmak. By the time you get to the bottom, it is already lukewarm [as opposed to "Luke" Skywalker].   

Same with Avodas Hashem. We have moments - like Yom Kippur, or periods, like a year of study in Israel, when we are on fire. But then we cool off. The more time passes - the more we cool. 

What is the solution?? 

KEEP THE FIRE BURNING!!!!

HOW?

One way:

Learn mussar and/or chassidus daily.

There were GEDOLEI YISRAEL who said that one day w/o mussar and they already felt themselves going SLIGHTLY OTD [i.e. a cooling of their spiritual passions]. 

Open Letter

 

Ratzon

“The starting point of all achievement is DESIRE. Keep this constantly in mind. Weak desire brings weak results, just as a small fire makes a small amount of heat.”

Ayin Tova

The boys in the Yeshiva of Rav Moshe Chodosh ztz"l wanted to be מתחזק in שמירת הלשון and decided to learn Chofetz Chaim. He told them that a better way of doing that would be not to see faults in other people in the first place. Then they will have no Lashon Hara to speak in the frst place. 

Independence Of Solitude

“It is easy in the world to live after the world's opinion; it is easy in solitude to live after our own; but the great man is he who in the midst of the crowd keeps with perfect sweetness the independence of solitude."

Ralph Waldo Emerson, The Complete Prose Works Of Ralph Waldo Emerson

Control

“Incredible change happens in your life when you decide to take control of what you do have power over instead of craving control over what you don't.”

Show It!

“I want to be in a relationship where you telling me you love me is just a ceremonious validation of what you already show me.”

Fully Present

Don't live FOR the moment. Live for eternity. But live IN the moment. Be fully present and get the most out of every second!!!

She-eila Bi-hefker

 The Rambam famously says that הפקר is מדין נדר. If so, why isn't there שאלה on הפקר as there is for a נדר??

Uprooting Kiddushin

Since there is שאלה בהקדש why is there not שאלה on קידושין which is like הקדש b/c אסר לה אכולי עלמא כהקדש?

CHASHUV!!

 Nedarim 59a: Terumah, Hekdesh, Neder, She-eilah

Chiyus!

“The important thing to you is not how many years in your life, but how much life in your years!”

Kodshim - Maaser Sheni - Mamon Gavoah - She-eila

  Does The Ability To Perform She-ela Make one A Ba-alim On Kodshim? - Part 3

Bittul Safek

 Is there ביטול for a ספק דבר שיש לו מתירין?

Neder Neveilah Bittul Women Rabbis And Oxymorons

 A piece of neveilah meat that one made a neder not to eat [if you hold איסור חל על איסור] falls into a pot and is בטל. The neveilah is taken care of and בטל.

Great!

But what abt. the neder. Normally we say that there is no ביטול for a neder b/c it is a דבר שיש לו מתירין [through שאלה]. Do we say ביטול here even for the neder since we came on to ביטול for the neveilah - or not????????????? [Hint: רמב"ם מאכלות אסורות פרק ט"ו]

I was thinking of this question in the context of this article I received abt. "Orthodox women rabbis" [an oxymoron if I ever heard one] in the UK. Here is a short excerpt:

Two UK Jewish women who are training to become Orthodox rabbis spoke of their hopes of forging a path for others.

Lindsey Taylor-Guthartz, a teaching fellow at the London School of Jewish Studies and a longstanding lecturer at Limmud, is due to complete her rabbinic studies at the pioneering Yeshivat Maharat for women in New York in the coming year.

Miriam Lorie, one of the founders of the Kehillat Nashira partnership minyan in Borehamwood, joined the yeshivah’s four-year semichah program in autumn.

Dr Taylor-Guthartz told Limmud, “I thought, well if I can do it, I will be a sign to other people that they can do it. And if I am not a communal rabbi, it doesn’t matter… I will have done something that will possibly help the next generation.”

Ms Lorie said she didn’t know where her career would lead but she hoped to be able to officiate at weddings and life-cycle events.

While her career may not fulfill her rabbinic dream, “it might be our daughters’”, she said. “But I hope that what we are doing gets us to the point where it is a norm and it is not controversial.

“I am pretty sure I won’t have a job at a United Synagogue shul in my lifetime but I really have no doubt that in our kids’ generation, women will be rabbis in the United Synagogue.”

It is two years since Rabba Dina Brawer, now in the United States, became the first British student ordained at Yeshivah Maharat.

I would like to present these future "rabbonim-iyos" with this shyla [of Rebbe Akiva Eiger] and see where they take it..... 

 

Looking Inward And Not Outward

 People are impressed when individuals have a lot of followers on social media. 

This is a mistake. There is NOTHING to be impressed about. The ONLY thing you can say about someone with a lot of followers is that the person is not an internally focused person but an externally focused person. This is not positive.

A person should be focused on what is going on with his or her soul, a person should introspect, a person should do whatever they can to AVOID exposure to the public which corrupts one in many ways. So let's readjust our perspective. This world is עלמא דשקרא - a world of falsehood. Today, much of this falsehood is concentrated on social media. 

Don't look out - look in. 

Visiting Hours

 

אדם שהקדיש קרבן ובעת ששחט הקרבן נשאל על הקדשו האם עובר על איסור חולין בעזרה

בס"ד 

הג"ר חיים מאיר הורוביץ 

אדם שהקדיש קרבן ובעת ששחט הקרבן נשאל על הקדשו האם עובר על איסור חולין בעזרה 

בעמדינו סמוך ליומא דהילולא קדישא של זקיני הגה"ק מרן רבינו בעל העטרת ישועה זיע"א, אמרתי אנקוט בשיפולי גלימתו לפלפל בדבריו הק'. 

בשו"ת עטרת ישועה סי' א' בתשובתו להגה"ק בעל ההרי בשמים ז"ל, הביא זקיני הק' ז"ל ספיקא דהשב שמעתתא ז"ל ש"ו פכ"ג, בספק טומאה ברה"י ועד אחד מעיד שיודע בבירור שלא נטמא, האם נאמן העד, וכ' הש"ש ז"ל דלמאי דכ' הראשונים ז"ל דע"א אינו נאמן נגד איתחזק איסורא, א"כ כיון דס"ט ברה"י טמא אפי' במקום חזקה קמייתא שעד עתה הי' טהור, כ"ש דעד אחד אינו נאמן בס"ט ברה"י. 

ורמי הש"ש ז"ל אנפשי', מהא דאמרי' בחולין ב' ב' דטמא אסור לו לשחוט קדשים שמא יגע בבשר ויטמאנו ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי בה שחיטתו כשירה, ואמרי' התם דהא דתנן במתני' ריש חולין וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה קאי נמי אטמא במוקדשים, ואקשי' למאי בעי' אחרים רואין אותן, הא באומר ברי לי שלא נגעתי סגי, ותרצינן דליתי' קמן דנשיילי', והק' התוס' בד"ה דליתי', למאי בעי' שיאמר ברי לי הא עזרה רה"ר היא וס"ט ברה"ר טהור, ותי' בתי' בתרא דמיירי בבמה דהוי רה"י. 

והשתא אי נימא דע"א אינו נאמן בס"ט ברה"י, א"כ כיון דבמה הוי רה"י היאך נאמן השוחט לומר ברי לי שלא נגעתי, הא לא עדיפא מע"א ואינו נאמן בס"ט ברה"י, יעו"ש. 

וכ' העטרת ישועה ז"ל לתרץ ביסוד גדול, דהא קיי"ל דהבעלים נאמנים על שלהם, וכדכ' הש"ך ז"ל ביור"ד סי' קכ"ז סקכ"א דהיכא דלא איתחזיק איסורא הבעלים נאמנים יותר מע"א ואפי' היכא דלא הוי בידו, וא"כ אע"ג דמיירי התם בטמא ששוחט מוקדשים ואינו בעלים, מ"מ י"ל דמיירי כשהמקדיש הוא השוחט, וכיון דיכול הבעלים לישאל על הקדשו, נחשב כבעלים על הדבר ושפיר נאמן לומר ברי שלא נגע, והא דמשמע מכמה דוכתי דקדשים הוי ממון גבוה לבד ואין לבעלים חלק בו מיירי בקרבנות ציבור דלא מועיל בהו שאלה דבאים מתרומת הלשכה, והאריך בזה בדברים נפלאים יעו"ש, והוסיף העט"י ז"ל דהך סברא דבידו לישאל הוי כבעלים לא מהני היכא דבעי' שיהי' שלו לגמרי דגם מה שבידו לישאל אין מחשיבו כבעלים גמור, אלא דמכח הך סברא יש לבעלים עכ"פ חלק בזה והוי כשותף, ולענין נאמנות הרי גם שותף נאמן ועדיף מע"א. 

והנה בדברי זקיני העט"י ז"ל דמכח הא דיכול לישאל נחשב כבעלים יש לדון מכמה דוכתי. 

א] נלע"ד בעז"ה להאיר הארה נכונה ובהקדם ג' הקדמות. 

א] בפסחים מ"ו ב' נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע בחלה שנטמאת, דעת ר' אליעזר דהמפריש חלה ביו"ט והחמיצה עובר על בל יראה דאי בעי מיתשיל עלי' ממוניה הוא ור' יהושע ס"ל דלא אמרי' הואיל, ועי' בדברי רש"י ז"ל לקמן מ"ח א' ד"ה אבל, דכ' לדחות גירסא זו בגמ' ודעתו ז"ל דגם לר' אליעזר לא אמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממונו הוא, אולם דעת רבינו פרץ ז"ל שם דשפיר אמרי' הואיל לר"א, וכ"נ דעת התוס' בפסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל. והרי"ף ז"ל פסק כר' אליעזר דאמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, ומכח זה פסק כרבה דאמרי' הואיל ומיקלעי לה אורחים. יעו"ש. 

ב] התוס' בפסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל כתבו, דגם לר"א דאמרי' הואיל, מ"מ כיון דהוי מילתא דלא שכיחא שישאל אדם על הפרשת חלה ע"כ לא אמרי' סברת 'הואיל' להתיר מחמת זה, ונלע"ד בעז"ה דלדעת התוס' כ"ש היכא דאם ישאל יתברר דעביד איסורא לא אמרי' הואיל ואי בעי מיתשיל עלה, דאין לך 'לא שכיח' גדול מזה. 

ואין לסתור דברינו מיני' ובי', א"כ אמאי ס"ל לר' אליעזר דבחלה שהחמיצה עובר על בל יראה משום דאי בעי מיתשיל עלה, נימא איפכא, כיון דאם ישאל ע"ז יעבור על בל יראה א"כ הוי מילתא דלא שכיחא משום האיסור ושוב לא אמרי' סברת 'הואיל' הא ליתא, דהא כ' התוס' דלחומרא שפיר אמרי' הואיל גם במילתא דלא שכיחא וא"כ ה"ה במקום שיעבור איסור כשישאל. 

ג] במנחות מ"ח א' קאמר רב חסדא דהמקדיש חלות תודה ובתוך העזרה פדאם ויצאו לחולין לא קעבר על איסור חולין בעזרה יעו"ש, ונסתפקתי היאך יהי' הדין בהקדיש קרבן ובתוך העזרה נשאל על הקדשו האם קעבר על איסור חולין בעזרה או לא, האם דמיא לפדיון או לא. 

ומקום גדול איכא לחלק בין פדיון לשאלה, דשאני פדיון דעד הפדיון הוי הקדש גמור, משא"כ שאלה דעוקר ההקדש למפרע ונתברר דהוי חולין מתחילתו וחמיר טפי, או דילמא כיון דכ' הרא"ש ז"ל בפ"ו דנדרים ס"ג בשם הירושלמי דגם בשאלה עיקר העקירה הוי מכאן ולהבא דאל"כ נדר לא הוי נחשב כדבר שיש לו מתירין ע"י שאלה דכשנשאל נתברר דלא הוי נדר יעוש"ה, ולפי"ז יש לדמותו לפדיון, מיהו סו"ס אינו כפדיון דפדיון אינו עוקר ההקדש משא"כ שאלה. 

ומצאתי ת"ל דהטורי אבן ז"ל בר"ה כ"ח סוע"ב נסתפק בזה יעו"ש, עוד הראוני לדברי הישועות יעקב ז"ל ביור"ד סי' צ"ט סק"ה דנסתפק בזה. 

והנה המיוחס להרשב"א ז"ל במנחות מ"ח א' כתב דתנא דברייתא דס"ל התם דלחמי תודה פודין בחוץ, היינו משום דס"ל דהפודה קדשים בעזרה קעבר על איסור חולין בעזרה ודלא כסברת רב חסדא יעו"ש, ומדברי רש"י ז"ל שם ד"ה הא, נראה דקיי"ל כתנא דברייתא וסברת רב חסדא לא קיימא למסקנא, עי' בדברי העולת שלמה ז"ל שם, ולפי"ז אם בפדיה עובר על חולין בעזרה כ"ש בשואל על ההקדש בעזרה דעובר על איסור חולין בעזרה. 

ולאחר דברי האמת והשלום הללו, יש לדון בדברי זקיני העט"י ז"ל, דלדברינו השתא כיון דבמקום איסור לא אמרי' סברא ד'הואיל ואי בעי מיתשיל עלה' דמסתמא לא ישאל, וכיון דאם ישאל על ההקדש בעזרה נמצא עובר על איסור חולין בעזרה, א"כ ליכא למימר דטמא ששחט קדשים ואמר ברי לי שלא נגעתי יחשב כבעלים משום סברת אי בעי מיתשיל עלה, דודאי לא ישאל כיון דקעבר איסורא אם ישאל. 

איברא יש לגמגם בדברינו, דנהי דאם ישאל יעבור למפרע על איסור חולין בעזרה, מ"מ מאן יימר דאסור לאדם לעשות פעולת היתר היום כשעי"ז יתברר שעבר אתמול איסור, הא שמא מאי דעבד עבד, אמנם מדברי המיוחס להרשב"א ז"ל הנ"ל הרי מוכח דאסור דהא ביאר בזה הא דס"ל לתנא דברייתא דלחמי תודה פודין בחוץ, היינו משום דאסור לו לפדות הלחמי תודה בעזרה, דא"כ יעבור איסור חולין בעזרה ואע"ג דהפדיה הוי פעולת היתר, וגם מדברי הטו"א ז"ל הנ"ל מוכח כן יעו"ש, [והכי איכא למילף מדברי מהרי"ט ז"ל בשניות יו"ד ס"א דבעי' קרא דספק ממזר להתיר לבא על ממזרת וישראלית ולא הוי תרתי דסתרי והרי התם לא משכח"ל בב"א, וא"כ כשיבא היום על הממזרת הרי יכול להקל משום דהוא ספק ממזר, אלא בע"כ דאם בא היום על הממזרת איגלאי מילתא דאתמול עביד איסור ודו"ק, והכי איכא למילף מדברי החוות יאיר ז"ל בתשו' סי' ק"ל לענין שאלה על תרומה, דאם ליכא מצוה לישאל שוב אסור לישאל דעי"ז גורם שתהיה ברכתו שבירך אז על ההפרשה ברכה לבטלה]. 

שו"ר דאין צורך לזה, דהרי התם במנחות מיירי בפדיה, דגם לאחר הפדיה אין ההקדש נעקר למפרע אלא מכאן ולהבא, ועכ"ז אמרי' דעובר על איסור חולין בעזרה, ובהכרח דהאיסור אינו רק במה שהכניס חולין בעזרה, אלא עצם הימצאות החולין בעזרה על ידו נמי הוי איסורא ואינו עובר למפרע אלא השתא בשעת פדיון, וא"כ גם בשנשאל על הקדשו גם אם נימא דלא איכפת לן במה שעובר למפרע מ"מ הרי עובר השתא מיד כשנשאל. 

מיהו י"ל בעז"ה דבר מחודד, דהנה אם לא ישאל הרי לא יהי' נאמן דלא נגע בקרבן ודין הקרבן לישרף מחמת ספק טומאה, והוא גרם לזה בשחיטתו ששחט בטומאה, והרי אסור לטמא קדשים משום מצות משמרת, עי' בדברי רש"י ז"ל בחולין ב' ב' ד"ה ובמוקדשין, וא"כ נימא דעשה דמשמרת ידחה ל"ת דחולין בעזרה ומצוה עליו מחמת זה לישאל על הקדשו, הא ליתא, דע"י שנשאל לא יציל ההקדש מטומאה אלא יחזירו לחולין ואין זה נכלל במצות משמרת, ולא שמענו דקדשים שנטמא מצוה על הבעלים לישאל כדי להחזירו לחולין. 

ברם, אכתי יש לדון דע"י שנשאל יציל הקרבן משריפה, וגם להפסיד קדשים אסור מדאורייתא משום משמרת, וכדס"ל לתוס' הרשב"א ז"ל בפסחים י"ג א' וכ"כ הר"ן ז"ל בחי' שם דאסור לשרוף תרומה משום משמרת, וא"כ ה"ה הקדש. וא"כ רמיא עלי' לישאל דעל ידו נגרם הפסד קדשים, ובזה ליכא לתרץ כנ"ל, דמסתברא דאם מחזיר ההקדש להיות חולין ע"י השאלה שפיר הציל ההקדש מהפסד. אמנם נראה דכיון דהוא יודע האמת שלא נגע, גם אם נימא דבי"ד יכולים לכופו לישאל, מ"מ לא שייך בזה חרטה או פתח דהוא יודע האמת ואינו יכל לישאל ע"ז, וצ"ע בזה. 

ב] דעת הר"י ז"ל בתוס' בפסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל, וכ"ה דעת הרשב"א ז"ל בגיטין ט' א' ובתשו' ח"א סי' תרנ"ו, דהקדש דאתי ליד גזבר לא מועיל בה שאלה, וילפי לה מהא דאמרי' בנדרים נ"ט א' דתרומה דאתי ליד כהן לא מועיל בה שאלה, וכ"כ מרן המחבר ז"ל ביור"ד סי' רנ"ח ס"ו לענין צדקה דבאתי ליד גזבר א"א תו לישאל ע"ז, ויעו"ש בביאור הגר"א ז"ל דיליף לה מהא דנדרים גבי תרומה הנ"ל. 

ומעתה לפי"ז הי' מן הדין דקרבן דאתי ליד גזבר לא מועיל בה שאלה, וא"כ לפי"ז א"א לתרץ כתי' דהעטרת ישועה ז"ל, דכיון דכששוחט הקרבן ודאי אתי ליד גזבר אינו יכול לישאל ושוב לא הוי ממונו ואינו נאמן לומר שלא נטמא, ואע"ג דמדברי התוס' בחולין קל"ח ב' ד"ה יצא, נראה דבקדשי מזבח לא שייך גזבר אלא בקדשי בדק הבית, מ"מ למאי דכ' הש"ך ז"ל בחו"מ סי' רנ"ה סק"ו דטעמא דהקדש דאתי ליד גזבר לא מועיל שאלה, היינו משום דמה שנכנס לרשות הקדש הוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה יעו"ש, ולפי"ז גם בקדשי מזבח משזכה בה ההקדש א"א לישאל וגזבר לאו דוקא, ובשגם דהמהרי"ט אלגזי ז"ל בפ"ד דבכורות אות ל"ה הביא מדברי הריטב"א ז"ל ביבמות דגם בקדה"ג איכא גזבר. 

ברם, הרי התוס' בכריתות י"ג ב' ד"ה ארבע, כתבו דעד שנזרק הדם מועיל שאלה, וכ"כ הרשב"ם ז"ל בב"ב ק"כ ב' ד"ה שיש, וא"כ דברי זקיני העט"י ז"ל יש להלמם לשי' התוס' והרשב"ם ז"ל. 

אמנם קשיא טובא, מהא דאמרי' בנדרים בתרומה דאתי ליד כהן דלא מועיל שאלה, וא"כ אמאי בהקדש מועיל שאלה עד הזריקה, וליכא למימר דהתוס' והרשב"ם ז"ל יסברו כדעת ר"א ממיץ ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל בנדרים נ"ט א' דבתרומה מהני שאלה גם לאחר שבא ליד גזבר, והא דאמרי' התם בתרומה ביד כהן היינו משום דמסתמא תו לא ישאל הישראל על התרומה יעו"ש, הא ליתא, דא"כ גם לאחר זריקה יועיל שאלה, ולהדיא כ' התוס' בכריתות דלאחר זריקה לא מהני שאלה. 

וע"כ נלע"ד בעז"ה ליישב באופן נכון, דהתוס' והרשב"ם ז"ל יפרשו כפי' הרא"ש ז"ל שם בנדרים, וז"ל בד"ה בתרומה, "כיון דיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מינה על ידי שאלה". והנה מדכ' הרא"ש ז"ל ד'קיים בה מצות נתינה' ולא הסתפק במש"כ דיצא מרשות ישראל, משמע דלא סגי במה שיצא מרשותו ונכנס לרשות הכהן, וע"כ נראה לבאר כונתו ז"ל, דכיון דכבר נעשה מצוותו ובא אל תכליתו הוי כאילו כבר גז וחלף לו מעשה התרומה דכבר נתקיים המצוה ושוב אין בידו להחזיר הדבר לקדמותו. 

והשתא לפי"ז י"ל דזהו נמי סברת התוס' והרשב"ם ז"ל דקרבן שבא ליד גזבר עדיין לא הגיע אל תכליתו דצריך לשוחטו ולזרוק דמו ע"ג המזבח וא"כ שפיר מהני בזה שאלה, אבל לאחר שנזרק דמן וכבר נתקיים תכלית הקדשתו שפיר דמיא להקדש שבא ליד גזבר דלא מהני בזה שאלה. 

אלא דלפי"ז יש להעיר בזה הערה גדולה. 

התוס' בפסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל הק' אמאי אמרי' דלר"מ דמעשר שני ממון גבוה אין אדם יוצא במצה של מעשר שני דל"ה ממונו, ותיקשי נימא הואיל ואי בעי מיתשיל עלה הוי ממונו יעו"ש, 

ונראה בעז"ה, דלסברת הרא"ש ז"ל בנדרים הנ"ל דכל שכבר נתקיים המצוה ובא אל תכליתו לא מהני שאלה, א"כ מעשר שני הרי באכילתו נתקיים מצותו ותכליתו ומן הדין דלא יועיל שאלה בזה ומיושב קושית התוס', אמנם צ"ע דהרא"ש ז"ל בתוס' הרא"ש בפסחים הק' נמי קושית התוס' ממצה של מעשר שני, ותיקשי דידי' אדידי' מדבריו ז"ל בנדרים. 

והי' מקום ליישב דמיירי בשעוד נשאר לו חלק מהמעשר שני, דבכה"ג הרי על מה שנשאר יכול לישאל, וממילא יתבטל נמי שם מעשר שני ממה שכבר אכל, וכדאמר רבא בשבועות כ"ז ב' דשייר מקצתה נשאל עלה, אמנם כ"ז רק באם נשאר לו כזית וכדאמרי' התם, ועי' בדברי האבני מילואים ז"ל בתשו' סי' י"ד ובתשו' הגרעק"א ז"ל קמא סי' קנ"ד. וא"כ אכתי קשיא מאי קשיתי' להרא"ש ז"ל, נימא דהא דקתני דאינו יוצא ידי"ח במצה של מעש"ש מיירי בשאין לו אלא כזית אחד [ועכ"פ אין לו ב' כזיתים] דמיד שיאכל מעט ממנו שוב א"י לישאל ע"ז. 

ונלע"ד בעז"ה לתרץ הקושיא בהמצאה נפלאה ובהקדם ג' הקדמות. 

א] הרמב"ן ז"ל בהשגותיו בסה"מ על העשין שהשמיט הרמב"ם ז"ל במצוה הא' כ' וז"ל "שנצטוינו לאכול מעשר שני וכו' לפני הקל יתעלה והוא אמרו ואכלת לפני ד' אלקיך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך וכו' וצוה בה עוד ושמחת אתה וביתך", והרמב"ם ז"ל אע"ג דלא מנה מצוה זו מ"מ מודה נמי דאיכא מצוה וכדכ' המגילת אסתר ז"ל שם, וגם בציווי שלא לאכול מעש"ש חוץ לירושלים שמנה הרמב"ם ז"ל במנין הלאוין ל"ת קמ"א נזכר ענין השמחה דכך כתבה תורתינו הקדושה "לא תוכל לאכול בשעריך וגו' כי אם לפני ד' אלקיך וכו' ושמחת לפני ד' אלקיך וגו'. 

ב] הכתב סופר ז"ל בתשו' או"ח סצ"ו לחדש יצא, דאע"ג דבכל איסורי ומצוות אכילה סגי בהנאת מעיו דקיי"ל כר' יוחנן בחולין ק"ג ב', מ"מ בשבת ויו"ט בעינן הנאת מעיו ואם אכל כזית והקיאו לא יצא ידי"ח, והיינו טעמא דחיובם הוי מדין עונג ושמחה, וליכא עונג ושמחה אלא בהנאת מעיו, יעו"ש שכ' הכת"ס ז"ל דדין זה נ"ל פשוט וברור. 

ג] ומעתה נלע"ד בעז"ה דמצות אכילת מעשר שני שכתבה תורתינו הקדושה בזה ב' פעמים ושמחת, בין בציווי לאכול מעש"ש ובין בציווי שלא לאכול מעש"ש חוץ לירושלים, א"כ אינו מקיים המצוה בהנאת גרון אלא בהנאת מעיו. 

ומדאתי' ב"ה להכי, יתיישב באופן נפלא קושיתינו הנ"ל, היאך יכול לישאל על מצה של מעש"ש כשאכלו הא כבר נתקיים מצותו, ולדברינו השתא ניחא מאד, דהרי מצות מצה מקיים בהנאת גרון ולא בעי' הנאת מעיו, [יעו"ש בדברי הכת"ס ז"ל, ובדברי אביו ז"ל בחת"ס או"ח סי' קכ"ז, אולם עי' בדברי האמרי בינה ז"ל בדיני פסח סכ"ג], אבל מצות מעשר שני אינו מקיים עד שיגיע למעיו, וא"כ שפיר מצי לישאל ע"ז דאכתי לא נתקיימה מצותו. 

ועתה ניתנה ראש ונשובה לדברי הש"ך ז"ל הנ"ל דביאר דברי הרשב"א ז"ל דהקדש שבא ליד גזבר א"א לישאל עלי' וביאר הש"ך ז"ל דהיינו טעמא כיון דנכנס לרשות הקדש הוי מעשה, לא אתי דיבור היינו השאלה ומבטל זכיית ההקדש דהוי מעשה. 

וקשיא לי מדברי הרשב"א ז"ל גופי' בנדרים פ"ה א' [והביאו הר"ן ז"ל שם] וז"ל "ושמעינן מיהא דהאוסר הנאת פירותיו על עצמו יכולין אחרים ליטול אותם בעל כרחו ואינו יכול לעכב, ואף על פי דיכול לישאל על איסורו השתא מיהא לא איתשיל, ומיהו היכא דנשאל על איסורו איכא למידק כיון דחכם עוקר זה הנדר מעיקרו אי חייבים לשלם למפרע אם לאו, ומסתברא דמשלמין דהרי זה כאלו אין כאן איסור כלל", וכונת הרשב"א ז"ל דכיון שאסר הנאת פירותיו על עצמו נעשו הפירות הפקר, והר"ן ז"ל שם השיג דלא מצינו שאלה בהפקר. 

והשתא לדעת הש"ך ז"ל תיקשי הא כיון דאחרים זכו בזה ע"י מעשה היאך יכול לישאל על ההפקר הא אין דיבור מבטל מעשה, ומ"ש מהקדש דאתי ליד גזבר. 

ונראה בע"ה חילוק נכון בזה, דשאני הכא דאינו נשאל על ההפקר, אלא נשאל על הנדר שאסר הנאת פירותיו על עצמו, וממילא מתבטל ההפקר, וגם בהקדש הכי הוי, וכגון בנדר להקדיש דבר מסויים ואינו רוצה לקיים נדרו וההקדש ירדו לנכסיו ונטלו מה שנתחייב להקדיש, ושוב נשאל על הנדר, שפיר מהני השאלה דעל הנדר הוא נשאל וממילא בטל ההקדש, ודו"ק. 

תמצית העולה מהדברים. 

א] זקיני הק' רבינו העטרת ישועה זי"ע לחדש יצא, דאדם שהקדיש קרבן ונטמא ושחט הקרבן נאמן לומר דלא נטמא הקרבן, אע"ג דע"א אינו נאמן בספק טומאה ברה"י, מ"מ כיון דיכול לישאל ע"ז הוי בעלים ע"ז ובעלים נאמנים על שלהם, ובזה יישב קו' הש"ש ז"ל ש"ו פכ"ג. 

ב] יש לדון בדבריו ז"ל ובהקדם ד' הקדמות. בפסחים מ"ו ב' נחלקו ר"א ור"י האם אמרי' סברא דאי בעי מיתשיל עלה הוי ממונו ועובר בבל יראה או לא, והתוס' שם כתבו דגם ר"א דס"ל אמרי' הואיל היינו רק לחומרא אבל להקל מכח זה לא אמרי' דלא שכיח שישאל ע"ז. 

ג] נראה פשוט דאם ע"י שישאל יעבור איסור נמי לא אמרי' אי בעי מיתשיל עלה דלא עדיף מהיכא דלא שכיח שישאל. 

ד] יש לדון דאדם שהקדיש קרבן וכשהוא בעזרה נשאל על הקרבן עובר על איסור חולין בעזרה, דאפי' בפודה הקדש בתוך העזרה כ' המיוחס להרשב"א ז"ל דקיי"ל דעובר, וכ"ש שאלה שעוקר ההקדש למפרע. 

ה] ומעתה לפי"ז כיון דמיירי ששחט בעזרה ליכא למימר דיהא נאמן שלא נטמא משום דאי בעי מיתשיל עלה, דהרי אם ישאל יעבור איסור דחולין בעזרה, ואין לך לא שכיח גדול מזה. 

ו] דעת הר"י והרשב"א ז"ל דבהקדש שבא ליד גזבר א"א לישאל ע"ז, וא"כ בטמא ששחט דכבר בא ליד גזבר א"א לישאל, אמנם דעת התוס' בכריתות והרשב"ם ז"ל דעד אחר שחיטה וזריקה אפשר לישאל על הקדשת הקרבן. 

ז] וצ"ע מ"ש מתרומה דאיתא בנדרים דבבא ליד כהן א"א לישאל, וצ"ל דהם יסברו כסברת הרא"ש ז"ל בנדרים דתרומה שבא ליד כהן כבר נתקיים המצוה ותו לא שייך לישאל ע"ז, וה"ה בקרבן רק אחר זריקה נתקיים מצות ותכלית הקרבן. 

ח] צ"ע א"כ מצוה של מעשר שני כשאוכל המצוה א"א לישאל דבאכילתו מתקיימת מצות אכיל מעש"ש, וא"כ מה הק' התוס' דמצה של מעש"ש יצא אדם ידי"ח דאי בעי מיתשל עלה. 

ט] יש ליישב בהמצאה נפלאה, דכיון דבמצות מעש"ש כתיב ושמחת, אין המצוה מתקיימת אלא בהנאת מעיו, אבל אכילת מצה סגי בהנאת גרון, ונמצא דגם אחר בליעת המצה כל שלא הגיע למעין לא נתקיים מצות אכיל מעש"ש ושפיר יכול לישאל ע"ז. 

י] בהא דכ' הש"ך ז"ל דהא דבהקדש שבא ליד גזבר א"א לישאל היינו משום דזכיית ההקדש הוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה, וצ"ע מדברי הרשב"א ז"ל דאומר קונם הנאת פירותי עלי מותר לאחר לזכות בזה דנעשה הפקר ומ"מ אם נשאל ע"ז בטל זכיית השני, ותיקשי היאך מהני שאלה לאחר שכבר זכה בזה השני. 

י"א] ויש לתרץ דהתם אינו נשאל על ההפקר אלא על הנדר וממילא בטל ההפקר. 

Nora - Lev - Kavod - Beis Hamikdash

 Here!!

 Talmudic Methodology - Why Can Reality Never Contradict A Chazaka Or Rov?

Talmudic Methodology - What Is The Logic Of Tarti Di-sasri?

HERE!!!!!!!

Mixed Seating

הרב זאב נוימן

לאחר קריאת מאמרו השני של הרב ישראל רוזן שליט"א, בגליון פר' דברים, 

בו המשיך את אשר החל במאמרו בגליון פר' בלק, מבקש אני להעיר את הערותי הבאות. מקוצר הזמן ומקוצר היריעה אאלץ לתמצת דבריי.

א. כתב הרב רוזן: "... בדורנו דור יתום יש מקום לתור אחר קולות". ראשית, מבקש אני לשאול מי אבחן שדורנו דור יתום הוא? כאשר נשים רבות הולכות ומכסות ראשן, דבר שלא היה נפוץ כל כך בדור הקודם, זהו "דור יתום"? כאשר חיילים אינם מוכנים לשמוע קול אשה, ומוכנים להסתכן במאסר עקב כך, זהו "דור יתום"? יתר על כן. כל בר בי רב יודע ש"כח דהיתרא עדיף", כך נהגו גדולי פוסקי ההלכה בכל הדורות. אלא שידעו הם לקרוא לדבר בשמו "דיעבד" ולא הפכוהו ל"לכתחילה". טשטוש מושגים זה הוא אולי המקומם ביותר במאמריו של הרב רוזן.

ב. לגבי דעתו של הרב פיינשטיין זצ"ל. בכ' בסיון תש"ס פנה ר' שאול שיף נ"י לבנו של הרב פיינשטיין זצ"ל, הרב ראובן כדי לברר עמו סוגיה זו. וכך כתב: "אודות שיטת אמו"ר זצ"ל, בענין לישב מעורב אנשים ונשים במקום שיש חלק יושבים נפרדים. באופן כזה ודאי ישב אמו"ר זצ"ל עם הנפרדים. ומה ששאל אם סבר אמו"ר זצ"ל בתשובותיו שהענין לישב אנשים ונשים מפורדים 'שאינה מן הדין ולא מסורת ישראל' ודאי לא נראה ענין זה מתשובותיו שהוא מדבר רק לענין מחיצה. ועוד שבחתונה שלי ישבו מפורדים".

נאמנה עלי עדותו של בן הרב ואכמ"ל.

ג. במאמרו הביא הרב רוזן את דברי בעל הלבוש, שכתב: "... ואין נזהרין עכשיו בזה, ואפשר משום דעכשיו מורגלות הנשים הרבה בין האנשים ואין כאן הרהורי עבירה כל כך, דדמין עלן כקאקי חיוורא (כלומר דומות כאווזים לבנים ולא גורמות להרהורים - ברכות כ"ב) מתוך רוב הרגלן בינינו וכיון דדשו דשו".

באמתחתי חומר רב בענין היתר זה של בעל הלבוש ואכמ"ל. אך ראשית כל אציין שבשולחן ערוך לא נפסק כך. עיין בב"ח (אה"ע סב יב), ב"ש (שם ס"ק יא), באר היטב (שם סוס"ק יא), ש"ך (יו"ד שצא), שערי תשובה (תקכט ס"ק ד), קיצוש"ע (קמט א), שו"ת יהודה יעלה (ח"ב סי' מה ועוד), משנ"ב (תטו ס"ק ב), כף החיים (תקכט ס"ק מח) ועוד.

ד. לגבי עצם דברי בעל הלבוש. יש מי שכתב (הובא בשדי חמד) "מי זה אשר יאמר ד'דמין עלן כקאקי חיוורא' (ודאי אם "דור יתום" אנו)... דמלבד דזה לא שייך אלא בראיה בעלמא', 'ועוד דהם אמרו כן רבותינו בעלי הש"ס לפי גודל קדושתם וטוהר רעיונם ... איך נלמד מהם אנחנו אזובי הקיר...". ויש מי שכתב שהלבוש "רק לתרץ מנהגם של ישראל על שראה שאינם נזהרין בזה ולאו מדינא קאמר". והגדיל לעשות מי שכתב ש"בודאי תלמיד טועה הוסיף בדברי הלבוש...". 

ה. אחד המקורות הראשונים בסוגיה זו הוא דברי הגמרא (סוכה נ"א): "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול... מאי תיקון גדול? - אמר רבי אלעזר: כאותה ששנינו, חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, והתקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה". וממנה נפסק להלכה, כפי שציינתי לעיל (סע' ג).

ו. נפסק בשו"ע (אה"ע כ"א): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ... ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ... ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה ... והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף . ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין". (ועי' בלבוש אה"ע כא א שהביא זאת!) האם בחתונה מעורבת ניתן לקיים פסק הלכה זה? 

ז. הרב רוזן הביא את הלבוש וכתב "הובא ביביע אומר וכו'". והנה אשר כתב הגר"ע יוסף שליט"א אחר הביאו את דברי הלבוש: "... ומ"מ לכתחלה ודאי שיש להקפיד כמה שאפשר ..." 

נסיים בדברי מרן הראי"ה קוק זצ"ל (מדות הראיה):

"מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך-כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי [על כן הם נדחים]".

רבי אליעזר יהודה בן ראשה לאה

 The RY of Mir has Corona. Please daven.

A Nonbeliever

Someone I know doesn't believe in masks or social distancing. He says that you get the virus and you move on. He doesn't think all the precautions help anyway. So he doesn't wear a mask and openly initiates physical contact with others [he recently came down with the virus].

I have 3 comments.

1] As I write this I am listening to the Hespedim of Rebbetzin Dr. Weisbrod [who died from Corona], the daughter of Rav Yaakov Weinberg ztz"l and wife of the Mashgiach Rav Berel Shlita. Tell her and her family that you get the virus and move on. And tell that to the other 1.7 plus million people who died.

2] You don't believe in precautions, but the people around you do. Why can't you respect them?

3] You don't think that the precautions help. How do you know? Have you looked carefully at ALL of the data? Are you trained to read and interpret medical data? 

I am befuddled.  Can somebody explain this to me? 

Modern?

 I think I will refuse to take the Moderna vaccine. I prefer the "Yeshivish vaccine". 

I am NOT modern!!! Check my shidduch resume from almost 3 decades ago [that never existed].  

The Plague

 I try to avoid Corona like the plague. 

Youth In Asia

 I don't understand the whole argument about Youth In Asia. 

What do we have against Youth in Asia and why should they be killed חס ושלום??

The Taste Of Life

Years ago, I was zoche to go with a group of boys to visit HaGaon Rav Berel Povarsky Shlita, one of the greatest Talmidei Chachomim alive and a RY in Ponovitch. He spoke about the popular advertisement back in the day "טעם החיים זה קוקה קולה" - The taste of life is Coca Cola [in Hebrew for whatever reason they call Coca Cola - "קוקה קולה"]. He explained in his sweet way that the taste of life is NOT Coca Cola.... 

Woe unto anyone who thinks in those terms and there are billions of such people. Not Coca Cola per se but the notion that the true pleasure of life is eating and drinking and the pleasures of the flesh....

I would say, among other things, that the true pleasure of life is learning the UNBELIEVABLE TORAH of Rav Berel Shlita [if you want, we have many shiurim that we recorded based on his Torah].... NOT NORMAL!!!!😀😃

Here is the Netziv on the "taste of life":

פרשתנו נקראת פרשת ויחי על שם הפסוק הפותח "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", אף על פי שעיקר עניינה הוא מותו של יעקב. לא נאמר בפסוק 'ויהי יעקב בארץ מצרים' או 'ויגר יעקב במצרים' – אף שבתשובה לשאלתו של פרעה "כמה ימי שני חייך" (בראשית מז, ח), ענה לו יעקב "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה" (שם שם, ט) – אלא דווקא הפועל "ויחי".

ושואל האור החיים, לשם מה הודיעתנו התורה שיעקב חי במצרים שבע עשרה שנה, והרי החשבון פשוט לכול; שכן נאמר בפרשה הקודמת שהוא הגיע למצרים בהיותו בן מאה ושלושים שנה, ובסוף הפרשה מסופר שהוא מת בן מאה ארבעים ושבע שנה – אם כן הוא היה במצרים וגר בה שבע עשרה שנה (מז, כח ד"ה ויחי יעקב).

תשובתו של האור החיים, "שכל ימי יעקב לא נח ולא שקט" וסבל מצרות של עשו, לבן, יוסף ודינה, אך עתה חי יעקב "חיים של שלווה". ניתן היה להבין מדבריו שסוף סוף הגיע יעקב במצרים אל המנוחה ואל הנחלה, ויכול הוא מעתה להתענג על בניו ונכדיו. אך ודאי שיש עומק גדול בדבריו, וכאן המקום לצקת תוכן חדש למושג חיים.

עמד על כך הנצי"ב בכמה מקומות בפירושו לתורה. פעם ראשונה נזכר המושג חיים בפרשת בראשית בקשר ליצירת בעלי החיים: "ישרצו המים ... נפש חיה" (א, כ), "תוצא הארץ נפש חיה" (א, כד). צירוף זה חוזר ונשנה ביצירת האדם, "ויהי האדם לנפש חיה" (ב, ז), אלא שלמרבה הפלא תרגומו של אותו צירוף אינו זהה: ביצירת בעלי החיים תרגם אונקלוס "נפשא חייתא", ואילו אצל האדם תרגם "והות באדם לרוח ממללא". על כן פירש הנצי"ב שהתואר "חי" אינו רק שולל את המוות, אלא הוא מושג סובייקטיבי, היינו "שהוא בתכלית השלימות שאפשר באותה בריאה", ולא הרי שלמות בעלי חיים כפי טבעם לשלמות האדם החי על פי שכלו. האדם ובעלי החיים נוצרו שניהם עפר מן האדמה, אלא שבאדם נתווסף גורם חדש "ויפח באפיו נשמת חיים", וכדברי הרמב"ן "שהנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו", ועל התרכובת של שני הגורמים נאמר "ויהי האדם לנפש חיה". הרי שלאדם נתווסף לרכיב הארצי גם יסוד אלוקי, וההרכב של שניהם עשה אותו לנפש חיה. ועל כן נפש חיה של בעלי החיים היא "נפשא חייתא", אבל נפש חיה שבאדם היא "רוח ממללא", שכן היא מכילה את "הדעת והדיבור". ולכן החיות שבבהמה שלמותה היא הטבעיות שבה, אך חיי האדם שלמותו הוא בשכלו ובכוח הדיבור (העמק דבר, בראשית ב, ז), והאדם המתנהג רק על פי האינסטינקטים שלו ולא על פי הביקורת השכלית, עליו קרא הרמב"ם "זה והבהמה אצלי שווים" (פרק ה משמונה פרקים).

ומוסיף הנצי"ב, ששלמותו וחייו של האדם הישראלי אינם כשלמותו וחייו של אדם מאומות העולם. "ואדם מישראל שנוצר להיות בו נפש ישראל מרגיש בעבודת ה', לא מיקרי חי אלא כאשר הוא בשלמות יצירתו כדכתיב 'וצדיק באמונתו יחיה' (חבקוק ב). וחז"ל אמרו 'רשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות יח ע"ב), משום שחסר ממנו תכלית יצירתו. ומי שהגיע למעלת אהבת ה' ומתענג בזה ויודע תענוג הנפלא של אור פני הקב"ה, בשעה שאינו עומד בזה המעלה, אינו בתכלית שלמותו. ועל זה אמר משה 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כלכם היום'. ועל זה כתב הרמב"ם 'וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד תורה כמיתה חשובים', ועל כן תלמיד שגלה מגלין רבו עמו שנאמר 'וחי בהם' (הלכות רוצח, פרק ז). וכן כל אותן השנים שנעדר יוסף, לא היו חייו של יעקב חיים, ורק כשהודיעו לו שעוד יוסף חי חזרה אליו חיותו – 'ותחי רוח יעקב אביהם', "וביארנו כמה פעמים דשרש חי משמעו כ"פ מלשון חיים עליזים ושמחים" (העמק דבר, בראשית מה, כז).

וזהו שענה יעקב לפרעה "ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה", שבחיי הגוויה גר בעולם שלושים ומאת שנה, אך לא היו אלה חיים של שמחה ושלמות. רק עתה בהגיעו למצרים חי את שארית חייו בשמחה ובתענוג של "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כלכם היום" (דברים ד, ד), ולכן הודיעה התורה שיעקב חי במצרים שבע עשרה שנה, לא לסכם את מספר השנים שהיה וגר במצרים, אלא שהיו אלה שבע עשרה שנה של חיים בעלי ערך ומשמעות.

דברים אלה נוגעים לכל אחד מישראל, כי הגדרת חיים "הוא עליזות הנפש ועונג שמשיג בהגיעו לתכלית שלמותו וכו', ומי מישראל שמאבד הרגשה נעימה זו נקרא מת". ועל שלמות זו נאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כלכם היום" (עיין העמק דבר, דברים ד, א).

כמה נלעגים הם הביטויים הרווחים כיום בציבור – "טעם החיים", "לעשות חיים".

[הרב מרדכי גרינברג שליט"א] 

  

HASHEM LOVES US!!!

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמרו רבותינו ז"ל (קדושין ד"ל ע"ב) בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, וזהו ענין הכתוב (תהילים מ״ח:ב׳) גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלהינו הר קדשו, רצה לומר, מאוד גדלה אהבתך וחיבתך אלינו, על דרך מה שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, שיש להשם יתברך התפארות גדול ותענוג ושעשוע ממעשי הצדיק עם תורתו ותפלתו, ואף על פי שהכל ממך, אתה בראת יצר הרע ואתה בראת התורה, ואתה נותן בנו כח לכבוש את היצר הרע ולמתקו על ידי התורה, כמו תבלין לקדרה, נמצא הכל הוא ממך ומשלך ומכחך פעלנו כל זאת, ואף על פי כן יש לך תענוג גדול מזה ואתה מתפאר בנו כאילו עשינו הדבר מעוצם ידינו, ובזה ניכר אהבה עזה, וחיבה יתירה נודע לנו, שנקראים בנים למקום.

Tefillah #102: Getting Past Our Normal Capacities

 גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ׃

Hashem is great and much acclaimed in the city of our God, His holy mountain.

It is only in Yerushalayim that we can properly appreciate Hashem's greatness. In עיר אלהינו we saw with our eyes what we had earlier on imagined about Hashem's greatness. It was like מתן תורה when we SAW what we normally heard - רואים את הקולות. 

In davening we say תהילות לאל עליון ברוך הוא ומבורך. What is the difference between ברוך and מבורך? Maybe ברוך refers to the fact that He is the source of blessing. מבורך refers to our perception of His being the source of bracha. Only at קריעת ים סוף was there an equation [or as close as we can come] to Hashem's being the source of bracha and our sensory appreciation of this fact.  

[ואני תפילה]

Tefillah #101: Yotzer Ohr etc.

 יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע [See previous post]:

What is the difference between יצירה - creation, בריאה - creation, and עשייה - making?

The Malbim ENLIGHTENS us!!!

בריאה - Something from nothing but not a formed creation. That is evil and darkness.

יצירה - Forming and fashioning more developed creations. That is light.

עשייה - Bringing distant things together. Hashem makes שלום by bringing and integrating all of creation together.

In greater detail:

יוצר, ובורא, עשה – בררתי בכ״מ כי הבריאה היא הוצאת עצם הדבר יש מאין, והיצירה היא יצירת המקריים המתדבקים, והעשיה היא גמר הדברים ומקרים בלתי מתדבקים, כמו שבארתי בספר זה (כ״ב יא, כז יא, כט טז, לו כו, מא כ׳, מג א׳ ז׳, מד ב׳, מה יב יח, מו יח, ם״ד ג׳) החשך והרע הם העדרים, ועצמותם הוא ההעדר ולא יתכן ליחס להם צורה, לכן אמר בורא שהוא ממוצע בין אין ליש, כי היש בלא צורה אינו יש (ויתיחס אל ה׳ בריאה זו במקרה, כמו שכתב המורה (ח״ג) כי המסיר המונע יקרא פועל מצד שסבב הדבר, ולמ״ש בפנים אמור מצד שלא הסיר החשך והרע בעת הבריאה יתיחס מציאותם החליש הזה אליו). על האור אמר יצירה, כי הוא יש ועצמותו נושא מקרים, למשל ההארה והתנועה וכדומה. אבל לא אמר עליו עשיה, כי לא הוסיף בו דבר לתקנו. ועל השלום אמר עשיה, כי השלום פה הוא השלום הכללי המעמיד כל המציאות, שהוא קישור כל היסודות והחלקים והמורכבים והאישים והמינים והסוגים עד יעמדו כולם כגוף גדול מתחבר מן איברים קטנים, שגם הם צריכים אל השלום להתמזגות חלקיהם והתקשרות פרודיהם, עד שרוח אלהים הוא החוט הגדול החורז כל הפנינים האלה, והנפש המחיה כל הפגרים המתים, והרוח הקורא לעצמות היבשות אלה התחברו העצמות עצם אל עצמו ויחיו ויעמדו על רגליהם קהל גדול מתאחדים כממלכה אחת וקיבוץ אחד ישלים קצתו את קצתו ויעמיד קצתו את קצתו ע״י חפץ ה׳ ודברו העושה שלום במרומיו ועושה שלום בארץ, ועושה שלום בכלל המציאות, ושמו מטעם זה ה׳ שלום, על השלום הזה שהוא המציאות, אמר עושה, כי אחרי שבראו יש מאין ויצרו עם מקריו המתדבקים בו, אז עשאו וגמרו ותקנו ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, ומסיים אני ה׳ עושה כל אלה, כי כל אלה החשך והרע והאור והשלום צריכים לצורך העשיה שהוא השלמות הבנין על מתכונתו כמו שראתה חכמת הבונה הגדול ית׳.

Tefilla #100: Yotzier Ohr Uborei Choshech

For the zchus of Moshe Yehuda ben Pesha Dina and Yechiel ben Shulamis 

The language of the pasuk [Yeshayahu 45-7] upon which this sentence is based is יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע [He creates light and darkness makes peace and creates evil] - Instead of ובורא הכל it says ובורא רע. We see that the darkness of this world is called רע - evil. It can be compared to a sumptuous meal prepared by a king but instead of drinking people spill the drinks all over their clothing and instead of cutting the meat with their knives, they cut themselves. So they think that all of the good is really bad. THAT is the darkness of this world which is called "dark" [Bava Metzia 83b]. We have to extricate ourselves from this darkness, unlike the evil people who died during the plague of darkness in Egypt who thought that the redemption was to their detriment and couldn't escape the darkness. 

This depends on FIXING OUR BLEMISHES - תיקון הפגמים!! When you have a really ugly stain on your shirt, you would prefer darkness so that people can't see it. People with faulty character prefer the darkness b/c it conceals their inferior character. When we fix ourselves then we merit the Light that this world was meant to be. So it all depends on whether we perfect ourselves and fix our character flaws. 

WOW!!!

[ואני תפילה] 

The BEST Segulah !!

והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. כי הנה נודע לחכמי תעודה בסוד עיקר עבודת האדם בעולם הזה שהוא לקרב העולם ומלואו לאלהי עולם ברוך הוא, כי זאת עיקר תיקון השלימות שיהיה לעתיד אם ירצה ה' אשר וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו וגו' כי עיקר כוונת הבריאה היה במה שהאל הטוב ברוך הוא הרחיק הארץ וצבאיה מאוד מאוד מאור פניו יתברך ולקח סוד שמותיו יתברך אורות נפלאין מוחין קדישין נפשין ורוחין ונשמתין והעטיפם והלבישם בלבושים עבים מאוד בגשמיות עפר הארץ וצבאיה בארבע יסודותיה שהם אש רוח מים עפר, וארבעה מינים כוללים שבה דומם צומח חי מדבר, וכולם נשרשין ונמשכין מארבע אותיות שם הוי"ה ברוך הוא, וברא האדם אשר על הארץ וצבר גופו מכללות ארבע יסודות הנזכרים הכוללים לכל צבא הארץ בכל פרטיהם, ויפח באפו נשמת חיים נשמה עליונה גבוה מעל גבוה, בכדי שהוא בכוחו ישפיל ויכניע ויבטל כל בחינות הגשמיות אשר בכל הארץ הסובבים לאור הקדושה העליונה, וכל בחינת חיות הקדושה אשר בתוכם יתעלה ויתקדש ויתגבר בכוחו להשיג עילתו בוראו יוצרו אף עשאו כל בחינה ובחינה לפי מדריגתו ומעלתו למען ידעו כי ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה ואין דבר בעולם כי אם אחדותו יתברך לא זולת, לאפוקי כאשר מתגבר הגשמיות ח"ו בכל דבר שהוא בבחינת הקליפה שאומרת אני ואפסי עוד ונעשה (משלי ל', כ"ב) עבד כי ימלוך וגו' והוא עיקר העבודה לבטל ולהכניע כל גשמיות הארץ ולהרים ולהגביה חיות הקדושה שבהם שידע כל פעול כי אתה פעלתו וגו', כמו שנאמר לעתיד (ישעיה י"א, ט') כי מלאה הארץ דעה את ה' שאף עפר הארץ תשיג לפי בחינתה לדעת את בוראה ואז (זכריה י"ד, ט') והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי זה כל בחינת יחוד שמו ליחדו בכל דבר ודבר שבעולם מחוט ועד שרוך לידע ולהודיע ולהוודע שאין דבר יוצא מאחדותו וכל בחינות אלהים אחרים כולם בטילין מבוטלין שאין בכל העולמות כי אם ה' אחד לא זולת, (ואולם אופני עבודה זו איך זוכה האדם אליה ביארנו במקום אחר בכמה וכמה בחינות והיא ארוכה מארץ מדה ולא נאריך עתה ועיקרה הוא על ידי ביטול התאוה באמת לאמיתו בכל הבחינות בכל עת השתמשותו בכל בחינות הארציות כמו באכילה ושתיה וזיווג וישיבת בית ולבושי בגדים וכדומה להשגת החכמה להשיג בכל הארץ וצבאיה כי כולם סוד שמותיו יתברך המה אורות אלהים רק שנתעטפו בהעלם גדול בלבושים עבים, וזאת היא עבודתו להסיר הלבושים ולהגביר הפנימיות כנודע לחכם לב) וזאת היא עבודה חשובה לפניו מאוד מאוד אחרי שזה עיקר תיקון השלימות ובלתי זה לא יהיה השלימות בשום אופן, ועוד כי יותר ויותר מה שנתרחק חיות הקדושה מאור פניו יתברך בלבושים שונים כן יגדל ויתרבה החדוה והשמחה בהתקרבותו למלך עולמים ברוך הוא כדמיון בן המלך שנתרחק מאביו ונפל לשביה לבית האסורים והיה שם ימים כבירים, ואחר כך ברבות הימים כאשר יבוא אחד וימסור נפשו ויפיל עצמו לבור השביה ויקח משם את בן המלך ויביאהו לבית אביו, האם ישוער ויוערך עוצם השמחה הגדולה ורבות החדוה העמוסה והתענוג והשעשועים ואהבה והחיבה בגילה ורנה ודיצה וחדוה שיגיע אז אל האב והבן כאשר יחזו פנימו זה לזה בתשוקה גדולה ונפלאה שהיה להם זה על זה כל הימים שלא היו יחד. 

והנה, סגולה פירש רש"י אוצר חביב כמו סגולת מלכים כלי יקר ואבנים טובות שהמלכים גונזים אותם, והוא הרומז אל חיוּת הקדושה אשר ביארנו שהמה אוצר חביב כלי יקר שמלך המלכים ברוך הוא גנזם והצניעם בתוך כל צבא הארץ. אשר על כן זה אשר הבטיח בוראינו ברוך הוא לסייע לישראל באתערותא דלעילא שהם יהיו הסגולה מכל העמים שלא יהיה בכח שום בריה להוציא את הסגולה הלז כי אם עם קדוש ישראל שנשמתם גבוה מעל גבוה והם דמיון אבן השואבת, שכל רואה אותם מחיות הקדושה שבכל הדברים, יציצו ויפריחו ויעלו מעיר כעשב הארץ להתקרב על ידו לבוראנו ברוך הוא. וגם כי הם יעשוהו לסגולה שבכוחם יגדלו ויעלו את כל חיות ההוא להאיר עליו באורות הקדושה שלא יבוטל ח"ו בלבושי הגשמיות שעליו, וזה והייתם מלשון הוי"ה והבן. וזה אומרו כי לי כל הארץ, כלומר שאתם תהיו להשריש ולהודיע שכל הארץ שלי היא ואין דבר יוצא מאחדותי ולבטל ולהכניע גשמיות כל דבר ודבר ולהגביר החיות הרוחניות שתשיג לדעת את בוראה לפי בחינתה כאשר יהיה לעתיד כאמור, וזה הוא בחינת הנפש מקדושה השלימה שבשלימות כי כל הארץ הלזו וצבאיה מכונים על שם הנפש כנודע. 

[באר מים חיים]