נתן קוטלר
"היהדות אינה פוסלת ספקות כנים - היא מתמודדת איתם"
(הרב משה צבי נריה)
מהו היחס בין שאלות ואמונה?
השאלות מעצימות את האמונה
יש תפיסה מוטעית שאמונה ושאלות אינן יכולות להסתדר יחד. אם אתה מאמין אתה לא שואל ואם אתה שואל סימן שאתה לא מאמין. אך אין לך טעות גדולה מזו, "ביהדות", כותב הרב יונתן זקס, הרב הראשי הקודם של בריטניה "לחיות ללא שאלות, אינו סימן של אמונה, אלא של היעדר עומק".
הרב פנחס הלוי איש הורביץ כותב ב'ספר ההפלאה' שהשאלות המתעוררות בלבו של האדם מטרתן להעצים את האמונה: "והנה אם בא לאדם איזה קושיא וספק בתורתו ובעבודתו, ידע כי תחת ה' היתה זאת. כי רוצה להעלותו למעלה עליונה בתורה ובמצוות, ואי אפשר להעלותו אלא על ידי שיפול קושיא וייגע וימצא על נכון ובטוח תירוץ וחכמה נפלאה. וזהו כאשר ייסר איש את בנו כדי ללמדו ולהבינו ממעלה למעלה, כן יבטח האדם כי אלולי שחפץ ה' להגדיל תורתו ולהאדירו, לא היה בא לידי קושיא וספק כי אין מדתו בקרב עמו ובניו לבא לידי קושיא וספק כי אם לתועלת תירוצו ובירור למעלה ירום ונשא מאד".
'בעל ההפלאה' מרגיע אותנו ששאלות וספקות באמונה אינן מעידות על חוסר אמונה ואינן מגיעות חלילה מתוך מקום שלילי או מ"היצר הרע", אלא להפך הן נשלחות אלינו ישר מאת הקב"ה. בנוסף, שאלות וספקות באמונה אינם מתעוררים כדי להחליש אותנו, אלא אדרבה כדי להעלות אותנו לבירור מעמיק ואמיתי יותר. ולכן, אין לפחד משאלות, אלא לראות בהן ברכה והתעצמות האמונה.
פחד משאלות
החיד"א שואל מה הכוונה כשנאמר בהגדה של פסח שיש בן "שאינו יודע לשאול"? האם מדובר בחוסר אינטליגנציה או בחוסר יכולת לשאול שאלות?
החיד"א מלמדנו בשם הרב שלמה אלקבץ שהבן שאינו יודע לשאול, אינו שואל שאלות לא משום שחסרה לו אינטליגנציה, אלא משום שהוא "ירא וחרד לדבר ה' ואינו שואל מפני היראה מהשגיאה" וחושב ששאלות ואמונה אינן הולכות יחד. ולכן החיד"א מלמדנו שצריך לסייע לו להסיר מעצמו את המחסום ששאלות מנוגדות לאמונה, וללמדו שאדרבה זה טוב וראוי לשאול שאלות באמונה "ולכן פְּתח לו שתלהיבתו לשאול ותמשיכתו בדברים עד שמתוך זה יפתח פיו ויאירו דבריו וזהו והגדת לבנך לשון המשכת שתמשיכתו בדברים עד שתסיר מחסום מפיו וימהר לדבר צחות".
הגבולות לשאלות
הרב יונתן זקס מצביע במאמרו 'אומנות השאלות' על שלושה תנאים לשאול שאלה יהודית אותנטית:
א. לשאול כדי ללמוד - "התנאי הראשון הוא שאנו שואלים בכנות מתוך מטרה ללמוד, ולא מתוך לעג, התרסה ודחייה אוטומטית. הבן הרשע בהגדה נופל בדיוק בנקודה זו, הוא אינו שואל במטרה להבין, אלא בתור תירוץ לעזוב את המסורת".
בפירושו להגדה, הרב יחיאל מיכל עפשטיין מרחיב רעיון זה במילים הבאות: "ודאי דאין השאלה מעכבת. כמו בשאלות 'מה נשתנה' ששנינו במשנה, דאם אין מי שישאלנו שואל ומשיב לעצמו. אלא דעיקר כוונת התורה בהשאלות הוא דעל ידי השאלות נבין אם הבן מקבל תשובת אביו אם לאו, ועל ידי השאלה נבין מה שבלבו. דאם הוא שואל בלשון שאלה, סימן הוא שמקבל התשובה, דכל שואל רוצה בתשובה אבל כשהבן אינו אומר בלשון שאלה אלא אומר דעתו בהחלט, סימן הוא שאינו רוצה בתשובה... הרשע אינו שואל שאלה ואינו רוצה תשובה, אלא אומר דעתו בהחלט". אם כן, הסימן לשאלה ראויה הוא שהשואל מוכן לשמוע תשובה.
ב. יש גבולות להבנה שלנו - "לא כל דבר ביהדות שאיננו מבינים הוא בלתי מובן. לעיתים דבר שדור אחד מתקשה להבינו, הדור הבא ימצא בו את המשמעות הגדולה ביותר. שאלות אינן מנוגדות לאמונה, אלא ודאות רדודה מנוגדת לאמונה".
ג. צריך לחיות את התורה כדי להבינה - "התנאי השלישי הוא שצריך לחיות את התורה כדי להבין אותה... אין דרך להבין את השבת ללא שמירת שבת, אין דרך להעריך איך הלכות טהרת המשפחה מעצימות את הנישואין ללא הקפדה עליהן. רק ניתן להבין את היהדות מבפנים, כאשר משקיעים את עצמנו בתוכה" (The Chief Rabbi`s Haggadah p. 108).
ההבנה ששאלות באמונה (שנשאלות כראוי) דווקא רצויות בעיני הקב"ה, מעמיקה את היסוד שהקב"ה מאמין בנו שנתמודד בכנות אפילו עם שאלות נוקבות ואדרבה מתוך כך האמונה שלנו תתעצם. שהרי האמונה אינה חוששת משאלות.
