לזכות רפאת חיים מאיר בן רחל בתוך שח"י!!
היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר.
The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it.
The sprinkling of the blood of the korban which is the primary mitzva and brings atonement, elevates the spiritual part of the individual and the nation. But we also have to elevate the physical part. That is accomplished by burning the limbs of the animal on the Mizbeach all night. Night is a time when one's physicality is often more dominant [e.g. at night is when couples are intimate, which could be viewed as a strong expression of the physical...]. The Holy Fire of the Mizbeach purifies this physicality by burning the limbs [which represents phyicality]. Come morning and light, this physicality will be elevated and we are ready to stand before Hashem!!
אע"פ שעיקר פעולת הקרבן ומטרתו העליונה והיסודית תלויה היא בזריקת הדם, יסוד הכפרה, "כי הדם הוא בנפש יכפר", שהוא יש בו יסוד נפשי לרומם את הצד הרוחני היסודי, שבאדם ושבאומה, בכללה, ובכל פרט ופרט מפרטיה, שזוהי כפרת הדם אבל למטה מהערך הנפשי, שהוא כבר יש לו איזה תכן של הפשטה, יש התכן החיוני, ערך החיות הטבעי, שהוא צריך להתעלות, המזגים והתכונות הגופניות צריכים להתעדן, ע"י כח הדבקות האלהית הזורמת על הכלל כולו מקדושת ההקרבה. והכתוב מודיענו, שזו היא העולה ממש, ככחה האצילי, בתכונת כפרת הדם שהוא הנפש, כן הוא כח הטבעי המזגי בתכונת ההעלאה של העולה על מוקדה על המזבח, שהיא עולה על המוקד הקדוש, מזדככת בכח אש הקדש, ומורה היא, וגם פועלת, לזכך את כל הטבעים והמזגים הגופניים של כל החיים, הקשורים במפעל קדושה זו. כל הלילה, בעת שהטבעים החמריים מתגברים בעולם, בעת שאור הנשמה, האצילי נדעך מעט, מפני הגסות הפרושה על האדם ועל החי, הלאות הרוחנית של הלילה, העולה קיימת על מוקדה לפעול את הזכוך הראוי, שלא ישקע כח החיים בעמק החמרנות, ויתעלה בכל תקפו ואורו כשיבא הבקר, ויהיה נכון לעמוד חי לפני ד' אל דעות בכל הדרו. היא העולה על מוקדה כל הלילה עד הבקר.
