Regarding the recent "kissing" post: I saw in the sefer Mesores Moshe:
כשבא בן דודי ר' מענדי גרינפעלד לנוא יארק לבקר את רבינו נכנס אחר שחרית לישיבת עם ילדיו ובאו לפני רבינו ונתן רבינו להם נשיקות. אח"כ אמר לי רבינו דמאחר שלילדים קטנים אם לא תנשקם ירגישו רע נחשב זה כמין צורך ליתן להם נשיקות וממילא מותר לת"ח כך לעשות בבית מדרשו.
Mussar Haskel: KISS YOUR CHILDREN!!!!
I received the following from a Talmid Chochom from the sefer of Rav Y.L. Nachmanson:
בפסקי תשובות (סי' צח הע' 73) הביא מספר ברכת חנוך (בסופו, תשובה ג) בשם הגר"מ פיינשטיין, לדייק ממה שסידר השו"ע [ואדה"ז] הלכה זו בהלכות תפילה, ולא בהלכות קדושת בית הכנסת (סי' קנא), כי האיסור הוא דוקא בשעת התפילה, וכפי המבואר שסיבת האיסור הוא כדי שיקבע בלבו אהבתו לה' ולא עוד אהבה זרה. אך נישוק חברים שלא בשעת התפילה ליכא איסור כלל. והוא דבר חדש שלא הוזכר בדברי שאר פוסקים.
ובספר ממגד גבעות עולם (שורקין, ח"א עמ' צב) העיד שכן נהג הרב פיינשטיין למעשה, וז"ל: "הגר"מ זצ"ל היה מנשק את נכדיו בביהמ"ד דמתיבתא תפא"י, ושמעתי שסבר שדין זה שלא להראות חיבה בביהמ"ד הוא רק בעת התפילה [ובשו"ע מובא דין זה בהלכות תפילה ולא בהלכות בית הכנסת], אבל שלא בזמן תפילה מותר, ואף אני בהיותי חתן קיבלני כנהוג ולא הקפיד על דין זה בביהמ"ד".
ולהעיר גם ממ"ש הגר"א בביאורו כאן (אות ז) על דברי הרמ"א, וז"ל: " "עיין זוהר חלק א קלב ע"ב ותא חזי דהא אוקמוה לא יצלי כו' בגין כו' לא [י]שוי", והמשך דברי הזהר הם: "כמה דכתיב (דברים י, כ) את ה' אלוקיך תירא", משמע שהגר"א הבין שדברי הזוהר בקשר לאיסור הנישוק נאמרו בשעת התפילה דוקא ('לא יצלי וכו"), ולא מצד דיני בית הכנסת. (גם אני אודך, תשובות מהגרח"ש סג"ל עמ' מ)].
קצת סמך לזה יש עוד מלשון כף החיים (סי' צח ס"ק יג), שכתב על דברי הרמ"א שלא ינשק בניו הקטנים שהוא "כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ב"ה, ולכן ראוי לאדם שכאשר ירצה להתפלל וכו'", ומשמע שכל ענין קביעת אהבה בליבו שייך דוקא בשעת התפילה.
אכן, צ"ע בסברת היתר זה, דסתמות לשון הראשונים (האגודה בשם הכלבו וספר חסידים) והאחרונים (בנימין זאב, רמ"א, לבוש, אדה"ז ועוד) שכתבו שבבית הכנסת אסור לנשק, משמע שאין זה שייך לדיני התפילה דוקא אלא לכללות קדושת בית הכנסת, ומה שכתב הגר"מ פיינשטיין להוכיח ממה שהובאה הלכה זו בשו"ע הל' תפילה, הנה הראשונים לא הביאו זאת בהל' תפילה בדווקא, וכלל לא רחוק לומר בסברה שהשו"ע הביא בהלכות תפילה גם מהלכות בית הכנסת הנוגעים לתפילה. וכבר כתב הגאון בית מאיר (או"ח סי' תמג אות ב ד"ה ואולם, ובתשובתו לבעל חכמת אדם בבינת אדם שער הקבוע סי' ז) וז"ל: "ודע שכבר כתבתי בספרי כמה פעמים שנוח לי ללמוד מסתימת דברי הפוסקים הראשונים יותר מפירושם של האחרונים", וזה כלל גדול בתורה. והכא באמת הוא סתימת הראשונים והאחרונים. וכלשון הפוסקים המפורסם 'מדשתקו כו' שמע מינה דלא סבירא להו', ובהיות הדבר הנדון כאן אינו בגדר 'מציאות רחוקה' שאז אין לדון משתיקת הפוסקים, אלא הדבר הוא מצוי בכל עיר ועיר, הרי ודאי קיים הכלל האמור (ראה ספר כללי הפוסקים וההוראה עמ' פג ואילך).
There is a lot more to say. Please stay tuned. ועוד חזון למועד בל"נ בעז"ה.
