סימן ב
הגוזל תפילין ומניחם אם יצא ידי חובתו
ב"ה.
כבוד ידי"נ נחמד ונעים דזיו ליה כבר בתיה תל תלפיות עיניו כיונים על אפיקי ים התלמוד שמו מפארים מרי דחיטי וכו' הרב הגאון מוה"ר אפרים פישל הערשקאוויטש שליט"א אבד"ק האליין וכעת דומ"צ בקהל קלויזענבורג בארה"ב.
אחדשת"ר באהבת אמת, הנני בקצירת האומר אמירה נעימה בהא חקירה אשר בדק לן מר אי הגוזל תפילין ומניחם הוה מצוה הבא בעבירה ואינו יוצא בהם. לכאורה נראה דהוה מהב"ע וראייתי מהא דירושלמי שבת פ' האורג הל' ג' חברייא בעי קמי ר' יוסי לא כן אר' יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק מצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח (פי' לפי שבעבירה באה וא"כ ה"ה בקריעה בשבת לא יהיה יוצא ידי חובתו לפי שבעבירה) א"ל תמן גופה עבירה ברם הכא הוא עבר עבירה כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח ע"ש.
וראיתי מלאכי אלוקים עולים ויורדים בפי' הא שמעתתא וזה רבות בשנים אשר הבאתי דברי הירושלמי אלו ומה שהקשה עליהם בחידושי הגרעק"א סוכה דף ל' מה שדימה בירושלמי הקורע בשבת דיצא ידי קריעה עיין ב"י יו"ד סי' שמ"ו להמוציא מצה מרה"י לרה"ר דמה זה דמיון דהא במצה בעידן המצוה כבר כלתה העבירה דהוצאה משא"כ בקורע בשבת על מתו בעידן המצוה היינו הקריעה, ישנה העבירה ואולי י"ל דראיית הירושלמי דהמוציא מצה בפיו מרה"י ובלעו ברה"ר בדרך הליכתו דבעידן קיום המצוה היינו בליעתו נגמר העבירה דבליעתו זה הנחתו עי' שבת ק"ב ע"א תוס' ד"ה והוציא ועיין פר"ח ה' פסח סי' תנ"ד ובביאור הלכה. ולא הוי הוצאה כלאחר יד כשבת צ"ב דהמוציא בפיו כלאחר יד מקרי, דהכא בדבר מאכל איירי שדרכן להוציא בפיו בשעת אכילה והוה כדרך הוצאתן כמ"ש כריתות י"ג אם היתה שבת והוציאו בפיו ועיין תוס' שבת הנ"ל ד"ה המוציא.
והנלפענ"ד לפמ"ש כק"ז מרן ר' עמרם בלום זצלה"ה בכתי"ק בישוב קושית התוס' פ' לולב הגזול דל"ל לכם למעוטי גזול ת"ל משום מהב"ע ותי' דהרמב"ן פסחים הקשה איך יוצא במצה של טבל הא הוה מצוה הבא בעבירה ותי' שאין בטבל דין מהב"ע מפני שבידו לתקן כמו דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת דאם עבר ותקן מתוקן. ודבריו צ"ב דמה ענין בידו לתקן אצל מהב"ע. ופי' דהא דאמרינן דאינו יוצא במהב"ע דילפינן גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא אף גזול דלית ליה תקנתא אין הפי' משום דעביד עבירה אינו יוצא ידי מצוה אלא הוא פסול הגוף כמו פסח דבהמה שא"י להקריבה שלא בעבירה פסולה להקרבה וכל חפץ שאינו יכול לעשות בו מצוה זו שלא בעבירה פסול למצוה זו ועיין כעין סברא זו בקצוה"ח סי' מ"ו אות י"ט, ולפי"ז שפיר חידש הרמב"ן ז"ל דבטבל כיון דבידו לתקן א"כ אפשר לקיים מצות מצה בחפץ זה ושפיר יי"ח בו אף שעבר עבירה באכילתו בשעת קיום המצוה עכל"ק.
ובזה מיישב שם נמי שיטת הירושלמי וז"ל: דבמצה גזולה א"א לקיים בה המצוה בלי עבירה (ר"ל שהרי המצה אינו שלו אלא של גזל וכל גוף המצה הוא איסור שהוא של גזל) לכן המצה פסולה למצוה ואינו יוצא בה (דהפסול הוא בעצם המצה) אבל בבגד כיון שאפשר לקיים בו מצות קריעה בלי עבירה בחול הבגד כשר לקריעה וקיים בו המצוה אף שעבר עבירה וכן בהמוציא מצה מרה"י לרה"ר אפשר לקיים בה המצוה בלי הוצאה מרה"י לרה"ר לכן המצה כשרה למצוה אף שהוא עבר עבירה בהוצאה וזה פי' תמן גופה עבירה וא"א לקיים המצוה בחפץ זה בלי עבירה לכן פסול ברם הכא הוא עבר עבירה אבל יכול לקיים בחפץ זה המצוה בלי עבירה ולכן החפץ כשר למצוה עכל"ק. ועיין שעה"מ פ"ח מהל' לולב הלכה ה', ושו"ת בן יהודה סי' י"ח, וכת"ס או"ח סי' ל"ה.
ולפי זה שפיר מיושבת קושית הגרעק"א שדימה הקורע בשבת להמוציא מצה מרה"י לרה"ר, כיון דמצוה הבא בעבירה פירושו שהחפץ נעשה איסור ואין נ"מ כלל אם בשעת קיום המצוה הוא עושה עבירה אלא עיקר הנ"מ אי אפשר לקיים המצוה בלי עבירה או לא ולכן ודאי בקורע אפשר לקיים בלי עבירה בחול, וכן במוציא מרה"י לרה"ר, אבל בגזל הרי הוא עבירה גופה ואין יוצאין בה ידי חובתו והבן.
ולדידן היוצא לנו מדברי מרן דבמקום שהעצם הגוף הוא עבירה מקרי מהב"ע וא"כ תפילין גזולים הכ"נ כיון דהגוף הוא עבירה וא"א לקיים המצוה כמו שהם בלי עבירה שהרי הם של גזל והוי דומיא דמצה גזולה דאינו יוצא בהם משום מהב"ע ועיין ח"ס ח"ו בסופו בחידושיו שם, ובמהר"ם שי"ק או"ח סי' רצ"ה, ונוב"י ת' או"ח סי' קל"ג ואילך.
[שו"ת משנה הלכות]
