בגמ' נדרים ודבר בהם לשמן, ופירש הרא ש" לשם התורה, כגון להוסיף לקח ופלפול. ותמוה מאד, הרי באגלי טל בהקדמה טורח להסביר שעסק בפלפול ומשא ומתן של תורה והלמדנות אינו פוגם בלשמה, ולא כפי שהציבור חושב שללמוד לשמה פירושו ללמוד באופן פשוט. והתשובה, שלפני כן אמרו עשה דברים לשם פעלם, ופירש רש"י לשם הקב"ה אבל צורת לימוד התורה והצביון שלו הוא באופן של פלפול, שהלשמה של תורה הוא דוקא בלימוד בעיון ובעמל.
הורגלנו לחשוב שלשמה הוא האומר הריני לומד כדי שלימוד התורה יטהרני ויזכרני ויקדשני, וזה אינו לשמה זה כי אם לשם עצמך, לתועלת שלך, אתה מעמיד את עצמך במרכז, והתורה נועדה לשרת אותך. ואמנם הלואי שנזכה למעלה קדושה , זו שהתורה תהיה אמצעי לטהר ולזכך ולקדש אותנו, אבל למעשה אתה הוא המטרה בלימוד התורה, התורה משרתת אותך, וזהו לשם עצמך ולא לשמה, אך תורה לשמה פירושו לשם התורה, ובזה אומר הרא"ש שלקב"ה יש בעולם מפעל התורה שיצר, וכל תלמיד חכם קרוא להטות שכם ולעשות למען התורה באופן מעשי, להיות יוצר, לעשות ולחדש, זהו הלשמה של התורה, וזהו להוסיף לקח ופלפול, שהוא עושה לשם התורה עצמה, זהו הביאור בדברי הרא"ש.
הגר"ש פישר זצ"ל
