בגלל שנאת חינם נחרב הבית!
בתוך החברה השסועה שלנו איך אנחנו מצפים שייבנה הבית?
ועכשיו בתקופת הבחירות זה עוד יותר גרוע!
הכל פשוט מלא בשנאת חינם מסביבנו!
*
הלו, הלו, לעצור שם בבקשה!
נראה לי שאנחנו מפספסים כאן משהו מהותי, ממש מהותי. יש כאן חוסר הבנה בסיסי במושגים, משהו ממש מבולבל אצלנו.
רק לשם הדוגמה, בהשראת הבחירות. אם אתה שונא מישהו כי הוא שמאלני, זו לא שנאת חינם. על השנאה שלך יש תווית מחיר ברורה: 'שששששששמאלן'. על הקולב ליד יש עוד מוצרים: 'חילוני', 'פרזיט', 'מעצבן', 'מציק', 'העליב אותי', 'פגע בי', 'הרביץ לאח שלי', מכאן תמשיכו לבד. העיקרון ברור, זו לא שנאת חינם, זו שנאה עם סיבה.
רגע, שלא תאבדו את זה. זה ממש לא בסדר לשנוא, גם עם סיבה. כמעט כל שנאה היא פסולה ואסורה, למעט מקרים ספציפיים המפורטים בהלכה, רק שזו לא שנאת חינם.
*
אבל יש אחד, דווקא ממש בסדר. הוא לא מעצבן, הוא לא פרזיט, לא שמאלני ולא חילוני. האמת? הוא אפילו ממש צדיק, צדיק על, הוא לומד, הוא מתפלל, נחמד לכולם. בקיצור, אחלה.
רק מה? יש לו בעיה אחת: הוא לא בא לי טוב בעין.
קלטתם? נחזור על זה לאט למתקשים: הוא – לא – בא – לי – טוב – בעין.
וזהו, זה בעצם הסוף שלו, עכשיו כל מה שהוא לא יעשה לא יהיה בסדר. אם הוא לומד בקול הוא לא מתחשב, אם הוא לומד בשקט הוא לא בסדר, מה הוא לא יודע שצריך ללמוד בקול? אם הוא מחייך הוא כנראה מלגלג, אם הוא לא מחייך לא ברור למה הוא כזה רציני.
הבנתם? זה לא שכל הדברים האלה מעצבנים ולכן אני שונא אותו, אני שונא אותו ולכן כל הדברים האלה מעצבנים.
ולמה אני שונא אותו?
סתם.
*
וזהו, זוהי שנאת חינם. לא לשמאלני, לא לחילוני, ולא לזה שעצבן אותי, אלא לזה שאני שונא אותו סתם.
תסתכלו מסביב, תאתרו שניה את אלו שלא באים לכם טוב בעין. מי הם? פוליטיקאים? שמאלנים? חילונים? אתם בכלל לא באים איתם במגע.
בינגו! זה ההוא מהישיבה שיושב שני ספסלים ממך. בול.
את שנאת החינם שלנו אנחנו מחלקים בנדיבות בעיקר לאלו שבאזור הקרוב שלנו: חברים, שכנים, לפעמים אחים ושאר ירקות מהסוג הזה.
*
גם התיקון של שנאת חינם הוא לא כזה הרואי. הרי את השמאלני או החילוני אני שונא פשוט כי אני לא מכיר, אבל ברגע שאנחנו נפגשים זה מגניב, מפגש שאני שומר לפנתיאון. לסלוח למישהו שעשה לי משהו לא טוב זה מעשה גבורה, אחרי הסליחה אני מרגיש מיוחד.
להסתדר עם ההוא שלא בא לי טוב בעין, לא להיות חבר שלו, פשוט להסתדר איתו, זה לא כזה וואו. אין בזה זיקוקים, קונפטי, בלונים וסרטים עם נצנצים. אפרורי כזה.
ודווקא שם, באפרורי והסתמי הזה, נמצאת העבודה האמיתית. לא רחוק, מעבר להרי החושך, אלא ממש כאן מתחת האף.
עכשיו תאספו את כל האפור הזה, תלושו אותו, קצת גימורים בפינות. זהו, זה מוכן.
אבן לבית המקדש.
