PRETTY INSANE!!!!
A well known religious Zionist Rav and Rosh Yeshiva wrote an article about the Meraglim. He wants to identify who the good Meraglim are in modern times and who are the bad Meraglim.
Hold on tight!!!
The good Meraglim, the TRUE BELIEVERS, are the secular pioneers who built the physical state of Israel. They were the true believers b/c EVERYTHING they did was b/c the believed in Jewish tradition and wanted to continue what was started by Moshe Rabbeinu, Yehoshua Bin Nun and Dovid Hamelech.
TZADIKIM!!!!
Who are the bad Meraglim in modern times??????????????
None other than Rav Shlomo Volbe ztz"l. He was a Torah observant Jew but he didn't properly believe in G-d.
WOW!!!!!!! The people who would SWEAR ON THEIR MOTHER'S GRAVES that they don't believe in G-d, the Torah and wanted nothing more than to jettison and discard 5,000 years of Jewish tradition are the believers, contemporary Yehoshuas and Calevs.
The EVIL Meraglim who died in a horrible plague are represented by THE Mashgaich of the generation who has educated thousands of thousands of Bnei Yeshiva with his INCREDIBLE LIFE CHANGING sfarim. I personally have been a hard core Rav Volbe guy since I was a bachur and TO THIS DAY [over 30 years later!!!] I have a weekly chavrusa in the sefer [I would have more chavrusas if I could find more people who want to learn w/ me...]. Learn Alei Shor [properly] and become a different person.
And this rabbi has it that HE is the bad guy. Only the כופרים בעיקר מחללי שבת אוכלי נבילות וטריפות ובועלי נדות are the Tzadikim.
His article is copied below so you know that I am not making this up.
So I would like to be מוחה על כבוד התורה של גדול המשגיחים מו"ר הגאון הצדיק הרב שלמה וולבה זצ"ל who has been disgraced .
I would also like to quote what this very rabbi wrote about the Reform Jews who want to have their "services" at the Kotel. He should have the same understanding, Ayin Tova and tolerance for Charedim as he does for Reformers.
"בני הציבור הדתי והחרדי השומרים על ההלכה והמנהג אינם צריכים להצטער מכך שבני התנועות הללו מגיעים לכותל, אלא לשמוח על כך שעוד אחים יהודים קשורים למקום המקדש, ועוד אחים רוצים להתפלל לאבינו שבשמיים. ולהביט בעין טובה על כך, שלמרות שאנו חולקים על מה ששינו מההלכה, אנו יודעים לכבד ולהעריך את כל הדברים הטובים שבהם. גדול קידוש השם מחילול השם".
----------------------------
תחילת חטאם של המרגלים, שפחדו מהמלחמה על ארץ ישראל. כל זמן שהובטח שה' יילחם להם, היו מוכנים להיכנס לארץ. אולם כשציווה ה' את משה להכין את ישראל למלחמה ולפקוד את כל הגברים מבן עשרים שנה, "כל יוצא צבא", איש על מחנהו ואיש על דגלו, והם הבינו שיהיה עליהם לשלוף חרבות ולהילחם בשבעת העמים – התייראו, ומחשש של סכנת נפשות ביקשו לשלוח מרגלים. המרגלים חזרו ואמרו: "אפס כי גם עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם… לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". ויבכו ויילונו על משה ואהרן, ויאמרו: "לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב, נשינו וטפינו יהיו לבז, הלא טוב לנו שוב מצרימה", להיות עבדים לפרעה (במדבר יג-יד).
חטא האמונה
באופן עמוק יותר, חטאם היה באמונה. מדובר בחטא שרבים טועים בו, ומה שנדמה להם אמונה הוא בעצם כפירה או עבודת אלילים, ואילו מה שנראה בעיניהם כפירה הוא בעצם אמונה.
להבנתם המוטעית, האמונה מתגלה בנס, ואילו הטבע מנוכר לאמונה. לכן כל זמן שה' התחייב לקיימם בניסים, היו מוכנים להיות לו עבדים. אבל כשהבינו שיהיה עליהם לכבוש את הארץ במצוות ה', העדיפו להיות עבדים לפרעה. כביכול אמרו: ה' יכול להתגלות בניסים שמעבר לטבע. אולם הטבע עצמו מתקיים בלעדיו, ובו שולטים הרשעים כפרעה, ואם חוזרים להנהגת הטבע, אזי עדיף לעבוד את פרעה.
אולם התורה מצווה אותנו להאמין שה' מחיה את הטבע, והוא ציווה אותנו לכבוש את הארץ וליישב אותה. וכאשר הולכים בדרכו, ברכת ה' מתגלה דרך כוחנו ועוצם ידינו, והטובה והברכה שופעים, ומתברר שה' הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת. זהו שציוותה התורה, שאחר שניכנס לארץ ונכבוש אותה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, נזכור שכוחנו מאת ה'. שנאמר (דברים ח, יח): "וזכרת את ה' אלוקיך, כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל, למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה", וכפי שביאר מורנו הרב צבי יהודה על פי הר"ן.
אמונת ישראל מתגלה כאשר האדם מגלה את מלוא כוחו ועוצם ידו, כשהוא זוכר שאת כל הכוח קיבל מאת ה', שציווה אותו לדבוק בתורה ובמצוות ולהיות שותף עימו ביישוב העולם ושכלולו.
קטנות אמונה מול גדלות אמונה
בעלי האמונה הקטנה חושבים שככל שיבטלו את כוחו של האדם, כך יגדילו את האמונה. לכן הם אוהבים לבוז למדע, לעבודה וליישוב הארץ. לכן לדעתם אין מצווה לעסוק ביישובו של עולם, ללמוד מדעים או ליישב את הארץ ולהתגייס לצבא.
אולם מכוח קדושתה של ארץ ישראל מתגלה שהגילוי האלוקי הגדול ביותר הוא דרך הטבע עצמו. ולכן מצוות יישוב הארץ "שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (ספרי ראה נג), ו"כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א־לוה" (כתובות קי, ב). כי מתוך מצוות יישוב הארץ מתברר שהעיסוק ביישובו של עולם הוא המשכת דבר ה' בעולם, והוא גילוי צלם האלוקים שבאדם. ולימוד המדעים הוא לימוד מעשה בראשית. וכך העולם כולו מואר באור ה', והאדם מתמלא באהבת ה' וברצון לדבוק בתורה ובמצוות כדי להוסיף ברכה לישראל ולכל העולם.
קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ
פלא קיבוץ הגלויות ויישוב הארץ נעשה במסירות נפש של המוני יהודים, והוא נעשה מכוח ההבטחה האלוקית שכל העולים, חילונים כדתיים, האמינו בה, והגשימו את מה שנאמר (דברים ל, ג-ה): "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמיים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשך ייקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך".
מצד אחד זה מעשה ה', שנאמר (יחזקאל לו, כד): "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם", ומצד שני מעשה אדם – שעלו והתיישבו ולחמו, שאם לא כן מדוע הייתה התורה צריכה לצוות את ישראל ליישב את הארץ. החיבור של ההארה האלוקית עם מעשה האדם, הוא האמונה הגדולה.
אמונתם של החלוצים
גם החלוצים החילונים, למרות שהפסיקו לשמור מצוות שבין אדם למקום, מתוך אמונה לוהטת בעם ישראל ומורשתו מסרו את נפשם על העלייה לארץ, על יישובה ועל ההגנה עליה. התנ"ך האיר את דרכם, ומסורת ישראל הנחתה אותם לעלות לארץ ולבנות ולהיבנות בה. כשיצאו לקרב להגן על עם ישראל השב לארצו, התכוונו ללכת בדרכם של משה רבנו, יהושע בן נון ודוד המלך, והתקדשו בקדושת כלל ישראל, וזכו לתקן את חטא המרגלים ולהיות שותפים מרכזיים בהקמת מדינת ישראל ובפיתוחה. גם מבחינה דתית צרה, התברר שמתקני חטא המרגלים צדקו, שכן במדינת ישראל אחוז היהודים שומרי המצוות הוא הגבוה ביותר, ואחוזי ההתבוללות הם הנמוכים ביותר.
הרב וולבה ומלחמת ששת הימים
לעומת זאת, מסופר בספר 'מתנת עני' (עמ' 86) על הנהגותיו של הרב שלמה וולבה, משגיח ישיבת באר יעקב: "ישבנו במקלט של הישיבה אחרי תפילת שחרית כשפרצה מלחמת ששת הימים. באותו יום הייתה המחשבה בכל היישוב פסימית. ההרגשה הייתה שבאים לקראתנו ימים קשים ביותר. גם אדמו"ר (הרב וולבה) חשב כך, ואף שלח קבוצת בחורים לחו"ל לפתוח שם סניף של הישיבה, ואף שלח עימהם את כתבי היד שלו.
לאחר זמן, כשישבנו אצלו, הוא אמר לנו שהוא רוצה לומר לנו מה הוא חשב באותה השעה, כשנשמעה האזעקה וישבנו במקלט. הוא חשב כך: שהוא מוכן למות על קידוש השם, וקידוש השם שמותו יכול לגרום כשיתברר שהציונים לא יכולים לבנות מדינה.
כנראה הוא חשב שהקמת המדינה על ידי הציונים הייתה חילול השם, ועל זה הוא מסכים למסור את נפשו למות".
צדיקים שאינם מאמינים
על כגון זה אמר רבנו הרצי"ה "צדיקים שאינם מאמינים". מדקדקים במצוות רבות אבל אינם מאמינים. ה' ציווה את ישראל ליישב את הארץ, שתהיה בריבונות ישראל ולא בריבונות עמים אחרים – והם כופרים בכך. גם אינם מאמינים בדברי הנביאים שאמרו שחילול השם הגדול הוא גלות ישראל, שנאמר (יחזקאל לו, כ): "ויבוא אל הגויים אשר באו שם ויחללו את שם קודשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו". גם אינם מאמינים שקידוש השם הגדול הוא חזרת עם ישראל לארצו ויישוב הארץ, שנאמר (שם לו, כג-כד): "וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים… ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". ואינם מבינים שדווקא מתוך כך, מתוך דרך ארץ שקדמה לתורה, יתפתח תהליך תשובה אמיתי, של צדיקים מאמינים. שנאמר שם אחר כך (לו, כה-כו): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבעם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר".
