If more people would understand this it would be a different world!!!
בגמ' בסוכה (מ"ט) אמרו שיש שני מהלכים, האחד שתורה לשמה היא תורה של חסד, ותורה שאינה לשמה היא תורה שאינה של חסד, ומהלך שני שתורה לאחרים היא תורה של חסד, ובודאי זו אין מחלוקת, אלא הם שני שלבים בענין יפוצו מעינותיך חוצה. עיקר העיקרים שאנו צריכים לשנן לעצמינו הוא שהלומד תורה בחשאי ובמסתרים יושב בקרן זוית ועמל שוב ושוב להבין פשט בבירור אחד, עליו עומד העולם, וזהו דבר שצריך להרעיש עליו בזמנינו, על הביטוי המצוי " סתם אברך", ואף בשידוכים מצוי ששואלים מה עושה האבא הוא סתם אברך, והרי סתם אברך זה קודש הקדשים זו, המעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, וכל שית אלפי שנים אינו שוה לקוצו יו"ד של " של סתם אברך" אחד, והיום נעשה שיבוש הדעות שמי שאינו בעל משרה הוא אברך בעוד שהוא נזר הבריאה, ולימודו מקיים כל את העולם וכמ"ש רש"י בגדר אפיקורס שאומר מאי אהנו לן רבנן - לדידהו קרו לדידהו תנו, ופרש"י והם אינם יודעים שעליהם העולם עומד, וכל מה שאותו אפיקורס חי ויכול לדבר ולשאול מאי אהני לן רבנן הוא בזכות אותם רבנן.
והגומל חסד הגדול בעולם מי הוא שיושב בפינתו ולומד, ועמל להבין רש"י אחד כצורתו, ובמשנה באבות אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז וכו' ותלמוד תורה כנגד כולם, וכתב בפהמ"ש ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא ומהו שאוכל פירותיהם בעוה"ז בודאי הקרן היא לעוה"ב ועיקר השכר רק בעוה"ב ואין בזה מטבע לשלם, אבל במצוות שבין אדם לחבירו כגמילות חסדים, כבוד אב ואם, הלווית המת וביקור חולים וכו' שההנה את חבירו, בדין הוא שגם הוא יהנה מברכת העוה"ז ואם כן תימה מה שייך כאן ותלמוד תורה כנגד כולם, דאף שכל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה והיא המצוה הגדולה ביותר, אבל כאן אין עוסקים ביחס לערך של מצוות אלא במה שמהנה לחבירו, ומה ת"ת ענין כאן?
אלא שבאמת זה המתנה הגדל בעולם.
וזה שאמרו בסוכה שתורת זו חסד תורה לשמה, בתורה שלא לשמה אינו
לומד לשם התורה אלא לשם עצמו. אבל אם לומד לשם התורה ומתייגע, אין לך מסתורין גדול מזה, ומי יכול לדעת עוצם ותוקף גבורתו שהמעיינים
והמבינים האמתיים רואים מבצבץ מכל מילה ופסיק במה שכתב כי את
המאה פעמים ואחת אי אפשר לראות וזו תורה לשמה, וזה המתנה הגדול
לעולם והוא המקיים והמעמיד של העולם, וזו תורת חסד. וחלק
מהפירותיהם בעוה"ז של התלמוד תורה כנגד כולם, הוא כשהאדם זוכה
שבאמת ניתנים לו כלים נוספים להנות את העולם, רק לא מה שהלימוד
שלו נותן נשמת חיים לכל העולם באופן סגולי, אלא שבתורה עצמה הוא
זוכה להנות כל את העולם, וזהו שלב נוסף בתורת – חסד תורה ללמדה
לאחרים, זו אין תחליף לתורה לשמה, אלא הכל מתחיל מתורה לשמה
שזה תורת חסד האמיתית, אלא שבכלל פירותיה של תורת זו חסד הוא
שזוכים להנות את הבריות גם באור התורה וזוכה להיות מקור. [הגר"א עוזר שליט"א]
