בדידי הוה עובדא, הרי בגודל ענותנותו [של הג"ר יצחק גולדשטיין זצ"ל] נסע יום בכל באוטובוס נסיעה ארוכה ומפרכת אחה"צ ללמוד עם קטן ממנו, והגיע יום אחד ואמר לי תאמר לי מה אני צריך לעשות, הגיע המנהל הראשי ס"ש של שוטנשטיין (בתחילת עריכת הבבלי בעברית) באופן מיוחד ליום אחד לתכלית אחת להפגש אתו, ונפגשו באותו בוקר, והציע לו הצעה דמיונית בסכום אגדי, בתנאי שיקדיש כל את היום לעריכה, ואע"פ שכבר הוסיף שעות בלילה, טען שיום עבודה הוא בוקר ואחה"צ כי בלילה כבר נרדמים, ובסכום כזה היתה פרנסה בריוח עם סידור הילדים ללא דאגות לכל החיים, מה לעשות?
הרגשתי שנופלים עלי השמים!, אמרתי לו הרי אתה יודע שאני מרגיש בזה כאילו נוטלים את החיים , שלי הרי אתה החיים שלי אלא שיש גמרא מפורשת עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך, ואמנם אני אשאר בלי חיים, אבל חייך קודמין, עד עתה חיית בדוחק, וכעת אתה זוכה שהמקיים את התורה מעוני זוכה ומקיימה מעושר ועליך לקבל את ההצעה. ואמר לי הג"ר יצחק "אמרתי לו מיד שאין על מה לדבר", והסביר באמת גם לי חבל שעות הבוקר שאת הלימוד של האנציקלופדיה, שאצטרך להעבירם ללילה כי אני מרגיש ששם אני עושה שטייגן וגם בבוקר אני צלול יותר, אך מצד זה הייתי מקבל את ההצעה כיון שהיא תקל עלי מאד, אבל הלימוד שאנחנו לומדים זו התורה לשמה שלי, ואת התורה לשמה אינני מוכר בשום הון שבעולם, וכך ענה מיד ובשלמות גמורה, בבחינת אם יתן איש כל את הון ביתו באהבה שאהב ר' יצחק את התורה בוז יבוזו , שום דבר בעולם לא היה נחשב בעולם, ואף שהוא ענין של כדי חייו ולא מותרות, זהו מסר נפשו על התורה וזה מחייב, וזהו כגון דין בר נש - למלאכים אין נסיון כזה, אבל לבר נש זה ניסיון ועמד בזה בגבורה ובישרות של האלקים עשה את האדם .
וברמב"ם הל' ת"ת בענין הרוצה לזכות לכתרה של תורה, ידועה
הלכה שהוא התנאי האחרון שלא יאבד אחד מלילותיו, יש אבל הלכות
רבות לפני כן וכולם נתקיימו בו. הרמב"ם כתב שם שהרוצה לזכות לכתר זה לא יתן את לבו שיקנה גם עושר וגם כבוד, שאם יחשוב לא כן יזכה
לכתר של תורה לעולם, ולא יסיח דעתו מהתורה, והתורה הולכת ממקום גבוה למקום נמוך ואינה נמצאת אצל גבה לב ויהיה שפל רוח וכו',
ורואים שבאמת הוא זכה לכתר תורה.
מהו כתר תורה? יש לומד תורה, והרמב"ם מונה כתר תורה, ופירושו
שהאדם הופך למהות אחרת כדוגמת כתר כהונה שכהן הוא מציאות
אחרת, וכתר מלכות של מלכי בית דוד, שהמיוחד בו שהמלך אינו רק
שררה בפועל כמלכי ישראל אלא חפצא אחר של אדם, וישב שלמה על
כסא ה', וכך מבאר ר' לייב (בענין משיחה בשמן המשחה) שמשיחה
בשמן המשחה רק יש בדברים שנהפכים למהות אחרת ככהנים וכהן גדול,
וכלי שרת שנהפך מכלי חול לכלי שרת, ולכן זה רק במלכי בית דוד
ואילו מלכי ישראל אין מושחין בו אלא בשמן אפרסמון, וגם הזוכה לכתרה
של תורה שונה מלומד תורה דעלמא שנהפך לאדם אחר לגמרי.
[הגר"א עוזר שליט"א]
