כאשר לימוד התורה הוא בדרך של אומנות, כבנאים העוסקים בבנינו של עולם, ,ת"ח יש זכויות של אומנים. הרמב"ן כתב בענין מזיק באונס על מה שכתבו תוס' דבאדם המזיק אדם מועד לעולם ועשה שוגג כמזיד ואונס כרצון, והקשו מהגמ' בסבלים שנשאו חבית ונשברה שפטורים, והרי אדם המזיק חייב גם באונס, וחלקו בין אונס גדול לאונס קטן, אבל הרמב"ן בחידושיו כתב שאין חילוק בין אונס גדול או קטן כיון שהתורה חייבה באונס, וסבלים ששברו את החבית בדרך עבודתם פטורים מפני שאומן שמזיק בדרך אומנתו, כסבל ששבר בזמן שנשא החפץ, לאו שם מזיק עליו כי הוא עוסק באומנותו .
יש ווארט מר' משה לייב סאסובר, אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, תורה נלמדת מתוך חירות, והביא זה על משל, שאמרו בגמ' יומא שהנמצא בהיכל המלך צריך לדעת כל את גינוני המלכות לנהוג כך ואין זה פשוט כלל, ואינו דומה הנהגתו של אדם בבית המלך לדרך שהוא מתנהג בביתו, צריך לדעת איך להתנהג, ואמר, כשהמלך זקוק לחליפה, ומביא חייט מעולה, החייט מומחה באומנותו, לא אבל למד גינוני מלכות, וכשהחייט מופיע בבית המלך כמו חייט, אומר תסתובב ימינה שמאלה, וכשאדם אחר ידבר אל כך המלך הרי הוא מורד במלכות, אך הוא מוכרח לעבוד כך ורק אפשר לו לעבוד כך, התורה נלמדת מתוך חירות, ולכן בן לך אין חורין אלא מי שעוסק בתורה, לימוד התורה הוא מעשה אומנות ונדרש לזה מצב של חירות.
בסוף עירובין מבואר שאף שיש עשר קדושות בארץ ישראל זו למעלה מזו, ויש חילוקי קדושות בהר הבית ובמקדש עצמו, ובעזרת כהנים ובין האולם ולמזבח, ההיכל, וקדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביוה"כ פעם אחת בשנה, אבל כאשר יש צורך בתיקון בקדש הקדשים האומנין נכנסים לתקן את בדק הבית, ובעירובין - תנו רבנן הכל נכנסים בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסים לויים, אין שם לויים נכנסים ישראלים. והיינו שאפילו בקדש הקדשים, מקום שכה"ג אינו נכנס אלא פעם אחת בשנה לכפר, נכנסים אפילו טמאים כשאין טהורים. רואים שיש זכויות מיוחדות לאומנים.
וכן בירושלמי, הלא מצד הדין אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת, וקדושת בית המדרש גדולה עוד יותר, רבי אבא אמר לתלמידיו, כשיבא אורח אליכם תכניסו אותו לבהמ"ד ללון, אותו עם חמורו כי בהמ"ד הוא הבית של רבנן, ולת"ח זכויות מיוחדות מפני שהם הבנאים שעוסקים בבניינו של עולם, וכמשנ"ת שהמזיק פטור, ומותר להכנס לקה"ק ולהכניס את החמור לביהכ"נ.
בסוף עירובין מבואר שאף שיש עשר קדושות בארץ ישראל זו למעלה מזו, ויש חילוקי קדושות בהר הבית ובמקדש עצמו, ובעזרת כהנים ובין האולם ולמזבח, ההיכל, וקדש הקדשים מקודש מהם שאין נכנס שם אלא כהן גדול ביוה"כ פעם אחת בשנה, אבל כאשר יש צורך בתיקון בקדש הקדשים האומנין נכנסים לתקן את בדק הבית, ובעירובין - תנו רבנן הכל נכנסים בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים, אם אין שם כהנים נכנסים לויים, אין שם לויים נכנסים ישראלים. והיינו שאפילו בקדש הקדשים, מקום שכה"ג אינו נכנס אלא פעם אחת בשנה לכפר, נכנסים אפילו טמאים כשאין טהורים. רואים שיש זכויות מיוחדות לאומנים.
וכן בירושלמי, הלא מצד הדין אסור לאכול ולשתות בבית הכנסת, וקדושת בית המדרש גדולה עוד יותר, רבי אבא אמר לתלמידיו, כשיבא אורח אליכם תכניסו אותו לבהמ"ד ללון, אותו עם חמורו כי בהמ"ד הוא הבית של רבנן, ולת"ח זכויות מיוחדות מפני שהם הבנאים שעוסקים בבניינו של עולם, וכמשנ"ת שהמזיק פטור, ומותר להכנס לקה"ק ולהכניס את החמור לביהכ"נ.
הגר"ש פישר זצ"ל
