העיקר - לב טוב

 

אליעזר - דולה ומשקה

בפרשתינו אברהם אבינו שולח שליח לחפש אישה ליצחק בנו, וצריך להבין מדוע יצחק לא הולך בעצמו, הרי החלטת הזיווג היא החלטה מכרעת, כפי שניתן לראות אצל אברהם אבינו, שמשֹרה יצא יצחק ולהבדיל מהגר יצא ישמעאל?

אלא, אליעזר אינו אדם רגיל, כפי שמסביר רש"י (בראשית טו, ב): "דמשק אליעזר - דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". אברהם אבינו לימד תורה לרבים, אך היו רבים שהיו רחוקים מאברהם אבינו וקרובים יותר לאליעזר.

אליעזר היה דולה ומשקה, הוא היווה מעבר בין אברהם לאנשים מהרחוב. הוא מכיר טוב יותר את המציאות ואת האנשים, יודע איך לדבר ולשמוע אותם. יש לו כשרון גדול יותר לבחור מי מתאים ליצחק, אפילו יותר מיצחק עצמו.

בנוסף, כתוב ברש"י (בראשית כז, א) שבזמן עקידת יצחק המלאכים בכו ודמעותיהם ירדו לתוך עיניו של יצחק ולכן התעוור. כלומר, יצחק הוא אדם מלאכי, אדם עליון, אדם שמימי, הוא לא מהעולם הזה. משום כך בבחירת שידוך, בענייני העולם הזה, אליעזר יהיה מנוסה יותר ממנו.

בגמרא מובא (בבא בתרא קסח. ) שכשת"ח נכנס לחופה הוא צריך להביא איתו 'עם הארץ' שיוודא שמביאים לו את האשה הנכונה ולא אחרת. אמנם הרמב"ם פסק "לא יקדש אשה עד שיראנה ותהיה כשרה בעיניו שמא לא תמצא חן בעיניו" (הלכות אישות ג, יט), כלומר אדם צריך להסתכל על אשתו לפני החופה, אז מדוע יש חשש שתכנס אחרת והוא לא ישים לב? מסביר המשנה למלך (באיסורי ביאה פכ"א ה"ד): אפילו אם הת"ח ראה את ארוסתו פעם אחת הוא לא ישים לב אם יחליפו אותה בחופה. תלמידי חכמים לא עסוקים בכך, הם לא שמים לב לדברים הללו.

הסתכלות פנימית

אם כן, כיצד נאמר על אברהם שלא ידע איך אשתו נראית עד שהגיעו למצרים שנאמר: "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את", ורש"י מסביר - "עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות..."?

אלא שאברהם לא שם לב למראה החיצוני של שרה. אדם רגיל לכוד בתוך גופו, ולכן חשוב לו היופי החיצוני של אשתו, ואם הוא לא רואה את היופי הזה זה יכול לגרום לו משבר. אך לאברהם אבינו לא אכפת, הוא לא עסוק בחיצוניות כלל אלא רק בפנימיות ולכן לא שם לב ליופי אשתו עד שהגיעו למצרים, וכך גם יצחק.

כשבאים לבחור אשה, צריך לעשות שני בדיקות, שכלית ורגשית:

בדיקה שכלית - האם ישנה התאמה. אשה טובה, מידות טובות, יראת שמים וכו'.

רגשית – האם הוא מרגיש אהבה.

הבחינה הראשונה היא אובייקטיבית, השניה סובייקטיבית. כולם יכולים לבדוק ולראות את הצד השכלי, אך האם הוא מרגיש אהבה, את זה רק האדם יכול לבדוק.

כיצד בוחרים? כל האנשים שמתאימים שכלית נכנס לתוך 'שדה הנבחרים', ובתוך שדה זה האדם צריך ללכת לפי הרגש, לבדוק את מי הוא אוהב רגשית. עם זאת הוא צריך להיזהר שהרגש לא יסחוב אותו מחוץ ל'שדה הניבחרים'.

אליעזר יכול לבדוק יותר טוב מיצחק את הבדיקה השכלית, הוא לא נוגע בדבר, הוא לא יפול ברגש, הוא מומחה בעולם הזה ודולה ומשקה מתורת רבו לרבים. אך את הבדיקה הרגשית אליעזר לא יכול לעשות, אך זה לא מה שקובע אצל יצחק אבינו. כמובן שיש ליצחק רגש, שהרי כתוב "ויאהבה" (בראשית כד, סז) אך הרגש שלו מכוון לפי השכל. האבות שולטים על האישיות שלהם ע"י השכל. "האבות הן הן המרכבה" (בראשית רבה, לך לך, פרשה מז), השכינה רוכבת על כל אישיותן.

אינטלגנציה רגשית

ראינו אצל האבות ארבעה סוגי חתונות: שרה, רבקה, רחל ולאה.

1) שרה- קרובת משפחה, הוא מכיר אותה ואין הפתעות.

2) רחל- אהבה ממבט ראשון. כבר בפגישה הראשונה הוא התאהב בה.

3) לאה- חתונה בכפייה. "ויהי בבקר והינה היא לאה" (בראשית כט, כה). יעקב כלל לא ידע אם מי הוא מתחתן, רק בבוקר הוא שם לב שזאת לא רחל אלא לאה.

4) רבקה- שידוך. שידוך מוחלט בלי פגישות, כשניפגשו הם כבר היו נשואים. למרות זאת כתוב עליו מה שלא כתוב לא על שרה ולא על לאה "ויאהבה" (בראשית כד, סז).

יצחק אהב, אך אהבתו הגיע מהשכל, זה נקרא אינטלגנציה רגשית. אינטלגנציה רגשית זה להיות רגיש לשני לשים לב אליו. לא להעיק על אחרים. כל אדם צריך לדעת איך לנהל את רגשותיו, ולבדוק אותם, מה שטוב לחזק ומה שפוגע להוריד.

כל אחד רואה את החשיבות באינטלגנציה הרגשית. דייל קרנגי, סופר אמריקאי, כתב בנושא ספר "כיצד לרכוש ידידים והשפעה", כלומר איך להתייחס לאנשים, לחייך אליהם, לדבר איתם, כדי לרכוש השפעה ולהרוויח כסף, הספר הזה התפרסם בכל העולם במליוני עותקים. יש דברים שהרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" לקח משם, גייר וכתב. הוא הפך את הספר מ"כיצד לעשות כסף" ל"כיצד להיות טוב לבריות".

על מנת שהאדם לא יהיה מעצבן לא צריך להיות אדם גדול, גם אמריקאים פרגמטיים (מעשיים) מבינים את זה. אמנם הם עושים זאת למען הצלחתם בחברה, לתועלת עצמית. אדם שמרוכז בעצמו, שעסוק רק במה שהוא צריך לקבל ולא דואג לזולת, לא יצליח להיות להתקדם. זה לא ריווחי, , אנשים לא יכבדו אותו ולא יסמכו עליו. אנשים אוהבים את האנשים שרגישים אליהם, לכן זה משתלם להיות רגיש לשני. אדם צריך לדעת לנהל את רגשותיו כדי שיצליח בחיים. את הדבר הזה ראוי ונכון ללמוד מהם, אך לא למען הכסף, אלא לשם שמים, שלאשתך יהיה טוב איתך, שלחברים יהיה טוב איתך. זו אותה השיטה, רק המטרה אחרת.

יצחק אבינו ניהל את רגשותיו. כתוב בגמרא (מסכת כתובות טז:): "כיצד מרקדים בפני הכלה? כלה נאה וחסודה". אך אם היא לא יפה, כיצד ישקר? מסבירים בית הלל "לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות" אם היא יפה בעיני החתן, אז לומר לו שהיא יפה, כי היא יפה בעיניו. אך אם היא חיגרת או סומא (נכה או עיוורת) או שאר מומים גלויים כיצד היא יפה בעיניו הרי זה מכוער! מסביר המהר"ל (נתיב האמת) היא יפה בעיניו כי הוא אוהב אותה. היופי מגיע אחרי האהבה, לא משנה לו שהיא חיגרת וסומא.

שליטה בכוחות הנפש

האדם צריך לדעת למשול בנפש שלו (כוזרי ג, ה). כמו מלך שאוהב את האזרחים, ונותן להם מה שהם צריכים וכשהוא קורא להם, הם באים לפי בקשתו. כך גם האדם צריך לשלוט בכל כוחות נפשו. לדעת לתת לכל כח את מה שניצרך לו. כשיש לו צורך לאכול הוא אוכל, וכשצריך הוא ישן, בנוסף לכך כשהם טועים בכיוון - הוא מכוון אותם. למשל אם אדם מתרגש מהאשה של השכן, הוא מטורף! הוא חייב לכוון מחדש את הרגש שלו. האדם צריך לשים לב לאן הרגש שלו הולך ולכוון אותו.

לפני מאתיים שנה סופרת צרפתיה כתבה סיפור בנושא, "היפה והחיה". נערה אחת הייתה בכפר, ובכפר יש בחורים נחמדים ומבריקים, אך אין להם לב טוב, והיא לא מתחברת לאף אחד. יום אחד היא נכלאה בארמון יחד עם חיה. החיה הייתה באמת אדם שכושף להיות חיה. אך לחיה יש לב טוב ולמרות המראה החיצוני שלה, היא מתחילה אט אט להתאהב בו. כשהיא התאהבה בו לבסוף לגמרי, הכישוף נעלם, החיה נעלמת ומופיע במקומה נסיך. הסיפור הזה בא ללמד אותנו שצריך להפסיק להסתכל רק על היופי החיצוני, צריך להתחיל לראות את היופי הפנימי שנמצא בכל אחד.

היום הבחורים שקועים רק בחיצוניות. אפילו בחורים שהיו בישיבה עשר שנים, עוזבים בחורה בגלל שהיא לא מספיק יפה בשבילם. פעם בא אלי בחור, ביקש שאמצא לו שידוך והתחיל להסביר לי מה הוא מחפש: כתוב בתורה ששרה הייתה יפה, וגם רחל...- עצרתי אותו. אמרתי לו: אם אתה רוצה אישה יפה תגיד ישירות, אל תלכלך על אבותינו שהתחתנו לפי החיצוניות. אברהם בכלל לא הסתכל על אשתו עד שהגיעו למצרים, ויעקב לא שם לב שהחליפו את רחל בלאה, הם בכלל לא שמו לב לחיצוניות. חוץ מזה, אמרתי לו, אם אתה מעוניין בבחורה יפה תגיד. אין יותר בחורות יפות, הייתה בחורה אחת יפה ולקחתי אותה לעצמי. לקח לו שלושה ימים להבין את מה שאמרתי לו.

סיפור נוסף היה לי עם בחור שהצעתי לו כמה שידוכים וזה לא התקדם. בסוף הוא שאל: איפה בת זוגי?! אמרתי לו הבאתי לך את בת זוגך, היא התאימה לך בדיוק, אבל בגלל שהיא לא היית מספיק יפה זרקת אותה. פספסת אותה.

אמנם עדיין יש כאלו ששואלים: הצורך לאהוב הוא צורך חומרי, כיצד אפשר להשתלט על החומריות?

התשובה לשאלה זו נמצאת בספר חשוב מאוד שמדבר על הנושא הזה - "התורה". כמובן שהאדם הוא חומרי, הרי יש לו נפש אלוקית ונפש בהמית. העבודה שלנו היא לסדר את הנפש הבהמית ע"י הנפש האלוקית. "וייצר ד' אלוקים את האדם" (בראשית ב, ז). וייצר- שני יו"דים, יצר טוב ויצר רע. לאדם יש יצר טוב ויצר רע, יצר טוב - שכלי רוחני, יצר רע – חומרי (מורה נבוכים ג, כב). לא צריך להרוג את הצד החומרי, אך יש צורך לסדר אותו. יש דברים חומריים שצריך לזרוק ויש דברים חומריים שצריך לצמצם, כגון אוכל ושינה. אם כן יש צורך בחומריות, ומי שאין לו חומר, גם אין לו רגשות.

היופי נובע מאהבה

ואם ישאל השואל כיצד אפשר להשתכנע שמישהי יפה אם היא מכוערת, נענה לו שלא אוהבים משהי בגלל שהיא יפה, אלא בגלל שאוהבים אותה היא יפה. כמו הסיפור המפורסם על היפה והחיה.

מעשה בבחור שהיה במצוקה נוראה, הוא חיפש באינטרנט עזרה ובסוף מצא משהו שיעזור לו, הוא דיבר איתו וחיזק אותו עד שהוא הצליח ממש להשתקם נפשית. אמר לו: תודה רבה, עזרת לי, חיזקת אותי, אני חייב לך הכל. מי אתה? ענה לו: מה זה משנה. תגיד מי אתה? אני אשה. תודה רבה, תודה רבה. כך המשיך הקשר, וכל פעם שהיה לו קשה, היא עזרה לו וחיזקה אותו. מי את? איך קוראים לך? בת כמה את? תגידי, תגידי. בסוף ענתה לו שהיא בחורה רווקה בגיל שלו. היא כ"כ עזרה לו ושיקמה את החיים שלו עד שהוא התאהב בה אהבת נפש. אז הוא ביקש ממנה: תשלחי לי את התמונה שלך, לא כדאי לך. בבקשה. בסדר אני אשלח, אך זה בלי אחריות. הוא קיבל את התמונה וראה שהפנים מעוותות לגמרי בגלל תאונה. זהו הבחור ניגמר. לאט לאט הוא התגבר וחיזק את עצמו, חידש את הקשר ובסוף החליטו להתחתן. תחת החופה הוא עמד עם אשה מכוערת ברמה שאי אפשר לתאר, אבל פניו קרנו מאושר. מתחת החופה היא העבירה לו תמונה, זה התמונה שלי, איך שניראיתי לפני התאונה, בחורה יפה מאוד.

בחירת רבקה ע"י ניחוש?

כשמסתכלים בדרך שבה בחר אליעזר את רבקה, רואים שהוא בוחר ע"י ניחוש: "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (בראשית כג, יד). כלומר הוא מתנה שאם דבר מסויים יקרה, זה יהיה סימן שזאת האישה המתאימה ליצחק. כך גם מוכח בגמרא "כל ניחוש שאינו כניחושו של.." (חולין צה:) והרי אסור לנחש!

מסביר הרמב"ם שבאמת תנאו של אליעזר לא היה ניחוש. מדוע? מבאר הכסף משנה שניחוש זה דבר שאין בו היגיון, כגון: 'אם אני אראה חתול שחור סימן שיהיה לי יום רע'. אך תנאו של אליעזר נבע מתוך שכל והיגיון, הוא בדק אם יש לה לב טוב.

בדיקת השידוך

לא צריך להגזים בבדיקת בת הזוג, צריך לבדוק רק דבר אחד, מסביר הכלי יקר (בראשית, כד, יד) האם היא "כלה שעיניה יפות", העיניים משקפות את הלב, אם עיניה יפות יש לה לב טוב. אם יש לה את זה כל השאר זה שולי, כל הבעיות תפתרנה. אם אין לה לב טוב, אם היא איננה גומלת חסדים, כל שאר המעלות לא ישנו דבר, הנישואין יעלו על שרטון תוך זמן קצר.

מעשה בבחור שהכיר שני בחורות מהשבט, שניהן מצאו חן בעיניו והוא לא ידע להכריע ביניהם. אז הוא שיתף את רבו בהתלבטות, הראשונה בחורה מבריקה ומעניינת, השניה אמנם לא מבריקה ומעניינת אך יש לה לב טוב. אמר לו רבו: תתחתן עם הבחורה עם הלב הטוב, עדיף להתחתן עם חילוניה עם לב טוב ולא עם דתיה בלי לב טוב. אם תתחתן עם דתיה בלי לב טוב יהיה אסון, אך חילוניה עם לב טוב, יהיה בסדר, בסוף הכל ייפתר.

לב טוב, זה יסוד הכל. לכן אסור להתחתן עם בני עמון ומואב לעולם אפילו התגיירו, מדוע? "על אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כג, ד-ה) אין להם לב טוב.

הוכחת ההתאמה

"והאיש משתאה" (בראשית כד,כא), אליעזר מתפעל מזריזות הנערה שמשקה אותו ואת גמליו, רצה מהבאר לשוקת הלוך ושוב, הלוך ושוב. "הצדיקים זריזים לעשות את הטוב". לא רק שרבקה אימנו עושה חסד, יש לה תשוקה לעשות חסד, יש לה 'אהבת חסד'. יושב שם אליעזר עם כל הפמלייה שלו, לא מזיזים אצבע, והיא לא מבקשת מהם שיעזרו, היא עשתה הכל לבדה, לא מתלוננת. היא אוהבת לעשות חסד (ספורנו כד, כא).

"והאיש מחריש" (בראשית כד,כא) אליעזר מחכה, בודק מה יקרה בסוף, אולי בסוף היא תבקש תשלום, הרי אף אחד לא עושה כזאת עבודה ללא תמורה. אך להפתעתו היא לא מבקשת מאומה, פראיירית אמיתית. זה בדיוק מה שאליעזר מחפש פרייארית, היא תתאים ליצחק אבינו. אברהם אבינו הוא מלך הפראיירים, אפילו כשה' רצה להחריב את סדום, עיר של רשעים, אברהם מתפלל עליהם להציל אותם. אפילו אחרי שהוא עשה ברית מילה, עם כל הכאבים, כשמגיעים אורחים, למרות שהם עובדי עבודה זרה, הוא רץ לקבל את פניהם להכניסם לביתו ומכין להם סעודה. הוא מגייר אנשים ושרה את הנשים. אחיינו, לוט הלך לגור בסדום, עיר של מושחטים, ובסוף הוא נשבה במלחמה, אברהם לא מהסס רודף ונילחם עם ארבעת המלכים כדי להציל אותו. אחרי הניצחון מגיע מלך סדום מציע לו כסף וזהב, אברהם עונה לו "אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברהם" (בראשית יד, כג).

כל דבר שעושה אברהם אבינו זה לשם שמים, כך גם רבקה - לכן היא מתאימה למשפחה. הגורם הראשי שהורס את הנישואין ומעכב אותם זה אהבה עצמית יתירה. וודאי שאדם צריך לאהוב את עצמו, "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח), אך צריך להיזהר לא להגזים, מי שאוהב את עצמו יותר מדי ומרוכז רק בעצמו הוא בלתי ניסבל.

יסוד הכל זה לב טוב ואהבת חסד. צריך לאהוב מכל הלב, אהבה לשם שמים, אהבת אמת. הרצי"ה פעם ראה תלמיד עם ספר, שאל אותו מה זה? ענה: ספר של קירקגור (פילוסוף גרמני), שאל אותו הרצי"ה אפשר להשאיל ממך את הספר? התפלא תלמיד ושאל: הספר מעניין את הרב? ענה לו: אם זה מעניין אותך זה מעניין אותי. למחרת החזיר לו הרצי"ה את הספר מלא בהערות והוסיף, אצלנו יש טוב יותר. לאהוב את השני ולהתעניין בדברים שמעניינים אותו.

היכן נמצאת המחשבה

יצחק אבינו היה מוכשר גם בעולם הזה, אך למרות שגופו היה בעולם הזה, ראשו היה בעולם הבא. צריכים להיות מאוהבים בעולם הבא. כשרבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר יצאו מהמערה וראו אדם חורש בשדה תמהו, העולה על הדעת להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה?! נתנו עיניהם בו ונהפך לגל עצמות. אמר להם הקב"ה באתם להחריב את עולמי?! חזרו למערה. במשך שנה למדו איך לתרגם את כל מה שלמדו לחיי המעשה. כשיצאו בפעם השניה מן המערה רבי אלעזר היה שורף ורשב"י מרפא, פתאום ראה יהודי זקן רץ בכניסת השבת, עם שני הדסים בידו. שאל אותו מדוע אתה רץ? לכבוד שבת, לשם מה שני ההדסים? לכבוד שבת, כנגד זכור ושמור. ראה כמה חביבות המצוות לעם ישראל ונתפייס. הזקן הזה הוא אדם עייף, כל השבוע עובד קשה לפרנסת ביתו, מסיים לעבוד קצת לפני שבת ומתאמץ להביא הבייתה לכבוד שבת שני הדסים. אך היכן כתוב שצריך להביא הדסים לשבת? אלא שהמצוות חביבות עליו, הזקן חי בתחתונים, אך הראש שלו נימצא בעליונים. הוא מאוהב ברבש"ע, הוא רוצה להדר את השבת.

כל אדם צריך לבדוק היכן הלב שלו נימצא, מהי השאיפה שלו? יוסף הצדיק היה במצריים, בבית פוטיפר עם אשה שפלה, בכלא עם כל הפושעים, משנה למלך בארמון של מושחטים, איך הוא הצליח לשמור בכל הדרך הזאת על צדקותו? אלא שהוא לא היה שם. כמו שלפעמים תלמיד בכיתה מרחף, הוא לא שם, הוא חי במקום אחר. גם אסתר המלכה הייתה בארמון של אחשוורוש המלך ושמרה על רוח הקודש, היא הצליחה להשאר בעולמות עליונים למרות שבמציאות הגופנית חייתה במקום שפל ומושחת.

כמובן שיצחק אבינו לא רק חי רק בעולמות רוחניים הוא גם עסק בדברים גשמיים "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים", יצחק עסק גם בחקלאות. האדם צריך לאכול וכשצריך גם נלחמים, אך צריך להשאיר את הראש בחוץ, כמו שהחיילים בצה"ל הם לא אנשים לוחמניים, הם לא אנשים שרוצים להרוג אלא אנשים מוסריים, אנשים עם אידאלים שרוצים להגן על עמם, הם לא רוצים להלחם, הם צריכים להלחם להגן על המדינה.

הר' אבינר