"וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ יְהֹוָ֛ה דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא"
משתאה נגזר משורש ״שאה״ [!!!], שהוראתו הבסיסית: חוסר חיים ושממה. בהרחבה, הוא מציין אי־בהירות השכל, השתוממות. ״השתאה ל־״: הביט בתמהון, פער פה בתדהמה.
ההיענות לתפילתו של אליעזר עלתה על כל ציפיותיו. הוא ביקש כל הזמן לדבר, אך עצר עצמו ונשאר בשתיקתו, כדי לשמוע בסופו של דבר, האם הנערה שדמתה כל כך לתיאור שנתן, תעמוד גם בתנאי אברהם לגבי ייחוסה.
״מִשְׁתָּאֵה״ אינו פועל אלא שם עצם בצורת נסמך: הוא היה במצב של השתאות כלפיה; הוא עמד משתאה והולך כל הזמן.
הצליח נגזר משורש ״צלח״, הקרוב ל״שלח״: להניע דבר לקראת מטרה. האות צד״י מוסיפה את ענין ההתגברות על מכשולים. מכאן ש״צלח״ פירושו: להגיע למטרה תוך התגברות על כל מכשול העומד בדרך. כך גם נאמר על התקדמות אש ששום דבר אינו יכול לעצור בעדה: ״פֶּן־יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף״ (עמוס ה, ו). ״הצליח״: הביא דבר אל מטרתו, למרות המכשולים העומדים בדרך.
קרוב לזה, אולי, גם ״סלח״: ראוי לו לחוטא שיושם מעצור בהתקדמותו בדרך חייו. מתן אפשרות לחוטא להתחיל מחדש בדרך התקדמותו, ולהתקדם שוב לקראת עתיד חדש, זהו ״לסלוח״. [רשר"ה]
ההיענות לתפילתו של אליעזר עלתה על כל ציפיותיו. הוא ביקש כל הזמן לדבר, אך עצר עצמו ונשאר בשתיקתו, כדי לשמוע בסופו של דבר, האם הנערה שדמתה כל כך לתיאור שנתן, תעמוד גם בתנאי אברהם לגבי ייחוסה.
״מִשְׁתָּאֵה״ אינו פועל אלא שם עצם בצורת נסמך: הוא היה במצב של השתאות כלפיה; הוא עמד משתאה והולך כל הזמן.
הצליח נגזר משורש ״צלח״, הקרוב ל״שלח״: להניע דבר לקראת מטרה. האות צד״י מוסיפה את ענין ההתגברות על מכשולים. מכאן ש״צלח״ פירושו: להגיע למטרה תוך התגברות על כל מכשול העומד בדרך. כך גם נאמר על התקדמות אש ששום דבר אינו יכול לעצור בעדה: ״פֶּן־יִצְלַח כָּאֵשׁ בֵּית יוֹסֵף״ (עמוס ה, ו). ״הצליח״: הביא דבר אל מטרתו, למרות המכשולים העומדים בדרך.
קרוב לזה, אולי, גם ״סלח״: ראוי לו לחוטא שיושם מעצור בהתקדמותו בדרך חייו. מתן אפשרות לחוטא להתחיל מחדש בדרך התקדמותו, ולהתקדם שוב לקראת עתיד חדש, זהו ״לסלוח״. [רשר"ה]
