ואולם עם כל זה, דע שהזכרת שם אלקים בקו"ף במקום ה"א כפי שנפוץ בזמנינו, וכן קל במקום אל, קה במקום יה [שק"י במקום שדי, צבקות בשם צבאות] וכיו"ב, לא נזכר שמץ מנהו בדברי חז"ל והקדמונים [כמובן שמהמדפיסים שכותבים בקו"ף, אין ראייה]. ועד שעלו מתימן לארצינו הקדושה, לא נשמע אצלינו מי שיבטא השמות באופן זה, ואדרבה י"ל שהוא גנאי לכנות כך לשמו יתב' כאשר כתבו הפוסקים לעניין המזכירים "אדושם" במקום אדנות כדאי' ביוסף אומץ להר"י יוזפא סימן שמ"ט, ובט"ז סימן תרכ"א ססק"ב ואליה רבה שם. וע"ע טהרת המים מערכת ה"א אות פ"ו. ולקמן אות ג' ד"ה וכן, בשם כף החיים. רק כאן ע"י בתי החינוך של הילדים מקטנותם, נתלמדו מהאשכנזים לומר השמות הנז' בקו"ף, והורגלו כל כך עד שלא נרגש בזה שום גנאי, דכיון דדשו דשו. ואדרבה אם ישמעו מי שאומר בה"א אפילו כשקורא פסוק דרך לימודו וכיו"ב יתמהו עליו, או אפילו יגערו בו. [וגם הגיית השם באופן יו"ד ק"י וכו' לא נשמע אצלינו, אלא אומרים יו"ד וה"א ווא"ו וה"א, ועמ"ש בס"ד בקונטריס זה שמי לעלם אות ד' דף קי"א. וע"ע ספר שולחן מלכים סימן ה' ס"ק מ"ה]:
ואם תרצה הוכחות לדברינו, הא לך מה שכתב רבי' יהודה החסיד בס"ח סימן תתרצ"ב וז"ל, לא יתחיל אדם בפיוטיו בתיבה או בשתים בשם, כי כן מנהג כשאדם אומר לחבירו וכו' איזה סדר, הוא משיב אהללה אלהי. הרי על חנם הזכיר השם. ומה שהראשונים עשו, לפי שהראשונים לא היו נושאים לשוא, אלא היו עושים בחכמה, כך היו אומרים סדר של יום ראשון, או של יום שני ע"כ. ולמה לא תירץ שהיו אומרים אהללה אלקי בקו"ף, אלא ודאי עדיין לא נשמע בזמנו שם זה. כמו כן בתשובת הריב"ש סימן ת"ח שדן איך לומר ברכת אירוסין אחרי שנתקדשה ע"י שליח ועכשיו חוזר לקדשה ע"י עצמו, וכתב לומר ברוך אתה השם מלך העולם וכו' ע"ש. ומזה למד המשנה למלך פ"א מברכות הלט"ו דלאו דוקא שם בן ארבע אלא ה"ה אלהינו ע"ש. ועכ"פ מוכח ששם אלקינו בקו"ף לא יפקד ולא יזכר אז, דאי לא"ה היל"ל בנוסח זה, דומיא דכתב השם תמורת שם אדנות:
ברם בדורות האחרונים הוא שנתפשט לומר בסגנון זה, וכפי שנמצא בערוך השולחן סימן רט"ו סעיף ב' שגדול הקורא ברכה בלימודו, לא יאמר אדנות בפירוש אלא יאמר השם. וכן יאמר אלקינו. וכן הדורשים ברבים ומזכירים פסוק שיש בו שמות, לא יפרש אדנות אלא יאמר השם. ואף שיש מתירים, צריך להתרחק מזה, וכן אנחנו (האשכנזים) נוהגים ע"כ. ובפלא יועץ ע' שם שמים כתב וז"ל, כבר הזהירו הפוסקים שלא יאמר אדם לחבירו, אמרת אלהינו (לשון שאלה). אלא יאמר לו, אמרת יעלה ויבא. וכן לא יאמר אמרת אלהי הנשמה. שהוא הזכרת ה' לבטלה. אלא יאמר אמרת ברכות השחר. או יאמר אלקי או אלקינו בקו"ף. וכן המסייעים בברכות חתנים, לא יתחילו לסייע מתיבת אלהינו, אלא ממלך העולם, וכל כיו"ב. וצא ולמד עד היכן חששו להזכרת ה' לבטלה עד שאמרו שלא יאמר לה' קרבן, אלא קרבן לה'. וכן לא יאמר אדם לחבירו ה' יתן לך ימים טובים, אלא ימים טובים יתן לך ה'. וזה משום חשש שמא תכף שיזכיר שם ה' תצא נפשו וכו' ע"ש. והמשך דבריו דלעיל, תמצא להלן אות ד' ד"ה אבל:
ונראה לענ"ד שמתחילה היו כותבים שם אלקים וכיוצא בו בקו"ף מדרך חומרא שמא יבא הכתב לידי בזיון, והוא מפני שצורת אות קו"ף דומה לה"א. [ועל דרך זו נהגו אצלינו לכתוב אלד'ים בדל"ת, יד'וד' במקום שם הוי"ה ברוך הוא וכיו"ב, מהאיי טעמא גופא]. אלא שאח"כ נשתרבב הדבר שחזרו לקרותו כך בקו"ף כמו שהוא כתוב בספרים שלפניהם. [וכן אותיות השם יו"ד ה"א וכו', קראו יו"ד ק"י, משום הוגה את ה', כמש"כ החיד"א והחת"ס והחיי אדם ועוד יוסף חי, הבאתים בקונטריס זה שמי לעלם אות ד']. וצ"ל דלא חשבי לה גנאי דומיא שכתבו הפוסקים לענין כינוי אדושם, דשאני התם דאפשר לומר השם תמורת אדנות. אבל בשאר שמות מאי איכא למימר, דבמה יבדלו ויוכרו. ואין למדין אי אפשר משאפשר. [ומ"ש הגרע"י בשו"ת יחוה דעת ח"ג סימן י"ג בשם יוסף אומץ שאין דרך כבוד לומר אדושם או אלקים בקו"ף, המעיין יראה שלא נז' אלקים כלל ביוסף אומץ. והוא עצמו בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן י"ג העתיק דברי היוסף אומץ בלא עניין אלקים]:
