Saturday, December 31, 2022

מסע ההלוויה של הרבנית הצדקנית מרת שולמית אזרחי ע”ה

הרבנית שולמית אזרחי זצ"ל

הרב ישראל וינר

סבתא איננה. איננה. היד רושמת את המילים, אך הלב מסרב להאמין. ממאן להכיל. המחשבה על כך ששוב לא ניכנס לבית החמים והמוכר ברחוב קאסוטו 22, נטפס את גרם המדרגות הקצר אל המפלס השני, ונפגוש את סבתא יושבת על הכסא הקבוע לצידו של שולחן המטבח, כמו ציפתה לבואנו בכליון עיניים, כמעט ואינה מתקבלת על הדעת.

בדרך להלוויה, בבוקר ירושלמי צלול אוויר הרים, קרני השמש מחממות את שמשת המכונית, רומזות על מזג אוויר נאה, אביבי. אך בהגיענו לשכונת בית וגן הצינה הירושלמית מקפיאת עצמות, חושפת את שקריה של השמש. שכונת בית וגן התעטפה באבל עם הסתלקותו של אחד מעמודי התווך של השכונה. תושבי השכונה אפופי היגון המתכנסים בהמוניהם בפינת הרחובות קאסוטו ומיכלין ממחישים כי לא יום אביב הוא, אלא יום חורף אפור, נוגה.

הדרך הארוכה ורוויית התוגה מעוררת מחשבות, וההרהורים הנוגים מתחלפים עד מהרה בהתענגות אחרונה על רצף זכרונות הילדות המתוקים מסבתא האהובה, סבתא שמעולם לא הייתה רק סבתא, אלא התנהגה יותר כמו אמא – אמא שלא מהססת להביע את דעתה בנושאי חינוך, אך ממתיקה את דבריה תמיד במיני מתיקה מקופסת הממתקים הסודית, שכולם ידעו היטב את מיקומה המדויק במעמקי ארון הבגדים בחדר השינה.

אבל האמת היא, שהנהגותיה המיוחדות של סבתא שלנו לא התמקדו רק בנו, נכדיה האהובים, אלא יועדו לכל באי ביתה הרבים, ובפרט תלמידי ובוגרי הישיבה לדורותיה, ולכן לא פלא שלצד היגון הפרטי שנפל עלינו, בני המשפחה, עם הסתלקותה מעמנו של סבתא, ישנו גם האבל הציבורי, הרחב, על פטירתה של 'הרבנית' – כך, בפשטות – כפי שכונתה סבתא בפי כל, שאופף כעת את אלפי תלמידי הישיבה לדורותיה, לצד תלמידותיה הרבות ביובל השנים שבהן העמידה דורות של תלמידות כמחנכת נערצת.

כי סבתא, סבתא שלנו, לא הייתה 'סתם' אישה רגילה. כשכותבים על סבתא הדמעות זולגות, מאיימות להשבית את המקלדת, כי הכתיבה מציפה את הזיכרונות מהאישה המיוחדת, הנדירה, כלילת השלמות, שזכינו לגדול לצידה. אישה שקיימה בגופה – ובשמחה – את מאמר הכתוב 'לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה' במשך כל חייה, פעם אחרי פעם, בהקריבה את עצמה ושאיפותיה – והיו לה דעות חדות וברורות בכל נושא וענין – למען האידיאל הנשגב: הרבצת התורה של בעלה הגדול מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א. עוד מימות הקמת ישיבת 'עטרת ישראל', עת עזבה את שכונת מולדתה, גאולה, כדי לעקור אל השכונה המרוחקת בית וגן, שבקושי נחשבה כחלק מירושלים באותם ימים, ואחר כך לאורך השנים, בכל פרשת דרכים, בכל פעם שהיה ספק כיצד לנהוג, בעצם לא הייתה כל התלבטות: נעשה את מה שצריך בשביל הישיבה. מה שאנחנו צריכים? לא מעניין. הישיבה, הרבצת התורה והעמדת התלמידים, זה מה שחשוב.

הכסא והשולחן של הרבנית בבית ברחוב קאסוטו. צילום: יעקב חנינה - הנקודה


ובעצם, כשחושבים על זה, גם כשמדברים על מה שאנחנו צריכים, אולי מדובר על האינטרסים של הזולת, של המשפחה אולי, אבל מה עם האינטרס של סבתא? אולי לה עצמה פחות נוח לנסוע למחנה 'בני תורה' ולישון – בגיל לא צעיר – על מיטת סוכנות בחדר פנימיה?! אבל על הנושא הזה אנחנו אפילו לא חושבים. כי במשך עשרות רבות של שנים לא היה לסבתא שום דבר משל עצמה, או עבור עצמה. כלום. כל מעייניה היו בדאגה לזולת – ואת עצמה היא ביטלה לגמרי. וכל כך ביטלה – עד שאנחנו אפילו לא שמנו לב...

גם את ביתה, מבצרה, פתחה סבתא בעין רחבה לכל מבקש – בלי לחשוב על עצמה. כפי שראתה בבית הוריה הגדולים, מרן המשגיח רבי מאיר חדש זצ"ל ורעייתו הרבנית צביה לאה ע"ה, גם ביתה של סבתא היה פתוח תמיד בפני כל מבקש – ולמעשה בפני כולם. דלת הכניסה של הבית המפורסם ברחוב קאסוטו מעולם לא ננעלה במנעול, והבית מוגן רק באמצעות סיסמה 'סודית', שאותה ידעו תמיד היטב כל תלמידי הישיבה ובוגריה. אנחנו הנכדים נכנסנו תמיד בלי לנקוש בדלת לבית של סבתא, שאותו ראינו כבית-שני שלנו, אבל גם בחורי הישיבה מעולם לא חשבו לנקוש על הדלת לפני שנכנסו להכין תה במטבח של הרבנית...

הבית הגדול היה פתוח תמיד לעצה והדרכה מתבונתה וניסיונה של סבתא, וכל תלמיד שישב פעם במטבח לשיחה עם סבתא, לא במהרה ישכח את חדות ובהירות עצותיה. ובכלל, תלמידי הישיבה היו תמיד בראש מעייניה של סבתא. היא הכירה היטב את הבחורים, וידעה מי זקוק למילה טובה ומי לסיוע בתחומים אחרים – וכמובן מיהרה למשוך בחוטים הנכונים כדי לפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר. גם בנושא השידוכים לא טמנה סבתא את ידה בצלחת, ועד לשבועות האחרונים ממש עוד עמלה וטרחה סביב הצעות שידוכים פרי רעיונה לתלמידי הישיבה.


אבל לא רק בני הישיבה העסיקו את ליבה הרחב של סבתא. כל אומלל וכל אביון תפס את מחשבותיה של סבתא, ובליבה הרחום היא מצאה מקום לכל אחד ואחד. אף אחד מאיתנו, הנכדים, לא ישכח את משלוחי המזון העמוסים שהיו נשלחים מדי שבוע בידינו הרכות, כבר מגיל צעיר מאוד, בדרכם למעלה רחוב משולם-ראט, אל נקודת איסוף המזון של ארגון 'יד אליעזר', אך עם השנים למדנו שהיה זה רק קצה הקרחון של פעילות החסד אדירת המימדים של סבתא שהקיפה בעצם כל נזקק שרק הובא לידיעתה...

אחד ממפעלותיה הגדולים של סבתא, הוא הספר המונומנטלי שכתבה אחר אביה, מרן המשגיח הגאון רבי מאיר חדש זצ"ל. לא מדובר בספר ביוגרפיה גרידא, אלא זהו ספר לימוד לכל דבר וענין, שכן בין שורותיו שזרה סבתא לקחי חיים ומוסר מתורתו של אביה הגדול, ובכך סייעה להעברת והנחלת משנת המוסר הסלבודקאית של מרן המשגיח זצ"ל לדורות הבאים.

את שמו של הספר קראה סבתא 'הגביע שעלה על גדותיו', לציון אחד מלקחי המוסר הקולעים של המשגיח, שקבע כי המחנך צריך לנהוג בעצמו כמוזג לגביע – ימזוג אל קרבו ככל שיכיל, ואז כשימשיך למזוג יגלוש המשקה אל קרבם של הכלים שסביב. ואכן, דומה שכשאר חלקי משנתו של אביה, סבתא ספגה אל קרבה גם את נקודה זו; שלמות נדירה שכזאת, קשה, ואולי בלתי אפשרי למצוא. בני המשפחה כולם מעידים בהשתאות שאף אחד מאיתנו לא ראה מעולם את סבתא כועסת! מעולם! היא הייתה יכולה לעיתים לדבר בתקיפות, כשהדבר היה נצרך, אבל להתרגז? לכעוס?! מעולם לא! כי כשמגיעים לשלמות נדירה כזאת בעבודת המידות, אין סיבה להתרגז. אפשר אולי לדאוג, לעיתים לרחם, אבל להתרגז? אין סיבה.

זאת הייתה סבתא האהובה, הרבנית שולמית אזרחי ע"ה. החותם העז שנוכחותה הטביעה עלינו, בני המשפחה, על תלמידותיה הרבות ועל באי ביתה ותלמידי הישיבה לאורך השנים, הופך כעת ליגון צורב, עמוק. הלב מתקשה להאמין, ממאן להכיל. ומשמים ננוחם.

הכותב בעת יהום הסער, נכדה ישראל וינר.

Madreigos

Some people are concerned only with their own physical well being. Money, physical health, comfort, luxuries, vacations, cars etc. etc. Such individuals are, if I may wax Maimonedian for a moment, on the level of בעלי חיים. 

Others are concerned with their spiritual development as well. They learn Mussar and/or Chassidus and really care about the state of their Neshamos.

A higher level is those who are concerned with the material and spiritual well being of their communities. 

A higher level is of those who are concerned with the material and spiritual well being of Klal Yisrael. 

A yet higher level is when a person is concerned with the well being of all of humanity. 

Even higher - all of the cosmos. Such a person knows that Hashem's presence is everywhere and the elevation of the cosmos is the elevation of the שכינה. 

If we are not there - at least we can strive to get there.  

Thursday, December 29, 2022

The Role Of Mussar In 5783

 




Points To Ponder



"10-year dreams. 5-minute actions.

Where do I want to be in 10 years?

What can I do in the next 5 minutes to contribute to that outcome?"

------

"Anyone can listen. All you have to do is stop talking.

But to be a good listener, you have to stop talking and be interested.

Genuine curiosity is the precursor to understanding, and a good listener helps the other person feel understood."

------

"You can graduate with the finest degrees. You can read the most useful books. You can enjoy the loving support of family and friends.

But your degrees can't take action for you. Your books can't make the decision for you. Your family can't live your life for you.

There is no substitute for courage. At some point, you have to make the choice."

-------

"At the end of each year, I ask myself two questions:

1) What do I want to create in this New Year?

And, perhaps even more importantly,

2) What do I want to let go of?"

------

"I know now, after fifty years, that the finding/losing, forgetting/remembering, leaving/returning, never stops. The whole of life is about another chance, and while we are alive, till the very end, there is always another chance."

-------

It's one year from now. December 2023. The habit you were hoping to build during the year didn't stick. What is the most likely reason it failed?

-------

"You just need to have the courage to eliminate everything that doesn't directly feed what you really want."

-------

"It is nearly impossible to have your best idea the first time you think about something.

The most likely way to uncover important insights is to frequently revisit a problem. The longer you're in the game, the more ideas bubble up to the surface.

Time unlocks insights."

[In Torah it means chazara chazara chazara and new insights usually come].

--------

"Happiness is simply the absence of desire... Happiness is not about the achievement of pleasure (which is joy or satisfaction), but about the lack of desire. It arrives when you have no urge to feel differently. Happiness is the state you enter when you no longer want to change your state."

איזהו עשיר? ....

-------

"Risk is an essential need of the soul. The absence of risk produces a kind of boredom which paralyses in a different way from fear, but almost as much."

-------

“When I say it's you I like, I'm talking about that part of you that knows that life is far more than anything you can ever see or hear or touch. That deep part of you that allows you to stand for those things without which humankind cannot survive. Love that conquers hate, peace that rises triumphant over war, and justice that proves more powerful than greed.”


-----

“Love is a decision, it is a judgment, it is a promise. If love were only a feeling, there would be no basis for the promise to love each other forever. A feeling comes and it may go. How can I judge that it will stay forever, when my act does not involve judgment and decision. If you "fall in love'" you can just as easily "fall out of love".”

מלכות ישראל

 תיקון

כתבתי - הרמב"ם כותב [הל' חנוכה ג' א'] בסתמא ש"חזרה המלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" בלי לציין שהיה כאן חטא כלשהו. כלומר, לשיטתו לא היה כאן כל פגם אלא אדרבה הרמב"ם לכאורה ראה מלכות החשמונאים באור חיובי.

שמעתי מהרב דרוקמן שאחרי החשמונאים מלכו הצדוקים ובכל זאת הרמב"ם מציין זאת לשבח כי עדיף שלטון של יהודים לא טובים מאשר לא יהודים. 

הריני חוזר בי. 

How To Stay Calm Under Pressure

Eric Barker

We’d all like to know how to stay calm under pressure. Sure, I could pull a bunch of research studies on it and just summarize those for you. But that always leaves the lingering question: “But does this stuff work in the real world?”

So who really knows about being cool as a cucumber under the most intense pressure imaginable? I’d read that when top bomb disposal experts approach a device designed to kill them, their heart rate actually goes down. Folks, I think we have a winner…

So I called a Navy EOD Team Leader.

Navy EOD (Explosive Ordnance Disposal) isn’t like your average police department’s bomb disposal unit. These guys defuse torpedoes — while underwater. They disable biological weapons, chemical weapons… even nuclear weapons.

For security purposes our friend requested to remain anonymous. He’s been deployed in both Iraq and Afghanistan and faced some things that are — quite literally — the stuff of nightmares. Repeatedly.

So what can you and I learn from him? How do you stay chill, keep your focus and make tough decisions when facing the most intense pressure imaginable?

Let’s get to it…
Avoid “The Rabbit Hole” And Do A Threat Assessment

Something’s going wrong. You’re worried and your mind starts to race. Your old friend Panic is nuzzling up to you and wants to snuggle. Your brain starts asking, “What if X happens? What if Y happens? What if? What if? What if?”

Navy EOD techs refer to this as “the rabbit hole.” And if you go down it, things are going to get very bad very fast. Here’s our EOD Team Leader:


With any device that’s improvised we talk about “rabbit holes.” You can go down the rabbit hole of “What if they put in this? What if they included this bit of circuitry or this kind of switch or this crazy new device or circuit board or whatever?” The opportunities for people to construct new and ingenious and totally insidious IEDs is just infinite. It’s possible when you’re looking at the device to go down a rabbit hole of “It could be this, it could be this, it could be these 10,000 different things…”

You need to avoid going down the “rabbit hole” and do what Navy EOD techs call a “threat assessment.” That means looking objectively at the situation and asking, “What kind of problem is this?”

Think about a similar situation you’ve been in before that looked like this one. How did you resolve it? What worked? Maybe you’ve never been in a situation exactly like the current one, but that’s okay. Generalize. You’ve probably dealt with something that was kinda similar or you’ve seen someone else do it.

Leveraging experience is what makes the top Navy EODs able to stay calm and size up a terrifying situation before they’ve even approached the explosive device. Here’s our EOD Team Leader:


They develop this sixth sense about what’s going on. Some of the guys had seen and prosecuted 300 or 400 devices. It was amazing what they could tell you before they ever saw the device. “This device is probably just a pressure plate, maybe with an S and A switch. There’s a possible secondary back-up waiting for us if we were to go at it from this angle.” They would just be able to tell that from merely looking at the situation.

Leveraging your prior experience (or the experiences of others) is what allows you to wrap your brain around a very frightening scenario and see it as just another version of a problem you’ve solved before. And that allows you to keep moving forward when you’re scared.

Alright, you dodged the rabbit hole and you’ve done a threat assessment. But what mindset do you need to stay calm and focused before you act on this problem — or before you cut that red wire?

Emphasize The Positive And Focus On What You Can Control

Our EOD’s superior officer once told him a story about trying to defuse a mine while underwater — and realizing that he had become trapped, unable to move his hands or feet. What was the next thought that went through the chief’s head?


“I’m still breathing, so that’s good. Now what else do I have that’s going for me?”

That’s what you call “looking on the bright side.” Steven Southwick and Dennis Charney studied resilient people for over 20 years. They interviewed Vietnam prisoners of war, Special Forces instructors and civilians who dealt with terrible experiences like medical problems, abuse and trauma. And what was one of the things that kept all of these survivors going? Optimism.

By starting with the good, but staying realistic about the facts of the situation, our EOD’s superior was able to stay calm and focus on what he was able to control and start taking steps toward resolving the situation. Our EOD friend explains:


He’s like, “If you can wiggle your fingers, the line that’s wrapped around you or whatever situation you’re in, if you can do one little thing to make it a little bit better, then do that. If you can do another thing and then another thing, and then you can have cascading positivity as opposed to spiraling negativity.” You get to know the technical parameters of whatever job you’re doing and then you go, “Is this really an emergency? Yeah, but it’s really only an emergency if I can’t find a solution. What is my next step to make this situation just slightly better?”

Again: He was underwater, unable to move his hands or feet, and was next to an explosive device. But he didn’t see it as an emergency.

It was only an emergency if he couldn’t find a solution. Sound crazy?

You’re moving at 65 miles an hour toward a concrete wall. Scary? If that concrete wall is a natural bend in the highway and you can just turn the steering wheel of your car gently to the left, you wouldn’t be frightened. In fact, you probably do it all the time without thinking about it. Not an emergency.

Life and death stakes don’t faze you if you’re optimistic and feel you have some control.

So now it’s time to act. You need to get in there and solve the problem at hand. How do you keep your cool and stay focused when you’re in the thick of it?

The Secret To Calm And Focus Is Knowing The Next Step

We’re all scared of the unknown. Because then your brain turns to speculating. To worrying. And that takes you down the rabbit hole. The secret to calm and focus is simply deciding what you need to do next. That prevents the gap from opening up where the speculation and worrying grows. Here’s our EOD Team Leader:


When you have something to concentrate on, your mind can remain focused no matter what’s happening. If there is some kind of device and you need to do something and you’re clearly in a hazardous situation, you knew what the next step was. If you were sitting there and had no idea what to do, that would be really terrifying. When you have the next step in your mind, then that’s what you focus on.

Maybe what’s next is just a baby step. That’ll do. Maybe you are so out of your depth that the next step is “ask for help.” That’s actually a good one. You don’t need to fix everything in one fell swoop. You just need to know your next step and you can keep it together.

Now when you consider your next step, you want to think technically and specifically to resist panic. And be grateful you don’t have to face situations like our friend did — when you’re 130 feet underwater and your breathing equipment fails:


My dive rig was having a primary electronics assembly failure, meaning it was no longer actually providing me the oxygen that I needed to live. By definition this is an emergency, but when you know the way that system works, when you know that there’s the manual override, that you can provide yourself oxygen and you can actually manually drive the rig, then I know what I need to do to get myself out of this situation. When you think about it in those terms, which is to get away from the label of what this situation is and then get into what is technically going on here, then it’s a lot easier. Then you don’t get focused on the fear. You get focused on “What’s my next step?”

The ancient Stoics avoided negative emotions by focusing on process, not outcomes. And that’s what you want to do. Focus on your next step, and then the next step, and then the next…

I know what some people are thinking: “But what if I don’t know my next step? How do I get my calm back if I lose it?”

Our EOD friend has been there. And he’s been there with a bomb in front of him:


The only time I ever really felt crippling fear was the moment that I lost sight of what my next step was. We were in a situation where there was a device and it was way more dangerous than what we expected. I had not done a good job because I had not prepared myself for the worst case scenario. For the first time as an officer, I was like, “I don’t know what to do.” I was scared for my team. I was scared for myself.

What should you do when you’re lost for a next step and your brain is filled with anxious thoughts? There’s an answer — one that Buddhist monks and PhD neuroscientists would agree on:

Just consider those racing thoughts in your head and ask yourself, “Are they helpful?” And then make a decision.

When I spoke to leading mindfulness expert Joseph Goldstein about how to deal with troublesome thoughts he said:


This thought which has arisen, is it helpful? Is it serving me or others in some way or is it not? Is it just playing out perhaps old conditions of fear or judgment or things that are not very helpful for ourselves or others?

And guess what our bomb disposal buddy did to resolve the situation? He’s no mindfulness expert — but he knows what works when panic sets in. See if what our EOD Team Leader told me sounds familiar:


Then I thought, “This is not helpful. None of this is helpful. What do I do now?” Then I thought, “This is what needs to happen. We need to make this radio call. The guys down range need to be conducting this action. We need to push this group here. We need to move this group.” Then all of a sudden, you’re back into your rational thought and away from any kind of selfish fear.

He asked if the thoughts were helpful. They weren’t. And so, to the best of his ability, he just made a decision on what his next step would be. And neuroscience research shows that making decisions reduces worry and anxiety — as well as helping you solve problems.

Via The Upward Spiral:


Making decisions includes creating intentions and setting goals — all three are part of the same neural circuitry and engage the prefrontal cortex in a positive way, reducing worry and anxiety. Making decisions also helps overcome striatum activity, which usually pulls you toward negative impulses and routines. Finally, making decisions changes your perception of the world — finding solutions to your problems and calming the limbic system.

Your problems have been defused. We’ve learned a lot. Let’s round it up and learn one last secret from our EOD friend that can help you be ready for challenges before they ever occur…

Sum Up

Here’s what you need to know about how to be calm under pressure, from a Navy bomb disposal expert: Avoid “The Rabbit Hole” And Do A Threat Assessment: Ignore the “What if?” questions. What’s a similar problem you’ve dealt with? Leverage prior experience to calmly size up challenges.

Emphasize The Positive And Focus On What You Can Control: Take a second to think about just how dangerous driving a car actually is. But it doesn’t faze you. A feeling of control makes all the difference.

The Secret To Calm And Focus Is Knowing The Next Step: Ignore thoughts that aren’t helpful. Make a decision. Focus on the next step and you won’t panic.

There’s a saying about bomb disposal:


EOD is the science of vague assumptions based on debatable data taken from inconclusive experiments with instruments of problematic accuracy by persons of questionable mentality.

Cute, huh? It’s an uncertain job with the highest of stakes. But it must be done. And so the people that do it can’t sleepwalk through their job. A mentor of our EOD Team leader once told him:


If you show up to work, you might as well bring yourself along.

EOD techs don’t walk around paranoid — that’s the rabbit hole. But they are engaged.

Want to avoid problems? Want to be calm under pressure when problems occur? Stay engaged.

NEW!!!

What Gave The Shifcha Her Spiritual Capacity At Kriyas Yam Suf?

Why Did The Yam Suf Split Into 12 Different Parts?

The Geulah And Koach HaDa'as

The Prohibition To Take Back One's Grusha After She Married Someone Else

Our "Ponim El Ponim" Relationship With Hashem

The Relationship Between "Yashrus" And "Ormah" [Cunning] In Avodas Hashem

Rambam Hilchos Melachim 5/1

Rambam Hilchos Melachim 5/1 - Part 2

Rambam Hilchos Melachim 5/1 - Part 3

The Ethics Of Warfare

Giving Ta'am To Ta'am

"חלום"

עולם – המשמעות הבסיסית של ״אלם״, ״הלם״, ״חלם״, ״עלם״ היא: להגביל ולא להתפתח. ה״אילם״ מוגבל ביכולת דיבורו; ה״אלומה״ קשורה; ה״הולם״ בפטיש על מתכת – דוחס אותה ומקשה אותה. ״נעלם״ – מוסתר. ״עֶלֶם״ – נער שעדיין לא התפתח, שהכח הטמון בו עוד לא התממש.

תיבת ״חלום״ מסתורית, כמו החלומות עצמם; שכן משורש ״חלם״ נגזרים גם ״חלמון״ (חלמון־הביצה) ו״החלמה״ (חזרה לבריאות, התאוששות). תאי החיים של חלמון ביצת העוף נמצאים במצב של אי־סדר; הם קשורים ושזורים זה בזה ועוד לא הוציאו לפועל את כחם. מצב החלום לעומת מצבו העירני של המח, הוא כמו החלמון לעומת האפרוח. האוצר העצום של זרעי הדמיונות והרעיונות אצור ושזור בחלומות. ומזרעים ראשוניים אלו – האצורים בחלומות באי־סדר ובלבול, קשורים ושזורים זה בזה – בונה המח העירני את הגוף העצמאי של הרעיון.
זהו אולי גם כל מהותו של תהליך ההחלמה: להחזיר קשרים שניזוקו, קשרים בין כחות וליחות גופניים; להשיב את התיאום והשילוב החמרי וְהַפָּעִיל של הגוף. לחילופין, מתייחסת אולי ה״החלמה״ בעיקר לתהליך ריפוי הפצעים. יתכן שתהליך זה מתחיל ביצירת נוזלים עבור חידוש הרקמה (מוגלה). שמא תפקיד המוגלה בריפוי הבשר דומה לתפקיד החלמון בתהליך היצירה.
השווה גם ״אולם״: חזק, בריא.
״עולם״ הוא זמן שטרם התגלה לחלוטין, זמן שעוד לא עבר מהכח אל הפועל: עבר, שההווה חבוי בו; ועתיד, שחבוי בהווה. מכאן: ״מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״ (דברי הימים א, טז, לו).

עלה בידינו ש״חלם״ קרוב ל״עלם״, ״הלם״, ו״אלם״ (המציינים דבר קשור וסגור, מצומצם, מוגבל, ובלתי מפותח), והוא השורש של ״חלמות״ (חלמון) ו״חלם״ (ריפוי); ועל פי זה פיתחנו את תפיסת החלומות, כפי שהיא מתבטאת במילה ״חלום״.
״חלום״ הוא המצב המתואר באיוב (לג, טו־יז): ״בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה [שינה עמוקה – חוסר הכרה] עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב [כשהם נמים על מיטותיהם]. אָז יִגְלֶה [יפתח] אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתּם [ויטביע את חותמו על מצבם האסור במוסרות]. לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה [הוא ימנע אדם ממעשה] וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה [וישלול מאיש את גופו]״. חופש הרצון מצומצם, הגוף והרוח נשמעים לחוקים שאינם רגילים. כדרך שבחלמון נקשרים ונשזרים יחד בערבוביה ללא צורה כל הנבטים של הגוף החי העתיד; שכן חסר בחלמון הנפש – הניצוץ של עצמאות חיה, ההופך את כל הנבטים לצורה אחת, מפריד אותם ושולט בהם; כך גם בחלום, חסר השכל ההכרתי, ומחשבות ונבטי רעיונות נארגים יחד, ומתחברים על ידי סמיכות מקרית גרידא, שכן השכל ההכרתי אינו אוחז ברסן ההנהגה. כל ״חלום״ הוא ״חלמות״, חזרה של הנפש, אל המצב העובָּרי.

Wednesday, December 28, 2022

לדמותו של הרב חרל"פ זצ"ל - הרב חיים דרוקמן ז"ל

Does A Person Really Only Use 10 Percent Of His Brain?



No, it’s not true. But don’t feel bad about believing it:

Via 50 Great Myths of Popular Psychology: Shattering Widespread Misconceptions about Human Behavior:

In one study, when asked “About what percentage of their potential brain power do you think most people use?,” a third of psychology majors answered 10% (Higbee & Clay, 1998, p. 471). Fifty-nine percent of a sample of college-educated people in Brazil similarly believe that people use only 10% of their brains (Herculano-Houzel, 2002). Remarkably, that same survey revealed that even 6% of neuroscientists agreed with this claim!

Despite how common the belief is, it’s false:

Neurologist Barry Gordon describes the myth as laughably false, adding, “we use virtually every part of the brain, and that [most of] the brain is active almost all the time”.[1] Neuroscientist Barry Beyerstein sets out seven kinds of evidence refuting the ten percent myth:[10]Studies of brain damage: If 90% of the brain is normally unused, then damage to these areas should not impair performance. Instead, there is almost no area of the brain that can be damaged without loss of abilities. Even slight damage to small areas of the brain can have profound effects.


Brain imaging: Technologies such as Positron Emission Tomography (PET) and functional magnetic resonance imaging (fMRI) allow the activity of the living brain to be monitored. They reveal that even during sleep, all parts of the brain show some level of activity. Only in the case of serious damage does a brain have “silent” areas.

Localization of function: Rather than acting as a single mass, the brain has distinct regions for different kinds of information processing. Decades of research have gone into mapping functions onto areas of the brain, and no function-less areas have been found.
Microstructural analysis: In the single-unit recording technique, researchers insert a tiny electrode into the brain to monitor the activity of a single cell. If 90% of cells were unused, then this technique would have revealed that.

Neural disease: Brain cells that are not used have a tendency to degenerate. Hence if 90% of the brain were inactive, autopsy of adult brains would reveal large-scale degeneration.

And:

In the October 27, 2010 episode of MythBusters, the hosts used magnetoencephalography and functional magnetic resonance imaging to scan the brain of someone attempting a complicated mental task. Finding that well over 10% was active at once, they declared the myth “busted”.

So how did the belief come about?

Via 50 Great Myths of Popular Psychology: Shattering Widespread Misconceptions about Human Behavior:

So, if the 10% myth is so poorly supported, how did it get started? Attempts to track down this myth’s origins haven’t uncovered any smoking guns, but a few tantalizing clues have materialized (Beyerstein, 1999c; Chudler, 2006; Geake, 2008). One stream leads back to pioneering American psychologist William James in the late 19th and early 20th centuries. In one of his writings for the general public, James said he doubted that average persons achieve more than about 10% of their intellectual potential. James always talked in terms of underdeveloped potential, never relating it to a specific amount of the brain engaged. A slew of “positive thinking” gurus who followed weren’t as careful, though, and “10% of our capacity” gradually morphed into “10% of our brain” (Beyerstein, 1999c). Undoubtedly, the biggest boost for the self-help entrepreneurs came when journalist Lowell Thomas attributed the 10% brain claim to William James.

הרב נעם סמט: הספד לרב חיים דרוקמן

How To Get Smarter



John von Neumann could multiply two eight-digit numbers together in his head – when he was six-years old.
At 22 he was helping to develop what would become quantum mechanics. His off-the-charts mathematical ability made the Manhattan Project a success. He all but invented game theory. (Ever hear the term “zero-sum”? He coined the phrase.) And building on work by Alan Turing and Kurt Godel he laid the groundwork for the computer you’re using.

Students could barely keep up with his brilliant lectures but they loved him because he’d crack jokes during class (in three languages.) He’d throw wild parties at his house, occasionally pausing to prove a theorem on a cocktail napkin. And he loved annoying one of his co-workers. A guy named Albert Einstein.

Edward Teller, another genius physicist who worked on the Manhattan Project once said: “Von Neumann would carry on a conversation with my three-year-old son, and the two of them would talk as equals, and I sometimes wondered if he used the same principle when he talked to the rest of us.”

Smarts matter. But most of what we hear about intelligence is a heartwarming tale of utter nonsense. (For one thing, no, you don’t only use 10% of your brain. That’s one of those 20th century myths trapped in amber.)

IQ isn’t just “book smarts” or academic skill. It’s general problem-solving ability. Sure, other things matter, like motivation, curiosity, personality, etc. IQ isn’t everything -- but it influences nearly everything.

Unsurprisingly, smarter employees are, on average, better employees. But it’s not just that smarter people can do more complex jobs. IQ also impacts performance of less complex jobs. Higher IQ janitors are, on average, better janitors. There doesn’t seem to be a threshold. More IQ generally means more better. (And, no, on average, Emotional Intelligence is not more important than IQ when it comes to job performance.) And its benefits are not limited to job performance. In fact, some studies find intelligence is as predictive of a long life as not smoking.

So what’s our problem here? IQ is largely genetic. It has a heritability of .5 and that pretty much sets the range you’ll stay in. It generally stabilizes between ages 7-10. Small changes are possible; large changes are very unlikely. Big increases are usually only due to addressing deprivations, like lack of childhood education, iodine deficiency, getting lead out of the water, etc. Most interventions have little effect and those that do generally fade out after the intervention ends:Listening to Mozart? Doesn’t work.
Brain training games? Don’t work.
Giving kids preschool? Fades out.
Having a “growth mindset”? Greatly exaggerated, at best.Yeah, this is the kind of info that leaves welts. And now that I have seemingly painted myself into a corner, let’s get practical. No, you and I are not going to be John von Neumann. But then again, the vast majority of us don’t have the genes to be professional athletes either.

We can’t improve our genetics but a lot of our mediocrity is self-imposed. There are a number of prescription-strength things we can do to make sure we’re firing on all cylinders and making the best of what we have. We can’t do much to become dramatically smarter but we can do a lot to be less dumb.

Alright, it’s time to lift the zoning restrictions on your brain. Let’s get to it...

Get Your Sleep

I know, I know – that sounds obvious. But don't forget how useful the obvious can be. Because as obvious as it may sound, we just don’t do it. UC Berkeley sleep researcher Matthew Walker reports, “Two-thirds of adults throughout all developed nations fail to obtain the recommended eight hours of nightly sleep.”

Getting enough sleep is a cognitive cheat code. Meanwhile, sleep deprivation knocks the intellectual right out of you. Educational studies show missing an hour of sleep turns a sixth grader’s brain into that of a fourth grader. There’s actually a clear correlation between sleep and grades: “Teens who received A’s averaged about fifteen more minutes sleep than the B students, who in turn averaged fifteen more minutes than the C’s, and so on.”

And the old maxim “sleep on it” is true. You do make better decisions after a good night’s rest.

Well, I don’t get enough sleep, but I feel fine...

That is the slumber equivalent of a drunk saying, ‘Gimme the keys. I’m okay to drive.” In studies, sleep-deprived people consistently underestimate how impaired they are: “after just a few days, the four- and six-hour group reported that, yes, they were slightly sleepy. But they insisted they had adjusted to their new state. Even 14 days into the study, they said sleepiness was not affecting them. In fact, their performance had tanked.”

But isn’t there an easy magic pill?

Well, kinda: coffee and cigarettes. Caffeine and nicotine both boost brainpower, temporarily. (This must be how Cinderella felt.) But they’re a double-edged sword. Cigarettes, obviously, are mucho bad for your health. And while moderate amounts of caffeine are healthy, it can seriously monkey with your ability to sleep. (I am not a caffeine addict. I prefer the word “enthusiast.”) We think that college students who like to party get worse grades because of drinking, but studies show the majority of negative impact comes from daytime drowsiness due to caffeine and poor sleep.

So what else can we do to be less dumb?

Get Your Exercise

Believe it or not, your brain is part of your body. And what’s good for your body is good for your brain. Here’s a sentence for you: “Scientifically, on the current evidence, exercise is the best way to enhance your cognitive function.”

When you exercise it boosts BDNF (brain-derived neurotrophic factor) which helps you learn faster. How much faster? As much as 20%. In fact, cognitive control is measurably better after just a single exercise session.

And if you want to hold on to those precious IQ points as you age, there’s this: “An analysis of sixteen prospective studies including more than 160,000 individuals found that moderate levels of physical activity lowered the risk of Alzheimer’s by 45 percent.”

“Dumb jocks” aren’t looking so dumb anymore. So taking care of your body with sleep and exercise is important, but we can also stay smart by improving what we do with that gray matter…

Stay Calm

Your car can have the most powerful engine in the world, but if someone else grabs the wheel, you’re not going to get where you wanna go. Impulsive feelings can lasso you and hogtie your judgment. Even if you have a high IQ, if you’re caught in a Pigpen cloud of emotion, you’re going to make bad decisions. 

Staying calm is the séance that precedes the exorcism. Scientists refer to it as “arousal control.” How do we stay chill? When you start to get stressed, relax yourself with deep breaths. Teaching recruits to monitor their breathing helped increase Navy SEAL passing rates from 25 to 33 percent. They didn’t freak out, mess up or quit.

Whenever you know you have something challenging coming up, take the time to prepare. A feeling of control reduces stress and keeps our thinking clear. Sounds simple but it’s powerful. When I interviewed someone who defuses bombs for a living, what did he say was vital for staying calm and making the right decision? Always knowing what you need to do next and focusing on that.

Like I said, IQ isn’t everything. It’s great for simple straightforward decisions, but with complex decisions rational IQ-style thinking can backfire. With complex decisions the research shows going with your gut can often be the better choice. And if you’re an expert at something, definitely go with your gut.

Emotions can be useful. To make smart decisions we need to listen to them – but not be controlled by them.

Still with me or are you checking text messages? That raises another issue...



Focus
The internet is half enlightenment engine, half dehydrated concentrate of stupidity. Spend too much time on social media (the epicenter of modern tantrum culture) and you will end up theatrically troubled. It feels like your brain is having trash shoveled into it. What else has such a capacity to make us both simultaneously exhausted and overstimulated?

Neuroscience conclusively shows your brain can’t multitask. Yes, you may think you’re good at it but just like sleep, this is an area where you shouldn’t trust your perceptions. Shifting between tasks is not seamless for your brain. Your focus and attention take a hit every time you switch. Constantly bouncing around between tasks produces the equivalent of a 10-point IQ drop.

Meanwhile, what does research show the most productive computer programmers have in common? An environment free from distraction. So when you want to be at your best, silence your phone and distance yourself from all those attention burglars. “Batch” all email checking, texting, and social media into pre-designated times. Then turn off notifications. This allows your brain to hum at full capacity and increases the secretion of elbow grease to get good work done.

But what’s the most powerful and easiest way to get smarter? Well, it’s not even about you...



Ask For That Thing Called “Help”
Handling every challenge in life by yourself builds character (mostly through nightmares). Your education isn’t complete until you’ve learned to take a hint. When you’re unsure, get help.

You’re not in middle school anymore where getting someone else’s answers is called cheating. You can’t learn the smartest way to handle everything on your own. Ask for advice.

People are busy. They don’t wanna help me.

Wrong-amundo. The research says: “people underestimated by as much as 50% the likelihood that others would agree to a direct request for help...”

Fine, but they’ll be irritated and think I’m stupid.

No, that perspective is stupid. Wharton professor Adam Grant finds: “research shows that people who regularly seek advice and help from knowledgeable colleagues are actually rated more favorably by supervisors than those who never seek advice and help.”

Know what’s even better than just occasionally asking for help? Find a mentor. But does needing someone to guide you mean you’re not a genius? Quite likely the opposite...

For his book Creativity, Mihaly Csikszentmihalyi interviewed over 91 of the most brilliant people in the world (including 14 Nobel prize winners). What did they have in common? By the time they were college age, almost every one of those earthshakers had an important mentor.”

Okay, time to round it all up and learn the good news about the bad news regarding what happens to your smarts as you age...


Sum Up
Here’s how to get smarter:
Get Your Sleep
Get Your Exercise: What helps your body helps your brain. (If you’re the one person reading this who has friends insisting “You really need to exercise less to improve your health!” then feel free to ignore this.)
Stay Calm: We’re grown-ups – but often only theoretically. Impulsivity is considered a negative in research studies and on witness stands. Increase calm to increase smart judgment.
Focus: Things are rarely so bad that distractions can’t make them worse. You do not need the latest cultural software update from social media. I know singletasking sounds like something only elderly people do, like pinochle or saving money, but give it a try.
Get Help: Pre-masticated knowledge is often the best kind. That’s why you’re reading this. Ask for advice. Become the chimeric blend of the smartest people around you.Do we become less intelligent as we age? The scientific answer is: yes and no.

The research shows there are two kinds of intelligence: fluid and crystallized. Fluid intelligence is raw processing power. Figuring things out with no knowledge. Crystallized intelligence is closer to expertise, based more on prior learning and information.

Fluid intelligence declines rapidly as we get older. In fact, it begins dropping at around age 25. Yeesh. But crystallized intelligence doesn’t even peak until age 60. It’s well known that top mathematicians and physicists do their best work in the first half of life. Meanwhile, great authors usually create their masterworks in the second half. 

So as you age, focus on building skills and knowledge. Your processor may not be as fast but you can make up for it with a bigger hard drive. Become an expert at something deep and rich that you’re passionate about -- and keep learning. You may not be as sharp as the young whippersnappers but if you focus on gaining more information about your field they won’t be able to keep up with you.

IQ isn’t everything. It’s just a measure of potential. It’s what you do with what you have that really matters. And, as P.J. O’ Rourke noted, maybe it’s a good thing we’re not John von Neumann:

“Smart people don't start many bar fights. But stupid people don't build many hydrogen bombs.”

Eric Barker

סיפורי צדיקים - על דמותו של הרב דרוקמן ז"ל

Tuesday, December 27, 2022

תיקון מכירה

 


דברי הספד לרב חיים מאיר דרוקמן ז"ל מפי הרב שאול דוד בוצ'קו

 

Rav Bochko wrote an article justifying coed as לכתחילה but Rav Drukman refused to give his haskama b/c he believed that Bnei Akiva being mixed is בדיעבד [unlike what I wrote in a recent post - so I stand corrected!!]. 

Chabad Vs. Aish

 Continuing the thought

I once overheard one young Chabadnik saying to another "I HATE Aish HaTorah". 😲😳

Why would he say that and and feel that way? I think that the answer is that they are in competition. Chabad is trying to be mekarev people to the G-d of Chabad while Aish is trying to be mekarev people to a very different G-d according to their conception. The G-d of Aish. [If their website in any way reflects their conception of G-d then it is really really really far from any authentic Jewish conception - IMHO!!].  This G-d is of course different than the G-d of, say, Brisk. This is not a merely a question of abstract theology but has very real "nafka minos" li-myseh. 

Takeaway: Purify your conception of Hashem and what He wants. Don't remain with the explanation you received in nursery school - as many people do.  

לשמור על המסורת - מו"ר הרב ח"י הדרי ז"ל שיעור לנר ראשון של חנוכה

Monday, December 26, 2022

A Bold Decision

Study Hacks 

At the end of his first semester at Penn, a student whom I’ll call Daniel was disappointed to learn that his GPA was a lackluster 2.95. Following the Study Hacks orthodoxy that study habits should be based on evidence — not random decisions or peer pressure — Daniel asked himself a crucial question: What are the better students doing that I’m not?

When he surveyed his classmates, he noted something interesting: “the high-scoring kids weren’t on Facebook.”

Emboldened by this observation, Daniel decided to do the unthinkable: he deactivated his Facebook account.

His GPA jumped to an exceptional 3.95.

In this post, I want to share the details of Daniel’s story — revealing what actually happens when you quit one of the most ubiquitous technologies of your generation. I’ll then make the argument that although most students don’t need to leave Facebook, every student should at least give the idea serious consideration.



The Reality of a Post-Facebook Existence

Daniel’s decision to leave Facebook wasn’t easy.

“I was worried that I would be out of the loop,” he admits. “That I would miss event invitations, not know what was going on with my friends, or be able to effectively lead the organizations I run.”

What really happened?

“Well, as expected, I did miss some invitations to events,” Daniel recalls. “But my friends would forward me invites, and I never missed anything crucial.”

“I also didn’t lose any friends, or even really lose touch with anyone. I still had e-mail and a phone, and I see these people every day.”

Daniel’s mom, not surprisingly, was “ecstatic” about the decision, while many of his friends were shocked. “After my deactivation,” he recalls, “I started getting texts that demanded: WHY DID YOU DEFRIEND ME!? WHERE IS YOUR FACEBOOK!?”

But pretty soon people stopped caring. They had their own lives to lead.

The Monastic Pleasure of Post-Facebook Studying


In contrast to the mild negative effects to his social life, the benefits to Daniel’s academic life were significant.

He was initially worried about “symptom substitution” — the idea that with Facebook gone he would simply find another online distraction to fuel his procrastination.

But this didn’t happen.

“After clicking around the web for a bit, I would become incredibly bored,” Daniel recalls. There’s something about the “endless trickle of messages” served up by Facebook that proves especially addictive. Without that steady supply of attention crack, it became easy for Daniel to “swear off the Internet.”

Consider, for example, a calculus final he faced during his first Facebook-free semester.

“With the time and concentration I regained, I was able to hunt down and complete problems from 20 different practice final exams, and then get tutoring on any issues that remained.”

The average grade on the exam was a 34. Daniel scored an 80.

He has since persuaded several friends to follow his lead in deactivating their accounts, and they’re enjoying similar boosts to their performance.

A Different Way to Think About the Technology in Your Life

I recently received an e-mail from a high school student who estimated that her Internet-obsession was slowing down her work by “a factor of 5.” When I suggested that she ask her parents to unplug the modem until her homework was done, she balked.

“I can’t do that,” she exclaimed. “I have to hand in assignments for one of my classes online, and there are really good web-based dictionaries I use for my Spanish homework.”

Take a moment to ponder this reaction.

This student was experiencing extreme suffering and poor performance because of the Internet. Yet, she judged the trivial inconvenience of plugging in a modem before submitting a completed assignment, or using a slightly less effective paper dictionary for her Spanish homework, as outweighing the exceptional benefits that would be yielded by going offline.

Before adopting a technology that can make a regular claim on your attention, insist that its benefits unambiguously outweigh its negatives.

My bottom line here is simple: Technologies are great, but if you want to keep control of your time and attention have the self-confidence to insist that they earn their keep before you make them a regular part of your life.

בדידות קיומית

Wow!! This sentence was written in 1972!!!

 


HaRav Chaim Drukman z"l

I attended Rav Drukman's funeral [virtually]. There were no "Charedim" there [or none that were visible] among the many thousands that braved the rain and cold for hours. Why not? He was a massive Marbitz Torah!!!?? תנו כבוד לתורה!!!  

Here is my take. 

There is One G-d. But who is this G-d? Christians believe that he came to earth in a body and was crucified [עפ"ל]. Muslims believe [at least many of them] that He wants His followers to terrorize anyone who doesn't have the Muslim conception of Him [עפ"ל]. 

We Jews believe that both the Christian and Muslim conceptions of G-d are completely false and to believe what they believe is [at least for us] idolatry.

Rav Drukman's G-d believes that not only is the Israeli government holy BY DEFINITION [regardless of who is in this government - Arabs, Jewish enemies of Torah etc.] but that the State is CENTRAL to Judaism. So is service in the army and settling the Land. I once spent a Shabbos at his Yeshiva [close to 30 years ago] and his Sicha was about the Medina, which was actually the main theme of thousands of Sichos [as my host who was a talmid, confirmed]. He believed [and by extension does the G-d he believed in] in relaxing the standards of conversion for the greater value of making as many people as possible Jewish, in order to strengthen the State - and acted accordingly [which created tremendous friction]. He believed that membership in Bnei Akiva is ideal for our youth despite it being coed [and for teenagers, the coed thing is "liable" to arouse various yetzarim]. [Back in the day, there were communities where if one wasn't a member of Bnei Akiva, that spelled complete assimilation. That is no longer the case].     

Maybe he was right. I don't have a monopoly on theological truth. Like everyone else, I have my understanding of what is important to Hashem and how we are to understand Him and make no claim on having received any special Divine revelation. But it is clear that the Charedi conception of Hashem is very different than his. Of course, Charedim themselves differ on many issues and many people don't really give these matters too much thought. What is clear, however, is that their understanding of numerous fundamental issues is diametrically opposed to his. For example - for Charedim, Medinat Yisrael is not only not a Kiddush Hashem but a mammoth Chilul Hashem. For Charedim, the army is a secular entity, run by secularists and a danger to any sincere religious person. So they try to avoid it as much as possible. Anything coed, for them, is treif. So Hashem revealed Himself/His will in the Torah and the Charedi conception of Torah is very different from Rav Drukman's [and his many followers]. So I don't think that is is inaccurate to say that the two groups are serving different conceptions of Hashem. As one person remarked about a certain group of Jews - They have Yiras Shomayim, but it is just a different Shomayim. 

The same applies to Chabad. They are good, well meaning people but their conception of Hashem is significantly different than Hashem as understood by non-Chabad people. 

Ditto big time Breslev. 

So nobody is doubting that Rav Drukman had good intentions but as the king is told at the beginning of the sefer Kuzari - Your intentions are desirable but your deeds are not. That would be the Charedi explanation as to why they had no presence at today's funeral. 

As for me - I hope that he has a lichtige Gan Eden and only pleasure and Kirvas Hashem for eternity. If he was mistaken in his Hashkafos, may Hashem forgive him. At the end of the day, he was following his Rebbi, HaRav Tzvi Yehuda Kook.  

As for us, we must work hard on purifying our Hashkaofos of their dross. A good place to start is by learning the Maamar of the Rav "Yissurim Memarkim" which I copy below [we have a shiur on line for those who might struggle to understand the Maamar].


תהא נשמתו צרורה בצרור החיים!!!!!!!!!!!!!!


-------------------


כל סבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות שכל יחיד סובל בדעותיו באים רק מפני הערפלים המצויים במחשבה ע"ד המושג האלהי, שהוא ים שאין לו סוף וכל המחשבות כולן, בין המעשיות ובין העיוניות, ממנו הן נובעות ואליו הן שבות.

תמיד צריך לזכך את המחשבה, שתהיה ברורה בלא סיגים של דמיונות כוזבים, של פחדי שוא, של תכונות רעות, של העדרים וחסרונות. אמונת אלהים מאשרת את בני האדם רק כפי אותה המדה שהגדולה האלהית נחקרת ונלמדת מאותו החלק החשוב שלהם, שהוא ראוי לכך. אז מאירה הנשמה מאור העליון על ידי הדבקה באהבה ודעה שלמה לחיי החיים, וכל ההרגשות, הדעות והמעשים מתעדנים. כפי גדל הזכוך של יסוד היסודות הזה בתוכיות הנפש, כן תגדל ביותר הפעולה שתפעל גם הדבקות האלהית שברגש ושבהתפעלות הלב לנהל את כל מהלך החיים באורח ישרה.

עיקר האמונה היא בגדולת שלמות אין סוף. שכל מה שנכנס בתוך הלב הרי זה ניצוץ בטל לגמרי לגבי מה שראוי להיות משוער, ומה שראוי להיות משוער אינו עולה כלל בסוג של ביטול לגבי מה שהוא באמת. אם אומרים על דבר הטוב או על דבר החסד, המשפט, הגבורה, התפארת, וכל מה שהוא חיים ופאר החיים, או על דבר האמונה והאלהות, - הכל הוא מה שהנשמה כוספת במקוריותה למעלה מן הכל. גם כל השמות והכנוים, בין העבריים ובין הלועזיים, אינם נותנים כי אם ניצוץ קטן וכהה מאור הצפון, שהנשמה שוקקת לו ואומרת לו : "אלהים". כל הגדרה באלהות מביאה לידי כפירה, ההגדרה היא אליליות רוחנית, אפילו הגדרת השכל והרצון ואפילו האלהות עצמה ושם אלהים הגדרה היא, ומבלעדי הידיעה העליונה שכל אלה אינם כי אם הזרחות ניצוציות ממה שלמעלה מהגדרה היו גם הם מביאים לידי כפירה. ובאנשים שנעתקו לגמרי מהדעה המקורית הזאת מביאים הם באמת לידי כפירה גסה. אם הכרת הלב קרועה ממקורה זה הרי היא מתדלדלת ואין לה שום ערך, ואין תקנה שתהיה מאירה בצורה חיה, כי אם על פי הקישור בהארת האמונה, שהיא הארה כללית למעלה מכל ערכים ובזה היא מבססת את הערכים כולם. הענינים שחוץ מזו של גדולת אין סוף, שהם הסברות להגיע על ידן למקור האמונה, הנם בגדר "אברין דמלכא", ויש מהם בגדר "לבושין דמלכא". ומאן דבזע לבושין דמלכא גם הוא מרים יד ומתחיב בנפשו, ומכל מקום צריכים לבאר בהדרגה את ההבדלים שבין עיקר האמונה ובין הסברותיה, וגם בין ההסברות עצמן - את חלופי המדרגות שבהן.

השממון של המחשבה ממיעוט הלמוד והידיעה מביא את האדם לחשוב הרבה במהות האלהות. וכל מה שיהיה יותר משוקע בבערות של מחשבת עזות נוראה וסכלות איומה זאת, יחשוב שבזה הוא מתקרב אל הידיעה האלהית הרמה, ששמע תמיד שכל גדולי הנפש שבעולם עורגים אליה. בהצבר הרגל כזה במשך כמה דורות מתארגים מתוך כך הבלי שוא רבים, שתוצאותם רשעות רבות ונוראות, עד שאפילו האדם הפרטי אובד את חילו החמרי והרוחני מרוב צרה ואפלה. את המעצור היותר גדול ברוח האדם, בבאו לכלל דעת, מביא מה שהמחשבה האלהית היא קבועה בצורה מיוחדת וידועה אצל בני אדם מפני ההרגל והדמיון הילדותי. זהו נצוץ מהפגם של עשית פסל ותמונה, שתמיד אנו צריכים להזהר בו הרבה מאד, וביותר בתקופת דעת יותר בהירה.

כל הצרות שבעולם, ביחוד הצרות הרוחניות: תוגה, קוצר רוח, בחילת החיים, יאוש, שבאמת הן הנן הצרות העיקריות של האדם, אף הן אינן באות כי אם מפני חסר דעה להסתכל הסתכלות בהירה בגאות ד'. ההכנעה מפני האלהות, שהיא דבר טבעי בכל נברא, בכל הויה שפרטיות מתגלה בקרבה, להתבטל בפני הכללות וקל וחומר בפני מקור ההויה של הכללות, שהוא חש בו עליונות של אין קץ לגבי הכלליות, - לא צער ודכדוך יש בה, כי-אם עונג וקוממיות, שלטון וגבורה פנימית מעוטרת בכל יפי. כשמתפתחת ההכרה הזאת של גאות ד' בקרב הנשמה בכל דרכיה היא מרצה את החיים בשעבודם הטבעי, ממלאתם נחת וחיים לפי אותה המדה שהפרט מכיר את גודל הכלל והדר מקורו, וכל העז וההוד שבמחזות המציאות הולך ומתעלה, מתכלל ומתאדר, על ידי הקטנתה של הנשמה לפני יוצרה. ההקטנה הטבעית הזאת מצמיחה גדלות אדירה, שלטון של הוד מלכות ונהורא מעליא, המשחקת בכל עת בענג עדנת מציאותה ועליזה בחלקה ההולך ומתרחב, הולך ומתגדל עד אין חקר, אין קץ, עד תאות גבעות עולם. אבל מתי היא טבעית ? כשגדולת האלהות מצטירת יפה בתוך הנשמה, בצורה של דעה טהורה, של שכל מתעלה מכל מהות ושל דמיון עשוי בטוב החיים ממולא בכל הוד ותפארת גדולה, שאז נתבעת ההתבטלות מכל זויות הנשמה, מכל כללותה ופרטיותיה.

לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים הולך מושג האלהות ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה האלהית היתה מאירה בהן בעזה, עד שהיתה ראויה מצד גדלה לשעבד אליה את כל הנפשות. וכיון שנקודת התוך של ההכרה האלהית עמומה היא הרי המהות האלהית כלולה בהמון, וגם ביחידים שהם ראוים להיות למאירי דרך להם, רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו. כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תהו ובהו שמתהוה ברעיון כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה, שהוא יראה עילאה, האדם הולך ומאבד את זהר עולמו על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות המוחין. אין גאות - אלהים מתגלה אז בתוך הנפש כי-אם שפלות דמיונות פרועים, המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת, מדולדלת וקצופה, שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו, מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות הנפש של האדם מלהתגבר, ועוקרת את הזיו האלהי שבנשמתו. ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בד' אחד היא מלה ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום, וכל עדין רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה, וזאת היא הכפירה שבעיקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת האלהית בכנסת ישראל - ובעולם כולו.

ההתישבות הנפשית הגסה, על דבר מציאות התכן האלהי בעצם המלים והאותיות בלבדן, זאת היא שמחפירה את האנושיות, והכפירה באה כעין צעקה מעצמת מכאובים לגאול את האדם מבאר צרה נכריה זו, להעלותו מחשכת האותיות והפתגמים למאור הרעיון והרגש, עד שהיא מוצאת מקום לעמוד גם במרכז המוסריות. יש לכפירה זכות הקיום הארעי, מפני שהיא צריכה לעכל את הזוהמא שנתדבקה באמונה מאפס דעת ועבודה. זוהי כל תעודתה במציאות - להסיר את הצורות המיוחדות מהמחשבה המהותית של כל החיים ושרש כל המחשבות כולן. כשנמשך המצב הזה משך של דורות מוכרחת הכפירה לצאת בצורה תרבותית לעקור את זכר אלהים ואת כל המוסדים של עבודת אלהים, אבל לאיזו עקירה מכונת ההשגחה העליונה ? לעקירת הסיגים שהם רק חוצצים בין האדם ובין אור אלהי אמת, ועל משואות החרבות שהכפירה מחרבת תבנה דעת אלהים הנשגבה את היכלה. כדי לטהר את האויר מזוהמת החוצפה והרשעה של המחשבה במהות האלהות, - הצצה המביאה לידי עבודה זרה, - באה הכפירה המוחלטת, שגם היא אינה טובה מהראשונה אבל מתנגדת לה תכלית נגוד. מתוך ההתנגשות של שני ההפכים האלה תעזר האנושיות עזר גדול, להתקרב לדעת ד' ידיעה מאירה, המקרבתה לאשרה הזמני והנצחי. במקום המחשבה השוממה של ההתפרצות אל מהות האלהות תבא בלבו מחשבה בהירה של המוסר הטהור והגבורה העליונה, המתנוצצים מאור האלהי וקשורים תמיד במקורו, שהיא מתוה לאדם את דרכי החיים ומציגתו באור ד'. הרוח החזק יבא מארבע רוחות ויקים בסערתו בעל כרחם את הקבורים בקברי החלחלה של האלהיות הדמיונית החולנית : "וידעתם כי אני ד' בפתחי את קברותיכם", "והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל". יטהר רוח הפרצים של הכפירה את כל הסחי שנתקבץ בשטח התחתון של רוח האמונה, ומתוך כך יטהרו השמים ויראה האור הבהיר שבתכונת האמונה העליונה, שהיא שירת העולם ואמת העולם.


מי שמכיר את התוך שבכפירה מצד זה מוצץ הוא את דבשה ומחזירה לשורש קדושתה, ומסתכל בהוד הקרח הנורא - כפור שמים.

כשממצים את עומק דינה של המרידה והכפירה, האומרת לזנח טוב המנוחל מאבות בשביל איזה חזון לב חדש, שהוא באמת רעיון תשובה כללי המכה גלים, מוצאים את הצד הטוב שבה, שהוא הגרעין הכללי של התשובה מכל שפלות ומכל קלקול, ומתוך כך באים גם לשוב מהקלקלה הגדולה שיש בהריסה עצמה, ואז שבים אל ד' באמת וגאולה באה לעולם. תקון העולם, שיצא ממקורם של ישראל, הוא האידיאל של התשובה. כל זמן שהאדם קובע לו בתכסיס חייו על פי מדה קבועה, לא יוכל לצאת מידי החסרונות שבשכל, במדות ובמעשה, ואיכה זה ישתלם אפיו ? לכן חלילה לההרגל להיות הכח העקרי בהנהגת החיים, הכלליים והפרטיים, ולעולם צריך האדם היחיד, וכן החברה כולה, להיות מתקן את עצמו ומרפא את שבריו הרוחניים והמעשיים. כל חדושי החיים וכל השאלות המהפכות את סדרי העולם כדי להטיבו, הנם אך ארחות של תשובה, ותמיד צריכה התשובה להיות עומדת בראש הפסגה של סולם ההשלמה האנושית.

מתקופה לתקופה הולכת ומתבררת התערובת של אמונת היחוד הטהורה עם מחשכי ההגשמה, ובכל פעם שחלק ידוע מההגשמה נופל - נדמה כאילו האמונה נופלת, ואחר כך מתגלה שלא נפלה האמונה כי אם נתבררה. בימים האחרונים לשיבת הרוח האנושי אל ספירת האמונה הברה נופלת קלפת ההגשמה האחרונה הדקה, שהיא יחש המציאות בכללות אל האלהות, שבאמת כל מה שאנו מגדירים ב"מציאות" הוא מופלג מהאלהות כערך בלתי נערך. צלליה של שלילה זו דומים הם לכפירה, מה שבאמת היא המעלה היותר עליונה שבאמונה כשהיא מתבררת יפה, ומתרגל הרוח להקשיב את קשב האמונה על פי המעשים ועל פי ההשפעות, הופעות ההויה והופעות התורה והמוסר, - הדעת שהאלהות משפעת את המציאות וממילא היא למעלה מהמציאות, וחוזרת הכפירה הדמיונית המטהרת מטומאתה למרומי האמונה היותר טהורה. ואמנם צריכה היא שלילת המציאות הזאת, החוזרת למקור כל ההויות ואיתניות היותר תמציתית של הדר כל המציאות, בינה מהודרת שבכל יום צריך להעלות אותה למקור טהרתה.

אמנם נפגמת היא האמונה על ידי בטולה של תורה העליונה, המביאה להכרת גדולת אלהים, השלמות העליונה שאין לה סוף וערך, ואינה נותנת את הפרי הטוב שהיא צריכה לתת, אינה מרוממת את הנשמות בגלוי משפלותן, ובוזיה ומחלליה מתרבים. אבל אמונת ישראל נעוצה היא באין סוף, שהוא למעלה מכל תוכן של אמונה, ומתוך כך נחשבת באמת אמונת ישראל לאידיאל של האמונה, ואמונת העתיד, "אהיה אשר אהיה", הגבוה באין ערוך מתוכן של אמונה בהוה. הרבה מדרגות במורד יורד הוא הציור הרוחני, עד כדי להקראות בשם אמונת ישראל בעצם בתור אמונה ממש ולא בתור האידיאל האמוני. באמונה עצמה חל הפגם של הכפירה, אבל באידיאל האמוני אין פגם הכפירה מגיע כלל. הוא למעלה ממושג הכפירה כשם שהוא למעלה ממושג האמונה. הכפירה אין לה אידיאל אמתי, "אל אחר איסתרס ולא עבד פירין", היאוש והתהו אינם נותנים מאומה, ועל כן אין מקום לאידיאל הפוך מהאידיאל של האמונה, אף על פי שיש ענין של היפוך והקבלה לעומת גוף האמונה : "שער החמשים" האידיאל האמוני, שגם אצל משה היה לאידיאל, שלא נתן לו, איננו במציאות בקליפה. והשפעתו של שער החמשים הזה, של אידיאל האמונה, נותנת היא חיים עליונים לכל השערים כולם ומכניעה את קליפת הכפירה חסרת האידיאל מפני קדושת האמונה הקשורה באידיאל נצחי, "כי עמך מקור חיים".

למראה זעזועי האורות כמו אלה חושבים שהאמונה נופלת, שהעולם מתהפך, ובאמת הצללים נדים וזזים, בורחים ומסתלקים לפנות מקום לאור. הכרח הוא כדי לשוב לבצרון של האמונה שתשוב לתחיה בתוך כל נשמה, להתעורר התעוררות חזקה להרמת דעת אלהים בכל רחבה ועמקה, להתעסק בארחות השכל היותר גנוז, שבו עולים למעלה מכל הגדרה. כי כשם שאולת וחולשה היא להסיח דעת ולסגור עין מהגלוי, מהיפי והעז שבחיי המציאות המוחשית, כך טפשות היא לנער את השכל מן הנטיה אל הנסתר שבמעמקי הנשמה, שאי אפשר מבלעדי זה להכיר כל נשגב, כל מה שהוא למעלה בחיים ובהויה מהחושים המטומטמים שלנו, שנאטמו מרוב טומאה וצרה. ודוקא בזה מתמלאה הנשמה חיים מלאים בדעת וכשרון, ועל ידי מעמיקים כאלה מתמלא העולם אורה וטל תחיה, מעורר נרדמים ומחיה מתים. הצדיקים היותר מעולים, הגבורים והחכמים היותר שלמים בדעת אלהים שבבני אדם, יתחזקו מאד להגביר את תשוקת חקר גדולת ד' בכל הדרכים, השכליים והמוסריים. אז תשוב האמונה לאיתנה, תלך ותתרומם ותצא מאפלתה לאור גדול ותהי למקור חיים לכל הנשמות היותר גבוהות ועדינות שבעולם, כמו שהוא בטבע האמתי שלה, וממילא ישוב אליה כבודה ויקרה גם בכל השדרות האנושיות כולן. בישראל זהו כל עוגן ההצלה של האומה בעת כזאת - להשיב לה את יקר האמונה האלהית הטהורה, שהיא כל יסוד חייה.

אבל דוקא כשהאורות מזדעזעים ומכחם הכלים חושבים להשבר צריך אמוץ אדיר, להודיע שאמנם אין האותיות, התיבות, העובדות, גופן של אורות, אבל כלים הם, אברים של גויה חיה, הנושאת בתוכה את הוד הנשמה, ואוי אוי למי שמסלק מהם גם את הערך של כלים, מי שמבער את הקודש של האותיות, התיבות, המעשים והציורים, גם מתחום שלהם. אלם ישאר בלעדם באין הגה, נדהם בלא ציור מחשבי פנימי ורצוץ כולו מאפס כח מעשי, סחוף בזרמים שוממים, המשממים את כולו, את גופו ונפשו, רוחו ונשמתו.

רוממו את האמונה, העלו את הרעיון, והבו גודל לחיים הממשיים שעל פי ההתלבשות של האורה העליונה בציור המושכל, הלבוש בכח הדמיון ובאוצר חיי המעשה, עבודת החיים התורה והמצוה כולה.


הרב חיים דרוקמן אצל הרבי מליובאוויטש

  

Interesting that Rav Drukman speaks in Hebrew when his mother tongue was Yiddish and the Rebbe certainly spoke Yiddish better than Hebrew. 

BIG CAMPAAAAAAAAAAAAIGNN!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 HERE!!!

Sunday, December 25, 2022

Who Is That "Man"?

 ויאבק איש עמו - Rashi says in the name of Chazal that who was this "man" that wrestled with Yaakov? The שר of Esav. 

How do they know that? Earlier we read "וימצאהו איש" - A man found him. Asks Rashi: Who was this man? The angel Gavriel. So maybe the "man" of ויאבק איש עמו was also Gavriel?

Maran Rosh HaYeshiva ztz"l: Afterwards it says "ויאמר שלחני כי עלה השחר" - Send me away because it is dawn. Rashi  - "And I have to say Shirah by day". He is with Yaakov, why does he have to leave in order to say Shirah?? It must be the שר of Esav...  

Brotherhood, Chanukah And Tikkun Cheyt Mechiras Yosef

 This made my Chanukah!

שיטה מסודרת?

חוקרים כמו דב שוורץ, למשל, טוענים בפירוש את ההיפך. לדעתם, עצם העובדה שכתבי הרב מורכבים מפסקאות נפרדות, כשבדרך כלל אין רצף בין פיסקה לפיסקה, מלמדת שמחשבתו הייתה ככתיבתו - מעין שירה, מעניינת אבל חסרת שיטתיות. הסתירות שאנחנו מוצאים (לפחות לכאורה) בין הפסקאות השונות, רק מחזקות את העמדה הזו. ובלשונו של שוורץ: "הראי"ה...לא הותיר משנה הגותית-שיטתית, והתלמידים היו אלה שיצרו תדמית של שיטה מתוך כתביו הפזורים של הרב. הרצי"ה ו"הרב הנזיר" נטלו מאות פסקאות בודדות, שנכתבו בתקופות שונות, וסדרו אותן לכדי פסיפס רעיוני היוצר תדמית של שיטה. בחלקה נעשתה עריכה זו תוך דו שיח עם הראי"ה ובחלקה - בהתעלמותו הגמורה"

אני מודה, שמעולם לא חשתי נוח עם הטיעון הזה. הוא מזכיר לי את קביעתו של וולטר קאופמן, כשענה לטענות דומות שהועלו לגבי הגותו של ניטשה. קאופמן טען, שאין בכלל הוגים עקביים לחלוטין - בכל הגות עמוקה יימצאו סתירות ו"סדקים" - אפילו אצל הוגה קפדני ומדויק כמו קנט. ובלשונו: "לא היה אפילו עולה על הדעת לגשת כך אל כתבי קנט. למעשה, ביקורת התבונה הטהורה היא קרקע פורייה לכל מי שירצה להוכיח את חריפות שכלו, עד ידי האשמת קנט בהעדר עקביות... אם מישהו יפרוש את כל יריעת הכתבים של קנט - הקדם ביקורתיים, הביקורתיים ואת הכתבים מן העיזבון - יגדל המון הסתירות עד למימד האבסורד המוחלט, עוד בטרם ננקוט באמצעי הנוסף של קיטוע משפטים". מה עוד שהרב קוק עצמו - לפי עדות תלמידו הרב הנזיר - האמין שיש לו שיטה מסודרת: "ויהי היום" כותב הרב הנזיר בלשונו הפיוטית, "ואעל אליו בשאלה: רבנו, קדושה יש כאן אצלו, השפעה סגולית. האם יש גם תורת הרב, תכן למודי מסוים, מה, שטה, והתשובה, כן, ודאי" ( אורות הקודש מבוא א, מערכת חכמת הקודש ג).

אפשר, כמובן, לטעון שזו אינה באמת הוכחה. הוגה דעות עשוי לטעות לגבי השיטתיות בכתביו. אבל למה להניח מראש שכתביו של הוגה אינם מכילים שיטה מסודרת, אם הוא עצמו טוען שיש לו שיטה כזו? למה לא להניח, לכל הפחות, שבמקרה כזה חובת ההוכחה היא על הרוצה להפריך את טענתו? כמו שכותב קאופמן, אין לך הוגה נטול סתירות, ואם רק נחמיר מספיק נוכל לבטל כל שיטה פילוסופית. אם נלך בעקביות עם הלוגיקה של דב שוורץ, לא יישאר אף הוגה עקבי בעולם.

אני מציע לצאת מההנחה ההפוכה, הטוענת שכל פיסקה שכתב הרב היא חלק משיטה מסודרת, גם במקומות שבמבט ראשון היא אינה נראית כך. אני מניח שהפסיפס המגוון של עמדות המופיעות בכתבי הרב, מבטא צדדים שונים של הגות אחת מורכבת. יש אצלו פסקאות הנראות כסותרות - אבל כמעט תמיד, לאחר עיון, הסתירה נעלמת, כשחושבים עליהן לאור המכלול השלם של כתביו. (כתבתי "כמעט", משום שסביר, לדעתי, שגם לסתירות שלא נעלמו יש פתרון שעדיין לא הצלחתי לעמוד על פשרו). בכל מקרה, הכלל המתודי שלאורו אלך הוא לחפש הסבר לכל סתירה, ולהניח שהוא יימצא בהבנה יותר עמוקה של השיטה השלימה. [אורות האדם והנפש] 

Gelt Or Guilt?

 What does a person get when he forgets Al Hanissim?

Chanukah-Guilt.


For somewhat more serious thoughts - here and here

Saturday, December 24, 2022

A Focused Life

Cal Newport 

Living the focused life is not about trying to feel happy all the time…rather, it’s about treating your mind as you would a private garden and being as careful as possible about what you introduce and allow to grow there.

This quote, tucked innocuously at the end of the third chapter of Rapt, Winifred Gallagher’s 2009 ode to focus, is life-changing.

Gallagher’s book begins with a cancer diagnosis (“not just cancer, but a particularly nasty, fairly advanced kind”). She realizes that this disease wants to claim her attention, and that this was no way to live what may be the last moments of her life. So she launches an experiment to reclaim her attention, relentlessly redirecting it towards the things that matter most: “big ones like family and friends, spiritual life and work, and smaller ones like movies, walks, and a 6:30 pm martini.”

Gallagher comes away from the experiment with a good prognosis for her disease and a visceral appreciation of a surprising fact: “life is the sum total of what you focus on,” yet most people expend little effort cultivating this focus.

This lack of cultivation comes through clearly in the student e-mails I receive. A recent request for advice, for example, noted: 

“I feel overwhelmed and worried about these exams…as I see all this work [accumulate] I have doubts whether I can do it and get the grades or if it’s already too late.”

The student goes on to detail a doomsday scenario ending in his expulsion from college. A similar e-mail I received earlier this week begins:


“I am a rising senior and EXTREMELY stressed out and anxious about graduation, because I don’t have a set plan.”

In addition, I receive, on average, three or four e-mails per week from students obsessing over their qualifications for graduate, medical, or law school. Earning a “B” on a single test in a single class can spark an epic rumination on the student’s imminent failure in life.

These examples underscore an important reality: no amount of planning, productivity, or accomplishment will provide you an interesting and happy life if you allow your mind to run amok — ruminating on what has or could go wrong; fixating on slights and fantasy dialogues with invented nemeses; leaping perpetually to day dreams of some quixotic future where everything finally works out.

This is why Gallagher’s quote proves arresting. She both diagnoses the problem and describes the remedy: Training your mind is crucial in building a good life.

For some reason, however, us in the advice-dispensing business tend to sidestep this reality. It’s uncomfortable, I suppose, to transgress the boundary into the private space of our mental lives. Sure, we’ll occasionally stick a toe over the line, and tell our readers to overcome their fear of failure or to shake off society’s pressure to conform, but the messier mental gunk that coats so much of our inner world remains out of scope.

I want to put an end to this taboo…

I’ll start with an admission: I spend time, every day, tending to my mind. For example, I practice walking meditation each morning, and I use a shutdown routine, backed by extensive organization systems, to free my thoughts from work-related rumination during the evenings. These are just two examples from a large and aggressive collection of strategies I dedicate to cultivating my focus — a collection I review and polish once a week.

This is hard work and the results take time to manifest. But it’s work that I think all but the most naturally optimistic must include in their strategies for self-improvement, and this is why I want to start talking openly about the subject.

If you find yourself in a state of constant, draining, distracting thought, don’t confine your efforts to the outward causes. It’s important, of course, to fix the inefficient study habits that keep your grades erratic, or to reassess your understanding of passion when grappling with job satisfaction, but you should also dedicate effort inward, to weeding your mental garden, preventing the next batch of concerns — and there will always be a next batch — from leeching so many nutrients from your soul matter.

Perhaps the best motivation for this effort can be found in the words of Gallagher, who concludes: “I’ll live the focused life, because it’s the best kind there is.”

Torah Umadda And Our Present Educational System

Two things are very clear [to me]. One is that the Rambam was a proponent of what we would call today "Torah Umadda". The other is that most of the "Olam HaTorah" is not. Secular subjects are studied minimally and the ideal is to completely immerse oneself in Torah. If a big Rov or Rosh Yeshiva would be seen in public studying math or physics, it would raise some eyebrows and frankly has not yet happened - ever [as far as we know. Rav Abba Bronshpigal (Shlita) said that he never once saw Rav Yoshe Ber Soloveitchik open a secular book in the decades he was his talmid. I think it was Rav Abba. If not - a different Talmid]. Below I present the Moreh Nevuchim [3-51] which is one of the places where the Rambam emphasizes the importance of secular wisdom. 

How many true Talmidei Chachomim-Yirei Shomyaim are there alive who are experts in Math and Physics etc. as the Rambam REQUIRES? Of those very few - how many studied secular disciplines to get closer to Hashem and how many for a profession or at least to obtain a degree [so that they would be able to have a profession]. I would be surprised if there are a minyan [half a minyan?] of such people in the world. Even such a towering scholar such as Rav Aharon Lichtenstein was an expert at English literature but was not a math-science person [as far as his writings and biography indicate].  

Then there is philosophy. According to Rambam if one doesn't know philosophy, he is basically serving another god. A god of his imagination. If I may borrow a phrase from Richard Dawkins ימ"ש  "A god of delusion". To know the True Hashem mandates that one study Philosophy [and pnimiyus HaTorah]. Which Yeshivos teach philosophy? How many buchrim know Moreh Nevuchim, Kuzari, Maharal etc. How many Roshei Yeshiva know these sfarim? It is just not on the curriculum. [And those who do study philosophy seriously usually can't learn Gemara nearly as well as those who don't]. 

So what is the answer? Well, there are Jewish schools that have strong secular studies programs. Ramaz, SAR, Yeshiva of Flatbush etc. What is the level of Torah literacy and halachic commitment of the average student in these schools? I want to be kind so I won't state my assessment. 

So what is the solution? You can't have both. If one wants a child on fire with Torah and Yiras Shomayim, he has to send to a Yeshiva where secular studies aren't taken seriously and end his secular education prematurely so that he can learn full time. If he wants secular studies then "good-bye Torah". [Maybe there are exceptions such as "Ma'arava" of Rabbi Chait. I don't know the level of the school and the students].

So how does the Olam HaTorah deal with the Rambam? 

1] They can answer that in this area we simply don't pasken like him. At the end of perek I quoted, the Rambam says that one should avoid social engagement as much as possible in order to focus on contemplating Hashem. I think it is fair to say that we don't pasken like that Rambam. 

2] They can answer that in the present circumstances we can't follow the Rambam, although ideally we should.

YU is a great idea in theory. Rabbi Lamm's "Torah U'madda" is a masterpiece proving from a completely Torah perspective how important such an institution is. But practically speaking, I think it is not being to extreme or radical to say that the level of the Torah knowledge and Yiras Shomayim of the average YU graduate is not on par with that of let us say an average student in Brisk, Ponovitch, Mir or Lakewood [I say "average". There are both apikorsim and Tzadikim Gmurim all over the place]. Rav Goldvicht ztz"l used to say that KBY is Volozhin with a Kippa Sruga. I am not sure that it turned out that way. 

So the bottom line is that no educational institution is perfect and wherever one goes he will have to forego very important component of what constitutes a complete Torah personality. A highly motivated student can try and fill in the gaps.  

 

   

ואני פותח הדברים בזה הפרק במשל שאשאהו לך. ואומר: כי המלך הוא בהיכלו ואנשיו כולם – קצתם אנשי המדינה וקצתם חוץ למדינה, ואלו אשר במדינה – מהם מי שאחוריו אל בית המלך ומגמת פניו בדרך אחרת, ומהם מי שרוצה ללכת אל בית המלך ומגמתו אליו, ומבקש לבקר בהיכלו ולעמוד לפניו, אלא שעד היום לא ראה פני חומת הבית כלל; ומן הרוצים לבוא אל הבית – מהם שהגיע אליו והוא מתהלך סביבו מבקש למצוא השער, ומהם מי שנכנס בשער והוא הולך בפרוזדור, ומהם מי שהגיע עד שנכנס אל תוך הבית והוא עם המלך במקום אחד שהוא בית המלך; ולא בהגיעו אל תוך הבית יראה המלך או ידבר עמו, אבל אחר הגיעו אל תוך הבית אי אפשר לו מבלתי שישתדל השתדלות אחרת, ואז יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דבר המלך או ידבר עמו. 


I will begin the subject of this chapter with a simile. A king is in his palace, and all his subjects are partly in the country, and partly abroad. Of the former, some have their backs turned towards the king’s palace, and their faces in another direction; and some are desirous and zealous to go to the palace, seeking “to inquire in his temple,” and to minister before him, but have not yet seen even the face of the wall of the house. Of those that desire to go to the palace, some reach it, and go round about in search of the entrance gate; others have passed through the gate, and walk about in the ante-chamber; and others have succeeded in entering into the inner part of the palace, and being in the same room with the king in the royal palace. But even the latter do not immediately on entering the palace see the king, or speak to him; for, after having entered the inner part of the palace, another effort is required before they can stand before the king—at a distance, or close by—hear his words, or speak to him.