עובדא הוה במשפחה שנסעו מביתם לעיר אחרת, ותהא שם בזמן ההדלקה, ומסתפקים אם יחזרו לביתם בלילה או דילמא ישארו מחוץ לעיר.
ויש לדון מה דינם לענין הדלקת נרות חנוכה.
א. ספק אם ידליקו בביתם
הנה אם לא יחזרו לביתם בלילה, הא פטור מלהדליק בביתם, אבל אם יחזרו לביתם בלילה, נמצא דחייבים להדליק בביתם, אם כן יש לומר דעדיפא שאחר ידליק עבורם בזמן ההדלקה. והשתא דספק אם יחזרו לביתם, נמצא דהוה ספק אם חייבים להדליק בביתם, אם כן יש לומר דיבקשו מאדם אחר להדליק עבורם, אבל הוא לא יכול לברך במיוחד בשבילם מכיון דהוה רק ספק חיוב, אלא יברך לעצמו בביתו ואחר כך ידליק להם.
ב. האם לברך במקום שנשארו
הנה אם למעשה לא חזרו לביתם, חייבים להדליק במקום שנשארו. ויש לדון האם יברכו על ההדלקה, ובפשוטו חייבים להדליק בברכה, כיון שהדלקה הראשונה היתה בפטור. אך לאידך גיסא יש לדון דלא ידליקו בברכה, דהרי בהדלקה הראשונה יצאו מספק, ואם כן בהדלקה השניה במקום שנשארו אינם יכולים לברך. דהרי בנמלך, כגון אם דעתם היתה לחזור ואחר כך נמלכו להשאר, לכאורה ההדלקה הראשונה של האחר עבורו היתה הדלקה מעליא, ואם כן השתא יהא דינם כמי שהדליק בזמן בביתו, ואחר כך נמלך לילך למקום אחר, דיש לומר דלא יתחייב שנית במקום האחר דכבר יצא במקום הראשון. וצריך עיון. ואם כן הכי נמי בנידון דידן לא יברכו, דבשעה שהדליקו עליהם בביתם יצאו מספק, ורק אחר כך החליטו להשאר מחוץ לביתם.
ג. ברירה
אמנם לכאורה יברך, דהרי לכאורה נידון דידן דספק אינו דומה לנמלך, דהרי כיון דהיה להם ספק אם יחזרו או לא, יש לומר דמתברר למפרע שכן חשבו מתחילה, ואם יחזרו יצאו ואם לא יחזרו לא יצאו, ואע"ג דאין ברירה, יש לומר דהכא בדרבנן יש ברירה. נמצא דעכשיו שנשארו במקום השני, נתברר שזה מקומם, והדלקה ראשונה אינו הדלקה בשבילם, ויברכו בהדלקתם במקום השני. וזה כד נימא דהא דבדרבנן יש ברירה, היינו מדין ודאי, ולא מפאת ספיקא דרבנן לקולא, דאם הוא מפאת ספיקא דרבנן לקולא, היאך יברך בפעם השנית הא להצד דאין ברירה כבר יצא. ועיין בחזון איש (גיטין סי' קמ"ז סק"ו ד"ה ומיהו, דמאי סי' ט') דהכריע דהא דאין ברירה מן התורה אינו משום ספיקא. וכל הדברים האלו טעונים בירור וליבון.
[מורנו הגאון רא"ג זצוק"ל]
