לזכות נעכא גיטל בת ר' חיים צבי וכל הנלווים אליה
לרפואת הרב אברהם יוסף בן חנה והרב שי בן לאה בתוך שח"י
1.
שמות י"ד:ב' ד'
ב. דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃ ג. וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת־לֵב־פַּרְעֹה֮ וְרָדַ֣ף אַחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל־חֵיל֔וֹ וְיָדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵֽן׃
"Speak to the Children of Israel and let them return and camp before Pi HaChirot, between Migdol and the sea, before Baal Tzefon; you shall camp opposite it on the sea. I will strengthen Paroh's heart so he will chase after them, and I will be honored through Paroh and all his army; and the Egyptians shall know that I am Hashem." They did so.
ויעשו כן – להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו: היאך נתקרב אל רדפינו, אנו צריכין לברוח. אלא אמרו: אין לנו אלא דברי בן עמרם.
AND THEY DID SO – This is stated in order to tell their praise – that they hearkened to the voice of Moshe and did not say, How can we move nearer to our enemies; we ought rather to flee," but they said, "It is ours only to carry out the bidding of the son of Amram" (cf. Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:4:3). Rashi
There is an emphasis on the קול משה - the voice of Moshe, as opposed to ולא שמעו אל משה [Shmos 6-9] without the "קול". This is also in contrast to what is says later in Rashi on the pasuk "ויצעקו בני ישראל" [Shmos 14-10] that "תפסו אומנות אבותם" - they adopted to the craft of their forefathers, meaning that when they cried out to Hashem, it was done by rote [Gur Aryeh] while here it was done with דעת and not just as a learned habit. Another novelty in this context: They brought the צרה on themselves in order to bring the downfall of the Egyptians, as per Rashi [פסוק ב]: לפני בעל צפון BEFORE BAAL-ZEPHON – It (the idol of this name) alone had been left by God of all the gods of Egypt and, this, too, in order to mislead them – that they should say that their god was a difficult one to overcome. It was with reference to this that Job expressly said, (Job 12:23) "He causes the nations to err (מַשְׂגִיא, is taken in the sense of מַשְׁגִיא from root שגה to err) and then destroys them" (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 14:2:2; cf. Rashi on this passage).
2. The explanation is based on the Medrash [שמו"ר יד,ג] that every one of the מכות was 7 days while the מכה of חושך was three days and three days [Rashi 10-22]. Asks the Medrash - Where was the 7th day? Answers the Medrash that it remained in limbo until appearing in the darkness of קריעת ים סוף. The idea behind this is rooted in the Ramban [Breishis 1-4/10] "וירא כי טוב" "He saw and it was good". Explained the Ramban that this is an expression of the קיום - fulfillment and existence, of the creation. It means that Hashem was satisfied, as Rabban Gamliel said "רואה אני את דברי אדמון" - I see, meaning, I agree. The use of the sense of sight is through light and particularly related to light is what it says on the first day, that the creation of light was good. "וירא א-להים את האור כי טוב" - He saw the light and IT was good. Afterwards it says about about the other days of creation "כי טוב" on what was created on that day. The "כי טוב" relates to the light that was revealed in that creation because the entire creation is a revelation of Divine will, and that is through the light [again - רואה" אני את דברי אדמון"]. Six times it says "כי טוב" about creation but on the sixth day after the creation of man it says a 7th time "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - just as now man who encompasses all of creation has been created, so it says about him "טוב מאד" - which includes all the good.
3. It appears that the six days of מכת חושך on the Egyptians comes to show how they fell out of the positive will of the "וירא כי טוב" of creation because darkness is the opposite of the light which was "כי טוב" and the whole world was created for the Jewish people about whom it says "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם". Not only were they not affected by מכת חושך but an element of the primordial light was revealed to them and they were able to have x-ray vision [à la the Medrash]. In other words a בירור-clarification of the purpose of creation was taking place here where the Egyptians fell from the "טוב" of the details of creation. But the seventh day still remained in limbo. This darkness of the 7th day goes beyond the details of creation and constitutes a בירור on the very reality of evil and darkness and their ultimate purpose in our world. This בירור and clarification was made at קריעת ים סוף where it was revealed that all of the evil and darkness exist only in order to reveal goodness and light. That is why the entire episode of קריעת ים סוף was pre-planned and brought by the Jews upon themselves [when they turned back "וישובו ויחנו על פי החירות"] in order to bring about the Tachlis of ואכבדה בפרעה and the revelation of the glory of Hashem. This was in the micro an expression of the purpose of all darkness in this world. Chazal say about the pasuk "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" - that the "טוב" is the יצר הטוב while the "מאד" is the יצר הרע. The יצר הרע is "very" good [!!!]. The good that comes from the evil is enormous. That is the meaning of the pasuk "ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה" - there was a cloud and darkness and it lit up the night [14-20]. How does darkness light up anything? Explains Rashi that the darkness related to the Egyptians while the light relates to the Jews. "ויאר" clarified what the darkness is all about. That explains Rashi [14-25] who says that the pillar of light burned the wheels of the Egyptians chariots. In other words, the very same fire that was a pillar of light for the Jews was a fire that burned and harmed the enemy because fire is both the light of חסד and the burning of דין. It emerges that that this בירור and revelation of light on the seventh day of Pesach at קריעת ים סוף was designed to expose to man the ultimate purpose of all darkness and evil in the world and why we suffer ["seven" represents nature in its fullest].
4. So we start the chag on the first night doing all these strange things in order that the children should ask in order that the Seder should be in a structure of questions and answers [as R' Akiva would distribute nuts to the children in order to arouse their curiosity and questions - Pesachim 109a] which is in essence a lighting of the darkness felt by the perplexed questioner. The question/answer format is a type of preceding the light with darkness. The actions we do to arouse questions are part and parcel of the lesson we are trying to impart, namely that there must first be darkness in order to bring the light. [See Pachad Yitzchak, Pesach 17] So even within the שירה there are allusions to the צרות and darkness - מי כמוך באלים - מי כמוך באלמים Gittin 56b that “Who is like You, O Lord, among the gods [elim]” (Exodus 15:11), should be read as: Who is like You among the mute [ilmim], for You conduct Yourself like a mute and remain silent in the face of Your blasphemers. Also תביאמו ותטעמו is a prophecy that Moshe will not bring the Jews into Eretz Yisrael [Rashi Shmos 15-17]. The Rema says that we eat an egg at the Seder as an expression of mourning because Seder night is always the same night of the week as Tisha B'av that year. What has Tisha B'av to do with anything here? This teaches that all of the Tisha B'av's are intended to bring to much greater light. [When we left Egypt it wasn't just מאפילה לאורה but מאפילה לאור גדול as we say in the Hagada].
5. We return to where we started. "וישובו ויחנו וכו' ויעשו כן". They said that they have to carry out the bidding of Ben Amram [Rashi]. שמעעו לקול משה - The emphasis on קול משה is that Moshe was the "דעת" of Klal Yisrael. דעת includes both recognizing the truth and distinguishing it from the opposite. That is why we say הבדלה in the bracha of דעת because "אם אין דעת - הבדלה מנין" [Yerushalmi Brachos 5-2]. This act of returning in the direction of their pursuers was designed to distinguish between light and darkness, good and evil. They listened to the קול of Moshe. The "קול" is the פנימיות and depth of his words. They looked deeper into what Moshe commanded them and understood that the mehalech is to bring the great light out of the darkness which will give them the capacity to withstand difficulties for the rest of time. This is a revolution in our approach to suffering and difficulties.
[עפ"י תורת מרן ראש הישיבה שליט"א]
---------
ליקוטים על יתרון האור מן החושך מרבי צדוק הכהן זצוק"ל
כפי המעלה והשלימות שיש לאדם כך יש לעומתו חסרון כנגדו ממש כפי ערכו. כי מימות חטא אדם הראשון הכל מעורב טוב ורע וזה לעומת זה שעשה אלהים הם בערבוביא. וכל שיש בו חסרון עצום הוא כלי גם כן לשלימות מופלג אם יזכה. כדרך שאמרו בזוהר (ח"ג רטז סוף ע"א) בדור מבול שהיו ראויים לקבל תורה. והוא כדרך שאמרו בסוכה (נב.) כל הגדול כו' יצרו גדול כו' פירוש יצר דתאות שהוא נקרא שטות כמו שאמרו ז"ל (סוטה ג.) על פסוק כי תשטה. וכפי גדלות החכמה כך יש גדלות שטות. ובהיות יצרא דעבודה זרה שליט היינו להיות אור הנבואה נגלה אז להיות רואה בעין מראות אלהים מזה נמשך יצר הרע לעשות אלהים אחרים הנגלים לעין. ולכן אמרו ביומא (סט:) דכשבטלוהו אנשי כנסת הגדולה אמרו לא איהו בעינן ולא אגריה פירוש אגריה השלימות הנמשך ממנו כי מעת שנעקר יצרא דעבודה זרה נסתלקה נבואה מישראל. כי כאשר אין חסרון בזה אין שלימות להיות הכרת הנוכח דאלהי אמת לעין רק בהעלם כטעם חכם עדיף מנביא שהוא על ידי רוח הקודש ע"ש ברמב"ן בב"ב (יב.) והוא מצד ההעלם. [רסיסי לילה י"ג]
ובברכות (י"ב א') כל שלא אמר אמת ויציב שחרית כו'. פירוש לא יצא ידי חובת גברא מה שחייב לבוראו בעלמא הדין. ופירוש ויציב כתרגום האזרח יציבא רצה לומר שיש לדבריו יתברך בעולם בית נכון ומקוים כאזרח בארץ ולא דרך ארעי ומקרה. והיינו חסדך שכבר היה ועבר. והיום הוא ההוה היום לעשותם שגם זה היא בישועת ד' והארתו עת שכר. והערב היא קיווי העתיד כמו שכתוב שומר מה מליל וגו' והיינו אמונה [והארכנו בזה במקום אחר גם כן בהמשך כל המימרות דרבה בר בר חנה סבא דשם ואין כאן מקומו]. ויש צורך לשניהם כמו שכתוב בבראשית רבה (פ"ט) טוב מאוד זה שינה כו' יעויין שם וכידוע על פסוק שבע יפול צדיק וקם דירידה צורך עליה. וכמו שרואים באילנות שלחדש כנשר נעורים צריך החורף להשיר עליו ולייבשן ואחר כך יחזור ויפריח כשיבוא הקיץ. וכן המסתכל בשמש הרבה עיניו כהות רק מסתכל מעט וחוטף עיניו ממנו ואז יכול לחזור ולהסתכל ועוד יש למצוא הרבה משלים. וכן השינה בלעדה היה עיף כמו שכתוב בבראשית רבה (שם) לפיכך תקנו ברכת יוצר אור ומעריב ערבים להודות לד' על שניהם כי טוב. [והיינו כדרך שאמרו (קידושין פ"ב:) א"א לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אבל אשרי כו' והבן] ואיתא ברכות (י"א ב') שצריך להזכיר מדת כו' רצה לומר כי אז ניכר הטובה זה לעומת זה [כי יתרון האור מן החושך] כי אין טובת היום שלימה אלא על ידי הלילה שגורם לטוב מאוד. רצה לומר טובה יתירה ליום המחרת כידוע שעל ידי הנפילה עולה למדרגה יותר גדולה ובלאו הכי ליאה כנ"ל. וכן אין טובת הלילה כלום אלא על ידי היום שאחריה כנ"ל. וביום מקדים יוצר אור כו' ובלילה להיפך גולל אור כו' דכל חד מרבה דידיה ולגבי הלילה שהוא החושך יש קדימה לשביתה וחושך על היום וכברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' (שבת ע"ז:) כי העומד בחושך אצלו החושך קודם ואחר כך האור. וכן היה ב' אלפים תוהו ואחר כך ב' אלפים תורה (סנהדרין צ"ז.) אבל העומד ביום אצלו היום קודם ואחר כך הלילה לנוח מיגיעתו וכן משנתנה התורה היה לעולם אור. וחושך ואור אור קודם.((ובבראשית רבה פרשה א') חושך זה מעשיהם של רשעים כו' והנה ברשע נאמר מה לך לספר חוקי ונאמר זבח רשעים תועבה ואין יכול להביא דורון ממצות ומעשים טובים עד שיסיר מרע קודם. ושביתה מעבירות מדת לילה כי ההולך בחושך צריך לראות מקודם שלא יכשל בפחתים וינזק ואחר כך יראה הדרך הראויה. מה שאין כן אור זה מעשיהם של צדיקים שלבן ברשותן (בראשית רבה פרשה ל"ד) צריכין מקודם לבחור בטוב והסור מרע אצלן להשליך הרע שבטוב ומדת יום קודמת אצלן: [דובר צדק קונטרס נר המצות]
יש ישועה שהקב״ה מוציאו משיקועו לגמרי, וזהו גאולת מצרים שהוציאנו ממ"ט שערי טומאה לגמרי שיצאנו מעבדות לחרות ומאפלה לאור גדול וכו’ (פסחים קט"ז:) ומעתה עבדי ד' ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד.) כי כבר יצאנו משיקוע זה דמצרים, וכן יש לכל נפש פרטי כשיוצא משיקוע שלו כשהקב״ה עוזרו לינצל מטומאה זו זהו דוגמת יציאת מצרים, ועל זה הוא מצוה זכירת יציאת מצרים שמזכירין תמיד בכל יום ולילה לעורר ישועה זו שאנו צריכין לה בכל יום תמיד, דבהזכרת הנס שהיה כבר מעוררין זה גם עתה בהווה, ויש ישועה שהקב״ה מאיר לו גם כשיושב בחושך ואינו מוציאו ממקום החושך וצלמות לגמרי להביאו למקום האורה, רק שגם כי ילך בגיא צלמות ומשוקע במה שמשוקע עדיין לא אירא רע כי אתה עמדי, דהשם יתברך מאיר לו דבר זה דאתה עמדי גם במקום הצלמות, וזהו גם כן ישועה גדולה למי שלא זכה לצאת מהשיקוע לגמרי עדיין מכל מקום כבר נושע דלא ירא רע, וזהו נס דפורים דאכתי עבדי אחשורש אנן (שם) ובמגילה [י"א ריש עמוד א'] רבי זירא פתח לה פתחא כי עבדים אנחנו ובעבדותינו לא עזבנו וגו', דאכתי לא נושענו לצאת לחירות לגמרי שעדיין אנו משוקעים במה שמשוקעים דעל ידי זה צ"ל בגלות ועבדים למלכי אומות, ומכל מקום גם בעבדותינו ובשיקועינו לא עזבנו וליהודים היתה אורה וגו' להאיר לנו דגם שמשוקעים במקום שמשוקעים וכל זה ד' עמנו, וזהו החיוב לבסומי עד דלא ידע וכו’ (שם ז':), כי אין לך שיקוע יותר מבשכרות שכל העולם דומה לו למישור (יומא ע"ה.) ואין לו שום ישוב הדעת דע"כ פטור מדין תפלה שאינו יכול לדבר בפני המלך (עירובין ס"ד.), וגם בגלות כן שכורת ולא מיין רק על ידי דעבדים אנחנו הוא שעבוד מלכיות המשקע ומבלבל הלב ומעכב לאמיתות רצונינו שהוא לעשות רצונו יתברך כמה שכתוב בברכות (י"ז.) וגם בתכלית השיקוע והעדר הדעת להיות כעומד לפני המלך ית"ש דבאור פני מלך חיים, ואין מקום לגזירת המן אלא על ידי העדר אור פני מלך, וגם אחר הישועה דליהודים היתה אורה לא היה אור פני מלך דהכרת הנוכח דד' לנגדי תמיד כמו שהיה ביציאת מצרים ואחר כך במתן תורה דהיו חרות לגמרי מהמלכיות ויצר הרע (שמות רבה פל"ב פרד"א פמ"ט), וראתה שפחה על הים מה וגו' (מכילתא בשלח וזוה"ק שם צ"ד.) והראו באצבע זה אלי וגו' (שמות רבה פכ"ג), וכן כל העם רואים הקולות דמתן תורה וזכו אז לתורה מן השמים בהתגלות אלקות עין בעין נראה אתה ד' וגו' בהגלותך מלכנו על הר סיני, אבל בימי אחשורש אף דהדר קבלוה מאהבה והחביבות יותר (שבת פ"ח.) לא היה בהתגלות אלקות רק מתוך ההעלם והחושך, והוא על דרך שנאמר (בשיר השירים רבה פ"א) חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ודברי סופרים הוא מה שחכמי ישראל מייגעין ומחדשין מעצמן זהו באהבה ובחביבות יותר, ואף שגם זה מן השמים והוא הנבואה שלא ניטלה מן החכמים כמה שכתוב בבבא בתרא [י"ב א',] הוא בהעלם ולא בהתגלות שהוא מן השמים כנבואה לנביאים, וע"כ אמרו בסנהדרין (כ"ד.) על פסוק במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל, שהוא יסוד תורה שבע״פ נקרא במחשכים שהוא האור דגם כי אשב בחושך ד' אור לי, וע"כ לא נכתב שום שם בכל המגילה שלא היה התגלות שם שמים לעין, ומכל מקום צריכה שרטוט כאמתה של תורה (מגילה ט"ז:) דגם התורה מגילה ניתנה (גיטין ס'.) כי ענין מגילה היינו גילוי דברי חכמה, וזה סוד דהתורה מיסוד דאבא היינו השפעת החכמה, והמגילה הוא מיסוד דאבא הנכנס לנוק' ובולט ממנה, זהו השפעת חכמת השם יתברך הנכנס ללבבות בני ישראל והתגלותו הוא מתוך לבבות חכמי ישראל, ועל זה הבטיח השם יתברך כי לא תשכח מפי זרעו, ובשבת (קל"ח:) אמרו דעתידה תורה שתשתכח וכו’ שלא יהיה הלכה ברורה, היינו הבירור הלכה הוא תורה שבכתב דכתיבא ומנחא שדברי' ברורים לכל, משא״כ על ידי תורה שבע״פ אין הלכה ברורה דהללו אוסרים והללו מתירים וכו’ (חגיגה ג':) ודבר ד' זו הלכה הברורה אינו מבורר כי אינו נגלה דבר ד'. [דברי סופרים ל"ב]
וזהו גדול כבוד הבית האחרון שבא אחר החטא והגלות וסילוק נבואה שגרם חטאם שלא חזר עוד. כי מקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כי לצדיקים גמורים מעלתם הגדולה גורמתן מיעוט השגה. לפי שאין הסתרת חטא מחיצה מפסקת ביניהם לאביהם שבמשמים ויכולים לראות אור בהיר בשחקים וע"כ לא יכולים להשיג אור המבהיק ביותר שמכהה העינים. כמו שלא יכולים להסתכל באור השמש בגבורתו אם לא ע"י מסך מבדיל. והבע"ת שהם העם היושבים בחושך מקודם מלאי עון. כששבים הם זוכים לראות אור גדול מתוך חושך העונות שהם מסך מבדיל שמתהפכים לזכיות עי"ז. שמתוך חשכותם המאפיל הבהירות המבהיק יכולים להשיג אור עליון וגבוה יותר שהוא המקום שא"א לצדיקים גמרוים לעמוד שם כלל מתוקף האור. ומשרע"ה אחר מעשה העגל והסליחה ע"ז. ביקש הראיני נא את כבודך ואורייתא וקוב"ה חד. והשגת התושבע"פ הוא עיקר הדרה וכבודה ותפארתה כנז'. וזהו השגת המקום דבע"ת שבא אחר החטא כמ"ש (נדרים כה:) ע"פ ברוב חכמה רוב כעס אלמלא חטאו לא ניתנו להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע. וריבוי החכמה דתושבע"פ שמתחדש ומתרבה בכל דור ודור לאין שיעור הוא מצד ההעלם שאין הדבר גלוי אלא ע"י יגיעת השכל ועי"ז משיג יותר כנ"ל. וזה בא ע"י ריבוי החטאים שכל מה שהחשך מתגבר כן יתרון האור הבא מן החושך מתגבר ועולה וניתוסף כנגדו כי זלעו"ז עשה אלהים. וכל הגדול מחבירו יצרו גדול וכמ"ש בסוכה ובת"ח יותר מכולם. כי כן יסד הש"י בבריאה להיות ברישא חשוכא והדר נהורא ויתרון האור ישיגו מן החשך. ובלוחות ראשונות שניתן לצדיקים גמורים לא נא' בהם טוב כמ"ש (ב"ק נה.) וכמ"ש דהרגשת הטוב שבאור תורה הוא ההשגה דתושבע"פ ע"י החידושין דאורייתא טועמים נועם המתיקות ועריבת שבד"ת כשמתגלה להם ההשגות הנעלמות מהם מקודם. ועיקר הרגשת הנעימות הוא בהשגת הנעלם. שזהו יתרון האור מהחושך. ולוחות ראשונות הוא האור דתושב"כ וע"ז אמרו (ערכין יא.) דתורה לא איקרי טוב. וע"ש בתו' ד"ה משמחי הק' מקרא דלקח טוב נתתי. טוב לי תורת פיך. ותי' דלטובה הסמוך לשמחה לא. או טוב לב לא ע"ש. וב' התי' אמת והולך למקום א'. כי באמת א' (ברכות ה'.) אין טוב אלא תורה וכן א' ג"כ (מנחות נג:) יבוא טוב ויקבל טוב כו' ושורש הטוב שבבריאה הוא התורה. ומלת טוב הראשון שנא' בתורה ובתחלת הבריאה דמסתמא שם שורש ועיקר כל הטוב. הוא באור שהוא אור תורה אבל אותו אור נגנז ואינו נגלה בעוה"ז. דע"כ נא' בו ויהי שהוא לשון צרה וכמ"ש בב"ר וטובי' גנוז בגויה ואינו בהתגלות שהוא מצד התושב"כ שבהתגלות. רק מצד השגת המסטורין דתושבע"פ שהוא השגה שבהסתר והעלם. וע"כ לא נקרא טוב בלשון הכתוב בפירוש רק לקח דהיינו מצד הלוקח. אצלם הוא מקח טוב שהם יכולים להשיג הטוב דגניז בגויה ע"י יגיעתם בה כשיקבלוה מאהבה וחשק בכל לב. ודוד המע"ה א' טוב לי תורת פיך שאצלו הוא טוב כי הוא מדת המלכות פה תושבע"פ קרינן לה. דהוא שורש התושבע"פ והגבר שהוקם עולה של תושבה שהוא השגת האור מן החושך. שבזה הוא השגת הטוב והנועם שבו וזה נקרא טוב לב. שהוא הרגשת הטובה והאור בפנימיות הלב שממנו נמשכת השמחה. כמ"ש שמחה לאיש במענה פיו. שהוא השגת תושבע"פ שבפיו שיוכל לענות לשואלו דבר בעתו והוא מה טוב. וע"ש בתוס' דמ"ש ע"פ ויטב לבו שעסק בתורה הוא דרש ולא מפורש בכתוב ע"ש. והיינו דמצד הדרש והשגת התושבע"פ דהאי הוא נקרא טוב לב. שזהו עיקר הטוב שבעולם. אלא שאינו בהתגלות בפירוש בכתב. וע"כ בראשונות לא נא' לשון טובה כלל. ובאחרונות שקיבל ביוה"כ אחר אותה מעשה שהתחילו להיות למדין תורה ושוכחין שזה בא משבירת הלוחות כמשז"ל. וע"י שכחת הד"ת נתחדש הפלפול דתושבע"פ כמ"ש (תמורה טז.) בהלכות שנשתכחו שהחזירם עתניאל מפלפולו. וע"כ נא' דברות אחרונות במשנה תורה שא' משה מפי עצמו ומ"מ הוא מכלל תושב"כ. מלבד שגופי המצות קיבל כבר בהר סיני מפי ה' גם הדברים עצמם שיצאו מפי עצמו דלא נא' בהם וידבר ה' מקודם גם זה תושב"כ. שכל דבריו ג"כ הם תורה שלימה כמו שיחתן של אבות וכדומה מש"נ בתושב"כ. אבל מ"ש אלה הדברים וגו' שהם דברי עצמו מזה הוא השורש לתושבע"פ מה שחכמי ישראל אומרים מפי עצמם. ובאותן דברות נא' טוב אצל כיבוד או"א למען ייטב לך. ובוודאי הך ייטיב היינו השגת ד"ת שנקרא טוב שזוכין ע"י כיבוד או"א כמ"ש (קידושין לא:) באבימי דע"י מצות כיבוד אב אסתייעא מלתא ודרש מזמור לאסף. שהשיג הסוד מ"ש מזמור על החורבן שע"י החורבן והגלות וסילוק השכינה זכו להשגת האור כי טוב דתושב"פ שזהו מזמור ושירה כמ"ש (עירוכין יא.) איזהו עבודה שמשמחה וטוב לב זו שירה. וכן תושבע"פ נקרא שירה כמ"ש (ע"ז ג:) ע"פ ובלילה שירה עמי על העוסק בתורה. ובלילה היינו תושבע"פ כמ"ש בתרגום (שה"ש ובמד'). והיינו דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ. ובלילה שא"א לראות מתוך הכתב ע"כ עוסקים בתושבע"פ ונקרא שירה כמ"ש (סוף מגילה) השונה בלא זמרה כו' ומה דס"ד שם דע"ז נא' בל יחיו עי"ש. היינו דהחיות שבד"ת הוא כשהוא בשמחה ובטוב לב שאז הוא מרגיש חיות. ופריך משום דל"י לבסומי קלא כו' היינו משום דמ"מ אפשר שמרגיש החיות והשמחה בלב אף שלא יכול לבוא להתגלות בפה. וזהו למען ייטב שבא מכיבוד או"א דע"י הכבוד שמכבד למי שראוי לכבד הוא זוכה ג"כ לכבוד כמ"ש איזהו מכובד המכבד את הבריות. ואין כבוד אלא תורה דכבוד חכמים ינחלו והיינו ע"י חכמת תושבע"פ כמ"ש (שמו"ר פ' לח) דלא מצינו כבוד עד יעבץ שכ' בו ויהי נכבד ע"י שריבץ תורה. והוא עתניאל שלכד קרית ספר ראש למחדשים ומפלפלים בתושב"פ. ורש"י (תענית ד'.) כתב שהי' ע"י השראת רוה"ק. והיינו רוה"ק של החכמים לכוין האמת דהלכה למשה מסיני ע"י פלפולו. וע"כ בשכר כיבוד או"א זוכה להשגת חכמה דתושבע"פ שעי"ז יזכה גם הוא לכבוד: [קדושת השבת ז']
ובכתבי חב"ד מוטיב זה חוזר על עצמו אלפי פעמים - אפשר לעשות חיפוש באוצר החכמה "אתהפכא חשוכא לנהורא" ולראות מקורות רבים.
