עולם – המשמעות הבסיסית של ״אלם״, ״הלם״, ״חלם״, ״עלם״ היא: להגביל ולא להתפתח. ה״אילם״ מוגבל ביכולת דיבורו; ה״אלומה״ קשורה; ה״הולם״ בפטיש על מתכת – דוחס אותה ומקשה אותה. ״נעלם״ – מוסתר. ״עֶלֶם״ – נער שעדיין לא התפתח, שהכח הטמון בו עוד לא התממש.
תיבת ״חלום״ מסתורית, כמו החלומות עצמם; שכן משורש ״חלם״ נגזרים גם ״חלמון״ (חלמון־הביצה) ו״החלמה״ (חזרה לבריאות, התאוששות). תאי החיים של חלמון ביצת העוף נמצאים במצב של אי־סדר; הם קשורים ושזורים זה בזה ועוד לא הוציאו לפועל את כחם. מצב החלום לעומת מצבו העירני של המח, הוא כמו החלמון לעומת האפרוח. האוצר העצום של זרעי הדמיונות והרעיונות אצור ושזור בחלומות. ומזרעים ראשוניים אלו – האצורים בחלומות באי־סדר ובלבול, קשורים ושזורים זה בזה – בונה המח העירני את הגוף העצמאי של הרעיון.
זהו אולי גם כל מהותו של תהליך ההחלמה: להחזיר קשרים שניזוקו, קשרים בין כחות וליחות גופניים; להשיב את התיאום והשילוב החמרי וְהַפָּעִיל של הגוף. לחילופין, מתייחסת אולי ה״החלמה״ בעיקר לתהליך ריפוי הפצעים. יתכן שתהליך זה מתחיל ביצירת נוזלים עבור חידוש הרקמה (מוגלה). שמא תפקיד המוגלה בריפוי הבשר דומה לתפקיד החלמון בתהליך היצירה.
השווה גם ״אולם״: חזק, בריא.
״עולם״ הוא זמן שטרם התגלה לחלוטין, זמן שעוד לא עבר מהכח אל הפועל: עבר, שההווה חבוי בו; ועתיד, שחבוי בהווה. מכאן: ״מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם״ (דברי הימים א, טז, לו).
עלה בידינו ש״חלם״ קרוב ל״עלם״, ״הלם״, ו״אלם״ (המציינים דבר קשור וסגור, מצומצם, מוגבל, ובלתי מפותח), והוא השורש של ״חלמות״ (חלמון) ו״חלם״ (ריפוי); ועל פי זה פיתחנו את תפיסת החלומות, כפי שהיא מתבטאת במילה ״חלום״.
״חלום״ הוא המצב המתואר באיוב (לג, טו־יז): ״בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה [שינה עמוקה – חוסר הכרה] עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב [כשהם נמים על מיטותיהם]. אָז יִגְלֶה [יפתח] אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתּם [ויטביע את חותמו על מצבם האסור במוסרות]. לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה [הוא ימנע אדם ממעשה] וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה [וישלול מאיש את גופו]״. חופש הרצון מצומצם, הגוף והרוח נשמעים לחוקים שאינם רגילים. כדרך שבחלמון נקשרים ונשזרים יחד בערבוביה ללא צורה כל הנבטים של הגוף החי העתיד; שכן חסר בחלמון הנפש – הניצוץ של עצמאות חיה, ההופך את כל הנבטים לצורה אחת, מפריד אותם ושולט בהם; כך גם בחלום, חסר השכל ההכרתי, ומחשבות ונבטי רעיונות נארגים יחד, ומתחברים על ידי סמיכות מקרית גרידא, שכן השכל ההכרתי אינו אוחז ברסן ההנהגה. כל ״חלום״ הוא ״חלמות״, חזרה של הנפש, אל המצב העובָּרי.
