ראיתי בעבודת דוקטורט על תנועת המוסר למאן דהוא שכתב כך: אכן מלבד מאבק הבכורה בין למדנות לבין מוסר על תשומת הלב והמשאבים הרוחניים, קיים ניגוד מהותי ביניהם מבחינה מתודית. נמשיל זאת במושגי החלוקה הדיסציפלינרית בימינו, בין משפטים לבין פסיכולוגיה . ניתן להיות משפטן, אמן, רופא ופילוסוף בו-זמנית, כעיסוקים מקבילים שלא מתקיים ביניהם קשר הכרחי. כמו כן ניתן להיות למדן ואיש מוסר גם יחד, למרות שאין קשר מהותי בין התחומים ואף המתודה כמעט מנוגדת . הלמדנות היא אינטלקטואלית במהותה, דורשת חשיבה תיאורטית אנליטית וגישה ביקורתית לטקסט . המוסר לעומתה הוא הגותי-השראתי במהותו, דורש חשיבה פסיכולוגיסטית מפותחת, וגישה ספרותית לטקסטים המסורתיים. שתי המגמות יכולות כמובן לשכון זו לצד זו, אך לא להתמזג זו בזו, ובכל מקרה תרומתן ההדדית מעטה . למתח המתודי האימננטי שבין מוסר ללמדנות, יש להוסיף את ממד התודעה . בחוגי המוסר התפתחה תודעה אנטי-למדנית , המבוססת על דברי בעל 'מסלת ישרים', שבהקדמת ספרו עורך דיכוטומיה בין התחומים, ומבקר את "אנשי השכל המהיר... העוסקים בפלפולי הלכות... שאין לנו צורך בהם...והעבודה [עבודת הלב] יותירו לגסי השכל ".
-------
מסופקני אם בחוגי המוסר התפתחה "תודעה אנטי-למדנית" - ולמרות שפע המקורות בעבודה, המחבר אינו מביא מקור לכך. בנוסף לכך שגם ב"ישיבות מוסר" הקדישו רוב היום ללימוד גמרא בעיון. אנטטי-למדנית אבל לומדים שעות רבות ביום והלילה בלמדנות עמוקה.
ומה שכתב "כמו כן ניתן להיות למדן ואיש מוסר גם יחד, למרות שאין קשר מהותי בין התחומים ואף המתודה כמעט מנוגדת" - אני מבקש לערער על קביעה חד משמעית זו. שני התחומים באמת חופפים כי יש להם מכנה משותף בסיסי. הן בלימוד הגמרא והן בלימוד המוסר המטרה היא להתאמץ ולהתייגע כדי לגלות את דבר השם ורצון השם בעולם. בשניהם האדם אמור להתבטל ולשמוע את דבר השם הבוקע מהטקסט.
בנוסף לכך, בהחלט אפשר להשתמש בכלי ניתוח למדניים גם בגישה לטקסט מוסרי. שתי דוגמאות ליישום דבר זה הם הגר"ח שמואלביץ בשיחות מוסר והגרב"מ אזרחי בברכת מרדכי על התורה. בשניהם רואים את ה"ראש ישיבה" מאחורי "איש המוסר".
אציין גם את יסודו של רבינו יונה, שעל פיו אם אין לאדם מדות טובות, לא יבין נכון את התורה. שנינו (אבות פ"ג מי"ז): "אם אין תורה אין דרך ארץ, אם
אין דרך ארץ אין תורה". ופירש רבינו יונה ז"ל: "כלומר, מי שאינו יודע תורה
אינו שלם במידות של דרך ארץ, כי רוב המידות הטובות שיש בדרכי העולם, בתורה
הם, כמו והעבט תעביטנו וכו', אם כן בלא תורה לא יהיו דעותיו שלמות בדרך
ארץ. אם אין דרך ארץ אין תורה, ר"ל, שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות, ובזה
תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות וכו'". דוק ותשכח שהמ"ח קניני תורה אינם תלויים בכישורים אינטלקטואליים.
