דברים בעקבות פטירת רבי יעקב קמנצקי זצ"ל*
הייתי בידידות טובה עם מרן ר' יעקב זצוק"ל עוד לפני שהיה מחותני. בשנת תש"ה, באותו זמן שרבי יעקב בא לניו יורק מטורונטו אני באתי לעיר משיקגו, ושנינו קיבלנו על עצמנו להרביץ תורה, הוא בישיבת 'תורה ודעת' ואני בישיבת רבנו יצחק אלחנן, כדי להגביר את כח התורה בישיבות, ולהביא את בני הישיבות באמריקה לרמת הלימוד שהייתה באירופה. היו כבר ישיבות קטנות וקצת ישיבות גדולות בארה"ב, אבל מה שהיה חסר בישיבות האמריקאיות היה השראה או הארה של התורה כמו שהייתה באירופה. באירופה המשיכה השלשלת העתיקה שהגיעה עד משה רבנו ע"ה, שכך נמסרה לנו התורה ממשה רבנו ע"ה מפי הגבורה במסורה כדאיתא בהקדמת הרמב"ם למשנה תורה. והרי ידוע למה לא המשיכו בניו של משה רבנו ע"ה את המסורה – כדי ללמד אותנו שאין ירושה בתורה, ולכן המסורה נמשכה ע"י יהושע שלא מש מתוך האוהל, ואחריו עוד ארבעים דורות עד סוף תקופת האמוראים. יהושע היה מי שזכה להיות התלמיד מקבל המסורה מפי משה רבנו מפי הגבורה, הוא ולא אחר, ועוד ארבעים דורות המשיכה המסורה עד לרבינא ורב אשי ומר בר רב אשי שחתמו את התלמוד הבבלי, ועוד הרבה דורות המשיכה המסורה לאחר זה, וגם דורנו הוא המשך שלשלת הדורות. נוסף על שמירת המצוות ולימוד התורה יש לנו שלשלת של מסורה ממשה רבנו ע"ה, וכל חוליה בשלשלת ממשיכה את המסורה שהתחילה מפי משה רבנו ע"ה.
ראשי הישיבות לא רק מלמדים תורה, אלא הם מעמידים את המשכת השלשלת והמסורה בלי לשנות ובלי לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. קבלת התורה והעברתה לדורות הבאים חייבות להיות חלק מהמסורה הקדושה, ולא בנויות על סברות ועל יגיעה עצמית. מה שקיבלנו מרבותינו כך נעשה גם אנו. כמו שאין לנו לשנות את צורת השחיטה ודיני התפילין ושאר כל המצוות, ויש כללים איך לקבוע את ההלכה גם כשיש מחלוקות, כך הוא בהעברת מסורת התורה. אנו לא מעבירים רק ידיעות, אלא את קדושת ההלכה ולימוד התורה על פי המסורה. כל מי שזוכה להיכנס ולהיות תלמיד של רבו זוכה להיכנס לתוך השלשלת של מסירת התורה.
כפי שאמרתי, לפני כארבעים שנה קיבלנו על עצמנו להעמיד תלמידים במדינה שעדיין לא נתהוותה בה השלשלת הנ"ל, ולעשות את אמריקה למקום תורה. רבי יעקב זצ"ל הצליח והעמיד תלמידים הרבה, הוא היה עילוי, וגם היה בעל סבלנות. כדי להגדיל תורה באמריקה צריך הרבה כוחות, הרבה סבלנות, הרבה פקחות, והוא היה חכם גדול מאוד. רבי יעקב היה אחד הלמדנים המצויינים ביותר בדורנו, ולא רק בלימוד הישיבתי אלא גם מומחה גדול בתנ"ך ובדקדוק ובתחומים נוספים. הרבה בחורים באו אליו כדי שיעזור להם לגדול בתורה, גם אני שלחתי בחורים צעירים ומבוגרים אליו והוא שלח אחרים אליי. גם באו אליו גברים ונשים כדי שיסייע להן לעשות שלום בית. היו לו כוחות להיות מנהיג בישראל, והכל בא בחותם של המשכת השלשלת.
כתיב 'מונע בר יקבעו לאום', הוא זכה לזקנה כדי שלא ימנע בר. ה' נתן לו זיקנה מופלגת, הוא נפטר בן 96 שנה, וגם לעת זיקנותו העביר שיעורים בביתו במונסי עד מאוחר בלילה. הוא היה חבר הנשיאות של אגודת הרבנים עם הגר"א קוטלר זצ"ל והגר"מ פיינשטיין (שליט"א לרפו"ש) [זצ"ל] ואיתי. כשמת אחד מהחבורה כאילו כל החבורה מתה. החבורה אינה גדולה, ולכן יותר גדול הצער...
אנחנו צריכים לחזק את לימוד התורה. הצעירים בני הישיבות לומדים לא רק כדי לשמוע שיעור ואפילו לא כדי להיות חלק מבני החבורה הלומדת, אלא הם לומדים כתלמידים של מר בר רב אשי כדי להיות בתוך מסגרת המסורה. עלינו לשמור שלא ייקצץ האילן ולא ייבש המעיין. לומדי התורה צריכים להיות לא רק לומדי תורה - אלא בני תורה, להיכנס לתוך השלשלת של הלימוד בעיון, לא ע"י כפייה - אלא באהבה ובנדיבות לב ובשמחה.
אנו צריכים לקבל על עצמנו לעילוי נשמתו ללמוד ולהתפלל יותר טוב מאשר בקלם ובסלובודקה, כדי שהמוכשרים שבנו יוכלו להעביר את התורה לדורות הבאים, וגם אלו שלא יהיו ראשי ישיבה או רבנים יהיו על כל פנים קובעי עיתים לתורה בקדושה, וגם הם יהיו ממשיכי המסורה. עלינו להיות לא רק לומדי תורה - אלא לומדי תורת ה', כמו שהרמב"ם נהג לכתוב על מה שכתוב בתורה: "אמר השי"ת". גם מי שיהיה רופא בן תורה ופרופסור בן תורה זו תהיה מצוה וזה יהיה עילוי לנשמת מרן ר' יעקב, אבל מי שיקבל עליו להיות בן תורה זו תהיה זכות הרבה יותר גדולה למרן רבי יעקב קמנצקי זצוק"ל. תנצב"ה.
* הרב יעקב קמנצקי זצ"ל (תרנ"א-תשמ"ו) למד בישיבות ליטא ושימש כרב העיירה ציטוביאן. לפני השואה היגר לקנדה ושימש כרב בטורונטו. בשנת תש"ה עבר לניו יורק ושימש עד שנת תשכ"ז כראש 'מתיבתא תורה ודעת', ובזיקנותו התגורר במונסי. היה חבר מועצת גדולי התורה של ארה"ב וחבר נשיאות 'אגודת הרבנים'. הרב דוד ליפשיץ זצ"ל (תרס"ו-תשנ"ג) למד בישיבות ליטא, והיה לפני השואה רבה של העיר סובאלק שבצפון פולין. בשואה הוא הצליח להימלט לארה"ב ומונה לראש ישיבת 'בית מדרש לתורה' בסקוקי שע"י שיקגו, ואח"כ שימש כראש ישיבה בישיבת 'רבנו יצחק אלחנן' בניו יורק קרוב לחמישים שנה. היה חבר נשיאות 'אגודת הרבנים' ונשיא 'עזרת תורה'. בתו שולמית נישאה לרב נתן ב"ר יעקב קמנצקי זצ"ל, לימים מראשי ישיבת איתרי בירושלים. את הדברים אמר הרב ליפשיץ לתלמידיו בישיבת 'רבנו יצחק אלחנן' כדברי פתיחה לשיעור היומי כמה ימים לאחר פטירת הרב קמנצקי זצ"ל, והם נכתבו ע"י אחד השומעים, ועברו עיבוד קל ע"י מערכת 'המעין'.
