Sunday, April 30, 2023

Please Daven!

 תמר בת לאה מרים 

ונשגב ה' לבדו

הטיפוסיות של ה"שתדלנות", של עסקנות הציבור הגלותית, ביחסה כלפי חוץ, כלפי הגוים ושלטונותיהם, היא כפיפות הקומה. 'אתם נצבים, וכל שהוא מרוחק מהקדושה קומתו נמוכה וראשו שפלה' (אור החיים דברים כט' ט'). 'הגלות מקנה לישראל הקלון תחת הכבוד – ההכנעה והשפלות' (חסד לאברהם, ה' יא'). המגמה של שבירת עול הגויים מעל צוארנו היא, 'שתוליכנו קוממיות לארצנו', עד כי יבוא 'ירום ונישא וגבה מאד', 'ונשגב ד' לבדו'. במהלך התקומה של כנסת ישראל ושכינתה האלוקית מתחתית עפרות הטומאה של ארצות העמים, מופיע גילוי 'פניה הזקופות מתוך תורתה אשר איתה' (מהר"ל דרך חיים פ"ו). נמשך בירור צורתו השלימה של העם הישראלי.

Milchemes Mitzva??

I just heard a delicious piece of amaratzus. Rabbi Hesayslotsof Sillythings claimed that he has a proof that in Israel we are involved in a מלחמת מצוה. The proof is "הבא להרגך השכם להרגו" - when someone comes to kill you then you should beat him to it and kill him. 

AHA!!!

The concept of מלחמת מצוה is a Halachic concept and category with specific rules and parameters that have nothing to do with הבא להרגך which relates to an individual engaging in self-defense. According to the simple reading of the Rambam in Hilchos Melachim [5-1] in order to wage war we need a King. In order to appoint a King we need a Sanhedrin and a Navi [1-4]. [Putting aside the famous chiddush quoted thousands of times in the name of the Rav ztz"l in Mishpat Kohen. זיע"א]. Today there is no Sanhedrin, no Navi and hence no King. Of course those who do engage in war against our enemies are doing a mitzva of לא תעמוד על דם רעך and חסד. But that doesn't categorize the war as a "מלמחת מצוה". 

All are invited to listen to the dozens and dozens of shiurim in Hilchos Melachim בעומק העיון delivered by *some dude* I know [with little to no talent and LSD - Lotsa Siyata Di-shmaya].

This was shameless self promotion and I recommend convening a Beis Din that would consider excommunicating me.- For self promotion AND for consistently revealing a poor/corny/cheesy sense of humor.  

A Regular Kid?

 Beautiful

New

 Why Would We Think That Kohanim Can Eat Unkosher?

The Hava Amina To Listen To A Parent Who Says To Violate Shabbos/ Biur Chometz On Erev Yom Tov/ Mitzvos Lav Leihanos Nitnu


Pesach Sheni Program

It is well known [or should be] that some of the Pesach Programs have very sketchy Kashrus. It is NOT PASHUT to Kasher an entire hotel in one or two days [and other problems].  

So may I suggest that instead people go on Pesach Sheni Programs. 

Rav Olshin Shlita And Rav Schachter Shlita Discussing A Possible BMG-YU Merger

 


Kibbud Eim

"After his father's passing, Rav Soloveitchik became Rosh Yeshiva, but he asked the yeshiva to send his paychecks to his mother, and claim that it was yeshiva policy to keep paying an almana. The Rav had to take a second job in hashgacha to pay his own bills". 

Musical Slichos - Too Funny!


מעשה בנער כפרי בור ועם הארץ שלא ידע לנגן בכלי נגינה. כשהגיע לבית הכנסת לסליחות הוא ראה את כולם מנגנים בכינורות וגיטרות. התבייש הנער הכפרי ולא ידע מה לעשות. לפתע נזכר שהוא אמנם לא יודע לנגן, אבל הוא יודע לקרוא. פתח הנער ספר סליחות והחל לזעוק בבכיות 'לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים!' 

לאחר הסליחות ראו החסידים נהרה שפוכה על פני הרבי. "דעו לכם", אמר הרבי לחסידים, "שתמימותו של אותו כפרי עוררה שמחה גדולה בכל העולמות, ובזכותו התקבלו כל השירים והניגונים של כל הציבור". 

ויהי לפלא.

🤣🤣🤣

What Is Failure? - Mussar From The "Greek Freak"

"What counts as failure in sports? Nothing, according to basketball player Giannis Antetokounmpo.

When asked if he considered the Milwaukee Bucks' season a failure, following their elimination from the 2023 NBA Playoffs, the superstar from Greece replied: "There's no failure in sports... It's not a failure, it's steps to success."

"There's good days, bad days. Some days you are able to be successful, some days you are not... and that's what sports is about," he added in the post-game press conference.

The man affectionately known as the Greek Freak also looked back on the career of MJ saying: "Michael Jordan played 15 years, won six championships... the other nine years was a failure?"

----------

Substitute "Life"  for "Sports" and you have good Mussar. 

Can Kohanim Eat Neveilos??

 (יחזקאל מד, לא) וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא יאכלו הא ישראל אכלי א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה

Happy To Be With Rebbi

 


Rabbi Lamm And Friends Trying to Be Mekarev President Reagan

 


Shabbos 30a: The Value Of Dovid HaMelech's Torah/ Is The Individual Here To Serve The Community Or Vice Versa


(שבת ל.): "אמות באחד כשבת, א"ל כבר הגיע מלכות שלמה בנך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, אמות בע"ש, א"ל כי טוב יום בחצריך מאלף, טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני ע"ג המזבח".

ההשגחה האלהית מטפלת ביחוד בסדר התולדה האנושית, שבכללה היא מכוונת להתעלות, להגיע את הכלל אל תכלית המעלה הנועדת לו מיוצרו. ע"כ הסיבות שהן גורמות שינויים עיקריים בההנהגה הכוללת, הן מדוייקות מאד בעתן ובזמנן. וכאשר כל תקופה שהנושא את דגל הנהגתה הוא בראשית מעשהו, עושה היא את פעולותיה באופן מורגש, בשינויים כבירים לפי רוח החדש המתחיל פעולתו בכח, ואח"כ לעת זקנה אז הפעולות הולכות ע"פ הכח הקדום של ימי הילדות הסוערים. וכן נחקק בחק ההנהגה העליונה שכה תתנהג האנושיות, בין בצעדיה המהירים בין בהליכתה האיטית ובהפסקת תנועותיה. ע"כ כאשר ע"פ סדרי ההנהגה הכללית היתה צריכה תקופה חדשה להיות מתחלת, תקופת שלמה, שכפי ערך תקופה מתחלת רבות הנה תנועותיה, אין לערוך את הערך שיש ברושם הכלל מהלך של יום אחד. כי הסבות של השינויים בדרכי החיים וגורמיהם תלויות זו בזו. ע"כ אף שמצד קישור הנפש של דוד המע"ה אל הכלל, חפץ הוא שלא תהיה מיתתו המסבבת לו מנוחה ועדן אלהי כראוי לצדיק כמוהו, שע"כ יאתה לפניו ביום המנוח והעדן יום השבת, רצונו אמנם היה שלא תסבב רושם הפכי בנוגע אל הכלל, כי הכלל הלא יתעצב ויחסר לו המנוח הראוי ביום הקדוש, והוא חפץ היה להביע עומק קישורו אל עם מרעיתו, כי הוא חושק שגם פטירתו מן העולם לא תהיה נחקקת בצורת יחידות, כ"א בערך הנצרך להשפעת הכלל כפי נטיתו ורגשו, ע"כ היתה מגמתו למות באחד בשבת. 

אבל זהו רק מצד הנטיה הציבורית הנמצאת בנפשו הפרטית, אבל חיי הכלל הם מסודרים במהלך אחר, וכיון שכבר הגיע מלכות שלמה, שעתה תקופתו מתחלת, וכפי הנהוג בכל תקופה חדשה שינויים כבירים בסדרי החיים הציבוריים נכונים לה, א"א כלל לאחרה גם יום אחד, גם מלא נימא, בשביל איזה נטיה פרטית תהיה גדולה בערכה עד מאד. ע"כ פנה בקשתו להקדים את המאוחר, למות בע"ש. שמצב הנהגתו בערב יומו הלא היא הולכת בצעדים מתונים, בעיקרה היא יונקת מכח הפעולה הסוערת של הימים שהכח בהם מוכן יותר לפעולה, ושינויים כבירים אינם עלולים כ"כ בהם. ולעולם הלא ההליכה הכללית היא לפנים, לתכלית ההתעלות, אף שלפעמים אנו רואים ג"כ ירידה במהלך החיים הכלליים, נדע נאמנה שירידה זו צורך עליה היא, כי המגמה האלהית היא ההשתלמות וההשתבחות המוסרית והחומרית, ע"כ בהקדמת תקופה חדשה כללית אין כ"כ הפסד במיעוט זמן. אמנם כ"ז ניתן להאמר רק אם נשקיף רק על הערך הכללי, אבל כאשר נחדור לעומק ענין החיים נדע שהכלל אם שהוא נכבד מהפרט מפני ריבויו, אבל עצם מעמד הכלל הלא הוא הפרט, יסוד כל התנועות הכלליות הוא להיטיב ולשכלל את הפרטים הרבים הגנוזים בתוך הכלל הגדול. ע"כ כאשר לפנינו יזדמנו שתי השקפות סותרות, מעבר מזה ערך של חיים חדשים כלליים, ולעבר מזה ערך חיים פרטיים גבוהים ורמים בערכם, עלינו להודות כי חיי הפרט הרם והנשא הלא הוא הוא כל המגמה והתכלית של הכלל. כי למה ניתן לנו כל העמל הכללי, כדי להביא את הפרטים לאושר גדול, לשלמות אמתית בדעת ובהנהגה. ועכשיו כיון שלפנינו ישנם מין חיים כאלה שהם שלמים עד מאד, שהם קדושים בתכלית הקדושה ורמים בחפץ עליון זך וטהור, הלא זה הפרט הוא הוא היסוד הכללי. ע"כ טוב יום אחד בחצריך, טוב יום אחד שאתה בתור איש פרטי קדוש אלקים אשר רוח ד' דבר בך, איש שרוה"ק דבקה בנפשו הטהורה ואתה יושב ועוסק בתורה לפני, שהיא אמנם השלמה פרטית, נעלה ונשגבה היא לפני, חביבה יותר מאותן הפעולות שהן רק מכשירים להוציא מתוך האוצר הכללי פרטים שלמים וחשובים שכמותך. הקרבנות הם בכללם מכוונים בעקרם לתכלית הרשמת כבוד שמים במושג הכללי, ביחוד ריבוי הקרבנות שלפי המושג המוסרי הפרטי כבר נאמרי "לא על זבחיך אוכיחך", ולא דברתי עם אבותיכם ע"ד עולה וזבח . שהמוסר המתעלה ומכיר חפץ השלמות העליונה הוא מגיע כבר עד התכלית הפנימית של הקרבנות, אמנם ביחש הכלל היא עבודת ד' קדושה ונעלה עד מאד. הכלל כולו, רק אז בהיות בית ד' נכון ונשא, כולו אומר כבוד ומורא ע"י הזבחים וכל סדרי העבודה ע"פ התורה, יכיר הערת הרגש של כבוד ד' וסוד המוסר הטהור הבנוי על החפץ הנצרך להתעצם בלב כל איש ללכת בדרכי ד', ע"כ אלף העולות של שלמה יש להן ערך כללי גדול, שמהתבוננות של הכלל כולו יצאו הפרטים הטובים. 

אבל הפרט הרם הקדוש המתעצם כבר בשלמותו בדעת התורה באהבתה וידיעתה ובשלמות החשק לכל קודש, הוא הפרי עצמו היוצא כבר מכל העמל הכללי. ע"כ ודאי טוב יום אחד שאתה יושנ ועומק בתורה לפני, אף בהיותך כבר בלתי פועל מורגש בחיי הכלל, מאלף עולות של שלמה בנך, שהן כולן לתכלית ההדרכה הכללית לפי הכנת הכלל, שאלו אמנם הם מכשירים קדושים, אבל אתה בתור פרט שכבר נתעלה הנך עומד על יסוד התכלית עצמה, שראויה להיות חביבה ונאהבת מאד.

מצוות בין אדם לעמו

Wow is this chashuv!!!

בעוד שכל דת כוללת רק שני חלקים: מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחבירו, הנה לנו יש עוד חלק שלישי, והחלק האחרון הזה הוא אולי בבחינת אחרון אחרון חביב, והוא מצוות שבין ישראל לעמו, בין ישראל היחיד לאומה הישראלית.

לסוג השלישי הזה יש גם חלק מסויים במצוות, כמו: מצות מינוי מלך וסנהדרין, שופטים ושוטרים, מלחמת מצוה ורשות, בניין ערי מקלט, וכדומה; ומצות ישוב ארץ ישראל השקולה כנגד כל מצוות שבתורה, בוודאי ובוודאי שהיא שייכת בעיקרה לסוג השלישי הזה. בכל המצוות האלה אין בהן לכאורה לא משום ״‎למקום״‎ ולא משום ״‎לחבירו״‎, אבל יש בהן משום מצוות שבינו ובין האומה.

אומנם רואים אנו שערכו של הסוג השלישי הזה גדול מאוד. על כל העבירות ״‎יעבור ואל ייהרג חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכת דמים״‎ (רמב״‎ם, יסודי התורה ה, א-ב), ועל כל פנים אין אף מצות עשה אחת – בין מצוות עשה שבין אדם למקום ובין מצוות עשה שבין אדם לחבירו – שיהיה בה דין של ייהרג ואל יעבור, בעוד שבמלחמת מצוה – מצוה למסור את נפשו, כי אין מלחמה בלי מסירות נפש.

ועוד יותר: לפי שיטת רוב הראשונים, הכלל שעל כל עבירות שבתורה ״‎יעבור ואל ייהרג״‎ – אינו רק רשות, אלא גם חובה. כלומר, אסור לו להיות צדיק הרבה ולמסור את נפשו על זה, ואם הוא עושה כן הרי הוא בכלל של מאבד עצמו לדעת. ואולם, אם נופל ב״‎מלחמת רשות״‎ כגיבור בשדה קטל נחשב כ״‎קדוש״‎.

אין האדם מחוייב למסור את נפשו בשביל הצלת חבירו ממיתה, ואף לא בשביל הצלת רבים ממיתה, כי על זה נאמר: ״‎מאי חזית דדמא דידהו סומק טפי, דילמא דמא דידך סומק טפי״‎. אבל כשהדבר נוגע להצלת האומה, ואף בשביל הרמת כבוד האומה בלבד – מחוייב הוא אף במסירת נפש ממש.

מבחינה ידועה יש ערך עוד יותר חשוב למצוות שבין אדם לחבירו ממצוות שבין אדם למקום, כמו שאמרתי במקום אחר, שמה שאמרו חז״‎ל (שבת קכז, א): ״‎גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה״‎ לא ללמד על עצמו יצאה, אלא ללמד על הכלל כולו, כי המצוות שבין אדם לחבירו גדולות יותר ממצוות שבין אדם למקום, הגם שעל הכל נאמר (אבות ב, א), כמובן: ״‎והווי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע שכרן של מצוות״‎.

ב״‎מדרש שמואל״‎ לאבות, מביא בשם הראשונים פירוש דברי רבי, שאמר (שם): ״‎איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? – כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם״‎, ואחר כך: ״‎והווי זהיר במצוה קלה כבחמורה״‎ – שהכוונה, שאף על פי שכמובן צריך האדם להיזהר בכל המצוות בלי כל הבדל בין קלה לחמורה, ואסור לומר מצוה זו נאה ומצוה זו אינה נאה, אך אם מפני איזו סיבה שהיא אי־אפשר לו לקיים את כולן ורוצה לברר מהן רק חלק אחד – וזהו ״‎שיבור לו האדם״‎ – אז יתן את הבכור להמצוות שבין אדם לחבירו, מפני ״‎שיש בכלל מאתיים מנה״‎, ובמצוות שבין אדם לחבירו יש גם מצוות שבין אדם למקום, כי הלוא גם עליהן הוזהרנו מאת הגבורה.

ויש מקשים: איך הניח אברהם אבינו באמת מצות קבלת השכינה ועסק במצות הכנסת אורחים, הלוא קיימא לן דעוסק במצוה פטור מן המצוה, בלי הבדל בין גדולה לקטנה.

וביותר – לפי שיטת הרשב״‎א, שלא רק שהוא פטור – אלא גם אינו רשאי להניח את הראשונה מפני השניה. וטעמו ונימוקו עמו: כי הראשונה שהוא עוסק בה נחשבת לו לחובה, והשניה שפטור ממנה נחשבת רק לרשות, ואין דוחין חובה מפני הרשות (עיין סוכה כה, א; וברשב״‎א שם).

אבל באמת, התירוץ לקושייה זו נכלל במאמרם הנ״‎ל: ״‎גדולה הכנסת אורחים...״‎ גופא, כי הכלל של העוסק במצוה פטור מן המצוה הוא רק במצוות מסוג אחד, למשל, כשעוסק במצוה אחת של בין אדם לחבירו פטור הוא ממצוה שניה מסוג זה. דוגמה לדבר: ״‎פרוטה דרב יוסף״‎ (בבא קמא נו, ב), שמצות שומר אבידה פוטרת אותו מנתינת צדקה, ששתיהן הן מצוות שבין אדם לחבירו. וכן מצוה שבין אדם למקום פוטרת אותו ממצוה שניה מסוג זה, כמו שאמרו שם בסוכה, שילפינן מ״‎בלכתך בדרך״‎ – ״‎בלכת דידך הוא דמחייבת בקריאת שמע, הא בלכת דמצוה פטרת״‎.

אך אם המצוות אינן מסוג אחד, אחת היא בין אדם למקום והשניה היא בין אדם לחבירו, הרי כוחה של השניה, שבין אדם לחבירו, יפה לפטור אותו מן הראשונה, ממצוה שבין אדם למקום – אבל לא להיפך! כמו שפירש רש״‎י שם, בהא דשלוחי מצוה פטורים מן הסוכה ״‎כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולקיים מצות פדיון שבויים״‎. אבל אין אנו מוצאים בשום מקום שמצוה שבין אדם למקום תפטור אותו ממצוה שבין אדם לחבירו. ודבר פשוט הוא, ואינו צריך כלל לראייה, שמי שיעסוק בתלמוד תורה לא ייפטר מכוח זה מלתת רפתא לעניא הבא לבקש ממנו בעת לימודו, וכדומה.

גם רבא סובר בסנהדרין (כז, א), שדווקא אוכל נבלות לתאבון פסול, אבל אוכל נבלות להכעיס כשר לעדות. ועיין שם, ״‎ורבא דאמר כרבי יוסי, דאמר מחומרא לקולא אמרינן, מקולא לחומרא לא אמרינן״‎, וכפירש״‎י: ״‎דאוכל נבלות רע לשמים ואינו רע לבריות, אבל מעיד שקר בממון – רע לשמים ורע לבריות״‎. כלומר, כדברינו, שיש בכלל מאתים מנה, וכל רע לבריות הוא גם רע לשמים.

כמו כן, יש ערך עוד יותר גדול לסוג שבין ישראל לעמו, כי גם בזה נאמר יש בכלל מאתים מנה. ובעוד שבמצוות שבין אדם לחבירו עושה הוא דבר ליחיד – הנה במצוות שבין ישראל לעמו עושה הוא דבר בשביל ״‎כל ישראל חברים״‎. ולא עוד, אלא שגם הוא בעצמו נכלל בזה, זאת אומרת, שעושה דבר גם לעצמו; ואם הכלל הוא: ״‎חייך קודמין לחיי חברך״‎ – הנה כשעושה מצוה שבין ישראל לעמו יש בזה גם משום ״‎חייך קודמין״‎, כי עושה בזה גם בעד חייו הוא.

ומנקודה זו אמרו בתוס׳ (שבת מט, א) על זה שאלישע בעל כנפים לא מסר את נפשו בשעה שגזרו שלא להניח תפילין – הלוא קיימא לן שבשעת גזרת המלכות מחוייבים אנו למסור את נפשנו אפילו על ערקתא דמסאני? – ״‎משום דבשינוי ערקתא דמסאני... דומה שמוציא עצמו מכלל ישראל, אבל הכא אינו עושה כלום, אלא שאין לו תפילין בראשו שעה אחת, והרבה ישראל שאין להן תפילין כמותו״‎.

רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים – מצד אחד מצות תפילין האמורה מפורש בתורה, ומצד שני מנהג של ערקתא דמסאני שאין לזה שום מקור בתורה, ובכל זאת יש יתרון לערקתא דמסאני, מפני שכשהוא משנה את המנהג הזה, כאילו ״‎מוציא את עצמו מכלל ישראל״‎, אף על פי שאינו עושה בזה שום דבר רע – לא לשמים ולא לבריות.

ומנקודת השקפה זו אמרו: ״‎שקולה מצות ישוב ארץ ישראל ככל המצוות שבתורה״‎, ״‎והלוקח לו בית בארץ ישראל כותבין לו אונו ואפילו בשבת״‎ (בבא קמא פ, ב). ואין הבדל לאיזו מטרה ותכלית הוא קונה לו בית, ואפילו אם הוא קונה לו כדי לקבל שכר דירה הרבה, גם כן מותר לו אפילו לומר לנוכרי בשבת לכתוב עליו אונו. ועיין בתוס׳ (גיטין ח, ב) ״‎שלא התירו זה בשום מצוה אחרת״‎, ורק במצות ישוב ארץ ישראל, מפני שהיא המצוה היחידה שנשארה לנו לפליטה מכל החלק של מצוות שבין ישראל לעמו, אחרי שכל המצוות שהיו שייכות לחלק זה נתבטלו עם חורבן הבית.


בקיצור, יש עוד חלק שלישי במצוות – מצוות שבין ישראל לעמו, והחלק האחרון הזה הוא בכלל אחרון־אחרון חביב.

״‎ויחיד הדור״‎ שבדור הקודם – ר׳ יצחק אלחנן ספקטור זצ״‎ל, אמר בכוונת הכתוב (עמוס ט, י): ״‎בַּחֶרֶב יָמוּתוּ כֹּל חַטָּאֵי עַמִּי״‎ – שלחטאים מסוג השלישי הנ״‎ל, חטאים שבין ישראל לעמו – ״‎חטאי עמי״‎ – אין תשובה, כי אם יש תשובה על חטאים שבין ישראל למקום, כשמבקש סליחה ומחילה מד׳ יתברך שרק לו נוגעים החטאים; ואם יש גם עצה בחטאים שבין אדם לחבירו כשמבקש סליחה מהאדם שכלפיו חטא ומפייסו – אבל אין תקנה לחטאים שבין אדם לעמו, שהלוא, אין ביכולתו לבקש מחילה מכל אנשי האומה...

ואומנם, הגלות השפיעה בכלל לרעה בהרגשת החלק השלישי הנ״‎ל. על ידי הגלות קהתה ההרגשה שלנו, וגם במצות ישוב ארץ ישראל ראינו רק חוקה בלי טעם, ותקופת ההתבוללות מחקה לגמרי את החלק הזה, ועל כן הדגישו רק את דת משה, בלי ההוספה של ו״‎ישראל״‎.


האורתודוכסיה המערבית לחמה בחירוף נפש נגד המתבוללים שמחקו את ציון וירושלים מכל הסידור כדי להבליט ולסמל שדבר אין להם עם החלק השלישי הזה, ועלינו להודות להם גם בזה הרבה, אבל סוף־סוף גם הם לא עמדו על הגובה הראוי בחלק זה.

ועובדא היא, שהגאון הצדיק ר׳ שמשון רפאל הירש זצ״‎ל, שברם זכור הוא לטוב, שאלמלא הוא היתה התורה משתכחת מישראל במדינת גרמניה, ועמד בפרץ ונלחם כארי מלחמת ד׳ צבאות נגד המתבוללים למיניהם – גם הוא לא רצה לקבל את דעת הגאון הצדיק המופלא בדורו, ר׳ צבי הירש קלישר זצ״‎ל, שהוא, ביחד עם חבירו הגאון בוצינא קדישא ר׳ אליהו גרידיצר זצ״‎ל, הרימו על נס את החלק השלישי הזה, וכל תורת חייהם היתה להסביר למה שקולה מצות ישוב ארץ ישראל ככל המצוות שבתורה.
והוא, הרב ר׳ שמשון רפאל הירש זצ״‎ל, מתפאר בעצמו באחד ממכתביו, שהשיב את פני הרב קלישר ריקם, ששאף לבוא אליו כדי לשכנע אותו בגודל ערכה של מצות ישוב ארץ ישראל ולא רצה אפילו לקבלו, מפני שמה שהרב קלישר חושב למצוה הגדולה ביותר, הוא – הרב הירש – חושב לו לעבירה לא מעטה.

ואומנם, עד היום הזה עדיין השטן מרקד בתוכנו, ויש חלק מיראי ד׳ שאינם מחשיבים כל־כך את החלק השלישי הזה.

ואופייני הוא הדבר שאחד מגדולי ישראל כתב מקרוב – כשהיה וויכוח על עבודה עברית בארץ ישראל אם עלינו לעמוד על זה בכל התוקף, לבכר את עבודת אחינו בני ישראל על עבודת זרים – שעל פי ההלכה רק אם אין הבדל יותר מחומש בין עבודת היהודי לעבודת הזר עלינו לתת את העבודה ליהודי, מפני ש״‎המבזבז אל יבזבז יותר מחומש״‎. כל זה מפני ההשקפה הצרה, שרואים בזה רק את החלק של מצוות שבין אדם לחבירו, ולא רואים שזה נכנס לגמרי בחלק אחר, בחלק שבין ישראל לעמו, שיש לו דינים אחרים לגמרי.

ועל כל פנים, התקופה האחרונה היא דווקא היתה ראוייה להיות המוכשרת ביותר מכל התקופות שלאחרי החורבן, להרים על נס את החלק השלישי של התורה, לולא התערבו בזה הנבוכים – נבוכי התקופה, וקלקלו לגמרי את השורה.

[לנבוכי התקופה] 

Shoot Down United Airlines Flight 175??

Let's say that before the airplane crashed into the Twin Towers on that fateful day 9/11 2001, we could have shot down the airplane/s which would have saved the innocent people in the buildings but would have killed the innocent people in the airplane - would that have been permitted??


Asking for a friend whose hobby is preventing terrorist attacks. 

Shabbos 30a: What Is The Significance Of Dovid HaMelech's Passing On Shabbos?


(שבת ל.): "אדעה מה חדל אני, א"ל בשבת תמות".

יש ערך ידוע להפסקת הפעולות שהאדם הפרטי פועל על הכלל. בכלל אין לך אדם שאין לו איזה השפעה כל דהוא על החוג הקרוב לו, ואותו החוג כמה שיהיה קצר, הוא מתרחב ע"י השפעה שיש להיחידים מאותו החוג על הקרובים לחוגם. ממילא מובן שלפי גדלו של אדם כן תהיה ההשפעה יותר רחבה, עד שההשפעה הגדולה והנפלאה של אדוננו דוד המע"ה ג"כ יש לה ערך ידוע מצד פרטיותו, כלומר יש קצב לפעולות הפרטיות שהוא עושה ופועל בתור איש פרטי. וחדלון של הפעולות הפרטיות מתי יסתיימו, זה אפשר כבר להשיג ע"י עזר השפעה אלהית. אבל זה אי אפשר שישיג מתי יסתיימו ג"כ ההשפעות הכלליות, עד שמצד הצורך של חדלון של פעולותיו בחיים יהיה צריך ג"כ שיפטר מן העולם. 

וזה דומה ממש להודעה פרטית שמודיעים לאדם, אבל מעלימים ממנו את הכלל שזה הפרט מונח בקרבו, ע"כ אינו יכול לדעת ידיעה ברורה ג"כ מערכו של הפרט, כדוגמת ידיעת היום המיוחד שהוא ענין פרטי. אבל כשאיננו יודע מתי יהיה בחודש ובשנה הלא אין ידיעתו מבוררת, מפני שהכלל נעלם ממנו, ע"כ לא יוכל להשיג את הפרט לבירור. כן ההשגה מתי תחדל פעולתו שהוא צריך לפעול בתור איש פרטי הפועל על הכלל זאת אפשר שתודע לו. אבל בזה עוד לא תמה אמתת פעולתו, כי אע"פ שהוא איננו פועל מ"מ ישנם ענינים רבים שבערך הכלל הם נחשבים לנפעלים מכחו, וכל זמן שהוא חי כחו עומד בהם, והם צריכים לתיקון הכללי שיתקיימו בצביונם, עד זמן ידוע הצריך להנהגת הכלל להיות בצביון זה המושפע מערך פעולתו בזמן שהיה עדיין פועל פרטי בפועל. ע"כ הידיעה של מה חדל אני, נודעה, אבל באופן כהה, נודעה מצד הערך הפרטי אבל לא מצד מקום הפרט בתוך הכלל הגדול. 

ויש עם זה הערה גדולה שפרטיותו של אדם אינה נאבדת לעולם באוצר הכלל, שהרי דוד ע"ה שכל ערכו לכאורה היא עבודת כלל ישראל, והנה המיתה נערכת למנוחה מצד הפרט הצדיק העובד, אבל מצד הכלל היא צער ויגון והיפוך המנוחה. א"כ אם פרטיותו היתה צריכה להתבטל כולה בערך הכלל הי' צריך שעכ"פ מיתתו, שהיא מנוחה בערכו הפרטי ועמל בערך הכלל, לא תהיה בשבת. אבל לא כן גזר אדון כל הנפשות, כי מאוצר הפרטיות שהיא קיימת ג"כ לעד יושפע כח הכללי. ע"כ לעת קץ האדם צריכה פרטיותו הנהדרה להתגבר עליו, להורות שהנצחיות לא תהי' רק במושג הכלל כ"א גם במושג הפרטי, ומזה תוצאות להשלמות מוסריות חיות וקיימות לעד. ע"כ באתהו הידיעה בשבת תמות, בתור מנוחה לפרטיות מציאות נפשך הנכבדת, דוד מלך ישראל חי וקיים.





לא אכל



Saturday, April 29, 2023

Shabbos 30a: Why Can't We Know When We Will Die?

Here!!!



וּדְקָאָמַר שְׁלֹמֹה: ״כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת״ – כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִכְתִיב: {תהלים ל״ט:ה׳} ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם: ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי״. אָמַר לוֹ: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. ״וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא״? גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי שֶׁאֵין מוֹדִיעִין מִדַּת יָמָיו שֶׁל אָדָם.

And that which Solomon said: “For a living dog is better than a dead lion” (Ecclesiastes 9:4), is in accordance with that which Rav Yehuda said that Rav said. As Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that verse which David said: “Lord, make me to know my end, and the measure of my days, what it is; let me know how short-lived I am” (Psalms 39:5)? It means that David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, Lord, make me to know my end; in how long will I die? God said to him: It is decreed before Me that I do not reveal the end of the life of flesh and blood. He asked further: And the measure of my days; on what day of the year will I die? He said to him: It is decreed before Me not to reveal the measure of a person’s days.

What is the difference between "קצו של בשר ודם" and "מדת ימיו של אדם"?


קצב חיי האדם אפשר היה להחקר ע"פ שני אופנים. מצד ערך כחות הגוף שיש להם קצב בשימושם, ואם הי' אפשר להגלות לעיני אדם בדרך השכל הפשוט או בדרך הנבואה ורוה"ק בדיוק נמרץ כלל כחותיו הגופניים ופרטיותם, היה אפשר לו להעריך לעומת זה במדה נכונה כמה מערכה של כחות כאלו ראויים להתקיים לפי ערך השימוש שבהם. אבל השם ית' הכין בחכמתו שכ"כ יהיו סבוכים דרכי המאורעות בשימוש הכוחות הגופניים, ועצם יסודי הכחות שהם תלויים בהמון המציאות שמחוץ לגופו של אדם, עד שאי אפשר שיבא האדם לידי ידיעה ברורה בקצב החיים מצד הכחות הקבועים הגופניים. ע"כ לעומת הבקשה של הודיעני ד' קיצי, הקצב הטבעי הקבוע מצד משקל הכחות הגופניים שבגוף, היתה התשובה: גזירה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם. מצד בנין הגוף של בשר ודם הנערך בקצבת כחותיו, לא ניתן להיות מתברר כמה יוכלו כחות כאלו בערכם ובנינם להיות עומדין בשימושם הקבוע, ומתי יבא קיצם ע"פ המתכנת הטבעית הפשוטה. והנה הידיעה הזאת מצד הערך הגופני, אם היתה אפשרית להחקר, מובן הדבר שהיתה מביאה הפסד רב. שהרי מחקרי הגוף נתונים המה לכל דורש וחוקר, גם לאלה אשר נפשם עופלה ועל טהרת המוסר לא יתנשאו, להם ודאי צריך העדר הבטחון של חיי הזמן להיות נמזג בכחות נפשם, כדי שיהיה עכ"פ למגן נגד זעף של הכח הדמיוני המסית לבלע ולהשחית, לחבל ארחות מוסר וצדק. ואיך שיהיה חסרון הבטחון של החיים, הוא עכ"פ ממזג איזה רפיון נסתר שמחליש את כחו של היצר הרע, אף אם לא יודה האדם בגאותו וגסותו שהוא מרגיש מזה איזה רפיון של רשעה, מ"מ האמת היא חזקה ועל כרחו שולטת היא עליו לבצר את הכחות הרעים וזדונם. ע"כ ראוי הוא שדלתי ההשכלה השפלה הבאה מצד החקירה הגופנית תהיינה נעולות שלא יוכל כל חוקר להודע מקיצו של בו"ד, מצד בשרו ודמו, כלומר בנינו החומרי. וכיון שלטובת היצור והמוסר האנושי צריך הדבר להיות נעלם, נסתתמו הדרכים כ"כ עד שאי אפשר לעמוד עליהם ג"כ מצד הנבואה, כי אם היו ערוכים שערי הנבואה לעומת דבר מוחשי כזה המתיחש למושגי הגוף, היו בהכרח ג"כ דרכים נמצאים ג"כ למחקר השכל החופש תעלומות הטבעיות איך להגיע להם. 

אבל יש עוד דרך נעלה מזה, שהוא גבוה ונשגב מאותו המחקר הנמוך של משקל הכחות הגופניים, והוא תלוי בחכמה רבה רוחנית ואלקית. והוא באשר כל דבר יש לו תעודה במציאות ומשך קיום כל ענין ודאי נמשך הוא כפי ערך תעודתו, ביחוד הדבר מתברר בדברים שהם עדיין נמצאים במצב של אמצעי להגיע איזה תכלית מרום מהם, שלא יתקיימו כ"א עד בא מילוי תעודתם והשגת תכליתם. ע"כ חיי האדם בעוה"ז ודאי יש להם תעודה מה שצריך לפעול בעולם, והם המדה של הימים, ע"פ הפעולות יערכו הימים, כמורגל להבין על האמור "בא בימים" שבא עם הפעולות השלמות שפעל בימיו בחיים. ע"כ מי שיתנשא להשיג בבירור גמור את הצורה של התעודה המוטלת על האדם, הוא ידע את פעולותיו אשר צריכות שיצאו ממנו במשך חיי חלדו, ועל פיהן ימוד את ימי חייו. המחקר הזה יתנשא לעיונים גדולים ולחקירות אלקיות, כי בכל מקום שאנו מוצאים יחש אל סוד ההשגחה האלהית בתעודה הערוכה לחיי האדם מצד פעולתו הקצובה מאדון כל המעשים, כבר האדם שהוא מוכן לחקור בכאלה הוא מתנשא מעל התאוות היותר שפלות, והוא יותר מוכן להיות עובד ד' ועוסק בשלמות באהבה מהשגת האמת הברורה. והיה הדין נותן שאולי היה ראוי להיות ניתנת חקירה כזו תחת אפשרות הבירור. אבל לא כן תיקן צור עולמים, היודע יצרי מעללי איש, ויודע שהמשקל הנפשי הרצוי האפשרי להפוך על ידו את הצד המעולה שבההנהגה האנושית יבא דוקא ע"י אותו הספק הנמזג בכחות האדם ביחש אל ערך חייו, בין מצד קצבתם החומרית בין מצד תעודתם. משקל ההעלמה מכרעת בין לצורך "אל תרשע הרבה" שעלולים המון האדם לפול בו, בין לצורך "אל תהי צדיק הרבה" שאנשי הסגולה עלולים להמעד על ידו, שבאפס יד הדמיון המאריך לעומת זה את התשוקות החומריות והדמיוניות, שהן טובות במדתן לשכלל את העולם באופן שיהיה נאות כולו לתעודתו המוכנת לו מבורא כל יתברך, בחסר כח דמיון זה ע"י הגעת המחקר במקום שחסרון הידיעה טוב הוא, תשחית הידיעה הזאת הרבה, ותטשטש את צורת החיים וערכם. ע"כ כשם שקיצו של בשר ודם הוא בכלל הגזירה שלא יודע, כן היא ג"כ ההשגה היותר מעולה, מדת הימים, ערך החיים ותעודתם בצמצום ביחושם אל הזמן, ג"כ נעלמה מעין כל חי, וגזירה היא מלפניו ית' שאין מודיעים מדת ימיו של אדם, אע"פ שהיא גבוהה מההשקפה של הקץ הנחקר מצד הערך של בשר ודם, מ"מ הכל הוא בכלל הגזירה.

Out of This World

Today is the sixth yahrtzeit of Rabbi Hoffman ztz"l R' Yehoshua Ben R' Yosef




By Rabbi Joshua (earthily known as The Hoffer) Hoffman z"l

Towards the end of parshas Emor, the Torah relates that the son of an Israelite woman and an Egyptian man went out among the Jewish people and fought with an Israelite man. The son of the Egyptian then cursed the name of God. Rashi cites the midrash which asks where this man went out from, and gives several answers. The first answer is that he went out of his world. Rav Eliyahu Meir Bloch zt'l, in his Peninei Daas, explains this to mean that he left his real world, the world of spirituality. A person's real life, he says, is rooted in his soul, which is connected to God. The curser, by breaking off his connection to God, literally left his world.

Rabbi Bloch goes on to explain the second answer in the midrash as well. The curser, says the midrash, went out from hearing of previous section in the Torah, which deals with the lechem hapanim, or showbread. This bread was baked and placed on the table in the mishkan for nine days, whereupon it was distributed to and eaten by the kohanim. The curser scoffed at this offering to God, remarking that behold a king gets fresh bread every day, and here nine-day old bread is being offered? The Rabbis, however, tell us that the bread miraculously maintained its freshness throughout that time period. Rav Bloch says that the cynical remark of the curser revealed that he denied that the spiritual world can affect the physical world. Our purpose in this world, in fact, is to develop that connection, and, so, through his remark about the lechem hapanim, the curser left his world, and, ultimately cursed God, the source of all spirituality as well.

Rabbi Bloch ztz"l explanations help us understand why the account of the curser is placed in parshas Emor, which begins with the laws of the kohanim, and proceeds to bring the laws of Shabbos and the festivals. The task of the kohain is to bring holiness and spirituality into our lives. We have mentioned the comment of Rav Moshe Feinstein, zt'l, who said that the reason it is the kohain who presides over the process is because the kohain must not limit his activity to the mishkan alone, but, rather, bring holiness into all aspects of life.

Rabbi Dov Kanotopsky, in his work, The Essence of Simplicity, writes that Shabbos teaches us that God created and controls the world, so that all the physical bounties we benefit from come from Him. The festivals teach us that this is so throughout all the seasons of the year. Rabbi Kanotopsky then says that this is the dynamic between the section on the menorah, which follows that on the festivals, and the immediately following section on the lechem hapanim. The light of the menorah, representing God's presence in the world, always shines on the lechem hapanim, which represents our physical sustenance, to show the connection between them. The section on the curser, then, in sharp contrast, teaches us what happens when a person denies that connection.

Shabbos 30a: Why Do We Give Kavod HaMeis?


(שבת ל.): "ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כדר"י א"ר כו'".

יסוד הכרת האמת, שבה תלויה הכרת היסוד האדיר של הכרת שם ד' אלקים חיים, תלוי הוא במה שנבחין את עניני המציאות כמו שהם באמתתם. לא נעמיד בשום אופן יסוד על אותו הערך שנמצא בו המציאות מצד הציור הדמיוני, דהיינו שמצטייר בעולם החיצוני, מה שבאמת בפנימיות הדבר אין בו מאומה. 

זהו ההבדל שבינינו לבין התועים עובדי ע"ז, כדחז"ל : למה נקרא שמם אלילים, מפני שהם חלולים, כלומר אין בפנימיותם שום ערך כ"א מה שיכולים להפעיל ע"י ציורי בלהות איזה דבר על הציור הדמיוני של ההמון. אבל לא כאלה חלק יעקב, כי אלקים חיים הוא צור ישעינו, שהמושג מאורו לגדולי המשיגים כאין ואפס הוא מול האור הפנימי, מול החיים האמיתיים שאין לנו מלה ליחסם, כמו שהם נמצאים במקור החיים יתברך שמו. 

ע"כ עלינו לדעת למשל, כשאנו מכבדים ומוקירים גם גוית איש חשוב לאחר שמת, אין תוכן הכבוד מצד הכח הדמיוני שפועל המחזה על העולם החיצוני מצד הזכרון המתלוה אל גודל ערך אותו האיש בהיותו בחיים. לא כן הדבר, הכבוד אצלנו נובע רק מצד החיים, מצד אותם החיים שבפנימיות מקורם ישנם במדה עוד יותר גדולה ממה שנראים מחוץ, בהפעילם על הרושם החיצוני. ע"כ חיי הנשמה האלהית שהנפש המלאה חכמה וצדק וקרבת אלהים היא מלאה מהם, היא תגביר בנו כח רגש הכבוד להיות מרשימים אותו ג"כ על הגוף שהי' לה לכלי שימוש, ושעתיד לשוב לכבודו לקץ הימין, גם לפעולות החיות לצדקות להדרכות, שהן חיות בלב רבים חיים המרגישים ומתנהגים בחיים באורח אורה ע"פ ההשפעה הגדולה של אותו גדול הערך. אבל חלילה לנו לתעות שהננו כ"כ נמשכים אחרי הדמיון, להמשך בזה שאותו הגוף המת עושה רושם גדול על המחזה החיצון והלבבות מתרגשים אודותן, והעולם החיצוני מלא ממנו לדמות שמצד עצמות דבר זה, אע"פ שהוא עצמו מת ואינו מרגיש מצד גופניותו מאומה, שזה הדבר יעשה אצלנו חשיבות של חיים. לא, אין אנו נמשכים אחר הדמיון במאומה, ע"כ עלינו ולנו ראוי לעשות רושם גלוי, שמצד ערך החיים הננו מחזיקים ומראים שרק האמת היא דגלנו. 

ע"כ הכלב, איך ששפל יהיה ערכו, איך שאינו פועל על העולם החיצוני שום מבט של הוד, מ"מ יקר הוא יותר מצד הערך של החיים מהאריה המת. ולאו דוקא אריה, כ"א גם מכל גדול ערך ומכובד שמותו עושה רושם חיצוני היותר אדיר. מפני שזה הכלב הוא מרגיש בחייו, ע"כ יש לחייו איזה ערך של חיים, וזה המת שמצד גופניותו אינו מרגיש בחייו, אין הרושם החיצוני שוה דבר לפי האמת. אמנם מתוך המשפט הזה נשכיל ונבין, שעכ"ז הרי אנו רואים שהננו חרדים מאד על כבוד גדולי עולם המתים, יהיה זה לאות נאמן שמצד ההכרה האמיתית שאנו מכירים ויודעים שהמתים הללו אינם מתים כ"א חיים הם, מפני שהם עומדים בחיותם מצדם השכלי במציאותם האמיתית. ודוקא מצד אותה ההשפלה שאנו מיחסים בענין אחד להגוף הגדול מול צורך החי השפל, מתוך כך אנו עומדים על אמתת היחש של מושג הכבוד, איך הוא עומד על יסוד האמת והמדע המבורר. אבל מה שהמון לאומים נמשכים מצד ההשקפה של הרושם החיצוני, שבקרבו אין מאומה, תולדות ע"ז וההתהללות בפסילים, ע"ז אנו אומרים ברב עז "כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת".

STROOOOOOOONG TFILLA!!!


תפילה עתיקה וקדושה, לאמרה במוצאי שבת, וכבר הזכירוה חז"ל בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק אין עומדין סוף ה"ב


רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אָב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, בְּסִימָן טוֹב וּבְמַזָּל טוֹב הָחֵל עָלֵינוּ אֶת שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה (כשחל יו"ט באמצע השבוע יאמר: אֶת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה) הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, חֲשׁוּכִים מִכָּל חֵטְא וָפֶשַׁע וּמְנֻקִּים מִכָּל עָוֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשַׁע, וּמְדֻבָּקִים בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְחָנֵּנוּ דֵעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל מֵאִתְּךָ, וְתַשְׁמִיעֵנוּ בָהֶם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאָתֵנוּ עַל לֵב אָדָם וְלֹא קִנְאַת אָדָם תַּעֲלֶה עַל לִבֵּנוּ.

מַלְכֵּנוּ אֱלהֵינוּ, אָב הָרַחֲמָן, שִׂים בְּרָכָה וּרְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה טוֹבָה, אַמְּצוֹ וּבָרְכוֹ, גַּדְּלוֹ וְקַיְּמוֹ, קַיֵּם עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא; וְנֶאֱמַר, וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ, וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.

וְכָל הַיּוֹעֵץ עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל עֵצָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּמַחֲשָׁבָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, תּוּפַר עֲצָתוֹ. כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר, יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים; וְנֶאֱמַר, עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָּבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל.

וּפְתַח לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אַב הָרַחֲמִים, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת, בָּזֶה הַשָּׁבוּעַ וּבְכָל שָׁבוּעַ שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי אֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים, שַׁעֲרֵי אֲרִיכַת אַפַּיִם, שַׁעֲרֵי בְרָכָה, שַׁעֲרֵי בִינָה, שַׁעֲרֵי גִילָה, שַׁעֲרֵי גְדוּלָה, שַׁעֲרֵי גְאוּלָה, שַׁעֲרֵי גְבוּרָה, שַׁעֲרֵי דִיצָה, שַׁעֲרֵי דֵעָה, שַׁעֲרֵי הוֹד, שַׁעֲרֵי הָדָר, שַׁעֲרֵי הַצְלָחָה, שַׁעֲרֵי הַרְוָחָה, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זְרִיזוּת, שַׁעֲרֵי זִמְרָה, שַׁעֲרֵי זְכֻיּוֹת, שַׁעֲרֵי זִיו, שַׁעֲרֵי זוֹהַר תּוֹרָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר חָכְמָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר בִּינָה, שַׁעֲרֵי זוֹהַר דַּעַת, שַׁעֲרֵי חֶדְוָה, שַׁעֲרֵי חֶמְלָה, שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד, שַׁעֲרֵי חַיִּים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי חָכְמָה, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי טוֹהַר, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי ישֶׁר, שַׁעֲרֵי כַפָּרָה, שַׁעֲרֵי כַלְכָּלָה, שַׁעֲרֵי כָבוֹד, שַׁעֲרֵי לִמּוּד, שַׁעֲרֵי מָזוֹן, שַׁעֲרֵי מְנוּחוֹת, שַׁעֲרֵי מְחִילוֹת, שַׁעֲרֵי מַדָּע, שַׁעֲרֵי נֶחָמָה, שַׁעֲרֵי נְקִיּוּת, שַׁעֲרֵי סְלִיחָה, שַׁעֲרֵי סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא, שַׁעֲרֵי עֶזְרָה, שַׁעֲרֵי פְדוּת, שַׁעֲרֵי פַרְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי צְדָקָה, שַׁעֲרֵי צָהֳלָה, שַׁעֲרֵי קְדוּשָׁה, שַׁעֲרֵי קוֹמְמִיוּת, שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, שַׁעֲרֵי רָצוֹן, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, שַׁעֲרֵי שָׁלוֹם, שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה, שַׁעֲרֵי שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת, שַׁעֲרֵי שַׁלְוָה, שַׁעֲרֵי תוֹרָה, שַׁעֲרֵי תְפִלָּה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה, שַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה. כְּדִכְתִיב, וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְהֹוָה מָעוּזָם בְּעֵת צָרָה, וַיַּעַזְרֵם יְהֹוָה וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ. וְנֶאֱמַר חָשַׂף יְהֹוָה אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלהֵינוּ. וְנֶאֱמַר קוֹל צוֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהֹוָה צִיּוֹן.

וְקַיֶּם לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אוֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלהָיִךְ. רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלַיִם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן. אָמֵן סֶלָּה.

Orot HaTchiyah 4: The Need For Chasidei Elyon


הסבלנות, הנדרשת מאד לקבוץ אורגני אנושי, מדת החסד והענוה, הממתקת את כל הדינים ובונה את העולם בשכלולו, צריכה היא לטיפוחה למדת החסידות הגדולה, היוצאת מתוך בינה אלהית עליונה ותכופה. דוקא ע"י מה שימצאו בקרב האומה חסידי עליון, חסידים עליונים מאד, שהבינה האלהית והחיים האלהיים ממלאים את כל הויתם, בטוחה היא אז האומה בכחה הרוחני האצור ביחידיה אלה, ועל סמך זה יכולה היא לשים עין פקוחה ולב נכון לכל צרכיה המעשיים, בלי כל חרדה פנימית, שמא יתיבש לשדה ויחרב מעין רוחניותה, הנותן לה את כח נשמתה והמהוה את אידיאליה, שעושים אותה לעם ולחטיבה מיוחדת. ביחוד באומתנו, אשר הרוחניות העליונה של האידיאלוגיה שהיא הרבה הרבה למעלה מכל עולם ההוה הוא בסיס נשמתה, יש אשר מכל תנועה של חופש חמרי ושל התמכרות לעבודה בענינים חמריים מעשיים וחברתיים, נכנס בה מיד רטט פנימי שמא הטרדה המעשית תמעט את מעינה, שמא "כל מה שיוסיף הישוב תקון, יוסיף השכל חורבן", ומתוך כך היא עושה את פעולותיה הכלליות המעשיות במחצית אנרגיה, והרי הרוחניות מתטרפת מפני הסבוך החמרי והחמריות מתחלשת מפני העירוב הרוחני הנדחק אל תוכה. ע"כ היא צריכה להעמיד חסידים גדולים, המיוחדים בגדלות הדעה, המבצרים את המעמד הרוחני של כללות האומה בקרבם פנימה. הם, העליונים הללו, יודעים, שאוצר רוח האומה הוא בקרבם, על כן אינם חרדים כלל על מעוט המבוע הרוחני של כללות האומה מפני הטרדה של העבודות המעשיות. הרוחניות החיובית כבר היא מתפלשת באומה מאיליה, ע"פ סגולתה הפנימית, ע"י הארת אלה היחידים, שהם שלוחי צבור, ונושאים הם בלבבם את אוצר הרוחניות המחיה של כל העם. הם מכירים כי סגולתם העליונה היא האוצר הקבוצי של כללות האומה, והאומה מכרת בהם את המקום המכובד לנכסיה היותר יקרים, ועל כן היא מכבדתם ומתיראה מהם יראת הרוממות. ברית אלהים בארץ היא גלויה דוקא ע"י עבדי אלהים העליונים, והגבורה ההמרית הולכת ועושה את דרכה ואת סדריה, בטוחה היא שלא תחלל את מעין קדשה, כי ישנם עמה שומרי חומתה העליונה. אז הסבלנות מתפתחת והחיים המעשיים פורחים. וגם הדבורים האחדים היוצאים לפעמים מפיות של קדושים, נותנים מזון בשפע רב יותר מהמון דרשות וספרים ארוכים בינונים. זהו המצב המאושר שעמנו צריך לשאוף אליו ולדאוג להקימו בתנועת תחיתו על אדמתו.

הכהונה, האמצעות בין האדם לאלהים ע"י הבחירים היותר עליונים שבאדם, איננה אמצעות כ"א תכיפה הגונה, כשהאדם הפרטי מתקרב לאלהים איננו מתקרב ע"י כחותיו הפחותים, ע"י נטיותיו השפלות, כ"א ע"י העליונות שבקרבו, והצד העליון שבו ממשיך את הכל לצד החיים הבהירים האלהיים. כן גם הארגון הלאומי, וגם האנושי, איננו ראוי ואיננו יכול להתקרב אל האלהים בקטנו, בכחותיו הדלים, בהרגשותיו המהוממות ומטורפות בין גלי חיי החושים הטורפים אותו. אור האלהים של הקטנים מתקטן, וע"י השפעתו החוזרת מתקטן העולם כולו ומתדלדל. לכן מאציל האדם חלק עליון מקרבו, מקרב קבוציו, לשם התקרבותו כולו לאלהים. הכהן החסיד העליוני, המלא חסד ודעה עליונה, הוא יודע את האלהים באמת, ועל סמך דעתו והרגשתו העליונה נסמך הוא העם כולו, בעתים שזרם החיים השלם מאחד את העם עם העליונים שבבניו. הוא נסמך אז בחילם ומאזין את שיחם, באמונה ברורה המתבררת לו בכח כללי, בהרגשה בהירה ובהכרה כוללת המתנשאת לפעמים עד כדי פתוח של חכמה, ספרות ושירה, הוא מתיחש אל גדוליו ומתגאה בגדלם, מתברך בברכתם ומתקדש בקדושתם, ומתמלא חיל לעבודתו החמרית, החברתית והמדינית, ומלא עוז ואומץ הולך הוא את דרכו, יודע הוא ברור שאלהי אמן עמו. הנטיה ליסוד הכהונה היא נטיה קבועה באדם, נובעת היא ממעמקי הרגשתו הפנימית. רק ע"י פתוח ארוך תגלה לפנינו בכל אורה, ואנחנו, כדרכנו שלא להתירא מדרך ארוכה, הננו הולכים וסוללים לאטנו את הדרך הזה אשר החלונו מימות עולם שלנו לסלול אותו. אין אנו עוזבים את זכר הכהונה, אין אנו חדלים מלצפות לשלמותה, אע"פ שסבלנו הרבה ממנה קודם שבאה לידי ברורה הגמור, אבל ידענו שגם את הטוב קבלנו ממנה ועוד נקבל. לעשות את האומה כולה כהנת, בלא הדרגה, כולה חכמה, נזירה ויודעת אלהים, בפרטיה על דעת עצמם, זה אי אפשר כעת לפי עולם המבונה באותן התכונות שאנו מוצאים בהן את עולמנו, ע"כ לרוח אלהים הכללי אשר על כללות האומה עלינו לשאף עתה, וזה יתגלה באבריה היותר מעולים, כמו שההרגשות היותר אציליות שבאדם מתגלות הן ע"י האברים היותר עליונים שבאורגני היחידים. הכו אומץ לדעה העליונה, לחסידות האלהית הרדיקלית הרוממה ותנו בזה יד לסבלנות ולענוה, לגבורה ולעבודה מעשית חברתית מדינית חפשית, שתתהלך ברחבה בישראל ותתבלט יפה בכל צביוני חייה בארץ ישראל, ההולכת ופורחת ומצפה לתחיה מעשית ולישועה מורגשת קרובה.

לא חברותי ?

אורות הקודש ג' רסט' - יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה, מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו, העולם החיצוני איננו פועל עליו מאומה, הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית. אם יבא אחד ויבקרהו מבחוץ לא ידע את העשוי ברוחו, הוא יוכל לדון עליו הרבה מצדו השלילי, איך שאיננו חברותי, איך שהוא מתרחק מן הבריות, ואיך שהכל, כל העולם וכל החיים, הכל מוזר לו. ובאמיתיות רוחו בקרבו הוא מרגיש הרמוניה גדולה ואחודה, בפנימיותו טוב טוב לו מאד, השקט הנכסף, שכל העולם רודף אחריו, שרוי הוא אז בתוכו, והוא באמת יושב אז ברומו של עולם. ויש לשער שהנקודה החיה העזיזה שבתוכו פועלת היא בלא יודעים על הסביבה יותר ממה שכל אגיטציה רעשנית יכולה לפעול ולעשות.

Big Mitzva !!

 My friend's granddaughter [a recent kallah] was found with a growth in her head and needs costly surgery. 

Please help [רפואת תמר]!!

Friday, April 28, 2023

The Great Society



By Rabbi Joshua (suspiciously known as The Hoffer) Hoffman z"l


Proceeding with its prescription for holiness, the Torah presents us, in one verse, with several directives that all seem to fit into one context. We are told, “You shall not commit a perversion of justice, you shall not favor the poor, and you shall not honor the great; with righteousness shall you judge your fellow” (Vayikra 19:15). All of these directives seem to be addressed to judges within the context of rendering a legal decision. They are told not to pervert justice and not to favor a poor person in any particular case simply because he is poor, nor to similarly favor the great, and, in a kind of summation, to rule our fellow with righteousness, as Rashi explains in his first comment on the final phrase of the verse.

Rashi, however, offers a second explanation of the final phrase, which is that we should judge our fellow favorably. As Rav Shimshon Raphael Hirsch points out, this seems to contradict the earlier parts of the verse, which directs judges to rule according to the strict dictates of the law. Rav Hirsch says that, actually, there is no contradiction, because judging our fellow favorably is something that must be done in a social context, rather than in a judicial one. We may add that when taken in this sense, the phrase is connected, not to the earlier part of the verse, but to the verse that follows, which reads, “You shall not be a gossip-mongerer among your people, you shall not stand aside while your fellow’s blood is being shed; I am the Lord,” (Vayikra 19:16). This verse, I believe, when connected to the last phrase of the previous verse, as understood by Rashi and Rav Hirsch, can be seen as a prescription for building a healthy society, when in an expanded sense, as I once heard explained by Rav Aharon Lichtenstein.

Rav Lichtenstein suggested that one aspect of judging people favorably is to set up a sense of trust in society. We are well aware of societies in which there prevails an atmosphere of mistrust, where eavesdropping and even spying are commonplace, and where people are persecuted and imprisoned for mere suspicion of subversive activity, without any proof being offered. Sadly, this kind of atmosphere has existed, at certain points in history, even in the United States, and has still not totally vanished. Gossip-mongering contributes to this kind of atmosphere, as well, and needs to be prevented in order to build a healthy society in which people are free to develop themselves in a positive way without fear of being denounced out of suspicion. Involvement in other people’s affairs in a healthy society should be focused on helping one’s fellow when in need, as directed by the prohibition of standing by while his blood is being spilled. This directive applies, according to halacha, to cases of financial loss, as well. The starting point of crafting such an atmosphere in society is to judge one’s fellow favorably, and it is in that context that Rashi’s second comment can be best understood.

Insights Into Shifcha Charufa

 HERE!

Tumultuous Times At Fox

THIS JUST IN!!!!

Tucker Carlson has been summarily dismissed as host of Fox News!! 

He will be replaced by Zev Brenner of "Talkline". 

 

A Fox spokesman explained : "We liked Tucker but he could get really cynical and sarcastic at times. We want someone positive, someone more spiritual, someone more Heimish, someone who davens daily in the Vorehand Shteibel on Manhattan's West Side. Zev was perfect."

Brenner commented in an exclusive interview with Mevakeshlev: "The Mishna says "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" - Be a tail to the lions and not the head of the foxes. I am a זאב - wolf. But I aspire to be a tail to the lions. Fox already has a head and that is not my job. I just want to serve faithfully, reporting the news as it is - ending every episode with an inspiring dvar Torah as I do at the end of daily minyan [available on youtube!!!]. May Hashem help me and may I make my alma mater Torah Voda'as proud. And may I help a Republican get elected in 2024. Let it be Trump or DeSantis or whomever. Just not Biden. The poor nebuch guy announced that he is running for President. He can't run. He can only wobble slowly!! [I heard that line from my predecessor and good friend Tucker. He and his lovely wife will be joining us for Shabbat dinner this week]."  

Sources close to Fox reveal that the other candidate was Nochum Segal but he turned down the job explaining that "there are too many pritzus-dike dressed ladies working for the network and I would have to interview women not dressed in accordance with standards of Jewish modesty. I am perfectly content continuing with JM In The AM. This week we have interviews with Mordechai Shapiro, Benny Friedman and Joey Newcomb. What could be better than that??!!!" 


Tzidkas Hatzadik 68 - Hashem Is In The Silence/ Tzidkas Hatzadik 69 - The Secret Of How To Overcome Our Enemies

Here and here.  


סעיף סח. כל העבודות שבאברי הגוף והמצוות שבם הם רק להישיר הלב, והעיקר הוא הלב ששם מעון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל "הקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים לעולם". ולכך לא יהיה זה המכוון מן האדם, רק כל אלה דברים המביאים אל המכוון, כמו שאמרו בזהר (ח"ה פב:) על תרי"ג המצוות - תרי"ג עיטין‏. ועל זה אמר "ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש, ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה", כי כבוד ה' אינו בדבר הנרגש ומרעיש, רק בקול דממה דקה והוא הלב שאינו נרגש לשום בריאה.

ולמדו מזה בברכות (דף נח.) למלכותא דארעא, ומאן מלכי רבנן שהם המולכים על עצמם המושלים ביצרם כמו שאמרו ז"ל בבא בתרא (דף עח:), גם המלוכה ביצר לא ברעש רק בקול דממה דקה. אבל מכל מקום גונדא קמייתא חליף כי קא אוושא (ברכות שם). כי לולי זה אי אפשר, רק מקודם צריך להיות ברעש ובתוקף נגדו, כמו שאמרו ז"ל (ברכות ה, א) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" אבל אין זה הממשלה הגמורה עדיין, רק כאשר הוא בלי רעש, רק כענין שאמר דוד המלך ע"ה "לבי חלל בקרבי" ואמרו ז"ל שהרגו ליצר הרע בתענית [שהוא הרעש נגד התאווה] על ידי זה הוא הממשלה.


סעיף סט. [הושמט במהדורה ראשונה - הוחזר ע"י תלמידו ר' מיכאל מוטוקובסקי הי"ד אביו של ר' אליהו כי טוב] כאשר אומות העולם מקבלים ולמידים איזה מדה טובה ודבר טוב מיהודים, על ידי זה יכולים היהודים לנצחם. ועל ידי זה יכולה הכבשה להתקיים בין הזאבים, על ידי רשעי ישראל דייקא המתחברים לאומות העולם, ומהם למדים אומות העולם איזה דבר טוב. ובדור אחאב היה הניצוח בנערי המדינות, ואמרו ז”ל שהם בני מלכי עכו”ם, ובשביל איזה דבר טוב שקבלו בהיותם בארץ ישראל היה משפט הניצוח לבני ישראל נגד אומות העולם. [וזה שאמר לו אחר כך ה’ יתברך, איש חרמי כמה מצודות וחרמים פרשתי וכו’. כי לא היה במשפט לימסר לישראל בשביל חטאי ישראל, הוצרך לכמה עצות שיגיע על פי משפט ישראל ינצחם. ואחר כך על ידי שאמר “אחי הוא”, נתקלקלה המצודה על ידי האחווה שעשה אותו עמו, ממילא לא היה המשפט שינצחו ובמשפט ניצל]. ומרדכי שנצח להמן, כמו שאמרו ז”ל אין עמלק נופל אלא ביד זרעה של רחל, ובמקום אחר אמרו זה נאמר בו “ולא ירא א-להים”, וזה נאמר (בו) “את הא-להים אני ירא”. ולאו דווקא יוסף, אלא כל זרעיה מדת היראה גובר בהם. ולכך “ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם”, וקבלו יראה ממנו ומצד זה הגיע משפט ניצוחו.

Thursday, April 27, 2023

השורש של עצבות

 כל המדות אפשר להעלותן מפני שיש להן שורש בקדושה חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל כי עז וחדוה במקומו וצריכים להעלות את סבתה וכיון שהשורש מתעלה גם היא עולה והשורש של העצבות הוא או גאוה או כעס או דאגה הבאה מסבתם וכיוצא יסוד הכעס והיצירה.

 [ו' ק"ל] 

הזיכרון על העצמיות

צבי יחזקאלי 

בשבוע האחרון שמעתי את השאלה 'מה יהיה?' כמעט מכל אדם שפגשתי. 'לאן זה הולך?', בנימה של ייאוש. השבוע זה היה חזק יותר. יום הזיכרון ויום העצמאות, וברקע קרבות על הדגל, על הזיכרון, ומלחמת פירוק נגד הממשלה. פירוק של כל מוסכמה. זו גם מלחמה על הדגל ועל הזיכרון וגם על העתיד. זה עולה מכל מסך ומכל מבט ברחוב, כך אני מרגיש כשמסתכלים עלי ברחוב. הכיפה והזקן, והחלוקה לשני מחנות. מציאות חדה וכואבת. בתוכי אני מסרב לחיות את החלוקה הזו, וכעת אני מתפנה לבדוק: מה קורה פה? על מה המריבה ואיפה אני בתוכה?

אז קודם כל, גם אני מופתע מהמלחמה ברחובות, מהשפה והשנאה כלפי מי שלא חושב אותו דבר. אבל המילים מעידות על מה שכנראה נצבר בבטן זה זמן רב. זה בירור כואב כמו בני זוג שהשכילו לבנות בית לתפארת וכעת הם בודקים את האהבה ואת המשותף, אחרי שהילדים גדלו.

בתור מי שחי בתוך התקשורת, אני לא מהמתווכחים. לא מאלה שמטיפים במי לתמוך. יש כאלה שעושים את זה יותר טוב ממני ולעיתים יותר חד, כואב ופוגע. אני לא שם. אני לא טוב בזה. מאז שחזרתי בתשובה, אני ממשיך לעבוד כעיתונאי שרואה את העולם הערבי, את הטרור ואת שכנינו, ובזה זה נגמר. דעתי לא ממש חשובה, אין לי עניין להילחם באף יהודי, אלא דווקא לספר לו איך אני רואה את העולם ומה אני מרגיש. אולי בעזרת השם יהיה כאן הרהור של תשובה שישנה את הכל, כמו שזה קרה אצלי.

מעולם לא ראיתי באולפני התקשורת או בכל פלטפורמת מלחמת המילים ברשתות, אדם שלפתע תוך כדי ויכוח נכנע, הרים ידיים ואמר לזה שמולו: וואלה השתכנעתי, אתה צודק. זה לא קורה בזירות התגוששות, זה קורה כשאדם נמצא עם עצמו בנקודת בחירה, התבוננות, סקירה של ההיסטוריה והבנת המצב. תכלס, בהתבודדות. ברגע שגיבוש הדעות הוא תוצאה של שיפוט בתחרות התקשורת אז זה כבר לא אמיתי. זה לא שייך אלי.

בתחילת חיי הבוגרים, גיבשתי את דעותיי על המצב הפוליטי ועל המציאות מההבנה שלי את המציאות דרך התקשורת. כשהתבגרתי מעט, בדקתי בעצמי את מה שסיפרו לי בעיתונים או מה שלמדתי באוניברסיטה. הלכתי בעצמי לחיות עם ערבים ולשמוע מה הם אומרים ולא מה אומרים עליהם. אותו דבר קרה כשבדקתי למה אנחנו בכלל נמצאים כאן בארץ ישראל, למה שונאים אותנו כל כך ועל מה בעצם אנחנו נלחמים כאן.

המפגש עם הנשמה היהודית של עצמי, עם התורה והמצוות, הוביל אותי לראות את הדברים במציאות לא רק דרך השכל, אלא דרך הלב היהודי שאיתו נולדתי. אז גם במקרה של מלחמת הרחוב של הרפורמה, אני עוצר רגע להתבונן. לא לגבש את דעותיי מהמזון המעובד שמציעה התקשורת אלא לשאול היכן קיים השורש של המזון.

את הבחירות שלי אני עושה מול הקדוש ברוך הוא בהתבודדות שעיקרה לדבר עם השם על מה אני מרגיש, חושב ורואה לנכון. אחר כך הלב היהודי בדרכו האיטית והאמיתית מוביל לתשובה, שהיא בדרך כלל פחות פופולרית ויותר אמיתית.

אז מה הולך כאן? שאל אותי חבר ערבי שכלל לא הבין מדוע יהודים יוצאים מגדרם לריב על בתי משפט ומינוי שופטים. שניה שלפני שרציתי להסביר לו מהשכל העיתונאי מה המצב, עצרתי. זכרתי את הבירור בהתבודדות. זו לא מלחמה על מה שזה נראה. זה קרב בין יהדות לישראליות. בין זהות דתית בת ארבעת אלפים שנה לבין זהות לאומית בת פחות ממאה שנה. מלחמה על ההגדרה – מי אתה? האם אתה יהודי או רק ישראלי. האם אתה חי בהגדרה הפנימית שלך או בהגדרה של איך שמגדירים אותך בעולם (בעולם המערבי, אצל הערבים אנחנו עדיין יהודים), האם אתה כמו כולם בעולם או יותר כמו הסבא והסבתא שלך?

הקרב כאן הוא על זהות, על השאלה הראשונה והבסיסית: מי אתה? וכאן עולה תשובה מעניינת. זה לא עניין של מחנות. אתה לא חייב להשתייך לאף אחד בקרבות הרחוב, אלא רק להגדיר לעצמך מי אתה ומה המטרה שלך. אם אתה קודם כל יהודי אז אתה גם ישראלי, בין אם אתה גר כאן או בארצות הברית. אבל אם אתה קודם כל ישראלי, סביר להניח שהזהות הזו תמחק את היהדות בהליכה אל כל מיני דגמים שחושבים שדת זה דבר שנעלם מהעולם.

לא אצל יהודים. זה לחלוטין לא קשור לקיום מצוות או לאמירת הלל כן או לא בבית הכנסת ביום העצמאות. זה קשור אם אתה רואה את בית הכנסת כמקום הכינוס שלך. על איזו זהות אתה רוצה לשמור, או יותר נכון: איזו זהות שמרה עליך יותר? היהדות היתה ללא ישראליות זה אלפיים שנה. ישראליות לא תתקיים ללא יהדות. יש כאן סיבה ותוצאה. זה הזיכרון ביום הזה. יום הזיכרון הוא לחללי צה"ל ופעולות הטרור, וזיכרון נוסף הוא שאויבינו רצו להילחם ביהדות שלנו. לעומת זאת את התעודה הכחולה הישראלית הם אפילו מעדיפים לשאת, זה שווה להם.

יהדות היא האויב שלהם, זו התזכורת שלי ביום הזיכרון. אני זוכר שהעצמאות שלנו היא בגלל העצמיות שלנו, לא בגלל שאיזו מעצמה הקיפה באיזה גבול איזה לאום עם אוכל מיוחד וצבעים על הדגל. העצמיות שלנו זה יציאת מצרים, הר סיני, המן, השואה והמלחמה כאן. זו הנשמה שלי. ולכן ביום העצמאות אני נזכר בעצמיות ושמח, ללא קשר איך המדינה מתפקדת (שזה עוד מרחב כואב וקשה). אני יודע שהמדינה כרגע היא ההגדרה הכי מציאותית ליהדות שלי ולשמירתה מפני מחיקתה על ידי אויבינו.

השורש מחזק אותי, ואילו המציאות של כן דגל-לא דגל, כן רפורמה או לא – מחלישה אותי. זה היה תמיד. אם היינו זוכרים את עצמיותינו, לא היינו ממהרים לתת את מפתחות הר הבית לאלו שנלחמים בנו, ובטח לא לנהוג חסד בארגוני הטרור שמדברים בערבית את האמת, שלא נשמעת בתרגום לעברית. זה הקרב. זה העימות. הוא בתוכי, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, בין ירושלים לתל אביב.

אין צורך לבחור צד ולצאת למלחמה, אלא לבחור תודעה ולצאת להתבוננות: האם מעצבים לי את התודעה מהמסכים או שאני בהתבודדות, בראייה היסטורית ארוכת שנים, מבין מה הולך כאן. האם האני שייך לנותנים או ללוקחים? למפרקי הערכים או בוני הערכים? כן, הבירור הזה לא פשוט. זה לא מוביל לשום מחנה ברור אלא לאותן מסקנות עתיקות. השם איתנו. אנחנו יהודים. זה קרה בכל שנות קיומנו ועובר עלינו כעת.

וברוח מסכת סוטה (הדף היומי), עוד לפני שנגיע לדף האחרון, ניזכר: המצב הוא כאוס כדי שנבין שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. משם תלך באיזו דרך שתבחר, וכולנו הולכים לאותו מקום. העניין הוא לא להתברבר.

Points To Ponder



"Time assets vs. Time debts.

Time assets are choices that save you time in the future. Think: saying no to a meeting, automating a task, working on something that persists and compounds.

Time debts are choices that must be repaid and cost you time in the future. Think: saying yes to a meeting, doing sloppy work that will need to be revised, etc.

Time assets are an investment. Time debts are an expense."

-----------


"Change is not a bolt of lightning that arrives with a zap. It is a bridge built brick by brick, every day, with sweat and humility and slips. It is hard work, and slow work, but it can be thrilling to watch it take shape."

Why Get The Shaliach Involved??

 אָמַר רַבָּה מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁשִּׁיחְרֵר חֶצְיוֹ וְהִנִּיחַ חֶצְיוֹ אֲבָל שִׁיחְרֵר חֶצְיוֹ וּמָכַר חֶצְיוֹ אוֹ נָתַן בְּמַתָּנָה חֶצְיוֹ כֵּיוָן דְּקָנָפֵיק מִינֵּיהּ כּוּלֵּיהּ דִּבְרֵי הַכֹּל קָנָה

§ The Gemara discusses another dispute with regard to one who emancipates half of his slave. Rabba said: The dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis concerning whether the slave can be half-emancipated applies only when the master freed half of him and left the other half of him unaffected. However, if he freed half of him and sold the other half of him, or gave the other half of him as a gift to someone else, then, since the slave left him entirely, as the original master no longer owns any portion of the slave, everyone agrees that the slave has acquired half of his freedom. 

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּבְכוּלּוֹ לָא פְּלִיגִי וְהָתָנֵי חֲדָא הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו קָנוּ וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה וְתַנְיָא אִידַּךְ הָאוֹמֵר כׇּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֲבָדַיי אַף עַצְמָם לֹא קָנוּ

Abaye said to him: And do they not disagree with regard to a case where he is released entirely? But it is taught in one braisa: In the case of one who writes his property to his two slaves, i.e., gives it to them via a document, they acquired the property and they free each other, because each one has ownership over half of the other slave. [Gitting 42a]

הכותב נכסיו לשני עבדיו - שכתב שני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה וזיכה לשליח אחד בבת אחת לשניהם דפלגי דלא קדם אחד לחבירו: [רש"י] 

Why does he have to be מזכה a שליח?! Why not a case where he simply gives a shtar to each of them?

Asking for an אדון friend.   

Trans Fat

Trans fat is double trouble for heart health

Trans fat increases your "bad" cholesterol and lowers your "good" cholesterol. Find out more about trans fat and how to avoid it.

By Mayo Clinic Staff


Trans fat is considered the worst type of fat to eat. Unlike other dietary fats, trans fats — also called trans-fatty acids — raise "bad" cholesterol and also lowers "good" cholesterol.

A diet laden with trans fats increases the risk of heart disease, the leading killer of adults. The more trans fats eaten, the greater the risk of heart and blood vessel disease.


Trans fats are so unhealthy that the U.S. Food and Drug Administration (FDA) has prohibited food manufacturers from adding the major source of artificial trans fats to foods and beverages. Several countries and several cities in the United States have limited or banned the use of trans fats.

The FDA expects that this move will prevent thousands of heart attacks and deaths every year. But, as the regulation takes effect, some products with added trans fats might still be available.

Here's some information about trans fats and how to avoid it.
What are trans fats?


Most trans fats are formed through an industrial process that adds hydrogen to vegetable oil, which causes the oil to become solid at room temperature.

This partially hydrogenated oil is inexpensive and less likely to spoil, so foods made with it have a longer shelf life. Some restaurants use partially hydrogenated vegetable oil in their deep fryers, because it doesn't have to be changed as often as do other oils.


Some meat and dairy products have a small amount of naturally occurring trans fats. However, it's not clear how these trans fats affect health.
Trans fats in your food


The manufactured form of trans fat, known as partially hydrogenated oil, can be found in a variety of food products, including:Commercial baked goods, such as cakes, cookies and pies
Shortening
Microwave popcorn
Frozen pizza
Refrigerated dough, such as biscuits and rolls
Fried foods, including french fries, doughnuts and fried chicken
Nondairy coffee creamer
Stick margarine

How trans fats harm you


Doctors worry about added trans fats because they increase the risk of heart attacks, stroke and type 2 diabetes. Trans fats also have an unhealthy effect on cholesterol levels.

There are two main types of cholesterol:Low-density lipoprotein (LDL) cholesterol. LDL, or "bad," cholesterol can build up in the walls of arteries, making them hard and narrow.
High-density lipoprotein (HDL) cholesterol. HDL, or "good," cholesterol picks up excess cholesterol and takes it back to the liver.


Trans fats increase LDL cholesterol and decrease HDL cholesterol, which can increase the risk of heart attack or stroke.
Reading food labels


In the United States if a food has less than 0.5 grams of trans fats in a serving, the food label can read 0 grams trans fats.

Products made before the FDA ban of artificial trans fats might still be for sale, so check to see if a food's ingredient list says partially hydrogenated vegetable oil. If it does, that means the food contains some trans fats, even if the amount is below 0.5 grams.


These hidden trans fats can add up quickly, especially by eating several servings of different foods containing less than 0.5 grams a serving.
How low should you go?


Experts recommend keeping the intake of trans fats, particularly the manufactured variety found in partially hydrogenated vegetable oil, as low as possible.
What should you eat?


Foods free of trans fats aren't automatically healthy. Food makers might substitute other unhealthy ingredients for trans fats. Some of these ingredients, such as tropical oils — coconut, palm kernel and palm oils — contain a lot of saturated fat.

Saturated fat raises your total cholesterol. In a healthy diet, about 20% to 35% of total daily calories can come from fat. Try to keep saturated fat at less than 10% of total daily calories.


Monounsaturated fat — found in olive, peanut and canola oils — is a healthier option than is saturated fat. Nuts, fish and other foods containing unsaturated omega-3 fatty acids are other good choices of foods with healthy fats.

--------------

This is "fake news". "Trans fat" is chemically speaking really HEALTHY food that CLAIMS to be "trans fat" and that that is its real identity despite all of the proof to the contrary. It INSISTS on being called "fat" and gets offended when called otherwise. Basically - it is woke food with gastronomic dysphoria.  

My Yom Ha-atzmaut This Year

 I was so busy dancing that I forgot to shave. 😎😎

Hashem Is In The Obstacles

ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי הש"י, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי הש"י, ומזמין לו מניעה. והש"י חפץ חסד הוא, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת. ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ב"ה, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א) אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם, שנאמר אלי קורא משעיר (ישעיה כא'). ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תיכף לאחוריו. ומניעה הוא בחי' ענן וערפל, כי ענן וערפל היינו חשך, חשך הוא לשון מניעה, כמ"ש ולא חשכת. וז"פ הפסוק, ויעמוד העם מרחוק, כי כשרואין הערפל, היינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחוק. ומשה, שהוא בחינות דעת כל ישראל, נגש אל הערפל, אשר שם האלקים. היינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר הש"י. עוד שמענו בזה מפיו הק', שהוסיף לבאר הענין הנ"ל, מה שהש"י בעצמו מסתיר א"ע בתוך המניעה כנ"ל. ואמר, כי הש"י אוהב משפט, וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט. וע"כ כשהמדת הדין מקטרג על מי שאינו ראוי להתקרב להשי"ת.. והש"י הוא אוהב משפט, ע"כ הוא ית' מוכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים, ע"פ הדין והמשפט.. כי הוא ית' אוהב משפט כנ"ל. אך מאחר שבאמת הוא ית' אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה הש"י.. נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא ית' בעצמו מסתיר א"ע כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצוא את הש"י בתוך המניעות בעצמן.

Chiddush Gadol In Mora Av Va-eim!!

רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה רי"א

היא שצונו לירא מאב ואם, והוא שיתנהג עמהם כמנהג מי שהוא ירא ממנו שיענישהו כמו המלך, וילך עמהם כדרך שילך עם מי שמפחד ממנו וירא מהגיע לו ממנו מה שימאס. והוא אמרו יתעלה "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא י"ט:ג'). ולשון סיפרא איזהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר בפניו [!!!!] ולא סותר את דבריו.

Threats To Marriage In The Workplace

“From flirting to flings, men and women are looking for romance in the workplace— and many are finding it!” writes MSNBC.com health editor Charlene Laino about a survey of thirty-one thousand persons on “office sex and romance,” co-commissioned by Elle. 

The survey found plenty of threats to monogamy in the workplace: 

*92 percent of respondents said a co-worker they found attractive had flirted with them 

•62 percent admitted at least one office affair (while 14 percent said they would never date someone from work) 

•42 percent were married or in a relationship at the time of an office affair 

•41 percent had sexual relations on the job, and 16 percent used a boss’s office; 

*7 percent got caught in the act, but 87 percent got away with no consequence 

•19 percent had serious employment consequences, but just 3 percent lost their jobs 

•9 percent of married philanderers said their affair led to divorce or separation, while half reported no marital consequences 

•Finally, 25 percent of women said they benefitted at work because a supervisor found them attractive, though 13 percent reported they lost a promotion because they were seen as sexually threatening.

--------------

Chazal extolled the virtues of working. EMES!! But we have to remember that working then wasn't like working now.... 

Similarly, many Chachmei Yisrael extolled the value of a secular education but university is not just a place to acquire knowledge. 

Viewing Preferences Of The American Male

A representative study in 2014 by the Barna Group found that “eight out of ten (79%) men [in the general U.S. population] between the ages of 18 and 30 view pornography at least monthly,” as do “two-thirds (67%) of men between the ages of 31 and 49” and half of men between fifty and sixty-eight [!!!]. “Three out of ten men (29%) view pornography daily,” even though many realize it’s a problem. Asked if they’re addicted to porn, “one-third (33%) of men between the ages of 18 and 30 either think that they are addicted or are unsure if they are addicted,” and “18% of all men either think that they are addicted or are unsure if they are addicted to pornography", which equates to 21 million men.

So קדושים תהיו isn't so simple.... 

Another thought - many of the people who attack Trump and his ilk who get in trouble for sexual infractions and "tsk tsk" [that sound people make with their tongue to express disgust] them are themselves polluted with spiritual impurity.

Yet another reason to be makpid on הן עם לבדד ישכון.  

חזרה לחיים הטבעיים בריאים ונורמליים

 בספרו "אדר היקר", כתב הרב שכדי שתחזור האומה לחיים של חיבור שלם עם אלוהיה, חייבת היא לחזור לטבעיות הרעננה של אהבת החיים הטבעיים, סגנון חיים שאבד לנו בגלות: 

אבל מאז אבד כוח החיים של האהבה את ערכו הטהור, הרומנטיקה עם כל סעיפיה לא תוכל עוד להחזיק מעמד בטהרתה . "מיום שחרב בית המקדש ניטלה... וניתנה לעוברי עבירה" . ובזה נטו קו שחור אחד על רוב הספרות הרומנטית מולדת זמן המחלה האנושית, שהיא מוכרחת להימשך עד אשר "ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים... קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' כי טוב "

רוצה לומר; כוח החיים של האהבה הפשוטה טהור הוא, אלא שאיבד את ערכו, ומצא לו מקום אצל עוברי עבירה, ומשום כך התרחקו יראי שמים ומתחו קו שחור על רוב ספרות זו. אך ככל שמצעדי תחיית האומה בארצה ילכו ויתקדמו, כך תלך ותפרח גם ספרות אהבה ראויה, טהורה ונקיה.

The Ramifications Of Knowing Who You Are

 When you were little, you were told who you are and who you are supposed to become. 

It is worth reflecting on that and now that you are an adult and know yourself much better you can modify any aspect of a false identity that was [mistakenly] attached to you. Once you know who you are and what you can become, then you can work in the direction of actualizing yourself. 

Hashem gave you unique talents, personality and life circumstances in order to bring out the Kavod Shomayim that only YOU can bring out.  

An Adventure Into The Prohibition Of Forgetting One's Learning

 Part four, five, six, seven

Wednesday, April 26, 2023

Full Exposure??

 מצות כיסוי הצואה והערוה תלמדנו כי אמנם כל ציורי החיים ראוי להרחיבם, אפילו בספורים וציורים, להרחיב את הדעת והעונג הרוחני באדם , וללמדו את החיים לכל צדדיו באופן בולט . אמנם הצדדים המכוערים שבחיים - בין המכוערים מצד הטבע, בין המכוערים מצד מצב המוסר של האדם - אותם צריך לכסות ... והמרחיבים את הדברים בכל דקדוקי החיים גם באופנים המכוערים, הם מסלקים את ההוד האלוהי מלבבות רואיהם וקוראיהם, ועוברים על האזהרה הרבתי : והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר.

מעביר על מדותיו

סיפר רבי יצחק - נוכחתי בבית הרב בשעה שהרבנית ע"ה ואביו רכי שלמה זלמן ז"ל התרעמו עליו על שהעניק מכתב המלצה לאחד הקנאים הקיצוניים אשר רק לפני זמן קצר פגע בצורה חמורה בכבודו של הרב על אותו קנאי התרגשה ובאה צרה גדולה ורק מכתבו של הרב יכול היה לעזור לו. הוא התבייש לבוא אל הרב ביום והוא הגיע אליו כשעה מאוחרת בלילה.

אולם כמה מבני הישיבה המתמידים המאחרים שבת בבית המדרש ראו את האיש בבואו אל הרב ונרעשו למראה עיניהם כשעמדו על סיבת ביקור מפתיע זה ונוכחו בהענותו המיידית של הרב לבקשתו רגזו מאד. לא יכלו להשלים עם חסידותו המופרזת של הרב שגם במקרה זה עבר על מידותיו. אולם כמובן לא העיזו להגיב אבל מהם נודע הדבר לבני ביתו של הרב שכאמור לא היו מוכנים להבליג, והנה טענה הרבנית ואמרה מדוע הרב מזלזל כך כך בכבוד עצמו, וגם אבי הרב הוסיף ואמר שאין הרב רשאי למחול על כבודו עד כדי כך ויש גבול לדבר וכו' וכו'.

הרב שמע את הדברים באורך רוח וכשנסתיימו דברי התרעומת השיב הרב בשקט ועם זאת בפסקנות "כיון שישנם שמאשימים אותי שאני עושה מעשים מסוימים משום ככודי ואינני חס על כבוד שמים לכן אני מצווה שככוד עצמי לא יהיה השוב בעיני כלל וכלל.

וסיים רכי יצחק תשובה זאת הרעישה את לבי. הרבה יראת שמים נוספה לי כששמעתי תשובה זו מפי הרב.

לשים לב לכל פרט

 סח לי הגר"י הוטנר: פעם דבר אתי 'הסבא' על הרב ואמר לי הוא אמנם לא למד בישיבה של מוסר 'אבל ער איז דיא צורה פון מוסר' [הוא הצורה - ההתגלמות של תורת המוסר].

ועוד מסר הגר"י הוטנר ז"ל כמובן ידע הסבא על הקשר המיוחד שלי אל הרב, ופעם אחרי נסיעה לירושלים שאל אותי הסבא הלא ודאי היית אצל הרב ובכן מה ראיתי. עניתי לתומי דיברנו בלימוד כרגיל נשאנו ונתנו בהלכה ולא עמדתי על משהו מיוחד. נזף בי חסבא ואמר איפה העיניים ?כשהולכים אל אדם גדול צריכות העיניים להיות פקוחות לראות כל פרט ולשים לב לכל דיבור. הסבא לא הרפה ממני וביקש ממני למסור לו בדיוק תיאור מלא ממה שהיה מרגע בואי אל הרב עד צאתי, במה היה חרב עסוק בבואי אליו כיצד קיבל פני וכו' וכו'. התחלתי אפוא לשחזר את פרטי הביקור ותוך כדי סיפור כבר צצו והתחילו להתבלט דקויות שונות בהנהגתו של הרב שמתחילה לא שמתי לב להן. הנהן הסבא כל פעם כשהוא נועץ בי מבט מייסר "נו נו" - כלומר הנה אתה נוכח לדעת שהיה מח לראות שהיה מה ללמוד, הרי על כגון דא סיים הסבא "אמר ר' שמעון בר יוחאי גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה" - ברכות ז' ב'.  

נזכר הגר"י שבבואו אצל הרב היתה השעה קרובה כבר ל-11 ועל שולחנו של הרב עמדה כוס החלב שהרבנית הביאה לו אחרי התפילה והוא עדיין לא נגע בה. באותה שעה ישב וחיכה בחוץ פקיד בריטי גבוה שנקבע לו ביקור. אולם לפני זה קדם ונכנס אל הרב תלמיד חכם זקן כבד שמיעה ושאל את הרב כמה שאלות, והרב השיב לו. אולם הואיל ואוזניו לא קלטו את כל תשובת הרב, חזר ושאל. הרב היה צריך לחזור על דבריו לאט לאט עד שתפס הזקן את תשובות הרב כהלכה. מצב זה גרם שזמן ביקורו של הפקיד הבריטי נדחה וכמובן הביע מורת רוחו. השמש נכנס באמצע שיחת הרב עם הזקן ולחש לרב מה שלחש אולם הרב השיב לו "כבוד התורה כבוד התורה". התערבות השמש ותגובת הרב חזרה פעם שנייה עד שסוף סוף קם הזקן ונפרד מהרב ורק אז קיבל הרב את פניו של הפקיד הבריטי. 

כשגמר ר' יצחק את סיפורו התרגש הסבא מכל האמור על הנהגתו של הרב ונזף בר' יצחק על שאמר בתחילה שלא ראה משהו לא רגיל "אם את כל זה לא ראית אז מה כבר נקרא לראות?!"

Move To Israel And Then We'll Talk

כמעט תמיד רוחשים ולוחשים בי הרהורי געגועים וכיסופים לארץ ישראל, אולם לעתים תכפות יש אשר יתלכדו כולם לשטף אחד. ועברוני ושטפוני על כל קרבי ועל כל הוויתי. ולאמיתו של דבר רק אחרי צאתי את הארץ נתחוור לי המושג ארץישראל לכל מלוא היקיפו. וידועים דברי הזוהר על הפסוק כיתרון האור מן החושך - דמן חשוכא ממש אתי תועלתא לנהורא דאלמלא חשוכא לא אשתמודע נהורא ומחשכת ארץ העמים שיש לגזור על אווירה משום גושה אתיא לי תועלתא להכרת אורות ארץ חמדה.  וכמדומה לי עכשיו שאם אזכה לעלות ולהאחז בה שוב אדע כבר לנשום באווירה המחכים לגמרי בדרגה אחרת ומעין הרגשת סבי דבי אתונה בהריחם בעפר את ריח עפר ותחי רוחם. 

הנני מוצא עכשיו בעיוני בספריו של הרב שליט"א יש לי הרושם כאילו נתקפל בהם בעמודיהם בטוריהם הרבה הרבה מאווירא דארעא דישראל ובכל פעם מדי עייני בהם עולה באפי ריחה של ארץ חמדה ועל כגון דא כולי עלמא מודו דריחא מילתא היא. ברי לי עכשיו שעל ידי מי שלא טעם מטעמה של ישיבת ארץ ישראל לא ניתנו ספרים כאלו להיכתב. אותה התפיסה האורגנית את אחדותה הכללית של כנסת ישראל לכל דורותיה ולכל שדרותיה ובכל הופעות הרוח השונות והמשונות שבאו על ידה לידי גילוי מקצה אחד ועד קצהו וכל אותם סגנוני הציורים ודרכי ההסברה שבהם היא באה לכלל ביטוי בספרים הנ"ל אי אפשר להם שייוולדו כי אם על הרי יהודה וירושלים. 

ומכיון שעמדתי על המומנט המכריע של ארץ ישראל החי בכל עורקי מחשבותיהם והשקפותיהם נכנסו אצלי בהחלט לכלל תורת ארץ ישראל. ובאמת בימים אלה נפגשתי פה עם אדם חשוב אחד יודע דבר ומבין מדע בהלכות דעות אשר בתורה, ודיברתי אתו קצת ברוחן של ההשקפות הנ"ל וכשהלז הביע לי את התנגדותו ואת השגותיו עליהן עניתי לו קצר ומפורש - עלה לארץ ישראל ואחר נדבר. 

[מכתב מרן רה"י זצ"ל לרצי"ק מוורשה לירושלים תרפ"ט] 

How To Have Good Middos

 The Baalei Mussar said that the way to have good middos is to learn mussar! Intensely!

The Chazon Ish [ספר אמונה ובטחון] said it is to learn Halacha and follow every detail with great precision. 

The Rav offers a third approach: 

כשהנשמה דבקה בצרור החיים, באור ד', באהבת הדבקות האלהית, המדות כולן מתישרות מאליהן. ואותם גדולי המחשבה, הראויים להדבקות הרוממה, אינם יכולים לישר שום דבר מארחות חייהם, כי אם ע"פ המדה של הדבקות העליונה, שהיא הולכת ושוטפת דרך הצינורות של המדע הגלוי, והתורה והמצוה, וכל הדר המוסר והגבורה הרוחנית כולה. התביעה הפנימית של הדבקות האלהית, הבאה בחטיבה מיוחדת בנשמתן של ישראל, היא עליונה בעצמה מכל מחשבה הגיונית. ע"פ שפע רוח הקודש היא מתישבת בלב, וע"פ תקות ישועה היא מתאמצת ומתפשטת בכל החוגים המעשיים, התופסים מקום בחיי הכלל ובחיי הפרט. [א' רנ"ה] 

A women wearing cosmetics may look good but it is not really her. Sometimes one's good middos are really חיצוני and not a reflection of what is going on inside the person. We all fake it from time to time. In the Rav's approach - one goes deep into the pnimiyus of his Neshama, connects to the Ultimate Reality and Truth and AUTOMATICALLY he will perfect his character. There is a LOT to be said in favor of the first two approaches as well ואכמ"ל. 

ואלו ואלו ואלו דברי א-להים חיים!

And I [להבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך - me of course being the חול וחושך] will humbly add a fourth - go to therapy, get to know yourself, find out why you act the way you do, what your cognitive distortions are and how you can bring yourself to the next level. 

How Can Kofrim Be Moral?

על פי המחשבה היסודית יש להחיים האידיאליים מקום במציאות רק עם המחשבה האלהית ברומה העליון, הצלול, המזוקק, אשר רק הדבקות האלהית העליונה מגעת לנגע בו. המוסר של כפירה אינו כלום, מפני שהכפירה בעצמה היא הפך הצדק והמוסר היסודי, ונמצא שהכופרים שהם בעלי מוסר, נובע המוסר לא מכפירתם, כי אם מהכרת אלהים הגנוזה בעומק נפשם, שהם אינם מכירים אותה. [קובץ ו' פ"ט] 

What Medinas Yisrael SHOULD Be

אין המדינה האושר היותר עליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה, שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה, שנשארו המון האידיאות, שהם עטרת החיים של האנושיות, מרחפים ממעל לה, ואינם נוגעים בה. מה שאין כן מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהוייתה תוכן האידיאלי היותר עליון, שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר. ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד, שזהו באמת האושר היותר עליון. אמת שאושר נשגב זה צריך הוא לביאור ארוך, כדי להעלות אורו בימי חושך, אבל לא מפני זה יחדל מלהיות האושר היותר גדול.

בנין עולמו הרוחני

מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו ג"כ בנינים עצמיים. הוא חוסה בצילם של הבנינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם באמת בקרבו, נשמתו לא תוכל לחסות כ"א בבנינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאינינו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה.

But What Do They Sing In Williamsburg

At the gala Yom Ha'atzmaut chagiga in Kiryas Yoel [they call it "Yoim Ho-atzmuuueeesss"] they sing "זה היום עשה השטן נגילה ונשמחה בו". 

Original. 

Pshara

 Today I said Tachanun with different Hallel tunes - so I was yotzei all shittos. 😅😅

Interdenominational Panel/ Terms Of Endearment

I saw a panel consisting of an "Orthodox" Rabbi, Conservative "Rabbi" and Reform "Rabbi-tzin". There was soooo much mutual respect and even love. At one point the Reform rabbi-lady said to the Orthodox guy "that is why I love you [so much]". I am thinking - "Does this woman's husband know that she is in love with another guy? Does the Orthodox guy's wife know of this secret crush [which is no longer a secret😳😳]???"  [Reminds me of the time I was at the cashier in a West Side supermarket and she - a descendent of Cham - called me "Sweetheart". I am thinking - "I don't think we know each other long enough to speak with such terms of endearment". Or maybe she felt connected to me because we are both descended from slaves. Or maybe it was my good looks? Who knows!!! 🤣🤣]  

The Conservative and Reform rabbis seemed sooooooooooooo flattered that the Orthodox guy joined their panel. The Orthodox guy didn't seem flattered. Makes sense. There is nothing that Conservative and Reform rabbis want more than being granted LEGITIMACY from the Orthodox. They know that Torah observant Jews consider their whole religion bogus and a distortion of 3,300 years of a hallowed tradition. What they take seriously, the Orthodox regard as a very bad joke. Now they have it!!! A real bona fide Ortho-rabbi speaks to them with great respect and acceptance, never for a moment implying that he considers their religion a sham [probably because he doesn't]. 

The Rambam writes [Tshuva 3-6]: 

וְאֵלּוּ הֵן שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא אֶלָּא נִכְרָתִים וְאוֹבְדִין וְנִדּוֹנִין עַל גֹּדֶל רִשְׁעָם וְחַטָּאתָם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הַמִּינִים. וְהָאֶפִּיקוֹרוֹסִין. וְהַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה. וְהַכּוֹפְרִים בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים וּבְבִיאַת הַגּוֹאֵל. הַמּוֹרְדִים. וּמַחֲטִיאֵי הָרַבִּים. וְכו'. 


The following individuals do not have a portion in the world to come. Rather, their [souls] are cut off and they are judged for their great wickedness and sins, forever: The Minim, the Epicursim, those who deny the Torah, those who deny the resurrection of the dead and the coming of the [Messianic] redeemer, those who rebel [against God], those who cause the many to sin etc. 

So these "rabbis" are out on numerous counts. The average Conservative and Reform Jew - we will give them the benefit of the doubt and call them תינוקות שנשבו. But the clergy should really know better. Or maybe - no. They, too, are like תינוקות שנשבו b/c they were raised to deny Torah Min Hashomayim, Tchiyas Hameisim, Moshiach etc. Maybe. Thankfully, I don't decide. But it is clear that nobody with an ounce of Yiras Shomayim should be out there giving them legitimacy and presenting Torah observance as only one legitimate option of many, רח"ל. As if we haven't been sacrificing our lives for thousands of years to preserve our tradition and these "rabbis" lives aren't dedicated to the spread of it dissolution. 

So Rabbi -----, I hope you do Tshuva. And I have decided NOT to give the ten million dollar donation to your shul that I had been considering. Sorry. You stepped over the line. Liberal-Shmiberal. You went toooooo far this time.  

Find Your Cheilek In Avodas Hashem And In Limmud HaTorah

קובץ ב' עז' – לא מקרה הוא, כי אם עצמות טבע נפשי, מה שאני מרגיש עונג ונחת רוח בעסק הנסתרות האלהיות בהרחבה וחופש. זאת היא עיקר מטרתי. כל התפקידים של יתר הכשרונות, המעשיים והשכליים, אינם כי אם טפלים למהותיותי. אני צריך למצוא את אושרי בקרבי פנימה, לא בהסכמת הבריות, ולא בשום קריירה איזו שתהיה. כל מה שאכיר יותר את עצמיותי, וכל מה שיותר אתיר לעצמי להיות מקורי ולעמוד על רגלי עצמי, בהכרה פנימית, הממוזגת מדיעה, הכרה, הרגשה ושירה, יותר יאיר לי אור ד', ויותר יפותחו כחותי להיות לברכה לי ולעולם.

Nifla-New!

Sensitivity To Geirim - Part 3

Sensitivity To Geirim - Part 4

Sensitivity To Geirim - Part 5