א. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום [חילפא בר אגרא שאמר משום] רבי יוחנן בר נוריא [נורי] המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה, והולך ועובדה.
כל זמן שקשר הקדושה הטהורה של קבלת עול מלכות שמים לא נותק(ה) מנשמתו של האדם הרי נפשו מקבלת ישוב וריצוי. כל הדברים שבעולם שהם נגד רצונו, בין בענינים שהם בגדר העבר בין בענינים שהם בגדר ההוה בין בענינים שהם בגדר העתיד עד כמה שהם עומדים נגד מאוייו ונגד חפצו וטבעו לא יוכלו להרגיז אותו עד היסוד הנפשי עד כדי אבידת שלטון הצדק והשכל לגמרי על פעולותיו. כי הידיעה שסוף כל סוף טוב ד' לכל וכי כל המעשים כולם הנם תפקידים שהקב"ה מנהיג על ידם את עולמו, ושם בודאי משמשים הכל לטובה באחרית. ההקשבה האמיתית הזאת מוכרחת להניח במדה ידועה את מדת החימה של האדם, בהיותו נפגש במה שהוא נגד רצונו, שלא תתפרץ בכל מילואה. ואם אנו רואים שאחד קורע בגדיו בחמתו, שזה בא על פי רוב מצד קצף נורא על דבר שעבר, כמו שהקריעה החיובית משמשת על צרה שלא תבא בהיותה כבר בגדר עבר. והמשבר כליו בחמתו על איזה קצף נגד עובדא נמשכת של ההוה והמפזר מעותיו בחמתו נגד איזה מחזה שהוא רואה שבעתיד יעשה דבר נגד חפצו ותשוקתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה. ההתחלה של הכעסנות הקיצונית היא באה מהנתיקה הגמורה של הארת חסד עליון מנפשו של האדם. והרוגז הנורא המתפרץ על גדרי הדעת והיושר, הוא מתחלחל כארס בטבעו הנפשי של האדם, שמצא לו כבר קן בלבבו עד שקצף כללי ומשטמה נוראה עלולה להתפרץ מתוך הנפש הזועמת, על הכל, על כל היצור, והיא עלולה ממילא לבא עד כדי הטומאה של עבודה זרה, שהיא יונקת מהיסוד הכעסני שבהשקפת המציאות המוטעית, שמפני כך היא מרוגזת. ומפני שאע"פ שתחילתה של מדה מסואבת זו, של הכעסנות הפראית, היא דבר של הפתעה שבא בלא משקל השכל, בכל זאת ההשחתה הנמשכת אחר כך ממנה, היא כבר המשכה אומנתית שנעשה גם שכלו של אדם עבד מכודן לה. וזוהי כבר אומנתו השכלית הרעה של יצה"ר שעושה מהרשעה הזועפת כבר שיטה שלמה בחיים, עד שהוא יוצא מכל מסורת הקדושה. ואם רוחו הרעה מגיעה עד הגבול של הרשעה הקיצונית שהיא עבודה זרה, אינו יכול כבר להתנגד לה. ועל כן אם ראית אדם המקרע בגדיו בחמתו מצד העבר, והשובר כליו כחמתו מצד ההוה, והמפזר מעותיו בחמתו מצד העתיד המורגש לו נגד רצונו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שכך אומנתו של יצה"ר, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובדה.
לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר.
“There shall not be a strange god within you; you shall not bow to a foreign god.” (Psalms 81:10)
What does it mean to have strange gods “within you”? The Sages taught that the psalmist is referring to evil impulses, and in particular, uncontrolled anger:
“You should consider a person who rips his clothes in anger, or breaks his vessels in anger, or scatters his money in anger, to be akin to an idol worshiper. This is the stratagem of the evil inclination. Today it tells a person to do this, and tomorrow it says, do that, until eventually, it urges him to worship idols - and he will go and worship idols.
Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you; you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the “strange god” that is within a person’s body? That is the evil inclination.” (Shabbat 105b)
Why is it so terrible to be angry? In what way is it like serving foreign gods?
Just Destructive
Even though we may be disappointed and upset when things don’t go our way, balanced people do not let their anger consume them to the point of losing control of their actions. We understand that, in the end, God is good to all; He watches over His creations, and all things will ultimately be for the best. This knowledge has a soothing influence on our raging emotions.
But if our anger causes us to lash out, breaking and smashing objects, this is a sign that we have lost awareness of God’s providence and beneficence in the world. Such fury is an overwhelming force, beyond our control. Like a toxin, it infects our personality, and emotions of anger explode into a blind rage that is directed at all and sundry. It even leads to the moral depravity of idolatry, as we are enslaved by our own ungovernable rage.
In general, negative impulses are detrimental to our spiritual goals. Nonetheless, they typically correspond to our physical wants and desires, and they may generate positive outcomes. When God declared that His creation was “very good” (Gen 1:31), the Midrash surprisingly notes that the word “very” alludes to our evil inclination (yeitzer hara). How could that be? Because without such impulses, people would not build homes, get married, and have children (Kohelet Rabbah 3:11).
Thus, these impulses are not “strange gods.” While they may distance us from God and our spiritual aspirations, they are not foreign to us and our physical needs.
Anger, however, is a “strange god within.” It is foreign to us, even to our physical nature. Anger lacks any constructive aspect, it plays no positive part in our lives.1
Past, Present, and Future
The Talmud lists three examples of uncontrolled anger. The first is a person who tears his clothes in anger. This typifies the response of one who learned about a setback or disaster that already took place. A common reaction to hearing bad news is to tear one’s clothes.
The second case is a person who smashes his possessions. This is typical of the enraged reaction of one experiencing an infuriating event.
And the third case, of a person scattering money in vain, is common to the reckless behavior of someone upset at the prospect of a future event that will thwart his wishes and interests.
All three examples of wasteful rage - over past, present, or future events - indicate the uncontrolled fury of a person who has lost sight of God’s goodness and oversight in the world, and as a result, has become a slave to his anger.
(Adapted from Ein Eyah vol. 4, 13:1, pp. 268-269 - Rabbi Morisson).
