Rambam Hilchos Melachim 5/6 Part 1 - Turning Chutz La-aretz Into Eretz Yisrael

 HERE!!!

Our epic Hilchos Melachim series continues!!! בס"ד!!!!!!!!

Parshas Balak – Eye of the Arbeh and the Land

 HERE!!!

Fighting for the sake of Heaven 

Go Straight to the Source

By Rabbi Joshua (directly known as The Hoffer) Hoffman z"l 

The Mishnah in Avos (5:8) lists ten items that were created on Shabbos eve at twilight. Among them is the “mouth of the donkey”, or the ability of Bila’am’s donkey to speak, as recorded in this week’s parsha. The Rambam, in his Mishnah commentary, explains that all of these items constitute miracles that would occur at various times in history. The miraculous is problematic, because it seems to imply that the order of the universe created by God in the first six days is somehow lacking. Therefore, miracles were included as part of the six day process of creation, thus maintaining the integrity of God’s work. In his Moreh Nevuchim, the Rambam mentions this idea as well, but then says that we do not have to resort to it in order to avoid seeing imperfection in God’s creation. Rather, something that occurs only once in history is not really considered a deviation that contradicts the general order as created by God.


Rav Mordechai Gifter, zt”l, in his Pirkei Torah, offers a different explanation, specifically in regard to the miracle of the opening of Bila’am’s donkey’s mouth, the “pi ha-ason.” He says that, as the six days of creation end at twilight of erev Shabbos, and man readies himself to enter Shabbos, he begins to see the purpose for which the physical universe was created, to serve the spiritual. During the week, the physical tends to blind one to the spiritual aspects of life, but, on Shabbos, that needs to be corrected, and this process is symbolized by twilight of erev Shabbos. Bila’am, who witnessed the miracle of the speaking donkey, was presented with the challenge of using his spiritual gifts in a way that would bring blessings, thus utilizing the physical for spiritual goals. He failed, however, and continued in his attempts to curse the Jewish people.


Bila’am’s primary failing, writes Rav Gifter, was due to his arrogance. Although he realized that he had a great spiritual gift, as reflected in his ability to speak to a donkey, and, later, to an angel of God, he persisted in his effort to curse the Jewish people, superimposing his own agenda onto the spiritual gift he received. Rav Shlomo Yosef Zevin, in his LaTorah ULaMoadim, points out that, from beginning to end, there is no break in the Torah’s narrative of Bila'am, neither for an open parsha separation, a pesucha, nor a closed parsha separation, a setumah. This is because Bila'am did not change, despite the miracles he saw and the spiritual level he had attained. Rav Shmuel Bornstein, in his Shem MiShmuel, notes, similarly, that when the Torah says that God was angry with Bila’am for going with the princes of Moav, even though He had told him he could go with them if he wanted to, the verb for “to go” is written in the present form – “holech” (Bamidbar 22:22), meaning “he was going.” The idea, he says, is that Bila’am persisted in going with the princes of Moav for his own reasons, and to achieve his own agenda, rather than to fulfill God’s directive. He did not change, in this regard, from beginning to end. Our challenge is to use the spiritual abilities we are given to take the physical universe and utilize it to accomplish God’s goals for it, in contrast to Bila’am, who did the reverse.

The Test Of Authentic Frumkeit

 אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה.

A person may not allow [one’s] fear of heaven to override his natural morality. Were his fear of heaven [to do so], it would no longer be pure. 

סימן ליראת שמים טהורה הוא כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות יותר גבוהות ממה שהוא עומד מבלעדה.

The sign of a pure fear of heaven is that a person’s natural [sense of] ethics, planted in his upright nature, rises in accordance with [his fear of heaven] to higher levels than it would reach without [the fear of heaven].

אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה כזאת שבלא השפעתה על החיים היו החיים יותר נוטים לפעול טוב, ולהוציא אל הפועל דברים מועילים לפרט ולכלל, וע"פ השפעתה מתמעט כח הפועל ההוא, יראת שמים כזאת היא יראה פסולה.

But if there may be imagined a fear of heaven of such a type that, without its influence on a person’s life, his life would tend to bring about more goodness and bring about matters useful for the individual and the whole, [whereas] in accordance with its influence the power of such activity would diminish, such a fear of heaven is an invalid fear.

---------

The litmus test of frumkeit is whether if the person were not frum, would he be a better person? If he would then the frumkeit is false. Only if being frum makes him a better human being [which it usually does] is it authentic. [See Rav Volbe's amazing essay entitled "פרומקייט" in עלי שור ח"ב]

Who Are Our Partners?

Two of the biggest social media darlings of the "conservative" or "right wing" movement are Dave Rubin and Bari Weiss. They are both proud, outspoken Jews, who bravely and fearlessly speak their truths!!! 

I say - SHIDDUCCCHHHH!! 

Problem is that in order for them to marry, Dave would have to break up with his "husband" and Bari would have to do the same with her "wife".  

Ahhhh. 

Why is this significant? Because one now has the chance to make double the shadchan's gelt by not only setting up Dave and Bari but their "spouses" as well. Double pay and also the great zchus of diminishing the indescribable spiritual pollution in the world caused by משכב זכור. It causes cancer and much more. But that for another time. 

More seriously, the lesson is that we must never conflate any non-Torah ideology with להבדיל actual Torah ideology. So yes, the conservative-right-wing ideology is closer to our hashkafa than the liberal-leftist one. Conservative by definition means to "conserve" which is what a traditional community tries to do. Liberals are "progressives" who want to change the old way and find "better" ways to conduct society. But after all is said and done - there are plenty of "conservatives" who are living lives of toeva i.e. same sex marriages. Dave himself related that before he found the love of his life, his knight in shining rainbow color honor,  he would go on line and set up meetings with men he didn't know in order to fulfill his tyvos. Another reason one shouldn't have Internet.... So much for traditional families.  

And what about pornography? I mean, every religious person and I assume most conservatives would agree that it is not a positive thing. So you can lie to the pollsters but google results don't lie [humans lie - computers are straight shooters having no agenda].  Research reveals 68 million search queries on the internet, or one out of every four searches, are related to porn. But what about Christians? According to Barna Research, 68% of church-going men [!!!] and more than 50% of pastors [!!!!] regularly [!!!!] view porn 😲😲😲 . These dudes sit at home early Sunday morning, watch the most graphic sexual material, then come to church and give a rousing drasha about being close to god. Then go home and watch some more filth. Next Sunday - wash, rinse, repeat [here they are washing not with water but with mud]. When it comes to Christians 18-24 years old, 76% actively search for porn 😲😲😲 . And those are the "frummies"!!!! Imagine what people who DON'T believe or care that Someone is watching are up to.

So our counterparts and co-idealogues are not the right wingers or the religious Christians - who by the way we have a lot more in common with when it comes to values than we do with most non-Orthodox Jews.

Our counterparts are ONLY Torah observant and believing Jews of all stripes. 

That's it. 

 

The Biggest Tragedy Of The Jewish Nation

 

Two Approaches To E-lohus

See the comments in the שמונה קבצים עמ' מ"ד.  

המחשבה בענין האלהות בשני הצדדים שלה - דהיינו:

[There are] two aspects of thought regarding Godliness.

הצד האחד, בצורה המדברת עד הבורא והבריאה מכל אחד בפ"ע, כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא;

The first aspect [is thought] in a form that speaks about the Creator and creation, each in and of itself. It is as though each is a separate topic, but joined together, because the Creator gives life to creation and creation receives life from the Creator.

והצד השני, שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם בריאה הוא רק מושאל מצדנו, אנו נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, אלהים, אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל ולא חלק מצד שהוא חלק - המחשבה הזאת פועלת בכל צד מצדיה פעולה מיוחדת על רוח האדם.

The second aspect is that creation does not exist at all, and that the name “creation” is only a borrowed [term, alluding to something that appears to exist] from our [perspective]. We [ourselves] are creatures only [in terms of] the constricted nature of our comprehension, whereas in truth everything is the Creator, God. But everything is a different matter and a different content [than our perspective,] because there is no such thing as a partial revelation [of Godliness], and God is the all, and not [enclosed in] any part as a [separate] part. Each facet of this [second way of] thought has its specific effect on a person’s spirit.

ההגיון והחשבון באים מצד המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. אמנם השירה ומשאות הנפש באות מההסתכלות השניה, של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהאלהים.

Logic and calculation come from the aspect of thought [that] evaluates the world and the Creation as two [separate] entities. On the other hand, song and an uplifted spirit come from the second view: that of discovering the nothingness of the all besides God, and God’s glory filling all.

ומלאת כבוד אלהים בכל המוסר, הוא ענף מורכב מהגיון ושירה במיזוג נכון, כשיחסר ממנו כח אחד, לא יוכל לעמוד.

Ethics is a branch composed of logic and song when they are blended properly together. When [this branch] lacks one power [of the two], it cannot endure.

על כן כאשר ע"פ ההדרכה של המחשבה הראשונה, של החילוק שבין המחשבה עד האלהים ועד העולם, מתגלה התאר של צדקת אלהים, של גודל המוסר המופיע לנו ע"פ המחשבה ביחש אל האלהים, והמוסר הזה מתמלא בחוקיו בהגיון וחשבון, כשאח"כ באה המחשבה השניה עד האלהות, שצדקתו והדרת המוסר המתמלא מזכרונו כבר נקבע יפה בנשמה, מתגברת השירה ע"י ההצטיירות העליונה המלהיבה של אין עוד מלבדו, ומוסיפה היא פרי ברכה גם להמוסר.

Regarding the first [type of] thought—involving a division between thought about God and [thought] about the world—with its guidance, the form [as we appreciate it] of the righteousness of God, of the greatness of the morality that appears to us in keeping with [our] thought [about] God, is revealed. And this morality grows complete in its rules with logic and reckoning. When, afterwards, the second thought about Godliness comes—[once God’s] righteousness and splendid ethics filled with one’s awareness [of Him] has already been well-established in the soul—song gains strength as a result of the supernal, passionate discerning that “There is no other than He.” And [that song] contributes the fruit of blessing to the ethics.

אבל אם בראשית המחשבה לא תסתמן כ"א מצדה האחד של אין עוד מלבדו, לא היה שום מקום לשום ציור מוסרי ביחש האלהות לפעול עלינו. אין אנו יכולים להכיר ערך מוסרי ביחש לעצם אחד מצדו לעצמו, כ"א ביחש מאחד לאחרים.

But if, at the beginning, thought would be marked only by its single aspect of “There is no other than He,” there would be no place for any vision of ethics that has a relationship with Godliness to act upon us. [That is because] we cannot recognize a moral value regarding one entity in relation to itself, but [only] in a relationship of one to others.

אע"פ שהרוממות הזאת של המחשבה, היא מתעלה על כל החזיון של ערך המוסר כולו, כמו שהיא מתעלה על כל המחשבות והגבולים, מ"מ האדם אינינו יכול לתפוש מחשבה רוממה מערכו המוגבל בכל מלא הודה - וערכי המוסר לעולם נדרשים שיהיו ניעורים וחוזרים וניעורים בכל הליכות החיים - עד אשר נוראה היא הסכנה שתוכל להתפשט מהתגברות המחשבה השניה על הראשונה. אלא שגם בהתגברותה של המחשבה הראשונה, שכנפיה קצוצות, יוכל ג"כ רוח האדם לשקע, וע"י השיקוע יוכל לאבד חמודות רבות.

Although elevation of [the second type of] thought is [intrinsically] higher than every vision of the entire stratum of ethics, just as it is higher than all thoughts and boundaries, a person cannot grasp a thought higher than his [own] finite level in all of its glory. And [so] the values of ethics must always be aroused and brought forth repeatedly [in a person] throughout all of the ways of [his] life. [That means] that [when they are not aroused] there is a terrible danger that an intensification of the second [type of] thought can overcome the first [and eliminate the connection to ethics]. But [on the other hand] if there is an intensification of the first [type of] thought, [a type of thought] whose wings are clipped, [then too] a person’s spirit can sink, and as a result of [that] sinking, he can lose many precious things.

על כן אין תרופה אחרת, כ"א לסדר את הרעיון באופן כזה שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השניה, ולא יגלו לעולם, כי הראשונה בתור לבוש לשניה העליונה ממנה. ז"א מלביש את א"א, וד' הוא האלהים.

Therefore, there is no other medicine but to arrange [one’s] idea in such a way that the first thought will always clothe the second, and it should never be revealed that the first is in the role of a garment to the second, which is higher than itself. Zeir Anpin clothes Erech Anpin, and “Hashem—He is God!”

How To Protect Your Home Without Firearms

 

Categories Of Eidus On Davar She-biervah - Part 3

HERE!!!:-) 

מיליארדר!!

קבצן מבקש ממני צדקה בתפילה. אני מחפש בכיסים. אין מטבעות, רק שטר. אני אומר לו: "יש לך במקרה שטר של חמישים?". "בוודאי", הוא עונה לי, "כמה שאתה צריך". מתבונן מהצד לא יבין מה קרה פתאום. הרי הוא פנה אליי! מדוע אני מבקש חמישים?! אלא מה, הקבצן מבין מיד שמצאתי אצלי שטר של מאה, ואני רק בודק אם יש לו עודף.

אומר ר' מיילך בידרמן: הנמשל הוא הקב"ה שמבקש מאתנו '50', כלומר, לתת משהו, לוותר, וזאת רק כי הוא מתכוון לתת לנו שטר יותר גדול! של מאה, של אלף, של מיליון. החמישים האלה, הם רק העודף. טוב לזכור, כשקורה משהו שנדמה קצת קשה, או שנלקח ממנו משהו – שפע גדול יותר כנראה בדרך. צריך להגיש את ה'50' בשמחה כמו אותו קבצן מהמשל, כי הוא יודע שה'100' בדרך אליו.

הרמב"ם כותב בהלכות צדקה: "הנותן צדקה בספר פנים רעות, הרי זה הפסיד זכותו". למה? הרי לכאורה העני נהנה מהממון, סוף סוף הוא קנה מצרכים וסעד את לבו. מדוע אם לא 'נתת לו חיבוק' זה כאילו לא קיימת את המצווה? מסביר הנתיבות שלום: "שורש מצות צדקה היא אמונה… אינך נותן משלך לא מגופך ולא ממונך, אלא משל המקום ברוך הוא שהכל שלו". אתה גזבר. אם ירע לבבך, הרי זו סתירה למהות המצווה. יהודי צריך לדעת שהכל של ה'. מה כן שלך? הארת הפנים, השמחה.

מדי כמה דקות בשטיבלך בא אחד: "צדוקה צדוקה, אנחנו 17 נפשות…", או "אבי מחתן את הילד ה-15 מחר". אני אומר להם: "יש לך 14 אחים???? כן! וואו, ברוך השם, אז אבא שלך מיליארדר!!! מיליארדר!!!…" הם מחייכים, ואני ממשיך: "קודם כל, בואו נרקוד רבע שעה!…".

עכשיו נספר על משולם מאיר. משולם נכנס לשטיבלך. טרם הספקת להכניס יד לכיס הוא לוחש: "ששש.. שלא יראו שאתה נותן לי, אף אחד לא יודע שאני אוסף פה". מהלך לו משולם, הלוך וחזור, מוודא שאין אף אחד שרואה, מביט סביב כמחפש משהו בתקרה וכשהוא מתקרב אתה תוחב לידו מטבע. כך הוא ממשיך לכל שאר המתפללים. לכל אחד הוא לוחש ברצינות תהומית: "לא עכשיו… רואים שאתה נותן". למעשה אין אחד שלא יודע מה משולם מאיר מבקש, אלא שמבינים שחשוב לו לדעת שאתה חושב שהוא חושב שלא יודעים.

ולסיום, תקוע בפקק באיילון וכותב:

מי אוהב את פקקי התנועה? אלו הקבצנים העוברים בין המכוניות. זה הזמן שלהם להרוויח. כשהכבישים פתוחים, ישנים הם בפאתי גן ציבורי ירוק. אבל בעת שהתנועה עומדת ואנחנו עצבניים, הם יוצאים לכביש, עוברים מנהג לנהג, אלו רגעי החסד שלהם. פתחו להם חלונכם, בחיוך.

ר' אהרן רזאל 

How To Learn Torah - A Guide For Big Dummies, Really Smart People And Everyone In Between

I was reading an article by a lady who is kind enough to share her *enlightened* views on life and Judaism with the wider public. 

She was saying how she brings a book written by a Christian minister to shul so that she will have something to do there. 😲😲  [Not to worry - she ALSO brings a book written by a rabbi]. 

She wrote that she doesn't like listening to Krias HaTorah because she simply doesn't agree with some of what she hears. For example - she is in favor of homosexuals and lesbians וכל אביזרייהו דידהו with all the accompanying letters and mathematical signs, and somehow the Torah sees it differently.  How can G-d be so obviously wrong on a topic like that? she most certainly ponders with no small sense of angst. Her proof that G-d is wrong is that she disagrees. The final arbiter of truth, in her very profound and sophisticated narrative, is none other than herself. I don't know whether to be more astounded by her sheer brilliance [smarter than G-d Himself!!] or by the profound humility manifest in her approach. 

So we will leave this poor, tortured תינוקת שנשבתה with her books of Christian theology and get to our point. 

A How-To Guide To Learning Toras Hashem

Open your mind and heart and try to absorb what G-d is telling you. What does G-d think about this topic? If you are learning about the Mishkan - What does Hashem require so that His שכינה should dwell in the Mishkan? What does He determine that the exact measurements of the various כלי משכן should be?  If you are learning Meseches Keilim - What does G-d think about various Keilim vis-à-vis their status of Tumah and Taharah? If you are learning Yevamos or Gittin - What does Hashem consider a proper Yibum or Divorce etc. etc. 

Be open to receive Dvar Hashem. How do I understand Dvar Hashem and what would Dvar Hashem be in other scenarios I didn't learn about based on what I did learn? How can I apply this to my life? Remember that when learning you are engaged in the HOLIEST, MOST SUBLIME ACTIVITY ever known to man. Greater than saving lives!!! Greater than giving a million dollars to Tzdaka [and less costly] and greater even than spending a fun filled Pesach, snorkeling in Miami Beach.

Be humble. You don't know everything. You can always learn more. You teacher is an All-Knowing G-d who created EVERYTHING and thus fully understands how everything works. It is He who decides good and evil, right and wrong, pure and impure. [Not the Atlantic, not Ben Shapiro or Jordan Peterson and not even Tucker Carlson!!].  

Every second you are learning it is like your soul is undergoing a thorough cleansing, purification and elevation process that will last continuously for eternity. APPRECIATE THAT. 

Are you filled with simcha at the magnitude of what you are doing and the awe before Whom you are doing it?? 

GREAT! 

Now sit and learn.   

How Not To Learn

Approach every text with preconceived notions and if the text doesn't follow your line of thought - reject it. Treat Torah as you would every letter to the editor in the NY Times or tweet on the Internet. Completely subject to your opinion and taste. You like it - good. Not - reject it. Put everything through the filter of your consciousness b/c you are the one who decides what is true and what is not or even if there is such a thing as truth. 

הרב יחזקאל דאום זצ"ל

כשהרב יחזקאל דאום זצ"ל התחיל לעבוד כרב של תנובה, הבת שלו התפעלה מהעובדה שהשם שלו חתום על כל שקית חלב, וממילא אין בית במדינת ישראל, ששמו לא נמצא שם. הרב יחזקאל מצידו ענה בהומור אופייני: "באמת איזו זכות! ממש אין פח זבל אחד במדינה שאני לא נמצא שם…".

הרב יחזקאל דאום, רבו הראשון של רמת מגשימים ושל קונצרן תנובה, שהשבוע מלאו שלושים שנה לפטירתו, היה דמות של רב ארץ ישראלי אמיתי. כשרות המהדרין של חברת תנובה, שמצויה גם כיום במשק, היא דוגמא מובהקת למפעלים הגדולים שלו, שממשיכים לתת פירות גם שנים רבות לאחר פטירתו.

לפני כחודשיים ראיינו את בנו, הרב שי דאום, לרגל הילולת רבי מנחם מנדל מוויטבסק, ובעקבות כך נחשפנו גם לסיפורים על דמותו של הרב יחזקאל זצ"ל.

"אבא שלי אמר הרבה פעמים – מי שפועל לשם שמים, יש לו סייעתא דשמיא", מתמצת הרב שי דאום את התפיסה שהניעה את אביו במהלך שנות חייו. "באמת הוא זכה לסיוע מלמעלה בהרבה דברים שהוא עשה – בהרבצת תורה, בכשרות, בחסד ובהתיישבות. במבט לאחור, זה נראה שהוא זכה לדברים שהם כמעט מופתים", הוא ממשיך ומדגים בסיפור: "כשעברנו לרמת מגשימים, אבא בכלל לא תכנן להיות הרב של המקום, ופשוט השתלב כחבר במשק השיתופי. די מהר זיהו את היכולות שלו בתחום התורני ובחרו בו שיהיה רב המושב – תפקיד שלא היה קיים עד אז. בעקבות המינוי, הוא התחיל ללמד תורה במקומות רבים – במטעים, במוסך וגם בבית הספר של המושבים והקיבוצים באזור, בשדה אליהו.

"גם שם, בבית הספר, הוא היה הרב הראשון שלימד גמרא. כנראה בזכות שהוא היה כזה עממי ופשוט, בלי לבוש רבני ובלי גינונים, הרגישו שהוא אחד מהם וקיבלו אותו. החבר'ה הצעירים שם לא היו רגילים לשיעורי גמרא, ולא תמיד התחברו ללימוד. פעם אחת הם למדו סוגיה שעוסקת בדיני מציאה של דג. הגמרא דנה בשאלה, מה יהיה הדין אם עופות לוקחים דגים ממקום למקום. החבר'ה שם השתגעו מהנושא הזה ושאלו: מה זה ה'שטויות' האלה? עופות לוקחים דגים ממקום למקום?! אבא שלי קצת התפתל עם התשובה ואמר: נכון שזה לא מצוי, אבל הגמרא דנה הרבה פעמים במקרים קיצוניים כדי לברר את ההלכה וכולי. כך הוא יצא מהשיעור – כמו שאומרים – בשן ועין.

"שבוע אחר כך הוא הגיע לבית הספר, ופתאום הוא קיבל כבוד יותר ממה שהיה מקבל הבבא סאלי… כשהוא רק נכנס לבית הספר, כל התלמידים יצאו לקראתו בהתרגשות: "הרב איך ידעת?", הוא לא הבין מה קרה, עד שסיפרו לו מה קרה בקיבוץ בליל שבת". התברר, שעם כניסת השבת הגיעה להקת שקנאים, שהתנפלה על ברכות הדגים של הקיבוץ. כל אחד מהשקנאים מילא את השק שלו בדגים, וכעבור כמה דקות הם התחילו לעוף לדרכם.

"כשהלהקה הזאת עברה מעל הקיבוץ, בדיוק נגמרה תפילת ליל שבת וכל חברי הקיבוץ יצאו בבת אחת מבית הכנסת והתחילו ללכת לכיוון חדר האוכל", ממשיך הרב שי בסיפור. "ההמולה של כל הציבור הבהילה את השקנאים, והם רצו לברוח. בגלל הכובד של הדגים, הם לא יכלו לעוף מהר, אז באותו רגע, כולם רוקנו את השקים שלהם על הרחבה שלפני בית הכנסת. חברי הקיבוץ זכו לגשם של דגים – חצי אכולים וחצי מפרפרים, שכמעט נחת על הראשים שלהם. מאז עלתה קרנה של הגמרא בעיני התלמידים…".

אלוף מגדיאל

החיבור של הרב יחזקאל להתיישבות העובדת ולעם שבשדות, היה פשוט וטבעי. הוא נולד וגדל במושבה החקלאית 'מגדיאל' – כיום חלק מהוד השרון. בגיל התיכון התחיל את הצעדים הראשונים שלו בעולם התורה כתלמיד במדרשייה אצל הרב יוגל זצ"ל, והעריץ אותו מאוד. משם הוא המשיך לתקופה של שנה בישיבת 'מרכז הרב', שלוש שנים צבא, ושוב חזרה לישיבה, כשהוא צולל לעולמה של תורה בכל הכוח.

"כשאבא הגיע פעם ראשונה ל'מרכז', הוא כמעט ברח משם", מספר הרב שי בחיוך. "הוא הגיע בתחילת הזמן בג' אלול, בשעה שתפילת שחרית הייתה אמורה להתחיל – 7 בבוקר. רק אחרי איחור של רבע שעה, התחילה תפילה ארוכה כשהרב צבי יהודה היה חזן ומתפלל באיטיות, פלוס תוספת סליחות, שבמגדיאל אפילו לא ידעו שהן קיימות. אבא כמעט חזר הביתה, אבל בסוף שלחו אותו להתפלל ב'זכרון משה', שם הייתה תפילה תכליתית כמו שהוא הכיר במושבה, וכך הוא נשאר במרכז הרב".

בישיבת מרכז הרב, דבק מאוד בר' אברום שפירא זצ"ל. בשנים מאוחרות יותר, נקשר גם לרב מרדכי אליהו זצ"ל, ור' אברהם דב אוירבך זצ"ל – רבה של טבריה. "אבא כל חייו הרגיש תלמיד. גם מול ר' אברום דב, שהפרש השנים ביניהם לא היה דרמטי, הוא הרגיש כתלמיד בפני רבו. הוא התייעץ אתו כל הזמן, וביטל את דעתו בפניו", מתאר הרב שי. "רבותיו גם השיבו לו במטבע של אהבה והערכה. אבא היה יכול להתקשר לר' אברום בכל שעה ביום כדי לשאול אותו על פשט בתוספות, והיה מקבל מענה מיידי. עם הרב אליהו יש לנו תמונה מאחת החתונות במשפחה, שהרב אליהו מחבק את אבא. ר' אברום דב דיבר בהלוויה של אבא בכאב עצום, ואמר שהוא מרגיש כאילו הורידו לו את יד ימין. הקשר עם רבותיו היה דומיננטי מאוד".

לאחר מלחמת יום כיפור, הרגיש הרב יחזקאל שהוא לא יכול להישאר בירושלים, והרים טלפון לחברו הקרוב – אקל'ה גנירם, שהיה מהדמויות המובילות של ההתיישבות הדתית בכלל, וברמת מגשימים בפרט: "אבא אמר לאקל'ה שאנחנו עולים לרמת מגשימים ושהוא רוצה לגור בבית לידו, כדי שהם יוכלו ללמוד חברותא – וכך באמת היה. הם למדו במשך תקופה, כל יום בארבע לפנות בוקר".

כאמור, הרב דאום התחיל את דרכו ברמת מגשימים כחבר המשק השיתופי, ועבד בלול. למרות שהתמנה לרב המקום, המשיך לשאת בעול התורנויות יחד עם כל חברי המשק: "במושב שיתופי יש לכל אחד את הענף שלו, אבל יש מידי פעם גיוסים – לקטיף אגסים, לשיווק עופות ועוד, שכולם נרתמים לענף אחד. לפני שבועיים פגשתי בתל אביב יהודי שסיפר לי שהוא בא לשבוע עבודה בקטיף אגסים ברמת מגשימים, ורק בשבת הוא גילה שראש הקבוצה – 'יחזקאל', כפי שכולם קראו לו, שעבד כמו כולם והיה כזה חברותי, הוא בעצם הרב של המושב.

"אחד הגיוסים שאבא הצטרף אליו, היה ההפעלה של תחנת הדלק בזמנים שהיה ביקוש גבוה", נזכר הרב שי. "למושב יש תחנת דלק לצרכים פנימיים, אבל בזמנים של חול המועד או בין הזמנים כשהיו הרבה מטיילים בצפון, היו מפעילים אותה כל היום לטובת אנשים מבחוץ. כל אחד מחברי המשק נתן שעתיים מזמנו כדי להפעיל את התחנה, וגם אבא הצטרף לתורנות.

"הבעיה הייתה, שאחד המטיילים שבא לתדלק באותו יום היה הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, שהכיר את אבא היטב", הוא נזכר. "אני זוכר את הצעקות שלו על כבוד התורה עד היום. הוא לא הבין איך הרב של המושב מרשה לעצמו לעבוד בתור מתדלק! עם השנים, אולי גם בגלל הרב אלישע שעשה קצת מלחמה על הדבר הזה, אבא עזב את התורנויות והגיוסים, ורק לא הסכים לוותר על השתתפות בשמירות על המושב".

במשך שנים, פעמיים-שלוש בחודש, יצא הרב דאום לשמירה של שלוש שעות בלילה. "אבא אמר שהוא רוצה להמשיך לשמור משתי סיבות: גם כדי למנוע תרעומת על הדוסים שלא שותפים בעול, וגם כדי לתפוס תושבים לשיחה אישית. אנחנו לא ידענו, אבל רק אחרי שאבא נפטר, בשבעה, הרבש"צ סיפר לנו שבתחילת כל חודש, אבא היה מבקש ממנו לשבץ אותו עם פלוני או אלמוני שיש לו בעיות כאלה ואחרות וצריך את השיחות האישיות", משתף הרב שי בגילוי נוגע ללב. "האמת היא שהיה קצת לא נעים, כששעתיים אחר כך הגיע יהודי אחר לשבעה, ואמר שהוא לא יודע למה, אבל הוא זכה בתקופה האחרונה לשמור הרבה פעמים עם הרב…".

תלמיד, רב, חבר

הרב שי מדגיש, שהגישה החברית של אביו לא באה ממקום מאולץ: "אבא היה באמת מלא אהבה לתושבים, וממש העריך את המעשה החקלאי וההתיישבותי. לכן גם הייתה לו הצלחה בקשר החם עם התושבים, והם התייעצו איתו על כל ענייני החקלאות והכשרות. כך הוא גם הצליח בכל תחום שדרש שיתופי פעולה. בזמנו, כשהקימו את יקבי רמת הגולן, המייסד, שמשון וולנר מקיבוץ מרום גולן, שבא מבית לא דתי, נפגש עם אבא. הוא חשב בהתחלה שלא תהיה שום שאלה הלכתית סביב היקב, עד שהתברר לו שהוא עצמו לא יוכל לגעת ביין… אבא הרגיע אותו, דאג לייעוץ הלכתי של ר' אברום דב אוירבך שנכנס לעובי הקורה, וצעד עם ההקמה של היקב יד ביד, עד שהם נעשו ממש חברים".

אותו שמשון וולנר סיפר, שבקיבוץ הייתה אוירה עוינת ליהדות, אבל הוא עצמו רצה קשר למסורת. כשהגיע הבן שלו לגיל מצוות, הוא רצה שבנו יעלה לתורה, ופנה לרב יחזקאל בשאלה מה לעשות: "אבא לא חשב פעמיים, וארגן אוטובוס מרמת מגשימים. נסענו כולנו לשבת שלימה, והבאנו ה-כ-ל!", נזכר הרב שי, "ספר תורה, אוכל, מזרונים ושמיכות. לא היה שם בקיבוץ בית כנסת, אז העלייה לתורה הייתה בבית הילדים של הקיבוץ.

"אבא היה גם הכתובת הטבעית לעריכת חופות בכל רמת הגולן. הוא חיתן עשרות זוגות מכל המושבים והקיבוצים ברמה, בלי לקחת שקל. בשלב מסוים, מס הכנסה גילה שהוא עורך הרבה חופות, אבל לא מדווח על הכנסה. הם חשדו שהוא מסתיר משהו, אבל כשבדקו לעומק ראו שבאמת אין לו שום הכנסה כזאת".

הגישה החברית של הרב דאום באה לידי ביטוי גם כלפי תלמידיו בישיבת הגולן, שבה מסר שיעורים באופן קבוע: "תלמידים מישיבת הגולן היו מגיעים אלינו הביתה לשיעורים וחברותות. אבא היה מלמד אותם, אבל גם יכול היה לתת צ'פחה או חיבוק. אחד התלמידים, שלימים הפך להיות גיסי – הרב ישי סמואל, היה מגיע על אופניים כל בוקר לחברותא, בארבע לפנות בוקר".

בהקשר לחברותא הזאת, נזכר הרב שי בסיפור נוסף: "אבא ראה שמדובר בבחור טוב, ורצה לשדך אותו לאחותי. כדי למנוע אי נעימות, הוא הציע את השידוך דרך מישהו אחר. בתקופה שהם נפגשו, ערב אחד הביאו אלינו הביתה שני שקים גדולים של שזיפים – חמישים קילו כל אחד. אחותי ראתה את השקים בלילה, אבל בבוקר הם כבר לא היו, כי חילקנו אותם בין השכנים. היא שאלה את אבא איפה השקים, והוא אמר לה: את יודעת שיש בחור שמגיע לפנות בוקר, אז הוא ישב פה ואכל הכל… היא כמעט התעלפה מהבדיחה, אבל ברוך ה' הם נשואים באושר ועושר.

"היו לאבא חברים מכל הסוגים, ולאורך שנים ארוכות. תמיד הופתענו מהמנעד של האנשים שהיו בקשר חם איתו. מהרבנים הגדולים והחשובים, עד לאנשים מהשורה – חקלאים וסוחרים, גם כאלה שהיו חילוניים גמורים".

אחרי פטירתו של הרב דאום, מי שהתמנה לרב המושב במקומו הוא הרב יהושע ון-דייק – כיום ראש הישיבה באיתמר. הרב יהושע סיפר על כך שהוא נסע לנחם את בניו של הרב נויבירט זצ"ל, אחר פטירת אביהם. כשסיפר להם שהוא מרמת מגשימים, הם שמחו ואמרו לו שלאבא שלהם הייתה ידידות של ממש עם הרב דאום, והם עבדו יחד על נושא החליבה בשבת. הרב יהושע יצא מירושלים בחזרה לרמת הגולן, ובאמצע העליות לרמה נתקע לו הרכב. מי שנחלץ לעזרתו, היה חקלאי ידוע מגבעת יואב – ג'ימי ג'יפ, בעל טיולי ג'יפים ברמה. תוך כדי הסיוע, כשג'ימי שמע מה תפקידו של הרב יהושע, הוא התפעל וסיפר שהרב הקודם של רמת מגשימים – הרב דאום, היה חבר טוב שלו… "הרב יהושע סיפר לנו את הסיפור הזה באזכרה של אבא", אומר הרב שי, "וסיים ואמר: כמה אנשים אתם מכירים, שבמרחק של שלוש שעות תשמעו שהם היו חברים גם של הרב נויבירט וגם של ג'ימי ג'יפ מגבעת יואב?".

למהדרין יש תנובה

בשנת תשמ"ז, בעקבות בעיות בכשרות שנוצרו במחלבת 'תל יוסף', חברת תנובה רצתה למנות רב שידאג לכשרות במסגרת החברה. התנאי העיקרי לבחירת הרב, היה ידע בנושאי חקלאות. הרב הראשי דאז, ר' אברום שפירא, המליץ על תלמידו – הרב יחזקאל דאום. כשרק נבחר לתפקיד, הפקידים שעבדו בחברה באותם ימים נלחצו מההופעה של הרב במשרדי תנובה, וביקשו שהמשרד שלו יהיה בקצה הבניין. כעבור זמן קצר התהפכה המגמה, וכולם ביקשו את קרבתו. בתחום הכשרות, הרב יחזקאל לא הסתפק בקיים, אלא שאף להביא את הכשרות לרמה חדשה.

"עד שאבא הגיע לתנובה, סמכו בייצור הגבינות על קולא מסוימת שאומרת, שגם כאשר חלק מהרכיבים שמייצבים את הגבינה נעשים מחלב עכו"ם, ניתן להכשיר את הגבינות", מסביר הרב שי. "הרב מרדכי אליהו, שכידוע החמיר מאוד על עצמו בענייני מזון, לא היה אוכל מהגבינות הללו, אלא רק ממה שאשתו הרבנית הייתה מכינה בבית. בהתייעצות עם הרב אליהו, אבא יצא לחו"ל כדי ללמוד איך לייצר את הרכיבים הנדרשים מחלב ישראל. הרב אוירבך אמר לו אז: "אל תמכור את זה בזול לבד"צ! שלא יחשבו שאנחנו פחות חרדים מהם!". בכל אופן, מאז נוצר סטנדרט חדש של כשרות מהדרין בתנובה, שזה דבר שהשפיע על הכשרות בכל הארץ".

ובלכתך בדרך

העבודה בחברת תנובה פתחה תקופה חדשה בחייו של הרב דאום, של נסיעות מרובות בכבישי הארץ: "אבא היה רגיל לקום בארבע בבוקר, אבל בשביל לעבוד בתנובה במרכז, במקום ללמוד חברותא לפנות בוקר, הוא היה צריך לנסוע שלוש וחצי שעות", ממשיך הרב שי בסיפורי הנסיעות. "בהתחלה הוא ניסה להתפלל בבית כנסת סדיגורא בתל אביב, אבל לא הסתדר עם הזמנים של החסידים… הוא היה דייקן בזמנים, ורצה להגיע מהגולן לתפילה בזמן. בכל אופן, הוא עבר להתפלל בגבעתיים, ושם היה גבאי זקן שלא הכיר אותו וכיבד אותו בהגבהת ספר תורה. בין המתפללים היה יהודי שהבן שלו גר ברמת מגשימים, והוא גער בגבאי על זה שהוא נותן לרב להגביה. מאז, כל פעם אבא שלי היה מקבל עלייה, וגם מי שהיה בא אתו היה זוכה לכיבוד כלשהו.

"אבא היה כל כך קבוע בבית כנסת הזה, עד שאנשים חשבו שהוא חלק מהקהילה. אחד המתפללים הגיע פעם למלון בכינר, וביום שישי, אבא שלי שהיה נותן את הכשרות במקום, הגיע לבדוק את המטבח. כשהיהודי שמע שאבא שלי אחראי על כל הכשרות במלון, הוא שאל בתמימות: עד לפה אתה מגיע כדי לבדוק את הכשרות?…

"בנסיעות חזור, אבא היה עייף מיום העבודה הארוך, אז הוא היה נוסע דרך צומת רופין, ששם היו ממתינים הרבה סטודנטים מהצפון שלמדו לתואר בחקלאות. הוא היה מעלה טרמפיסט לגולן, ומבקש ממנו לנהוג. בדרך כלל הוא היה קצת משוחח איתם ואז נרדם. פעם אחת לא היה לו כוח לדבר – רק התחלפו ומיד הוא נרדם. הטרמפיסט נסע לבית שלו, ורק שם העיר את אבא שלי ואמר: "מצטער, לא אמרת לי לאיפה לנסוע, אז נסעתי הביתה…". הבית שלו לא היה רחוק מרמת מגשימים, אז זה היה בסדר.

"במשך תקופה קצרה פתחו שדה תעופה ברמת הגולן, עם טיסות לתל אביב", מוסיף הרב שי לספר. "היו אז מטוסים קטנים כאלה, בגודל של פיאט 127, שהיה צריך לקפל את המושב של הנהג כדי להיכנס מאחורה. פעם אחת טסתי עם אבא, והטייס אמר לנו שהחימום לא עובד. חשבנו שנסתדר, כי סך הכל זאת טיסה של חצי שעה. הבעיה הייתה שבלי חימום הצטברו אדים על השמשה, כך שהיה די מדאיג לראות איך כל הטיסה הטייס היה עסוק בלנגב את האדים ולנסות להבין איפה אנחנו…"

גם במחלקת הטיסות, הקשרים של הרב דאום פעלו היטב: "נראה לי שהמקום היחיד בעולם שבו זמן הטיסה נקבע לפי קריאת התורה, היה ברמת הגולן", אומר הרב שי בחיוך. "כולם ידעו שבמשך השבוע יוצאים בשבע וחצי, אבל בשני וחמישי ברבע לשמונה, כי יחזקאל מתעכב בגלל קריאת התורה".

שבת אחים גם יחד

ההצלחה הגדולה ביותר של הרב יחזקאל בתחום הכשרות, הייתה ללא ספק היכולת שלו לאחד את כל הבד"צים למיניהם להסכמה על כשרות אחת. "גם בנושא הזה, אבא אמר הרבה פעמים: מי שפועל ביושר לשם שמים, יש לו סייעתא דשמיא. כולם אהבו אותו וסמכו עליו – הרב לנדא מבני ברק, הרב בלוי מהעדה החרדית, ועוד רבים וטובים. עם כולם הייתה לו ידידות אמת. למרות שהמראה החיצוני שלו שלו היה מרושל, הוא התחבב על כולם.

"פעם אבא הגיע לחתונת הבן של ר' אברום דב אוירבך. החתונה הייתה בירושלים, והשתתפו בה כל גדולי הרבנים. אבא הופיע בחזות הרגילה שלו – סנדלים עם גרביים, חולצה חצי בפנים חצי בחוץ, והכיפה ככה על הצד. כשהוא הגיע, הוא התיישב בצד, אבל אז ר' אברום דב קרא לו ואמר: 'אתה החבר הכי טוב שלי!', ולקח אותו לשבת בינו לבין אביו – הגרש"ז אוירבך, בראש השולחן של המכובדים. אחרי כמה חודשים הייתה בר מצווה לבן דוד שלי, ופתאום הצלם שהזמינו לאירוע ניגש לאבא שלי ושואל: אתה הרב עם הסנדלים? הרסת לי את כל התמונות היפות של הרבנים! התברר שהמזרוחניק המרושל שישב לו באמצע, שיבש לו את התוכניות…

"לאבא הייתה גם קצת תמימות לגבי הפלגים בציבור החרדי, ולא היה תמיד מודע להבדלים בין תתי הזרמים השונים. לפני אחת השמיטות הוא כינס את כל גופי הכשרות שפעלו אז, והסביר להם בקיצור מה הוא חשב, איך להקים אוצר בית דין. הוא סיים לדבר, כל המשתתפים מלמלו משהו על זה שהם מסכימים לעניין, ויצאו משם. אבא ציפה לדיון ארוך בין כולם, ולא הבין מה קורה… אחרי שכולם הלכו הוא התחיל לקבל טלפונים מהמשתתפים, כשכל אחד אומר לו: 'אני איתך, אבל רק בתנאי שהוא לא יבוא'.

"הקשר עם הרב לנדא זצ"ל התחיל גם כן סביב שנת השמיטה", מספר הרב שי. "באחת השמיטות, הרב לנדא לא רצה לקנות אוצר בית דין, והוא סיכם עם דרוזים מהגליל שהם יספקו תפוחים. הבעיה הייתה שבאותה שנה הייתה קרה, וכל התפוחים של הדרוזים נפלו לפני הזמן. הדרוזים לא חשבו פעמיים, ורצו לקנות פירות ערלה מכל מיני קיבוצים בצפון, ועמדו לשלוח אותם לבני ברק. אבא שלי נסע מהר לרב לנדא ולקח אותו לסיור בשטח. כשהרב לנדא הבין מה קורה הוא עצר את העסקה, ובמקום זה קנה אוצר בית דין. מאז היה ביניהם קשר ממש טוב, ולבר מצווה של אחי הרב לנדא הגיע במיוחד מבני ברק. בפעם אחרת שהוא הגיע בהפתעה, אבא שלי לקח אותו לראות הזרקות בלול, והוא מאוד התפעל מהחומרות שאבא שלי הנהיג בתחום הזה, כדי לא לגרום לטריפה בעופות".

לפני השמיטה בשנת תש"מ, פרסם הרב דאום מאמר בתחומין, בו הוא הסביר כיצד אפשר לקיים את השמיטה במטעים, ללא הסתמכות על היתר מכירה: "כשקוראים את המאמר היום, לא נראה שיש בו חידושים מיוחדים", אומר הרב שי, "אבל בזמנו המאמר הזה נחשב לפורץ דרך. הוא היה הראשון שנתן כלים ליישם למעשה את הרעיון של אוצר בית דין, שכיום כולם משתמשים בו". בעקבות העיסוק המקיף שלו בשמיטה, והידע הרחב שלו בהלכה ובמציאות החקלאית, התבקש הרב דאום בשמיטה הבאה לעמוד בראשות ועדת השמיטה של הרבנות הראשית. על הישיבות שבמסגרת הוועדה מסופר, שכולם ידעו שהזמן לישיבות מוגבל, כי הרב דאום צריך לחזור לרמת מגשימים, למסור שיעור לחקלאים. לא היה מדובר על בית כנסת מלא אברכים, אלא על שלושה-ארבעה יהודים שמסיימים יום עבודה. אבל הלימוד אתם היה חשוב לו מאוד.

צדקה וחסד

גם בתחום הרווחה, הרב דאום היה פעיל מאוד ופורץ דרך בכמה מובנים. הבית של משפחת דאום היה פתוח לרווחה והכיל בתוכו עוד בני בית, מעבר לבני המשפחה. בנוסף, הרב דאום פיתח את נתינת הצדקה ברמה הקהילתית: "אבא הפעיל פעילות ענפה של צדקה וחסד, בכל האזור של רמת הגולן. לחברי מושב שיתופי אין כסף בכיס לתת לצדקה, אלא הם חיים מכספים משותפים. אבא יזם הקמה של קרן מהכספים השיתופיים, שהחברים ייתנו מעשר מהתקציב החודשי, וכך הצדקה הפכה להיות משהו מובנה ברמת מגשימים. בהמשך, החברים התארגנו לשלוח באופן קבוע ארגזים של אוכל למשפחות נזקקות בטבריה והסביבה, כשאבא מנצח על המלאכה.

"אבא הסביר ששולחים למשפחות הללו דווקא אוכל ולא כסף, בגלל שיש אצל אותם עניים סגולה מופלאה – כסף שנכנס אליהם הביתה, עוד לפני שהוא נוחת על השולחן, הופך להיות עראק! לכן היינו אורזים להם עופות, שמן, סוכר, מלח ועוד מצרכים".

הסייעתא דשמיא לפועלים לשם שמים, נכחה גם בתחום הזה: "שנה אחת, בערב פסח, התקשר מנהל סניף בנק הפועלים במושב בני יהודה, שהכיר את אבא באופן אישי – אז היו מעט מאוד תושבים ברמה וכולם הכירו את כולם – והתנצל שאי אפשר להעביר עוד כספים לצדקה. חשבון הבנק של קרן הצדקה הגיע למינוס כזה שכבר אי אפשר למשוך יותר כסף. אבא שלי הסביר שלפני פסח יש לו עוד הרבה משפחות לדאוג להם, וממש חייבים עוד כסף. מנהל הבנק אמר שאין לו ברירה: "הרב יחזקאל, אי אפשר!", וסיים את השיחה.

"כמה דקות אחר כך, פתאום נכנס אלינו הביתה חקלאי ממושב נוב, ואמר שהוא בא לתת מעשר כספים על כל השנה כולה. הוא כתב צ'ק על סכום שכיסה כמעט את כל המינוס של קרן הצדקה… אבא שלי כמובן שמח מאוד, אבל הסיפור לא נגמר. עברו אולי עשר דקות, ואותו יהודי חזר שוב. הוא הסביר שהוא חישב לא נכון, ונזכר שהוא צריך לתת עוד קצת כסף. הוא אסף מה שהוא מצא באוטו ובארנק, איזה שטר קטן ועוד כמה מטבעות, ונתן לאבא שלי. כשהוא יצא ספרנו כמה הוא הביא. יחד עם הצ'ק, הסכום יצא מדויק (!) כדי לאפס את החשבון".

אפיק שונה של חסד, הופיע אצל הרב דאום בחג שהיה אצלו פסגת השנה – חג פורים. השמחה ברמת מגשימים הייתה מעל ומעבר, כשהרב דאום – לפעמים על סוס ולפעמים על עגלה – מוביל את התהלוכה המסורתית. בשלב מסוים, היה מושיב הרב דאום בית דין של גזרות טובות, שזכה שברכתו התקיימה לכמה וכמה אנשים שזכו להתחתן: "הסיפורים האלה קצת סיבכו את אבא, כי היה פעם יהודי ששמע על בית הדין הזה, והגיע במיוחד בפורים מאשדוד! מילא שהוא הגיע, אבל באמת הוא התחתן באותה שנה, ואז אבא היה צריך לנסוע עד אשדוד כדי לחתן אותו…".

מתיקות טוב התורה

"חשוב לי להבהיר, שעם כל הדברים החשובים שאבא עשה, מה שהוא הכי אהב לעשות בחיים זה ללמוד תורה", מדייק הרב שי. "הבוקר שלו היה מתחיל בלימוד לפנות בוקר. הוא אמר שבשעה הזאת האוויר עוד זך ונקי. כל הבית היה מלא ספרים והוא היה רוכש עוד ועוד. תמיד הוא ידע איפה הספרים מונחים, והוא היה לומד בהתלהבות. הייתה תקופה שהוא למד עם חברותא כל בוקר במשרד שלו בתנובה. יום אחד היו כאלה צעקות בלימוד, עד שאחד העובדים פתח את הדלת בחשש ושאל אם הכל בסדר.

"כשהייתי בערך בן ארבע עשרה, אבא לקח שנת חופש מרמת מגשימים והלך ללמוד ב'מרכז הרב'. הוא היה יוצא מהבית ביום ראשון, וחוזר בחמישי בלילה. היה לו חדר בפנימייה, וככה כל השבוע הוא לא היה יוצא מהבניין של הישיבה. אחרי כמה שנים, כשהגעתי בעצמי ללמוד ב'מרכז', היו כאלה שאמרו לי: אני חבר של אבא שלך! הייתי אתו בשיעור! אמנם היה ביניהם הפרש של שלושים שנה, אבל הם הרגישו שהוא אחד משלהם. גם באותה שנה הוא לא ויתר על לימוד בארבע בבוקר, והחברותא שלו באותה שנה היה הרב איתן אייזמן שליט"א, שהיה לומד אתו בספרייה של 'מרכז' עד ותיקין.

"היו כאלה ששאלו את אבא למה הוא ממשיך לנסוע חזרה לרמת הגולן ולא עובר לגור בירושלים. התשובה שלו היתה מפסוק שנאמר על שמואל הנביא: "ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו". כמו ששמואל חוזר לרמה, כך גם הוא. היה לאבא עניין מיוחד עם שמואל הנביא. הוא תמיד סיפר שבמלחמת ששת הימים הוא לחם במסגרת החטיבה הירושלמית, וכשהם הגיעו לשחרר את קבר שמואל הנביא, אז נודע להם שהר הבית בידינו. בסופו של דבר, גם שנות חייו של אבא היו חמישים ושתיים שנה, כמניין שנות חייו של שמואל הנביא".

Relationship Insights And Tips

Contrary to what many women believe, it's fairly easy to develop a long-term, stable, mutually fulfilling relationship with a guy. Of course, this guy has to be a Labrador retriever. With human guys, it's extremely difficult. This is because guys don't really grasp what women mean by the term relationship.

Let's say a guy named Roger is attracted to a woman named Elaine. He asks her out to a movie; she accepts; they have a pretty good time. A few nights later he asks her out to dinner, and again they enjoy themselves. They continue to see each other regularly, and after a while neither one of them is seeing anybody else.

And then, one evening when they're driving home, a thought occurs to Elaine, and, without really thinking, she says it aloud: "Do you realize that, as of tonight, we've been seeing each other for exactly six months?"

And then there is silence in the car. To Elaine, it seems like a very loud silence. She thinks to herself: Gee, I wonder if it bothers him that I said that. Maybe he's been feeling confined by our relationship; maybe he thinks I'm trying to push him into some kind of obligation that he doesn't want or isn't sure of.

And Roger is thinking: Gosh. Six months.

And Elaine is thinking; But, hey, I'm not so sure I want this kind of relationship, either. Sometimes I wish I had a little more space, so I'd have time to think about whether I really want us to keep going the way we are, moving steadily toward . . . I mean, where are we going? Are we just going to keep seeing each other at this level of closeness? Are we heading toward marriage? Toward children? Toward a lifetime together? Am I ready for that level of commitment? Do I really even know this person?

And Roger is thinking . . . so that means it was . . . let's see . . . February when we started going out, which was right after I had the car at the dealer's, which means . . . lemme check the odometer . . . Whoa! I am way overdue for an oil change here.

And Elaine is thinking: He's upset. I can see it on his face. Maybe I'm reading this completely wrong. Maybe he wants more from our relationship, more closeness, more commitment; maybe he has sensed - even before I sensed it - that I was feeling some reservations. Yes, I bet that's it. That's why he's so reluctant to say anything about his own feelings. He's afraid of being rejected.

And Roger is thinking: And I'm gonna have them look at the transmission again. I don't care what those morons say, it's still not shifting right. And they better not try to blame it on the cold weather this time. What cold weather? It's 87 degrees out, and this thing is shifting like a garbage truck, and I paid those incompetent thieving cretins 600 dollars.

And Elaine is thinking: He's angry. And I don't blame him. I'd be angry, too. I feel so guilty, putting him through this, but I can't help the way I feel. I'm just not sure.

And Roger is thinking: They'll probably say it's only a 90-day warranty. That's exactly what they're gonna say, those rotten scoundrels.

And Elaine is thinking: Maybe I'm just too idealistic, waiting for a knight to come riding up on his white horse, when I'm sitting right next to a perfectly good person, a person I enjoy being with, a person I truly do care about, a person who seems to truly care about me. A person who is in pain because of my self-centered, schoolgirl romantic fantasy.

And Roger is thinking: Warranty? They want a warranty? I'll give them a warranty. I'll take their warranty and  . . .

"Roger," Elaine says aloud.

"What?" says Roger, startled.

"Please don't torture yourself like this," she says, her eyes beginning to brim with tears. "Maybe I should never have . . . Oh, I feel so . . ." (She breaks down, sobbing.)

"What?" says Roger.

"I'm such a fool," Elaine sobs. "I mean, I know there's no knight. I really know that. It's silly. There's no knight, and there's no horse."

"There's no horse?" says Roger.

"You think I'm a fool, don't you?" Elaine says.

"No!" says Roger, glad to finally know the correct answer.

"It's just that . . . It's that I . . . I need some time," Elaine say.

(There is a 15-second pause while Roger, thinking as fast as he can, tries to come up with a safe response. Finally he comes up with one that he thinks might work.)

"Yes," he says.

(Elaine, deeply moved, looks lovingly at him.)

"Oh, Roger, do you really feel that way?" she says.

"What way?" says Roger.

"That way about time," says Elaine.

"Oh," says Roger. "Yes."

(Elaine turns to face him and gazes deeply into his eyes, causing him to become very nervous about what she might say next, especially if it involves a horse. At last she speaks.)

"Thank you, Roger," she says.

"Thank you," says Roger.

Then he takes her home, and she lies on her bed, a conflicted, tortured soul, and weeps until dawn, whereas when Roger gets back to his place, he opens a bag of Doritos, turns on the TV and immediately becomes deeply involved in a rerun of a tennis match between two Czechoslovakians he never heard of. A tiny voice in the far recesses of his mind tells him that something major was going on back there in the car, but he is pretty sure there is no way he would ever understand what, and so he figures it's better if he doesn't think about it. (This is also Roger's policy regarding world hunger.)

The next day Elaine will call her closest friend, or perhaps two of them, and they will talk about this situation for six straight hours. In painstaking detail, they will analyze everything she said and everything he said, going over it time and time again, exploring every word, expression and gesture for nuances of meaning, considering every possible ramification. They will continue to discuss this subject, off and on, for weeks, maybe months, never reaching any definite conclusions, but never getting bored with it, either.

Meanwhile, Roger, while playing racquetball one day with a mutual friend of his and Elaine's, will pause just before serving, frown, and say: "Norm, did Elaine ever own a horse?"

We're not talking about different wavelengths here. We're talking about different planets, in completely different solar systems. Elaine cannot communicate meaningfully with Roger about their relationship any more than she can meaningfully play chess with a duck. Because the sum total of Roger's thinking on this particular topic is as follows:

Huh?

But the point I'm trying to make is that, if you're a woman, and you want to have a successful relationship with a guy, the No. 1 Tip to remember is:

1. Never assume that the guy understands that you and he have a relationship.

The guy will not realize this on his own. You have to plant the idea in his brain by constantly making subtle references to it in your everyday conversation, such as:

- "Roger, would you mind passing me a Sweet 'n' Low, inasmuch as we have a relationship?"

- "Wake up, Roger! There's a prowler in the den and we have a relationship! You and I do, I mean."

- "Good news, Roger! The doctor says we're going to have our fourth child, which will serve as yet another indication that we have a relationship!"

- "Roger, inasmuch as this plane is crashing and we probably have only about a minute to live, I want you to know that we've had a wonderful 53 years of marriage together, which clearly constitutes a relationship."

Never let up, women. Pound away relentlessly at this concept, and eventually it will start to penetrate the guy's brain. Some day he might even start thinking about it on his own. He'll be talking with some other guys, and, out of the blue, he'll say, "Elaine and I, we have, ummm. . . . We have, ahhh. . . . We . . . we have this thing."

And he will sincerely mean it.

The next relationship-enhancement tip is:

2. Do not expect the guy to make a hasty commitment.

By "hasty," I mean, "within your lifetime." Guys are extremely reluctant to make commitments. This is because they never feel ready.

"I'm sorry," guys are always telling women, "but I'm just not ready to make a commitment." Guys are in a permanent state of nonreadiness. If guys were turkey legs, you could put them in a 350-degree oven on July Fourth, and they still wouldn't be done in time for Thanksgiving.

Dave Barry

How To Release Yourself From The Prison Of Worrying About Others Opinions Of You

From the "Medium" blog 

1. Reflect

“Don’t let the noise of others’ opinions drown out your own inner voice.” — Steve Jobs, an American businessman and co-founder of Apple.

Reflecting enables you to think deeply. It helps you gain insights about yourself, your experiences, and your world. There is no right or wrong to reflect, so find the best approach for you.

To stop caring about what people think of you, take time to understand yourself better.

Reflect on your priorities and values. When you have a good sense of who you are and what matters to you, people’s opinions become less influential in your life.

2. Be Your Real Self

The moment you stop caring about what other people think is the moment you start being yourself.

Being your real self is about embracing your authenticity. It’s about staying true to your values. It’s about expressing who you truly are.

Accept your imperfections to be your genuine self. Nobody is perfect, including you. Embrace your flaws because they make you unique. Everyone makes mistakes, so it’s okay to have failures.

Celebrate your uniqueness, and don’t seek validation of others’ expectations. You can’t please everyone. Stay true to yourself, and you’ll attract people who will support the real you.

When you embrace your authentic self, people who were meant to be in your life will reject you, and those who were meant to be in your life will love you. You will love you because you are living authentically.

3. Surround Yourself with Supportive People

You can’t change the people around you, but you can change the people you choose to be around.

Surrounding yourself with supportive people is critical to ensure you don’t care about what others think. It will enable you to be your authentic self.

Seek relationships with others who accept and appreciate you for who you are. Surround yourself with positive influences that will help you boost your self-esteem. You will care less about other people’s opinions when you have a close support group who truly cares about you.

4. Challenge Your Assumptions

Challenging your assumptions is a powerful way to broaden your perspective and have a more open-minded approach. You can gain deeper insights and foster personal growth by questioning and examining your assumptions about why you care so much about what others think.

We often assume that other people are talking about us all the time. Question your assumptions and remind yourself that they are not. Even if they were, their opinions are based on their perspectives.

5. Set Healthy Boundaries

“You teach people how to treat you by what you allow, what you stop, and what you reinforce.”

Setting healthy boundaries is crucial for your well-being, cultivating healthy relationships, and honoring your needs. Establish boundaries so others don’t cross the line. Learn to say “no” when you need to and prioritize your needs.

6. Develop Confidence

“Confidence is not ‘they will like me.’ Confidence is ‘I’ll be fine if they don’t.'

Developing confidence is a process that requires taking positive actions. Build your self-confidence by setting and achieving your goals, figuring out your strengths, and focusing on personal growth.

Embrace your uniqueness and maintain a growth mindset — a mindset where you prioritize learning over failure and are unafraid to take risks. With time and focused effort, you can develop confidence that empowers all areas of your life.

7. Shift Your Focus to Your Happiness

“The biggest challenge in life is to be yourself in a world that is trying to make you like everyone else.”

Shifting your focus to your happiness is an excellent way to prioritize your overall well-being and develop a positive mindset. Direct your energy toward your own happiness rather than seek validation from others.

Focus on your own goals, passions, and personal development. Focusing on your happiness can create a positive and fulfilling life that brings you joy and satisfaction. 

8. Practice Self-Care

“Self-care is giving the world the best of you, instead of what’s left of you.”

Self-care is crucial for maintaining your physical, mental, and emotional well-being. Engage in activities that nurture your self-esteem, such as exercise, hobbies, and spending time with your family and friends. Furthermore, you can meditate and work on your personal development.

Self-care is about listening to your needs and preferences. Design a self-care routine where you sharpen your saw every day. Assess and adjust your self-care practices to ensure you meet your evolving needs and strive to have a healthy balance in your life.

9. Let Go

The greatest prison people live in is the fear of what other people think.

Letting go can be a liberating practice. It enables you to release attachment, negativity, and burdens that may be holding you back in your life.

Understand that you can’t control what others think or say about you. You can only control how you feel about yourself and what you tell yourself.

Embrace the peace and comfort of releasing a state of mind that doesn’t serve you and open yourself up to new possibilities.

Let go of the need for approval. Instead, concentrate on living an authentic life and embrace your true self. Letting go may take time and effort, so be patient with yourself. Celebrating small wins along the way will help you.

10. Think Positively

We love to overthink. Thinking negatively rather than positively is easier, so catch yourself when you overthink and assume the worst will happen.

When we think a lot, we believe we are protecting ourselves so that we won’t be blindsided by the unexpected, but most of the time, the worst-case scenario doesn’t happen. Thinking positively is a powerful mindset that can change your outlook on life.

Developing a positive mindset will take time and consistent effort, so practice self-compassion. Embrace the power of positive thinking and see how it transforms your perspective on life. Think that others are positively thinking and talking about you.


Bringing It All Together

We can stop caring about what other people think about us by doing these 10 things. Reflect, be your real self, surround yourself with supportive people, challenge your assumptions, and set healthy boundaries. Furthermore, develop self-confidence, shift your focus to your happiness, practice self-care, let go, and think positively.

What people think of you reflects on them, not you. We all see our world through our point of view. If someone judges you negatively, that demonstrates their mindset. Life is too short to let other people bring you down.

Caring about what other people think of you is in your control. You can’t control what others say and do, but you can manage your reaction to their behavior. Focus on yourself, being authentic, and becoming a better person instead of seeking validation from others.

“Care about what other people think, and you will always be their prisoner.”

------------

The way I see it is that everybody who has ever had an opinion of me is either already dead - or his days are numbered and then he will be dead. So I am worried about what a corpse thinks about me!!! 😲😲 Why would I DO that???? 

Insane!!! 😉😉

Quite fitting for a guy like me who fancies himself to be the "Michiginner Rebbe". 😎😎😎

So instead I reference the Rambam in Hilchos Mezuza [6-13!!!]: 

חַיָּיב אָדָם לְהִזָּהֵר בִּמְזוּזָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חוֹבַת הַכּל תָּמִיד. וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא יִפְגַּע בְּיִחוּד הַשֵּׁם שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִזְכֹּר אַהֲבָתוֹ וְיֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְשִׁגְיוֹתָיו בְּהַבְלֵי הַזְּמַן. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר הָעוֹמֵד לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֶלָּא יְדִיעַת צוּר הָעוֹלָם. וּמִיָּד הוּא חוֹזֵר לְדַעְתּוֹ וְהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי מֵישָׁרִים.

A person must show great care in [the observance of the mitzvah of] mezuzah, because it is an obligation which is constantly incumbent upon everyone.
[Through its observance,] whenever a person enters or leaves [the house], he will encounter the unity of the name of the Holy One, blessed be He, and remember his love for Him. Thus, he will awake from his sleep and his obsession with the vanities of time, and recognize that there is nothing which lasts for eternity except the knowledge of the Creator of the world. This will motivate him to regain full awareness and follow the paths of the upright.

That TOTALLY does it for me. 👍👍😊😊

Another thing I find helpful is the knowledge that .... people aren't thinking about me much. So I don't have to worry what people are thinking of me when then aren't very much or at all. They have their own lives, worries, families, jobs, chavrusas, shiurim, vacations, hobbies, phobias, anxieties, neuroses, false narratives, fears, childhood traumas, etc. etc. Why on earth would they be interested in someone as uninteresting as me??  

Something else I often think about is that how can anyone have a valid opinion of me when nobody knows me fully. I mean there are LOADS of thoughts I have that I don't share with anyone, I have had countless experiences nobody else has been privy to, I have feelings about things that are wholly mine and unique - etc. etc. AS WE ALL DO!! So BY GOLLY - How can someone else's opinion of me matter when he doesn't even have the right to an opinion. His opinion is based on a very very very partial picture of who I am. 

Heck - I don't even fully know myself. [I like to think that I am such a Tzadik Nistar that even I don't know.]   In the words of אור ישראל וקדושו:

את האופי העצמי אי אפשר לשום אדם לדעת, אפילו של עצמו, וקל וחומר של זולתו, לא של יחיד, וקל וחומר של אומה. אנו הולכים סביב להמרכז של הידיעה, עסוקים אנו בהשערות ובאומדנות, לכוין על פי המעשים הגלוים, שגם נסתרים ברובם ממנו, וביחוד סיבותיהם המסובכות, ועל פי תעודות כאלו מדברים אנו על דבר אופי מיוחד ונשמה מובדלה. מוכרחים אנו להחליט, שידיעתנו בזה תלויה היא על בלימה, והמשפט לאלהים [ג' שנ"ב].

So as the Rav concludes - leave the judging up to the True Judge.

There is obviously more to say but we will leave it here and let you digest the content of this essay.  

The Company We Keep/ Would Avi Lie?/ "Deparved"

Rabbi Emanuel Feldman

[Writing into his 90's - עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו!!!]

Former Prime Minister Ehud Barak, billionaire Bill Gates, former Harvard President Lawrence Summers, ex-presidents Clinton and Trump, filmmaker Woody Allen, international lawyer Alan Dershowitz, leading left-winger Noam Chomsky, Bard College president Leon Botstein: a veritable cholent of the rich and famous. What do they all have in common?

What they have in common is that each of them has evidently appeared in the appointment book of the infamous Jeffrey Epstein. Suffice it to say that his life is a morality tale ranging from the pinnacles pf money, power and fame, to indictment and imprisonment for a variety of seamy and sordid crimes, and finally to the ignominy of an apparent suicide in a New York City jail.

To have an appointment with a hugely wealthy man is not per se suspicious, and we are not suggesting that any of the above was in any way involved in his malefactions. But why did they have appointments with him? Many claim that they had wanted to see him for innocuous matters like support for educational institutions, for philanthropic causes, or for personal loans. But to seek him out – as some of these celebrities did – after he had been indicted for unsavory and sleazy offenses is at best a reflection of poor judgment. Similarly, to accept favors from him, such as visits to his private island or free trips on his personal jet, was not very prudent – as it is likely that just as they were attempting to use his influence and wealth for their own causes, he was simultaneously manipulating them to legitimize and burnish his own reputation.

One fact is clear: even prior to his incarceration, Epstein did not quite bear the kosher imprimatur of the OU or the Badatz or the Better Business Bureau. Thus, associating with him in any way did not enhance one’s own reputation. But this is a risk people are often willing to take for worthy causes, in the hope that some of the largesse will blow their way.

In any case, this story contains a lesson. Not only that of Proverbs 16: 18 about the toxic mix of wealth, power and arrogance as precursors of destruction, but a much more subtle one: about being circumspect about whom we socialize with, and whom we befriend. For one good way to assess a person’s values is to look at his friends and associates.

The Sages constantly declare that a crucial element in a person’s life is to find a good friend, as in Avos 1:6, knei lecha chaver. Associating with unsavory people could result in some unsavoriness rubbing off onto one’s own self. This is why parents are very careful with whom their children associate, and rightfully so (Bava Basra 16b). But parents and all adults would be wise to have identical concerns about themselves as well. For good reason is Halacha explicit about the dangers inherent in associating with the wrong people. Avos 1:7 urges us to “keep your distance from a bad neighbor.”

But a word of caution to our Orthodox Jewish readers: A non- observant Jew is not synonymous with a bad person. The vast majority of such Jews do not neglect Torah out of a disdain for G-d and mitzvos, but rather because of a lack of serious learning and exposure to Torah life. To disrespect or spurn such people would be a huge error. Rather, it is important to walk the narrow ridge between being friendly and understanding, while at the same time building personal guardrails that will ensure that our Torah values are admired (by example and not by preaching) and not vice versa. (See Berachos 43b.) As in all of life, common sense and old-fashioned sechel are key. It does not take a master psychiatrist to discern the difference between the pedestrian, non-observant Jew who never knew there was another way, versus the one who deliberately rejects Torah in hostile rebellion against any Divine authority.

Maybe those rich and famous who hobnobbed with a man of ill repute because of his money, are embarrassed enough to learn a lesson. Then again, maybe not. Many people equate great wealth with general superiority, and the lure of unlimited wealth and power is hard to resist — although I have known great Roshei Yeshiva who refused to accept support from disreputable sources. And obviously, there are many extremely wealthy men who are models of rectitude, generosity and morality.

For those of us who are neither rich nor famous – which might include a few of the readers of this essay – the rush of these prominent folks to explain away their association with a famous miscreant is itself a moral fable: follow the advice of the Sages about the company you keep, and you won’t have to explain anything.

------------

I saw a video with the Harvard professor and world famous lawyer and scholar Alan "Avi" [that was I believe what he was called back when he was a frum kid living in Boro Park] Dershowitz where he was vehemently denying having sexual relations with a 17 year old girl through Epstein's "shadchanus". Now maybe he didn't and maybe he did. There is zero reason to believe him, because why wouldn't he lie? He doesn't believe in reward and punishment. If I didn't and was an 80 plus year old man in his position accused of such a thing, I would certainly lie. Sadly, just about everybody lies under the certain circumstances. [Just recently, a friend of mine, a former Rosh Kollel and present Maggid Shiur who wears an impressive frock, lied to me and stole a substantial amount of money. Then he wrote me an angry email not denying that he lied and stole but among other things, telling me how terrible I am (b/c I already suspected that he was going to steal before he actually did). I make this not up. You CAN'T make this stuff up. Too good😄😄 ]. But maybe he is telling the truth. It could go both ways. Shomer Negiya he isn't.... 

However, the very fact that he is even having this conversation is such a disgrace and the only reason he was having it is b/c he made company with Epstein. How can one associate himself with such an incredibly morally depraved [what do you call it when some milk spills into the pareve cholent? "deparved"], deviant and corrupt individual?? Would, say, Rav Gershon Edelstein, have to deny such things? If he ever did an "aveirah" in his life it was probably that once he missed zman krias shma of the Magen Avraham and said it by the zman of the Gra. Dershowitz didn't even seem to realize what a buffoon he was making of himself. [There it IS! I am an antisemite. I called a Jew, a "buffoon"]. 

People like to post pictures of themselves with the rich and famous. Are there rich and famous people who are shomer einayim, careful not to use or hear nivul peh and lashon hara and whose primary focus in life is getting close to Hashem "ואני קרבת א-להים לי טוב"? Not so many. If you have those qualities - it is hard to get rich and famous.... But there are many such people who are NOT rich and famous. 

Let's make those people our friends.  

תהלים קי"ט:ס"ג:ס"ג

חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ

Priorities

 A new book is appearing:

"JEWISH PRIORITIES, a collection of 65 new essays from across the Jewish world--secular to Haredi, left and right, young influencers and veteran scholars, Israelis and Diaspora Jews. Each presents a single "priority" for our collective future."

I LOVEEEEE books. I once even read a few pages of one. 

Despite that, I DEFINITELY will not be buying or reading this volume. I saw who some of the contributors are... 

But I will say this: There can be one and only one priority for our future. Namely,  גילוי כבוד ה' בארץ - וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' א-להי ישראל מלך. 

What else can be a priority???

If a person has extra time one his hands then there are other GREAT things to read. Mishna, Gemara, Parsha, Mussar, Chasidus, Sippurei Gedolim and Tzadikim, Donald Trump's brilliant daily commentary on what is going on in his tumultuous life and other things. Using our time for such important learning will bring closer the day when ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים - The earth will be filled with knowledge of Hashem. 

I am suspicious of "young influencers". I am not aware of anyone who fits into that category who is anything of a Talmid Chochom. If one is not a Talmid Chochom then his opinions are not coming from the Torah. If his opinions are not coming from the Torah then those opinions are meaningless. How can one have a different opinion than G-d??  

WOW!! 

"How can one have a different opinion than G-d??!!" What a POWERFUL idea. My keyboard is a GENIUS!! [When I bought this computer I asked for something that is really really smart, articulate and funny. The computer guy is like "Everything you are not?" I am like - "Yeah".]   Would sorta put to rest many of the hot button topics of our times.... 

Putting Your Seichel In Charge

 כשאדם משליט את השכל על נפשו, והנהגתו את עצמו אינה הולכת בדרך ההכרעה הטבעית הפשוטה, כי אם ע"פ השפיטה השכלית, הוא מטביע בחלק ידוע מן ההויה כולה את ההטבעה הזאת, שהצד היותר מאיר שבה יגלה את אורו ואת שליטתו, וממילא מתבסם העולם ע"י זה, לפי אותה המדה שהאדם ההוא תופש בו מקום.

When a person empowers [his] mind over his spirit, and the way that he conducts himself is not in accord with the way that simple nature would determine but in accordance with [his] mindful judgment, he embosses a portion of all existence with that stamp, so that its most shining aspect reveals its light and governance. And so the world improves to the degree that this person is involved in it.

ואם הוא מתעלה כ"כ, עד שההכרעה הטבעית שלו הולכת היא - מצד ריבוי תשוקת הנפש אל השכל והיושר - דוקא ע"פ השכל, אז מאיר הוא בעצמיות ההויה את האור הגנוז, עד שמתהפכים חלקים רבים, שהם מצד עצמם עכורים ושפלים, לבהירים ונשאים.

And if he rises so high that—because of his spirit’s vast yearning for intellect and uprightness—his natural decision-making functions in accordance with his intellect, then in the essence of existence the hidden light shines, until many [of its] components that are in themselves ugly and lowly are transformed [and] become radiant and uplifted. 

'לא הביט אוון ביעקב'

Are We Defined By Our Ancestors???

The idea that someone’s ideological future is defined by the actions of their ancestors is utterly absurd, yet that’s exactly the kind of connection Reuters tried to make in a recent report that focuses on tying hundreds of elected U.S. officials to slaveholders of centuries past.

After sifting through “tens of thousands of pieces of information contained in thousands of pages of documents,” Reuters found that 100 Democrat and Republican members of Congress, two Supreme Court justices, and every living president except Donald Trump have familial ties to slave owners. 

Pictures of the politicians are displayed in multiple diagrams which outline how many generations removed each official is from the offending family members and whether or not he or she returned Reuters’s request for comment.

The article’s authors were quick to note that, despite failing to determine “precisely how many Americans today have a forebear who enslaved people,” “millions of Americans” are also “descendants of enslavers.”

Reuters attempted to frame its investigation as different than the partisan genealogical examinations of years past. The outlet even quotes Henry Louis Gates Jr., a well-known historian, who emphasized that publicizing these family ties is “not another chapter in the blame game” and “we do not inherit guilt for our ancestors’ actions.”

Yet both the Harvard professor and the publication eventually give in to the implication that collective guilt about the nation’s “original sin” should be normalized and that the U.S. is “intimately tied” to “the institution of slavery.”

The intimation that the records “provide a visceral link between today’s decision makers and slavery” is a sentiment often repeated throughout the article. The authors also link America’s slavery track record to current political issues such as the summer 2020 race riots (which the outlet deemed “protests”), President Joe Biden’s repeal of Trump’s executive order banning taxpayer dollars from funding “fundamentally racist or sexist” government trainings, and Democrats’ increased call for reparations.

The campaign to pin the sin of slavery on Americans who had no control over which families they were born into is not a new one. It became even further popularized following the death of George Floyd.

This “great guilting,” often helmed by the radical left, demands that millions of Americans — especially white Americans — must shoulder pay for the crimes of generations past by posting black squares on their social media, donating billions to the Black Lives Matter scam, reading books penned by race grifters, and funding expensive race-based reparations.


------------


The editorial board at Mevakesh responds: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותנו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו!!!!!!!!!!!!!


History isn't destiny!! CUT THEM SOME SLACK!!

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק!!!

Rebbe Akiva was descended from Goyim!

תנו רבנן, נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (צו ע"ב. וע"ע גיטין נז ע"ב).

רבים תמהו, איך יתכן שמבני בניו של המן, שהיה מזרע עמלק, נתגיירו ולמדו תורה בבני ברק, והלא אמרו רז"ל (מכילתא, בשלח, פרשת עמלק ב) ש"נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא מכל האומות [להתגייר] - שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו - לא יקבלוהו" (ראה עוד פסיקתא רבתי פי"ב; ועי' ספר חסידים אות תתריט).

ומצינו בענין זה דבר חידוש לאחד מרבותינו הראשונים, רבינו יהודה ב"ר יקר ז"ל – רבו של הרמב"ן, בספרו 'פירוש התפילות והברכות' (בביאור מטבע הברכה בברכת 'ועל הצדיקים'), וז"ל: "לכך הוצרך לומר גבי גרים 'גרי הצדק', לפי שדבר בברכה של מעלה [ברכת 'ולמלשינים'] להכרית אומה הרשעה, אבל אם יתגיירו יש לקבלם, ודוקא אם הם 'גרי הצדק', לאפוקי זרעו של עמלק דאמר במכילתא: אמר ר' אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו שאם יבואו מכל האומות להתגייר שיקבלהו ומביתו שלא יקבלהו... ואפשר לומר דוקא אם הוא מזרע עמלק מאב ואם". מפורש מדבריו, שיתכן שתנאי יש בדין זה, ורק אם מזרע עמלק מאב ואם – אין מקבלים אותו. ודבר זה חידוש גדול הוא, שהרי באומות העולם "הולכים אחר הזכר" (עי' יבמות עח: קידושין סז:), ולמרות כן לא נאמר דין זה רק כאשר הוא מזרע עמלק – מאב ואם יחד. ברם לאור זה תתיישב היטב הסתירה מהברייתא שלפננו, כי יתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היתה אמם מאומה אחרת.

וכיוצא בזה תרצו ה'יד דוד' (על מכילתין כאן), המהרש"ם (בשו"ת ח"ג סי' רעב) והג"ר יוסף ענגיל ז"ל (גליוני הש"ס גיטין שם), שיתכן שאשה מזרע המן נישאה לגוי שאינו מזרע עמלק, ובן זה וכל יוצאי חלציו אין עליהם דין עמלק כלל, דבעכו"ם הלך אחר הזכר, וממילא יכולים להסתפח אל נחלת עם ה'. ומה שאמרו 'בני בניו', אין הכוונה לבני בניו דוקא, כי אם על יוצאי חלציו. [ויצויין, כי אמנם יש חילוק בין דברי הר"י בן יקר לדברי האחרונים, כי הר"י בן יקר הטיל תנאי בדבר שיהיה מזרע עמלק - מאב ואם דוקא, ובחסר אחד מהם כבר מקבלים אותו, ואילו לדברי האחרונים – הכל תלוי בזרע האב בלבד].

לעומתם מצינו בספר 'בגד אהרן' להג"ר שמואל אהרן רובין ז"ל אב"ד קורטשין (כללים מע' ע אות ו) שביאר בהיפך וכתב בזה"ל: "ואפשר לחלק כיון דקיימא לו דבגוי אין לו שאר אב, אבל שאר אֵם יש לו, ד'למשפחותם לבית אבותם' (במדבר א, ב) בישראל הוא דכתיב (עי' סנהדרין נח. - שדיני קורבה כלפי עריות אצל אוה"ע, תלויים בקרובי האם ולא בקרובי האב), אם כן יש לומר דדוקא מנקיבות של עמלק אין מקבלין גרים, אבל כשהזכרים מעמלק והנקיבות מאומה אחרת מקבלים גרים, והוא מדוייק בלשון 'מבני בניו של המן', דהיינו מהזכרים".

ובדבריו יש חידוש גדול, דנהי דלענין דיני איסורי עריות התלוים בקורבה – שתלוי בקרובי האם, אכן לענין יחס הגוי אינו כן, כי בתר אביו אזלינן (עי' יבמות וקידושין שם), ואם כן היחס אחרי האומה העמלקית מן הראוי הוא שיהא תלוי אחרי האב ולא אחרי האם, וכדברי המהרש"ם והגר"י ענגל ז"ל.

בדרך אחרת לגמרי מיישב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע, שיתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היו, מה שגוי אחד מזרע המן בא על בת ישראל באונס והוליד בנים ממנה, ואלו הבנים יש להם דין ישראל גמור (ראה פרי צדיק לפורים אות ב; ליקוטי אמרים אות טז; פוקד עקרים אות ה). ולפי זה לא קשה מידי, דלא הוצרכו לגייר אותם כלל (וכן מובא 'ליקוטי יהודה' סו"פ בשלח בשם בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל). ומשום הכי כינו אותם חז"ל "מבני בניו של המן", הגם שהיה עליהם דין ישראל גמור, כי מתייחסים אחרי אמם, משום שכן מצינו בתורה אצל בן המגדף שנולד מאשה ישראלית ומאיש מצרי, שנאמר בו (ויקרא כד, י): "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי", הרי שנקרא גם על שם אביו, ולכן שפיר כינו אותם חז"ל: "בני בניו של המן".

ומוסיף לבאר בזה גירסת העין יעקב כאן: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו רב שמואל בר שילת", ואודות השם 'שילת' כתוב ב'ספר יוחסין' (אות ש): "שילת וחנה ואיבו ומרתה ור' חייא הגדול - כולם בני אבא בר אחא... ואין זה 'שילת' אבוהי ד'רב שמואל בר שילת' המלמד נערים, כי היה גר. אבל הגאונים כתבו, כי זאת היא ששמה 'שילת' - אמו של 'רב שמואל', והיתה אחותו של ר' חייא, ואמר אביו היה גר. וזה תימה, כי היו מקפידין מאד על יחוסם, ואיך נשאה הגר". וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן זי"ע, שיתכן ששם אמו היתה 'שילת', והיא היתה אחותו של רבי חייא, ועל שמה נקרא בנה ר' שילת, וכמו אצל רב מרי בר רחל (עי' יבמות מה:), וכמ"ש רש"י (ב"מ עג: ד"ה רב מרי): "רב מרי בר רחל - בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאה נכרי ונתגייר, ושמיה איסור גיורא, ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו".

כיוצא בדברים אלו כבר מובא בספר 'יד דוד' (שם), והוסיף עוד בזה, שדין הולד הנולד ממנה כישראל גמור הוא - למ"ד נכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר (עי' יבמות שם), ואפילו לדעת הסוברים דדינו כגר (עי' רש"י שם), ואם כן עדיין קשה איך גיירוהו, דהלא מזרע עמלק היה, אעפ"כ מאחר שאמו ישראלית היתה, לא מדחינן ליה ומגיירין אותו, ועל כן שפיר משכחת להו שבני בניו של של המן ישראלים היו, ולמדו תורה ברבים.

----------

ההבטה בעין טובה גם על הרע

עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה וּמְאִירָה הִיא לְהָסִיר אֶת הַכַּעַס מִן הַלֵּב לְגַמְרֵי, לְהַבִּיט עַל הַכֹּל בְּעַיִן יָפָה, בְּחֶמְלָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּל, לְהִדַּמּוֹת לָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה, עֵינָא עִלָּאָה*, עֵינָא דְּכֻלָּא חִוָּרָא*, גַּם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂים הָרְשָׁעִים, גַּם עַל הָרָעִים הַיּוֹתֵר מֻחְלָטִים בְּרִשְׁעוּת, לַחְמֹל עַל הֱיוֹתָם נִשְׁקָעִים בְּבֹץ הָרִשְׁעָה, וְלִמְצֹא אֶת הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, וּלְמַעֵט אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁל הַחוֹבָה, וּלְהַרְבּוֹת אֶת עֵרֶךְ הַזְּכוּת גַּם עַל הַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים*, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה. זֶהוּ רַק בְּעֵת שֶׁהַמִּשְׁפָּט* נוֹגֵעַ לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּהַצַּד הָעִיּוּנִי יֵשׁ לָדוּן הַרְבֵּה, לִמְצֹא אֶת הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה, שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת גְּנוּזָה גַּם בַּהֲסָתָה וְהַדָּחָה, וּכְשֶׁמּוֹצְאִים אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה מְסַלְּקִים בְּזֶה אֶת כֹּחַ הָאַרְסִי שֶׁבַּהֲסָתָה עַצְמָהּ, וְכֹחַ הַמְהָרֵס שֶׁבָּהּ הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט, שֶׁסּוֹפָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאֵלֶּה גַּם הֵם לִהְיוֹת מִתְתַּקְּנִים.

אין להיסחף בשנאה

וּכְשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים עַל הָאַגָּדָה הָאוֹמֶרֶת, מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם*, מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק, אָנוּ חוֹדְרִים לְעֹמֶק הַחֶסֶד, שֶׁאֵין לָנוּ לְהִסָּחֵף בְּזֶרֶם שֶׁל שִׂנְאָה גַּם עַל הָאוֹיֵב הַיּוֹתֵר נוֹרָא*. וּמִזֶּה אָנוּ דָּנִים* דִּין קַל וָחֹמֶר לְאוֹתָם שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לָנוּ צַעַר בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְעִנְיְנֵי הֲרִיסָה שֶׁלָּהֶם, בִּשְׁבִיל מַטָּרוֹת טוֹבוֹת לְפִי דַּעְתָּם, וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַמַּטָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵן יוֹצְאוֹת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעוֹשׂוֹת דְּבָרִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים. אַף עַל פִּי שֶׁעִם הַטּוֹב יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן רַע וְקִלְקוּל, אֵין הָרַע מְבַטֵּל אֶת הַטּוֹב.

ממחשבות המעורבות ברֶשע יוצא אור גדול

וְעַל יִשְׁרֵי לֵב, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לְזַכֵּךְ אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת, הַפּוֹעֲלוֹת בַּחַיִּים וּבִמְצִיאוּתָם, מֵהַשְּׁמָרִים* שֶׁלָּהֶן, וּלְהַעֲמִידָן עַל הַתֹּכֶן הַיּוֹתֵר צַח וּבָרוּר. וְאָז דַּוְקָא מִמַּחְשָׁבוֹת הַמְעֹרָבוֹת בְּרִשְׁעָה וְטֻמְאָה יוֹצֵא אוֹר גָּדוֹל, שֶׁמְּחַדֵּשׁ כֹּחַ שֶׁל חַיִּים, הָעוֹלֶה עַל גַּבֵּי הַשֵּׁמוֹת הָרְגִילִים* בָּעוֹלָם, וּמַתְאִים אֶל הַתְּכָנִים הָעַצְמִיִּים*, שֶׁהֵם יוֹתֵר מְבֹרָרִים וְיוֹתֵר חֲזָקִים בַּמְּצִיאוּת, יוֹתֵר מְאַמְּצִים אֶת הָרוּחַ, וְיוֹתֵר מְשַׁפְּרִים אֶת הַחַיִּים, וּמְרַעְנְנִים אוֹתָם.

(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה, עמ' שכו)

____________________

עֵינָא עִלָּאָה – העין העליונה. עֵינָא דְּכֻלָּא חִוָּרָא – העין שכולה לבנה, התבוננות שכולה חסד. הַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים – לעבודה זרה. שֶׁהַמִּשְׁפָּט וכו' – בית הדין מצווה שלא לחמול על מסית. דָּנִים – לומדים. מֵהַשְּׁמָרִים – להסיר את החלקים המקולקלים (כשמרי יין הצריכים סינון). הַשֵּׁמוֹת הָרְגִילִים – ההגדרות הרגילות המחלקות בין טוב לרע. הַתְּכָנִים הָעַצְמִיִּים – תכניים פנימיים המביאים לתיקון עולם.

ביאורים

אנו רגילים שלכל מידה יש גבול, והקצנה בה אינה טובה. דבר זה נכון אמנם גם במידת החסד, אבל רק בחסד המעשי. לדוגמה, כאשר דנים אדם שהסית את חברו לעבוד עבודה זרה, מצווה התורה שלא לחמול עליו ולא לחפש לו זכות כדי לפוטרו מעונש המיתה. אי אפשר לרחם על החוטא, כיוון שיש צורך בהרתעה: "וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ".

לעומת זאת, בהשקפת העולם העיונית צריך להתאמץ להביט על הכל בעין של חסד בלי גבול, אפילו על הרשעים היותר מוחלטים, ואפילו על המסית. ההסתכלות שמחשבת כמה נזק וכמה רע עשה הרשע, נובעת מזיהוי האדם עם מעשיו הרעים. במקום זאת, צריך ליחס את האדם אל הנקודה האלוהית שבו, וכך ייווצרו חמלה ורחמים על האדם שנפל למעשים שפלים כאלו. בהסתכלות זו אפשר למצוא דבר טוב אפילו במעשיו הרעים, למעט את חשיבות רעתו ולהגדיל את חשיבות טובתו. אפילו במסית יש למצוא כוונה טובה שהייתה טמונה ונסתרת בהסתה. עצם מציאת הטוב שבהסתה מסלק מההסתה את חומרתה – שהרי בתחילה נראה כאילו כפר לגמרי באלוהי ישראל, אך באמצעות המחשבה הטובה עליו יתברר שגם לו יש חיבור לאלוהי ישראל, וכך תתוקן נשמתו של המסית.

בהנהגה זו מידּמים לעין האלוהית, שמביטה על כל הברואים בעין החסד ורוצה להיטיב לכולם, לקדוש-ברוך-הוא, שחפץ להיטיב לכול.

חכמינו מלמדים אותנו שאפילו מהאויבים היותר גדולים שלנו, כעמלק, יצאו בסוף אנשים מתוקנים מאוד – וזה מלמד אותנו לא להיסחף בשנאה אפילו כלפי אויבים מרים ורשעים כאלו, כי גם בהם יש גרעין של טוב שעתיד להתברר. מִזֶּה נלמד קל וחומר איך להתייחס, למשל, לחלוצים, בוני ציון וארץ ישראל, או ליהודים שייסדו את הקומוניזם – הם אמנם עושים רע, אך גם בו יש טוב, ונוסף על כך ששאיפתם אינה לעשות רע אלא לעשות טוב, אלא שהם טועים.

אנשים ישרים וגיבורים, שרוצים באמת בתיקון העולם, צריכים להתבונן בדעות ובהשקפות של הדור, ולמצוא את הטוב שבהן. הרב קוק מוסיף שאפשר להוציא מדעות אלה יתרון שאינו תמיד קיים בתפיסות המקובלות אצל המאמינים: דעות אלו לא נובעות ממה שכתוב בספר אלא הן נובעות מהחיים עצמם, ולכן הן מבוררות יותר ומשפיעות יותר על החיים. יסודות קדושים אלה יאירו לנו, לאחר שדעות אלה יעברו את הזיכוך הנדרש אצל ישרי הלב, עובדי עבודת הקודש.

הרחבות

 זיכוך כוחות הרוע

מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם. המהר"ל מסביר תופעה זו תוך התבוננות חודרת בכוח הרשעה: "דע, כי מה שסִפרו כאן מן הרשעים שזרעם נתגייר בישראל ולמדו תורה ברבים הוא ענין נפלא. כי יש לך (ל)דעת, שהרשעים כאשר הם מופלגים ברשעות ויש להם כוח גדול מאוד כמו שהיה לאלו שזכר (=שהזכיר), אי אפשר שלא יהיה מצורף (ה)כוח שלהם אל כוח עליון – כוח השם יתברך, רק שהיה זה אצלם בטומאה. אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו ונזדכך ונתלבן ולפיכך היו בניהם גדולים מלמדים תורה ברבים" [נצח ישראל ז]. דברי המהר"ל מתאימים לדברי הרב קוק המובאים כאן, המסבירים שברשעה טמונה נקודה חיובית שמכוסה ברשעה ובטומאה, ואפשר לזכך נקודה זו. אך דברי המהר"ל כאן אמורים ביחס לרשעים בעלי עוצמה, והרב קוק מרחיב את הדברים על כל סוגי הרשעה.

 גרים מעמלק

שֶׁאֵין לָנוּ לְהִסָּחֵף בְּזֶרֶם שֶׁל שִׂנְאָה גַּם עַל הָאוֹיֵב הַיּוֹתֵר נוֹרָא. ייתכן שהרב קוק רומז כאן לעמלק, וכפי שמשתמע מדברי האגדה: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" [סנהדרין צו, ב; גיטין נז, ב].

בדברים אלו ישנו גם חידוש הלכתי: במכילתא נאמר בשם ר' אליעזר שאין מקבלים גרים מעמלק [בשלח פרשה ב], ואילו באגדה זו, שמקורה מן הגמרא, משמע שאפשר לקבל גרים מעמלק. על פי זה מסביר החיד"א מדוע לדברי הרמב"ם מקבלים גרים מעמלק [הלכות איסורי ביאה יב, יז], מפני שפסק על פי הגמרא ולא כמכילתא [עין זוכר מערכת ג, א].

------------