א׳:נ״ב
העבירות והמדות הבלתי מזוקקות הן מטמטמות את הלב, עד שאי אפשר כלל לההסתכלות האוביקטיבית שתתרחב ותתפשט יפה כ"ז שהנפש חשוכה על ידן.
A person’s sins and unpurified character traits dull his heart until, while his spirit is darkened by them, his objective sight absolutely cannot broaden and expand.
המעיין, החפץ להתעלות למרומי ההשכלה, ירגיש את זה מנפשו, והכרח גמור ירגיש בעצמו לשוב בתשובה שלמה, לצורך ההשכלה בעצמה שלא תהיה לקויה.
A contemplative person who wants to rise to the heights of awareness will sense this intuitively, and he will sense the absolute necessity to do complete teshuvah so that his understanding/comprehension will not be impaired.
ועל כל חטאת האדם שבין אדם למקום, התשובה הרוחנית משיבה מיד את ששון הישע של אור הרוח.
Regarding all of his transgressions between himself and God, when he does spiritual teshuvah, that will immediately restore the gladness of emancipation that the light of [his] spirit [possesses].
אבל בעבירות שבין אדם לחבירו, שאי אפשר להנפש להשתלם עד שיתוקן בפועל, - ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות שאי אפשר להתגבר עליהם, וכ"ז שלא נתקנו, הן מונעות את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו;
But regarding sins between himself and others, [a person’s] spirit cannot be whole until it is rectified [as a result of his engaging] in [proper] activity. However, sometimes a person encounters stumbling blocks and barriers that he cannot overcome. As long as [his sins] are not rectified, they withhold the light of knowledge and prevent him from recognizing God’s universal justice, and [they prevent] him from yearning for [this justice] to emerge from its concealment.
- מ"מ ע"י הסכמה חזקה להזהר לפחות על להבא מחטֹא לבני אדם, ולהתאמץ בתיקון העבר כפי אותה המדה של התקיימות התשובה במעשה, כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה, עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה הצמאה אליו, בכל מילואו ובכל טובו.
Nevertheless, when he makes a strong resolution to be careful at least from now on not to sin against people and to strive to rectify the past, then, corresponding to the extent that he brings about teshuvah in action, spiritual light will shine onto his soul until the striving of his spirit will itself increase the pathways [leading him] to complete his practical teshuvah, so that the spiritual light will be able to rest on his soul that thirsts for [that light]—[resting on him] in all of its fullness and in all of its goodness.
