תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה, שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד, אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה, אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטירין שלהם וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו... (סוטה לה ב, וראה שם עוד)
...ומי מצי למימר הכי, והכתיב ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, וכתיב א-לוה מתימן יבוא וגו', מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן, אמר רבי יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה, אלא הכי אמרי, כלום קיבלנוה ולא קיימנוה, ועל דא תברתהון, אמאי לא קבלתוה, אלא כך אומרים לפניו, רבונו של עולם, כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל... מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו, שנאמר וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם, ומנלן דלא קיימום, דתני רב יוסף, עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה, ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן, איתגורי איתגור, אם כן מצינו חוטא נשכר, אמר מר בריה דרבינא לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר. ולא, והתניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם, הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. (עבודה זרה ב ב, וראה שם עוד)
...שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם... אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, ובקש ליתנה לבניו, שנאמר ה' עוז לעמו יתן, מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום. (זבחים קטז א)
ראיה שכל הדברים העליונים צריכים הכנה, דבפרק קמא דעבודה זרה אמרינן, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו', מאי בעי בשעיר ובפארן, אמר ר' יוחנן מלמד שהחזיר התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה. ולא מצאנו ששלח ה' אליהם נביאים לשאלם, אלא שראה בהכנתם אם יש להם הכנה לתורה ולא מצאה בהם, וזהו המיאון שלהם. כי בודאי בעל חיים ממאן לקבל את השכל, כי אין לו הכנה לכך. ולא נמצאה הכנה לתורה באומות כי אם בישראל. (גבורות ה' פרק ע)
ודבר זה אינו צריך ביאור, כי התורה גורמת החבור שבין ישראל לה', והכל מודים בזה. אמנם אם תאמר, שאפשר שתהיה התורה לאומה אחרת, דבר זה אל יעלה על לב אדם. שהנמצאים בכלל יש להם לכל אחד סדר מיוחד, מיוחד אליו, ואין ראוי אותו סדר לאחר. כך סדר התורה והמצוות אפשרי רק לעם ישראל, עד שהתורה היא סדרם המיוחד להם, ולא אפשר הדבר לעם אחר, כאשר תראה בחוש, עם שהם מודים בתורה, אבל עד גבולה לא באו לקיים אותה, וכל זה מוכיח שאין התורה חלקם כלל... (נצח ישראל פרק יא)
ובפרק קמא דעבודה זרה, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו'... ובמדרש אמר מלמד שהחזיר הקב"ה התורה על בני עשו, ואמר להם רוצים אתם לקבל התורה, אמרו לו מה כתיב בה, אמר להם לא תרצח, אמרו לו כל ברכה שלאותו איש היא על חרבך תחיה, איננו רוצים לקבלה... בארו בזה הדברים שאמרנו, כי התורה שהיא אלוקית ראויה לישראל, שלפי מעלת נפשם הם מוכנים לפעולות אלוקיות, אבל עכו"ם מצד חסרונן ופחיתותם אינם ראוים לפעולות אלוקיות שהן המצוות. וזהו שהשי"ת היה מחזיר על כל אומה ולשון ועצם נפשם ממאנת לקבל הפעולות האלוקיות.
ואמנם במדרש ביאר, כי מלבד שאינם מוכנים לתורה האלוקית עוד יש בהם הכנה אל להיפך מזה, כי אין ספק שברכתם היא מצד מה שהם מוכנים לכך בעצמם. וזכר שם עשו וישמעאל לומר כי העכו"ם ההם הכנת נפשם נוטה אל הקצה, וכל שנוטה אל הקצה הוא רע... כי האחד, עשו, ברכתו על חרבך תחיה, לרצוח, וישמעאל ידו בכל, בכח וחזקה על הבריות, ואלו שניהם תכונותיהם הרעות מחולקות, כל אחד נוטה לקצה האחר, כנודע לחכמי אמת, ולכן תכונתם ממאנת לקבל התורה.
ואל יקשה איך הגר אפשר לו לקבל התורה כאשר נפשו אינה טובה, כי מאחר שבא להתגייר יש לו תכונה ישראלית, וכאשר נתגייר נעשה טפל לאומה הישראלית, והרי הוא כמוהם, ועם כל זה אמרו רז"ל קשים גרים לישראל כספחת, כי הספחת מזגו אינו טוב ומקלקל הבשר הטוב. (תפארת ישראל פרק א)
ומפני זה ניתנה התורה במדבר שהוא מקום הפקר שתהיה התורה השלמת המין האנושי בכלל. ועם שהאומות לא רצו לקבלה, זה מצד המקבל בלבד, והמחייב שהתורה משמים, עד שתהא השלמה אחת שכלית אל כל המין בכלל, ואם לא היתה משמים היתה השלמה מיוחדת לכל פרטי ופרטי לפי השכל שלו... (שם פרק טז)
...באורו: כי כמו שהשי"ת מחוייב המציאות, כן התורה דבריה מחוייבים ומוכרחים מן השי"ת אשר סדר וגזר כך. ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם, רק השי"ת שהוא מחוייב המציאות, וכל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש לזולתם. וכן ישראל הם מחוייבים מצד העילה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עילתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחוייבים מצד העילה, כי נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר מחוייב... כי ישראל נקראו בנים למקום, והבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך ראויה התורה לישראל בפרט ולא לזולתם... ואף שנתן לאומות מקצת מצוות במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם קצת מצוות, אבל ישראל שהיו אדם בכל ולא רק במקצת, נתן להם הכל כראוי.
מדבר סיני שירדה שנאה וכו', פירוש כי ראוי היה המדבר לישראל, כי התורה היא המעלה העליונה, והיא הקרובה אל השי"ת, ומי שמרחיק אהובו וקרובו של אחד, הוא מרחיק גם אותו שהוא קרוב לו. ולכך כאשר ריחקו עכו"ם התורה שהיא אוהבו וקרובו של השי"ת, יתרחקו מן השי"ת ריחוק גמור... ולכן הזכיר הכתוב זה השם בכל מקום, כי כבר אמרנו כי המדבר מקום מדת הדין, ומביא מדת הדין וירדה שנאה לעכו"ם שהרחיקו התורה... (שם פרק כו)
...אבל מי שירצה להתקרב אל השי"ת שלא כראוי, הרי המתדבק לדבר שהוא נבדל ואין הדיבוק אליו, הוא ממית אותו. ולפיכך מי שיש בו תורה, והתורה היא הקירוב אל השי"ת, ואם הקירוב הוא זר, ואין ראוי להיות, הוא ממית אותו, ולכך התורה היא סמא דמותא, למי שאין ראוי לו הקירוב. וזה שאמר כאן כי האומות היו שומעים קול אלקים ומתו, כי איך יתחבר קול אלקים לעכו"ם שהם חמריים, אבל ישראל אינם חמריים כהעכו"ם הנוטים אל החומר, והיתה להם המעלה הנבדלת מן החומר, וראוי להם הדיבוק עם השי"ת... (שם פרק לא)
ויותר מכך הרי ביארנו למעלה, כי אם היה נכתב בפירוש הכל בתורה, לא היתה התורה מאורסה לישראל כמו שראוי, והרי נראה לעינים שהאומות לקחו התורה שבכתב ומשתמשים בה כרצונם, והתורה הרי היא מאורסת לישראל ולא לשום אומה אחרת, ועל ידי התורה שבעל פה נשארה התורה מאורסת לישראל. (שם פרק סט)
ולכך מקשה האיך למדו את התורה, ומתרץ בינה יתירה נתן הקב"ה באומות, ודבר זה ענין נפלא, כי יש לאומות בינה יתירה עד שהם מקלפים הסיד, ואז אפשר להם ללמוד תורה, והבן מה שאמר בינה יתירה נתן השם יתברך להם, לומר כי מדריגות האומות להבין דבר מתוך דבר, ולכך אף על גב שהוא מכוסה בסיד והקליפה עליו, מתוך בינה יתירה שנתן השם ית' להם הם יכולים לקפל הסיד, ולדעת רבי יהודה יש לאומות צירוף אל התורה מכח בינה יתרה, ואין זה דבר בגלוי רק תחת הסיד, ומאחר שאינם לומדים ויש להם בינה יתירה, הם יורדים לבאר שחת, שהרי הם מתנגדים אל התורה כאשר אינם רוצים התורה.
ולדעת ר' שמעון אין הדבר כך, אבל יש לאומות קירוב אל התורה בנגלה ומצד עצמם, ולא מצד הבינה, ולכך היו כותבין התורה על הסיד, ולכך כתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם ככל תועבותם... ואם חוזרים מקבלים אותם... (חידושי אגדות סוטה לה ב)
...וכן מה שאמר אחר כך גוי שעוסק בתורה חייב מיתה, כי כמו שאין לגוים השביתה שהוא המציאות בפועל, כך אין ראוי להם השכל העליון, ואין להם מציאות כלל עם המדריגה הזאת, ולכך חייב מיתה שנכנס במדריגה שאין ראוי לו, לכך כאשר הגוי נכנס למדריגת התורה שמדריגה הזאת היא חסירה ממנו ונעדרת המדריגה הזאת ממנו ולכך מקבל העדר, ולכך חייב מיתה והעדר. (שם סנהדרין נח ב)
גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכו'. פירוש שאל יאמר האדם כי התורה היא שכל נקי, אין ראוי להתחבר התורה השכלית אלא למי שיש לו גוף זך ואין בו זוהמא, והיינו ישראל שעמדו על הר סיני שפסקה זוהמתם, אבל גוי לא, ועל זה אמר שהרי הוא ככהן גדול, שאין לך גוף קדוש כמו תורת כהן גדול, מפני שהשכל אינו מתחבר לגוף והוא נבדל מן הגוף, ולכך אין תורתו נמאסת. ומתרץ דוקא בז' מצות השייכים לו, ואז נחשב ככהן גדול, אבל התורה אין ראוים לגוי למדריגות התורה העליונים ונכנסים במדריגה שאין ראויה להם... (שם שם נט א)
...פירוש כי אין האומות סובלין דבר זה לצאת מביתם הטבעי, להיות יושבים בסוכה תחת אויר השמים ובשביל כך אין ביתם טבעי לגמרי, אבל האומות כל הנהגתם טבעית ותחת זה הם יושבים, וכאשר בא להם דבר שהוא כנגדם שהוא בלתי טבעי, הם מבעטים מצד שיצאו ממחיצתם הטבעית. אבל ישראל מיוחדים בזה שיצאו מן הטבע, כי יש לישראל מדריגה נבדלת מן הטבע הגשמית... (שם עבודה זרה ב)
