See the comments in the שמונה קבצים עמ' מ"ד.
המחשבה בענין האלהות בשני הצדדים שלה - דהיינו:
[There are] two aspects of thought regarding Godliness.
הצד האחד, בצורה המדברת עד הבורא והבריאה מכל אחד בפ"ע, כאילו הוא נושא לעצמו, אלא שהם מחוברים יחד מתוך שהבורא מחיה את הבריאה והבריאה מקבלת חיים מהבורא;
The first aspect [is thought] in a form that speaks about the Creator and creation, each in and of itself. It is as though each is a separate topic, but joined together, because the Creator gives life to creation and creation receives life from the Creator.
והצד השני, שאין שם שום מציאות של בריאה כלל, והשם בריאה הוא רק מושאל מצדנו, אנו נבראים אנחנו רק מפני צמצום השגתנו, ובאמת הכל הוא בורא, אלהים, אבל הכל הוא ענין אחר ותוכן אחר, שאין לו שום ערך אל התגלות חלקית, ואלהים הוא דוקא הכל ולא חלק מצד שהוא חלק - המחשבה הזאת פועלת בכל צד מצדיה פעולה מיוחדת על רוח האדם.
The second aspect is that creation does not exist at all, and that the name “creation” is only a borrowed [term, alluding to something that appears to exist] from our [perspective]. We [ourselves] are creatures only [in terms of] the constricted nature of our comprehension, whereas in truth everything is the Creator, God. But everything is a different matter and a different content [than our perspective,] because there is no such thing as a partial revelation [of Godliness], and God is the all, and not [enclosed in] any part as a [separate] part. Each facet of this [second way of] thought has its specific effect on a person’s spirit.
ההגיון והחשבון באים מצד המחשבה של הערכת העולם והבריאה לשני ענינים. אמנם השירה ומשאות הנפש באות מההסתכלות השניה, של מציאת האפסיות של הכל חוץ מהאלהים.
Logic and calculation come from the aspect of thought [that] evaluates the world and the Creation as two [separate] entities. On the other hand, song and an uplifted spirit come from the second view: that of discovering the nothingness of the all besides God, and God’s glory filling all.
ומלאת כבוד אלהים בכל המוסר, הוא ענף מורכב מהגיון ושירה במיזוג נכון, כשיחסר ממנו כח אחד, לא יוכל לעמוד.
Ethics is a branch composed of logic and song when they are blended properly together. When [this branch] lacks one power [of the two], it cannot endure.
על כן כאשר ע"פ ההדרכה של המחשבה הראשונה, של החילוק שבין המחשבה עד האלהים ועד העולם, מתגלה התאר של צדקת אלהים, של גודל המוסר המופיע לנו ע"פ המחשבה ביחש אל האלהים, והמוסר הזה מתמלא בחוקיו בהגיון וחשבון, כשאח"כ באה המחשבה השניה עד האלהות, שצדקתו והדרת המוסר המתמלא מזכרונו כבר נקבע יפה בנשמה, מתגברת השירה ע"י ההצטיירות העליונה המלהיבה של אין עוד מלבדו, ומוסיפה היא פרי ברכה גם להמוסר.
Regarding the first [type of] thought—involving a division between thought about God and [thought] about the world—with its guidance, the form [as we appreciate it] of the righteousness of God, of the greatness of the morality that appears to us in keeping with [our] thought [about] God, is revealed. And this morality grows complete in its rules with logic and reckoning. When, afterwards, the second thought about Godliness comes—[once God’s] righteousness and splendid ethics filled with one’s awareness [of Him] has already been well-established in the soul—song gains strength as a result of the supernal, passionate discerning that “There is no other than He.” And [that song] contributes the fruit of blessing to the ethics.
אבל אם בראשית המחשבה לא תסתמן כ"א מצדה האחד של אין עוד מלבדו, לא היה שום מקום לשום ציור מוסרי ביחש האלהות לפעול עלינו. אין אנו יכולים להכיר ערך מוסרי ביחש לעצם אחד מצדו לעצמו, כ"א ביחש מאחד לאחרים.
But if, at the beginning, thought would be marked only by its single aspect of “There is no other than He,” there would be no place for any vision of ethics that has a relationship with Godliness to act upon us. [That is because] we cannot recognize a moral value regarding one entity in relation to itself, but [only] in a relationship of one to others.
אע"פ שהרוממות הזאת של המחשבה, היא מתעלה על כל החזיון של ערך המוסר כולו, כמו שהיא מתעלה על כל המחשבות והגבולים, מ"מ האדם אינינו יכול לתפוש מחשבה רוממה מערכו המוגבל בכל מלא הודה - וערכי המוסר לעולם נדרשים שיהיו ניעורים וחוזרים וניעורים בכל הליכות החיים - עד אשר נוראה היא הסכנה שתוכל להתפשט מהתגברות המחשבה השניה על הראשונה. אלא שגם בהתגברותה של המחשבה הראשונה, שכנפיה קצוצות, יוכל ג"כ רוח האדם לשקע, וע"י השיקוע יוכל לאבד חמודות רבות.
Although elevation of [the second type of] thought is [intrinsically] higher than every vision of the entire stratum of ethics, just as it is higher than all thoughts and boundaries, a person cannot grasp a thought higher than his [own] finite level in all of its glory. And [so] the values of ethics must always be aroused and brought forth repeatedly [in a person] throughout all of the ways of [his] life. [That means] that [when they are not aroused] there is a terrible danger that an intensification of the second [type of] thought can overcome the first [and eliminate the connection to ethics]. But [on the other hand] if there is an intensification of the first [type of] thought, [a type of thought] whose wings are clipped, [then too] a person’s spirit can sink, and as a result of [that] sinking, he can lose many precious things.
על כן אין תרופה אחרת, כ"א לסדר את הרעיון באופן כזה שתהיה המחשבה הראשונה מלבישה לעולם את השניה, ולא יגלו לעולם, כי הראשונה בתור לבוש לשניה העליונה ממנה. ז"א מלביש את א"א, וד' הוא האלהים.
Therefore, there is no other medicine but to arrange [one’s] idea in such a way that the first thought will always clothe the second, and it should never be revealed that the first is in the role of a garment to the second, which is higher than itself. Zeir Anpin clothes Erech Anpin, and “Hashem—He is God!”
