Thursday, June 29, 2023

Are We Defined By Our Ancestors???

The idea that someone’s ideological future is defined by the actions of their ancestors is utterly absurd, yet that’s exactly the kind of connection Reuters tried to make in a recent report that focuses on tying hundreds of elected U.S. officials to slaveholders of centuries past.

After sifting through “tens of thousands of pieces of information contained in thousands of pages of documents,” Reuters found that 100 Democrat and Republican members of Congress, two Supreme Court justices, and every living president except Donald Trump have familial ties to slave owners. 

Pictures of the politicians are displayed in multiple diagrams which outline how many generations removed each official is from the offending family members and whether or not he or she returned Reuters’s request for comment.

The article’s authors were quick to note that, despite failing to determine “precisely how many Americans today have a forebear who enslaved people,” “millions of Americans” are also “descendants of enslavers.”

Reuters attempted to frame its investigation as different than the partisan genealogical examinations of years past. The outlet even quotes Henry Louis Gates Jr., a well-known historian, who emphasized that publicizing these family ties is “not another chapter in the blame game” and “we do not inherit guilt for our ancestors’ actions.”

Yet both the Harvard professor and the publication eventually give in to the implication that collective guilt about the nation’s “original sin” should be normalized and that the U.S. is “intimately tied” to “the institution of slavery.”

The intimation that the records “provide a visceral link between today’s decision makers and slavery” is a sentiment often repeated throughout the article. The authors also link America’s slavery track record to current political issues such as the summer 2020 race riots (which the outlet deemed “protests”), President Joe Biden’s repeal of Trump’s executive order banning taxpayer dollars from funding “fundamentally racist or sexist” government trainings, and Democrats’ increased call for reparations.

The campaign to pin the sin of slavery on Americans who had no control over which families they were born into is not a new one. It became even further popularized following the death of George Floyd.

This “great guilting,” often helmed by the radical left, demands that millions of Americans — especially white Americans — must shoulder pay for the crimes of generations past by posting black squares on their social media, donating billions to the Black Lives Matter scam, reading books penned by race grifters, and funding expensive race-based reparations.



------------


The editorial board at Mevakesh responds: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותנו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו!!!!!!!!!!!!!


History isn't destiny!! CUT THEM SOME SLACK!!


מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק!!!


Rebbe Akiva was descended from Goyim!


תנו רבנן, נעמן גר תושב היה, נבוזראדן גר צדק היה, מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (צו ע"ב. וע"ע גיטין נז ע"ב).

רבים תמהו, איך יתכן שמבני בניו של המן, שהיה מזרע עמלק, נתגיירו ולמדו תורה בבני ברק, והלא אמרו רז"ל (מכילתא, בשלח, פרשת עמלק ב) ש"נשבע המקום בכסא הכבוד שלו שאם יבא מכל האומות [להתגייר] - שיקבלוהו, ולעמלק ולביתו - לא יקבלוהו" (ראה עוד פסיקתא רבתי פי"ב; ועי' ספר חסידים אות תתריט).

ומצינו בענין זה דבר חידוש לאחד מרבותינו הראשונים, רבינו יהודה ב"ר יקר ז"ל – רבו של הרמב"ן, בספרו 'פירוש התפילות והברכות' (בביאור מטבע הברכה בברכת 'ועל הצדיקים'), וז"ל: "לכך הוצרך לומר גבי גרים 'גרי הצדק', לפי שדבר בברכה של מעלה [ברכת 'ולמלשינים'] להכרית אומה הרשעה, אבל אם יתגיירו יש לקבלם, ודוקא אם הם 'גרי הצדק', לאפוקי זרעו של עמלק דאמר במכילתא: אמר ר' אליעזר נשבע הקב"ה בכסא הכבוד שלו שאם יבואו מכל האומות להתגייר שיקבלהו ומביתו שלא יקבלהו... ואפשר לומר דוקא אם הוא מזרע עמלק מאב ואם". מפורש מדבריו, שיתכן שתנאי יש בדין זה, ורק אם מזרע עמלק מאב ואם – אין מקבלים אותו. ודבר זה חידוש גדול הוא, שהרי באומות העולם "הולכים אחר הזכר" (עי' יבמות עח: קידושין סז:), ולמרות כן לא נאמר דין זה רק כאשר הוא מזרע עמלק – מאב ואם יחד. ברם לאור זה תתיישב היטב הסתירה מהברייתא שלפננו, כי יתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היתה אמם מאומה אחרת.

וכיוצא בזה תרצו ה'יד דוד' (על מכילתין כאן), המהרש"ם (בשו"ת ח"ג סי' רעב) והג"ר יוסף ענגיל ז"ל (גליוני הש"ס גיטין שם), שיתכן שאשה מזרע המן נישאה לגוי שאינו מזרע עמלק, ובן זה וכל יוצאי חלציו אין עליהם דין עמלק כלל, דבעכו"ם הלך אחר הזכר, וממילא יכולים להסתפח אל נחלת עם ה'. ומה שאמרו 'בני בניו', אין הכוונה לבני בניו דוקא, כי אם על יוצאי חלציו. [ויצויין, כי אמנם יש חילוק בין דברי הר"י בן יקר לדברי האחרונים, כי הר"י בן יקר הטיל תנאי בדבר שיהיה מזרע עמלק - מאב ואם דוקא, ובחסר אחד מהם כבר מקבלים אותו, ואילו לדברי האחרונים – הכל תלוי בזרע האב בלבד].

לעומתם מצינו בספר 'בגד אהרן' להג"ר שמואל אהרן רובין ז"ל אב"ד קורטשין (כללים מע' ע אות ו) שביאר בהיפך וכתב בזה"ל: "ואפשר לחלק כיון דקיימא לו דבגוי אין לו שאר אב, אבל שאר אֵם יש לו, ד'למשפחותם לבית אבותם' (במדבר א, ב) בישראל הוא דכתיב (עי' סנהדרין נח. - שדיני קורבה כלפי עריות אצל אוה"ע, תלויים בקרובי האם ולא בקרובי האב), אם כן יש לומר דדוקא מנקיבות של עמלק אין מקבלין גרים, אבל כשהזכרים מעמלק והנקיבות מאומה אחרת מקבלים גרים, והוא מדוייק בלשון 'מבני בניו של המן', דהיינו מהזכרים".

ובדבריו יש חידוש גדול, דנהי דלענין דיני איסורי עריות התלוים בקורבה – שתלוי בקרובי האם, אכן לענין יחס הגוי אינו כן, כי בתר אביו אזלינן (עי' יבמות וקידושין שם), ואם כן היחס אחרי האומה העמלקית מן הראוי הוא שיהא תלוי אחרי האב ולא אחרי האם, וכדברי המהרש"ם והגר"י ענגל ז"ל.

בדרך אחרת לגמרי מיישב הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע, שיתכן שבני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק היו, מה שגוי אחד מזרע המן בא על בת ישראל באונס והוליד בנים ממנה, ואלו הבנים יש להם דין ישראל גמור (ראה פרי צדיק לפורים אות ב; ליקוטי אמרים אות טז; פוקד עקרים אות ה). ולפי זה לא קשה מידי, דלא הוצרכו לגייר אותם כלל (וכן מובא 'ליקוטי יהודה' סו"פ בשלח בשם בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל). ומשום הכי כינו אותם חז"ל "מבני בניו של המן", הגם שהיה עליהם דין ישראל גמור, כי מתייחסים אחרי אמם, משום שכן מצינו בתורה אצל בן המגדף שנולד מאשה ישראלית ומאיש מצרי, שנאמר בו (ויקרא כד, י): "ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי", הרי שנקרא גם על שם אביו, ולכן שפיר כינו אותם חז"ל: "בני בניו של המן".

ומוסיף לבאר בזה גירסת העין יעקב כאן: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, ומנו רב שמואל בר שילת", ואודות השם 'שילת' כתוב ב'ספר יוחסין' (אות ש): "שילת וחנה ואיבו ומרתה ור' חייא הגדול - כולם בני אבא בר אחא... ואין זה 'שילת' אבוהי ד'רב שמואל בר שילת' המלמד נערים, כי היה גר. אבל הגאונים כתבו, כי זאת היא ששמה 'שילת' - אמו של 'רב שמואל', והיתה אחותו של ר' חייא, ואמר אביו היה גר. וזה תימה, כי היו מקפידין מאד על יחוסם, ואיך נשאה הגר". וכתב הרה"ק רבי צדוק הכהן זי"ע, שיתכן ששם אמו היתה 'שילת', והיא היתה אחותו של רבי חייא, ועל שמה נקרא בנה ר' שילת, וכמו אצל רב מרי בר רחל (עי' יבמות מה:), וכמ"ש רש"י (ב"מ עג: ד"ה רב מרי): "רב מרי בר רחל - בת שמואל הוה, ונשבית, ונשאה נכרי ונתגייר, ושמיה איסור גיורא, ורב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ומחמת כבודו תלאוהו על שם אמו".

כיוצא בדברים אלו כבר מובא בספר 'יד דוד' (שם), והוסיף עוד בזה, שדין הולד הנולד ממנה כישראל גמור הוא - למ"ד נכרי הבא על בת ישראל הוולד כשר (עי' יבמות שם), ואפילו לדעת הסוברים דדינו כגר (עי' רש"י שם), ואם כן עדיין קשה איך גיירוהו, דהלא מזרע עמלק היה, אעפ"כ מאחר שאמו ישראלית היתה, לא מדחינן ליה ומגיירין אותו, ועל כן שפיר משכחת להו שבני בניו של של המן ישראלים היו, ולמדו תורה ברבים.


----------




ההבטה בעין טובה גם על הרע
עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה וּמְאִירָה הִיא לְהָסִיר אֶת הַכַּעַס מִן הַלֵּב לְגַמְרֵי, לְהַבִּיט עַל הַכֹּל בְּעַיִן יָפָה, בְּחֶמְלָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁאֵין לָהּ גְּבוּל, לְהִדַּמּוֹת לָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה, עֵינָא עִלָּאָה*, עֵינָא דְּכֻלָּא חִוָּרָא*, גַּם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂים הָרְשָׁעִים, גַּם עַל הָרָעִים הַיּוֹתֵר מֻחְלָטִים בְּרִשְׁעוּת, לַחְמֹל עַל הֱיוֹתָם נִשְׁקָעִים בְּבֹץ הָרִשְׁעָה, וְלִמְצֹא אֶת הַצַּד הַטּוֹב שֶׁבָּהֶם, וּלְמַעֵט אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁל הַחוֹבָה, וּלְהַרְבּוֹת אֶת עֵרֶךְ הַזְּכוּת גַּם עַל הַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים*, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה. זֶהוּ רַק בְּעֵת שֶׁהַמִּשְׁפָּט* נוֹגֵעַ לְמַעֲשֶׂה, אֲבָל בְּהַצַּד הָעִיּוּנִי יֵשׁ לָדוּן הַרְבֵּה, לִמְצֹא אֶת הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה, שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת גְּנוּזָה גַּם בַּהֲסָתָה וְהַדָּחָה, וּכְשֶׁמּוֹצְאִים אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה מְסַלְּקִים בְּזֶה אֶת כֹּחַ הָאַרְסִי שֶׁבַּהֲסָתָה עַצְמָהּ, וְכֹחַ הַמְהָרֵס שֶׁבָּהּ הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט, שֶׁסּוֹפָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאֵלֶּה גַּם הֵם לִהְיוֹת מִתְתַּקְּנִים.


אין להיסחף בשנאה
וּכְשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים עַל הָאַגָּדָה הָאוֹמֶרֶת, מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם*, מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל הָמָן לָמְדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְּרַק, אָנוּ חוֹדְרִים לְעֹמֶק הַחֶסֶד, שֶׁאֵין לָנוּ לְהִסָּחֵף בְּזֶרֶם שֶׁל שִׂנְאָה גַּם עַל הָאוֹיֵב הַיּוֹתֵר נוֹרָא*. וּמִזֶּה אָנוּ דָּנִים* דִּין קַל וָחֹמֶר לְאוֹתָם שֶׁהֵם גּוֹרְמִים לָנוּ צַעַר בְּדֵעוֹתֵיהֶם וְעִנְיְנֵי הֲרִיסָה שֶׁלָּהֶם, בִּשְׁבִיל מַטָּרוֹת טוֹבוֹת לְפִי דַּעְתָּם, וְקַל וָחֹמֶר כְּשֶׁהַמַּטָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵן יוֹצְאוֹת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְעוֹשׂוֹת דְּבָרִים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים. אַף עַל פִּי שֶׁעִם הַטּוֹב יֵשׁ בּוֹ גַּם כֵּן רַע וְקִלְקוּל, אֵין הָרַע מְבַטֵּל אֶת הַטּוֹב.


ממחשבות המעורבות ברֶשע יוצא אור גדול


וְעַל יִשְׁרֵי לֵב, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, לְזַכֵּךְ אֶת כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת, הַפּוֹעֲלוֹת בַּחַיִּים וּבִמְצִיאוּתָם, מֵהַשְּׁמָרִים* שֶׁלָּהֶן, וּלְהַעֲמִידָן עַל הַתֹּכֶן הַיּוֹתֵר צַח וּבָרוּר. וְאָז דַּוְקָא מִמַּחְשָׁבוֹת הַמְעֹרָבוֹת בְּרִשְׁעָה וְטֻמְאָה יוֹצֵא אוֹר גָּדוֹל, שֶׁמְּחַדֵּשׁ כֹּחַ שֶׁל חַיִּים, הָעוֹלֶה עַל גַּבֵּי הַשֵּׁמוֹת הָרְגִילִים* בָּעוֹלָם, וּמַתְאִים אֶל הַתְּכָנִים הָעַצְמִיִּים*, שֶׁהֵם יוֹתֵר מְבֹרָרִים וְיוֹתֵר חֲזָקִים בַּמְּצִיאוּת, יוֹתֵר מְאַמְּצִים אֶת הָרוּחַ, וְיוֹתֵר מְשַׁפְּרִים אֶת הַחַיִּים, וּמְרַעְנְנִים אוֹתָם.
(אוֹרוֹת הַקֹּדֶשׁ חֵלֶק ג, דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, הָעַיִן הָעֶלְיוֹנָה, עמ' שכו)
____________________
עֵינָא עִלָּאָה – העין העליונה. עֵינָא דְּכֻלָּא חִוָּרָא – העין שכולה לבנה, התבוננות שכולה חסד. הַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים – לעבודה זרה. שֶׁהַמִּשְׁפָּט וכו' – בית הדין מצווה שלא לחמול על מסית. דָּנִים – לומדים. מֵהַשְּׁמָרִים – להסיר את החלקים המקולקלים (כשמרי יין הצריכים סינון). הַשֵּׁמוֹת הָרְגִילִים – ההגדרות הרגילות המחלקות בין טוב לרע. הַתְּכָנִים הָעַצְמִיִּים – תכניים פנימיים המביאים לתיקון עולם.

ביאורים
אנו רגילים שלכל מידה יש גבול, והקצנה בה אינה טובה. דבר זה נכון אמנם גם במידת החסד, אבל רק בחסד המעשי. לדוגמה, כאשר דנים אדם שהסית את חברו לעבוד עבודה זרה, מצווה התורה שלא לחמול עליו ולא לחפש לו זכות כדי לפוטרו מעונש המיתה. אי אפשר לרחם על החוטא, כיוון שיש צורך בהרתעה: "וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ".


לעומת זאת, בהשקפת העולם העיונית צריך להתאמץ להביט על הכל בעין של חסד בלי גבול, אפילו על הרשעים היותר מוחלטים, ואפילו על המסית. ההסתכלות שמחשבת כמה נזק וכמה רע עשה הרשע, נובעת מזיהוי האדם עם מעשיו הרעים. במקום זאת, צריך ליחס את האדם אל הנקודה האלוהית שבו, וכך ייווצרו חמלה ורחמים על האדם שנפל למעשים שפלים כאלו. בהסתכלות זו אפשר למצוא דבר טוב אפילו במעשיו הרעים, למעט את חשיבות רעתו ולהגדיל את חשיבות טובתו. אפילו במסית יש למצוא כוונה טובה שהייתה טמונה ונסתרת בהסתה. עצם מציאת הטוב שבהסתה מסלק מההסתה את חומרתה – שהרי בתחילה נראה כאילו כפר לגמרי באלוהי ישראל, אך באמצעות המחשבה הטובה עליו יתברר שגם לו יש חיבור לאלוהי ישראל, וכך תתוקן נשמתו של המסית.
בהנהגה זו מידּמים לעין האלוהית, שמביטה על כל הברואים בעין החסד ורוצה להיטיב לכולם, לקדוש-ברוך-הוא, שחפץ להיטיב לכול.


חכמינו מלמדים אותנו שאפילו מהאויבים היותר גדולים שלנו, כעמלק, יצאו בסוף אנשים מתוקנים מאוד – וזה מלמד אותנו לא להיסחף בשנאה אפילו כלפי אויבים מרים ורשעים כאלו, כי גם בהם יש גרעין של טוב שעתיד להתברר. מִזֶּה נלמד קל וחומר איך להתייחס, למשל, לחלוצים, בוני ציון וארץ ישראל, או ליהודים שייסדו את הקומוניזם – הם אמנם עושים רע, אך גם בו יש טוב, ונוסף על כך ששאיפתם אינה לעשות רע אלא לעשות טוב, אלא שהם טועים.


אנשים ישרים וגיבורים, שרוצים באמת בתיקון העולם, צריכים להתבונן בדעות ובהשקפות של הדור, ולמצוא את הטוב שבהן. הרב קוק מוסיף שאפשר להוציא מדעות אלה יתרון שאינו תמיד קיים בתפיסות המקובלות אצל המאמינים: דעות אלו לא נובעות ממה שכתוב בספר אלא הן נובעות מהחיים עצמם, ולכן הן מבוררות יותר ומשפיעות יותר על החיים. יסודות קדושים אלה יאירו לנו, לאחר שדעות אלה יעברו את הזיכוך הנדרש אצל ישרי הלב, עובדי עבודת הקודש.


הרחבות
 זיכוך כוחות הרוע
מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל סִיסְרָא לָמְדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַיִם. המהר"ל מסביר תופעה זו תוך התבוננות חודרת בכוח הרשעה: "דע, כי מה שסִפרו כאן מן הרשעים שזרעם נתגייר בישראל ולמדו תורה ברבים הוא ענין נפלא. כי יש לך (ל)דעת, שהרשעים כאשר הם מופלגים ברשעות ויש להם כוח גדול מאוד כמו שהיה לאלו שזכר (=שהזכיר), אי אפשר שלא יהיה מצורף (ה)כוח שלהם אל כוח עליון – כוח השם יתברך, רק שהיה זה אצלם בטומאה. אבל אצל הבנים כאשר נתגיירו ונזדכך ונתלבן ולפיכך היו בניהם גדולים מלמדים תורה ברבים" [נצח ישראל ז]. דברי המהר"ל מתאימים לדברי הרב קוק המובאים כאן, המסבירים שברשעה טמונה נקודה חיובית שמכוסה ברשעה ובטומאה, ואפשר לזכך נקודה זו. אך דברי המהר"ל כאן אמורים ביחס לרשעים בעלי עוצמה, והרב קוק מרחיב את הדברים על כל סוגי הרשעה.


 גרים מעמלק
שֶׁאֵין לָנוּ לְהִסָּחֵף בְּזֶרֶם שֶׁל שִׂנְאָה גַּם עַל הָאוֹיֵב הַיּוֹתֵר נוֹרָא. ייתכן שהרב קוק רומז כאן לעמלק, וכפי שמשתמע מדברי האגדה: "מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק" [סנהדרין צו, ב; גיטין נז, ב].
בדברים אלו ישנו גם חידוש הלכתי: במכילתא נאמר בשם ר' אליעזר שאין מקבלים גרים מעמלק [בשלח פרשה ב], ואילו באגדה זו, שמקורה מן הגמרא, משמע שאפשר לקבל גרים מעמלק. על פי זה מסביר החיד"א מדוע לדברי הרמב"ם מקבלים גרים מעמלק [הלכות איסורי ביאה יב, יז], מפני שפסק על פי הגמרא ולא כמכילתא [עין זוכר מערכת ג, א].


------------