ש"ק א' כ'
עבודה רוחנית גדולה היא לאדם, שיפתח כ"כ את עצמו עד שיכיר את קרבת אלהים אליו בפנימיותו.
It is a great spiritual endeavor for a person to open himself so much that in his inner being he recognizes God’s closeness to him.
כל סדרי החיים הם מתישרים, כשנטיה זו הכוללת היא מתעוררת יפה.
[Then,] when this inclusive propensity has been thoroughly awakened, all of the avenues of [his] life are straightened.
לשם צורך זה אין הפרש באיזה אופן יבאו לידו ההרגשות עד קרבת אלהים, אם יבאו בדרך שכל והכרה הגיונית או בדרך הרגשה פנימית, ובלבד שיכיר בתוכיותו את עצמה ואמתתה.
To [attain] this end, it makes no difference what means a person will use to gain closeness to God: whether it will come through [his] intellect and logical recognition or through the way of [his] inner feelings—as long as he will recognize the might and truth [of that closeness].
המצות כולן והתפילות, הנן המכשירים היותר טובים להרחיב את הנטיה של קרבת אלהים, ולהרחיב את צעדיה במעמקי הנפש.
The commandments overall and prayers are the best tools to expand a person’s propensity toward closeness to God and to broaden its steps in his depths.
על כן גדול ורם הוא מאד ערך כל תפילה בכונה, כל ברכה ותהילה, כל מצוה וכל מנהג טוב, שהם הם הנם האמצעיים ליסד את הרגשת קרבת אלהים בלבו של אדם בדרך יסוד מוסד.
Therefore, the value of every prayer [recited] with intent, every blessing and praise [of God], every mitzvah and every good custom, is very great and exalted, [because] these are the means for every human being to lay a solid foundation for feeling close to God in [his] heart.
אמללים הם האנשים אשר לא ידעו את ד', אשר לא יתפללו ולא יעשו את המצות עם כל קהל עדת ישראל.
How miserable are those people who do not know Hashem, who have not prayed and who have not performed the commandments with the entire congregation, the community of Israel.
ההכשר שבנשמה לתביעת קרבת אלהים מבקשת גם מהם את תפקידה, והם באשר אינם ממלאים את חובתם לנפשם, נשארים הם ע"י זה אומללים יבשים מכל טל טוהר, ואף אם ירטיבו מעשים טובים למלאות את צמאון המוסר הטבעי שבתכונתם, לא יוכל צורך זה להספיק את החסד מצד הצורך של תביעת קרבת אלהים, שאיננה מתמלאת כ"א במעשים אלהיים מיוחדים לשם ד', בשיחת קודש ומעשה מצוה ופקודי ד'.
The preparation in the soul [of the nation] that demands closeness to God seeks to bring [those miserable people] in as well. But because they do not fulfill their obligation to themselves, they remain wretched, dry of all dew of purity, even if they bring the moisture of good deeds in order to fulfill their natural moral thirst. [Fulfilling] the need [for morality] cannot satisfy what [they] lack from the standpoint of the need, the demand, to be close to God. That is fulfilled only by [performing] Godly deeds that are dedicated to the name of Hashem, with holy speech [of prayer] and performing Hashem’s commandment and directives.
מתוך החמלה שעלינו לחמול על כללות האדם, וביחוד על בנינו והקרובים לנו בגזע ורוח, הננו מתעוררים לישר לפניהם את הדרך הישרה של קרבת אלהים, שהיא נקנית ע"י התורה, בתלמודה וקיומה.
With pity, the pity that we must have on all mankind, and in particular on our children and those close to us by family and spirit, we are inspired to straighten before them the straight road [that leads] to closeness to God. That [closeness] is acquired by means of the Torah: by learning it and keeping it.
וכל מה שתעלה בידנו יותר מטרה נעלה זו, כל מה שיתרבו המעשים הטובים והטהורים המביאים בטבעם להשרשת קרבת אלהים בכח החיים, כן יגדל האושר בעולם.
And the more we attain this elevated goal, [i.e.,] the greater the increase of good and pure deeds that by their nature lead to planting closeness to God into the power of life, the more will happiness grow in the world.
