Interesting story!
אירוע מהותי בהתגבשות תפיסת "דעת תורה" בציבור הדתי הלאומי היה אחת האפיזודות של הוויכוח על הגיור שכבר הזכרנו אותו לעיל. לאחר הבחירות לכנסת השמינית בשלהי 1973 פנתה ועדת המפד"ל למו"מ הקואליציוני לרבנים הראשיים כדי לקבל חוות דעת אם להצטרף לממשלה בעקבות הצעה שקיבלו לגבי הגיור. הרב גורן כינס את מועצת הרבנות הראשית, וזו קבעה "כי ללא תיקון החוק על ידי חקיקה, או כל תקנה מתאימה, שתקבע שכל גיור שאינו לפי ההלכה המקודשת מדור דור אין לו תוקף – אין המועצה יכולה להורות היתר לשואליה להצטרף לממשלה". חבר הרבנים שליד הפועל המזרחי, שהפך להיות חבר הרבנים של המפד"ל, דרש להישמע להוראת הרבנות. ראוי לציין כי יצחק רפאל כתב, שהרעיון להיוועץ ברבנות היה של הרב הראשי לישראל שלמה גורן עצמו. כאשר באה אליו קבוצה ובה גם רפאל, הציע להם לפנות למועצת הרבנות הראשית כדי לקבל את תמיכתה למאבק.
כתב רפאל: על־אתר דחינו הצעה זו, באומרנו, כי באנו אליו אישית ואין בדעתנו לערב את הרבנות בעניין פוליטי מובהק, מה גם שמעולם לא הכיר "המזרחי" ב"מועצת גדולי־תורה", שתנחה אותו במהלכים מסוג זה. כמה הופתענו כאשר קיבלנו למחרת היום הזמנה מהרב גורן להופיע בישיבת מועצת־הרבנות. לא יכולנו שלא להיענות להזמנה זו. הופענו, [מיכאל] חזני ואני, והשמענו בפני הרבנים, ללא נוכחותו של הרב עובדיה יוסף, דברי־הסבר והנימוקים המחייבים את הצטרפותנו [לממשלה]. הרגשתי עם כניסתנו לאן נושבת הרוח בחדר־הישיבות. חברי־המועצה כבר היו "משוכנעים" על־ידי הרב גורן בטרם בואנו לנקיטת עמדה שלילית, אם כי אחדים מהם אמרו לנו בשיחות פרטיות, כי דעתם כדעתנו, אלא שלא יוכלו לפעול בגלוי נגד דעתו של הרב הראשי. בעודנו מדברים, והנה נקרא לפתע הרב גורן לשיחת־טלפון דחופה. כאשר חזר כעבור רגעים מספר הכריז הרב, כי אין עוד על מה לדון. הנה דיבר אליו הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון, גאון הדור, שאסר את כניסתנו, וזהו פסק־דין. ידעתי, כי אין הרב סולובייצ'יק פוסק בלי לשמוע את הצדדים, ואמנם לאחר זמן נודע לנו, כי השיחה הטלפונית היתה מוזמנת על־ידי הרב גורן לשעת הישיבה, ובשיחה זו אמר הרב סולובייצ'יק, כי אין הוא פוסק הלכה, אלא כחבר־התנועה הוא משיא עצה אישית מה טוב ל"מזרחי" בשעה זו, ואף זאת תוך הסתייגות מרובה.
