להיות איש הכלל

 אש קודש - פסח תש"א – ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל.. לא הכלל נעשה מן הפרט רק להיפך הפרט נסתעף מן הכלל, כלומר לא מפני שאנשים פרטיים מישראל נתאגדו יחד לכן נעשה בזה כלל ישראל, רק העיקר הוא נשמת ישראל, הכוללת כל ישראל, וממנה נסתעפו אנשים הפרטיים וממילא כל עוד שלא נתחבר האיש אל הכלל ישראל, ולא עלה מן פרטיות עצמותו אל נשמת ישראל אינו יכול לעלות יותר אל הקב"ה, כיון שהוא לעצמו רק ענף הוא, ורק הכלל באחדות והעצם הוא, ורק כשעולה אל בחי' נשמת הכלל ישראל אז מעתה יכול לעלות אל יותר קדושה ולהתקרב בכל פעם יותר אל הקב"ה. והנה צדיקים הגדולים בטלו את עצמותם וישותם לגמרי ורק אהבת ישראל ונשמת הכלל ישראל היה העיקר אצלם.. אבל גם האיש כערכנו שאינו בבחינת התבטלות עצמותו לגמרי, כיון שעל כל פנים בעצם מקורו הוא נמצא בהכלל ישראל, לכן במדה שעובד עם עצמותו למעט את תאותיו, ובכלל למעט את שאיפתו אל עצמותו, ומשתדל להטיב עם אנשים מישראל ולדאג את דאגתם ולשמוח בשמחתם, אז שורשו שורש הכלל ישראל מעט מעט גם מתגלה בו, אפילו כשעוד מרגיש את דאגותיו ורצונותיו יותר מדאגות זולתו.. ונשמת הכלל בו עולה בכל פעם יותר.