בהיותו בחור הזדמן ר"ש לווילנא. פגש בו הגרח"ע, ושאלו לשמו, ומששמע את שמו, אמר לו: את שמעך שמעתי, נא הצג את עצמך. כלומר הראיני את מראך, השמיעני את קולך וכו'. אמר לו ר"ש, עתה אני חוזר מספריית שטראשון, עיינתי שם במאירי לסנהדרין, ושם בדף נא, ב מביא שיש שהביאו מן התוספתא שכהן בעל מום אינו מוזהר על טומאת מת. ובכן, היודע מר, לאיזו תוספתא כוונת המאירי? שאלו הגרח"ע, ומר יודע? אמר לו ר"ש, אכן. אמר לו הגרח"ע, נעיין בדבר. זקף רח"ע אצבעו וסימן כחצי עיגול מלמטה למעלה ואמר: זבחים, והוא מחווה אצבעו מצד אחד לשני, אין, מנחות, ושוב מסיט אצבעו כמי שסוקר דברים מתוך הספר, אין, וכך העביר מסכת אחר מסכת, ומחווה באצבעו הכל לפי אורך המסכת, עד שסיים להעביר בעיני רוחו סדר קדשים. וחתם: בקדשים אין. אמר לו ר"ש. אכן התוספתא אליה אני מכוון אינה בסדר קדשים. שאלו הגרח"ע, היכן היא, אמר ר"ש בזרעים. התחיל הגרח"ע להעביר דברי תוספתא זרעים, אלא שכוחו בקדשים אינו ככוחו בזרעים, פניו שהיו פשוטים ונעימים עטו עתה סבר של מאמץ והאצבע שנעה ברכות ובקלות זעה עתה בנקישות קצובות, והוא התחיל מסכת אחר מסכת: ברכות, ברכות ברכות, והוא מקיש ודוחק באצבעו וכן הלאה. במאמץ רב עלה בידו לסקור כמה מסכתות, עד שבמסכת הרביעית עצר ואמר, יותר אין בכוחי. ועדין לא נמצאה התוספתא המבוקשת. שאל הגרח"ע, נו יאמר מר היכן מציאתו, אמר לו ר"ש, בתוספתא ביכורים. נענה הגרח"ע ואמר: הבה ננסה. התחיל להעביר ביכורים ולא עלתה בידו. נכנע הגרח"ע וביקש לשמוע את התוספתא העלומה אמר לו ר"ש, בתוספתא סוף ביכורים, אמרו על אנדרוגינוס כהן (ליש ספרים): ומטמא למתים כנשים. והוא פלא, למה לא יהיה אסור מספק. ויובן לדעת ר' ישמעאל בבכורות, שאנדרוגינוס חשוב בעל מום.
(מפי רש"ב וורנר ששמע מר"ש ליברמן. שמעתי מרש"ח דומב שליט"א. ועיקר הפירוש בתכ"ב במקומו)
----
בקשר ליחס בין החזו"א ור"ש ליברמן מעניינת ולא כ"כ מוכרת אגרתו של החזו"א לר"ש, בעניין בקשתו של האחרון מבן דודו אם יש דרשה בגמרא לדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד (התנא מניו יורק - ממכתבי הרב פרופ' שאול ליברמן, מדעי היהדות 42, עמ' 292-3). מדובר באגרת לפני עליית החזו"א ארצה והוא נפתח כך: "שלום, לשמחת לבבי הגיעני - כמצווה הבאה בהיסח הדעת - מכתבך". ועוד אציין לדברי רש"ל, מהם עולה תקופה של יחס קרוב ביותר לחזו"א: "היה יושב בביתו ולומד כל היום וכל הלילה. פעם נתעוררתי באמצע הלילה וראיתי אותו יושב במיטה בירמולקה, מתנועע ולומד גמרא בעל-פה. אני חושב שאז היו באמת הימים הטובים שלו, מפני שעדיין הקהל הרחב לא הכיר אותו" (זכרונות מינסק, איגרת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, 24, עמ' 47).
בכל מה שקשור לר"ש ליברמן עצמו, הרי הדברים ידועים ופשוטים שכל ימיו היה ירא שמים, תלמיד חכם גדול, וגם הטיף שם במוסד (שאינו רפורמי אלא קונסרבטיבי, ולגמרי לא כמו קונסרבטיבים של ימינו; למשל, בבית הכנסת שבסמינר הייתה אז מחיצה) לשמירת מצוות, וכל הגעתו שמה הייתה כדי שיוכל לשבת בשלווה כלכלית ספרייתית וחברתית על מחקריו המדעיים, כי לדבריו באגרת מאותה תקופה הסמינר ההוא "הוא עכשיו המוסד המדעי היחידי בעולמנו אנו". כך מספר דוד הלבני: "מן השיחה הראשונה והארוכה הזו עם פרופסור ליברמן זכור לי רק תוספות אחד, חולין צז ע"א, שבו היתה לי עדיפות מפני שהיטבתי לזכור אותו ממנו. אבל כאשר עזבתי - כאשר עמדתי בדלת ופניתי אליו כדי להודות שוב - ראיתי שהוא נטל מסכת חולין, פתח בעמוד הראשון והחל ללמוד. שאלתי מדוע 'חולין?' והוא ענה: "אם שכחתי תוספות אחד, מי יודע כמה אחרים שכחתי?" (עלה לא נדף, ירושלים תש"ס, עמ' 65).
---
שמעתי ביום ו' ערש"ק חנוכה העעל"ט מר' טוביה רוטברג בעל החנות במונסי, ששמע מבן דודו הגר"צ שליט"א ראש ישיבת בית מאיר, שסיפר על אביו הג"ר זלמן רוטברג זצ"ל שביקר אצל הר"ש ליברמן בארה"ב, וישבו ארבע שעות ושוחחו, דיברו בלימוד, וכן בעניני משפחה, וחלק סתם "פוליטיק". בסוף כשקם הגרז"ר לצאת, הלך ר"ש ליברמן להביא את המעיל של ר' זלמן, והוא התחיל להלביש לר"ז את מעילו. ר' זלמן עצר אותו ואמר לו שהוא אינו רוצה להשתמש בת"ח! ליברמן ענה לו "ר' זלמן, איהר וויסט דאך אוואו איך זיץ.... דארט האב איך נישט קיין געלעגנהייט פון משמש זיין א תלמיד חכם... לאזט מיר..." ["ר' זלמן, אתם הרי יודעים איפה אני יושב... שם אין לי הדזמנות לשמש תלמיד חכם.. תרשה לי לקיים את זה עכשיו.."]
שמעתי היום מאיש ושמו רזה"פ ששמע מדודתו מרת נעמי ביילה לזר בת טוביה בר אילן, שהלכה לנחם את ליברמן כשנפטרה עליו אשתו יהודית בת ר"מ בר אילן, והתקשורת היתה שם. וליברמן דיבר בפניהם באריכות על המושג "טרגדיה יוונית". ובסוף דבריו הפטיר "אבל חכמינו ז"ל דרך אחרת היה להם בכל נושא זה." ואנשי התקשורת שאלו מהי דרך חז"ל בזה, וליברמן ענה "זה כבר אסור לי להגיד כעת, כי זה נחשב דברי תורה, ואסור לאבל לעסוק בד"ת...".
הנ"ל סיפר לי שליברמן תרגם את הכתובה הקונסרבטיבית שחידש לאנגלית ורצה להראות את זה להגר"מ פיינשטיין, והגר"מ סירב לפגוש אותו. וליברמן נפגע מזה מאוד.
לגבי הג"ר צדוק וקרבתו למשפחה, אמר לי הנ"ל ששמע מאיש חסיד חשוב מאנשי לייקווד ושמו הג"ר יהושע [שיקי] בוראק ז"ל, ששמע שאמו [של ליברמן] היתה ממשפחת הג"ר צדוק מלובלין [כמו שכבר הובא], וליברמן סיפר שהיתה מתפללת שלא יגדל בנה להיות כר' צדוק, שפרש ונהיה חסיד רח"ל.... והפטיר ר' שיקי בוראק ואמר "ותפילותיה נתקבלו...."
